|
טקסט הדף מנוקד
מִידֵּי דְּהָוֵה אַמַּעֲבִיר חֵפֶץ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים הָתָם לָאו אַף עַל גַּב דְּכַמָּה דְּנָקֵיט לֵיהּ וְאָזֵיל פָּטוּר כִּי מַנַּח לֵיהּ חַיָּיב הָכָא נָמֵי לָא שְׁנָא מִי דָּמֵי הָתָם כׇּל הֵיכָא דְּמַנַּח לֵיהּ מְקוֹם חִיּוּב הוּא הָכָא אִי מַנַּח לֵיהּ בִּסְטָיו מְקוֹם פְּטוּר הוּא אֶלָּא מִידֵּי דְּהָוֵה אַמַּעֲבִיר חֵפֶץ מִתְּחִלַּת אַרְבַּע לְסוֹף אַרְבַּע הָתָם לָאו אַף עַל גַּב דְּאִי מַנַּח לֵיהּ בְּתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת פָּטוּר כִּי מַנַּח לֵיהּ בְּסוֹף אַרְבַּע אַמּוֹת חַיָּיב הָכָא נָמֵי לָא שְׁנָא מִי דָּמֵי הָתָם לְגַבֵּי דְּהַאי גַּבְרָא מְקוֹם פְּטוּר הוּא לְכוּלֵּי עָלְמָא מְקוֹם חִיּוּב הוּא הָכָא לְכוּלֵּי עָלְמָא מְקוֹם פְּטוּר הוּא אֶלָּא מִידֵּי דְּהָוֵה אַמּוֹצִיא מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הָרַבִּים דֶּרֶךְ צִדֵּי רְשׁוּת הָרַבִּים הָתָם לָאו אַף עַל גַּב דְּאִי מַנַּח לֵיהּ אַצִּדֵּי רְשׁוּת הָרַבִּים פָּטוּר וְכִי מַנַּח לֵיהּ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים חַיָּיב הָכָא נָמֵי לָא שְׁנָא מַתְקִיף לַהּ רַב פָּפָּא הָנִיחָא לְרַבָּנַן דְּאָמְרִי צִדֵּי רְשׁוּת הָרַבִּים לָאו כִּרְשׁוּת הָרַבִּים דָּמֵי אֶלָּא לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב דְּאָמַר צִדֵּי רְשׁוּת הָרַבִּים כִּרְשׁוּת הָרַבִּים דָּמֵי מַאי אִיכָּא לְמֵימַר אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא אֵימוֹר דְּשָׁמְעַתְּ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב דְּאָמַר צִדֵּי רְשׁוּת הָרַבִּים כִּרְשׁוּת הָרַבִּים דָּמֵי הֵיכָא דְּלֵיכָּא חִיפּוּפֵי אֲבָל הֵיכָא דְּאִיכָּא חִיפּוּפֵי מִי שָׁמְעַתְּ לֵיהּ הִלְכָּךְ לְהָא דָּמְיָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן וּמוֹדֶה בֶּן עַזַּאי בְּזוֹרֵק תַּנְיָא נָמֵי הָכִי הַמּוֹצִיא מֵחֲנוּת לִפְלַטְיָא דֶּרֶךְ סְטָיו חַיָּיב אֶחָד הַמּוֹצִיא וְאֶחָד הַמַּכְנִיס וְאֶחָד הַזּוֹרֵק וְאֶחָד הַמּוֹשִׁיט בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר הַמּוֹצִיא וְהַמַּכְנִיס פָּטוּר הַמּוֹשִׁיט וְהַזּוֹרֵק חַיָּיב
תָּנוּ רַבָּנַן אַרְבַּע רְשׁוּיוֹת לַשַּׁבָּת רְשׁוּת הַיָּחִיד וּרְשׁוּת הָרַבִּים וְכַרְמְלִית וּמְקוֹם פְּטוּר וְאֵיזוֹ הִיא רְשׁוּת הַיָּחִיד חָרִיץ שֶׁהוּא עָמוֹק עֲשָׂרָה וְרָחָב אַרְבָּעָה וְכֵן גָּדֵר שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה וְרָחָב אַרְבָּעָה זוֹ הִיא רְשׁוּת הַיָּחִיד גְּמוּרָה וְאֵיזוֹ הִיא רְשׁוּת הָרַבִּים סְרַטְיָא וּפְלַטְיָא גְּדוֹלָה וּמְבוֹאוֹת הַמְפוּלָּשִׁין זוֹ הִיא רְשׁוּת הָרַבִּים גְּמוּרָה אֵין מוֹצִיאִין רְשׁוּת הַיָּחִיד זוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים זוֹ וְאֵין מַכְנִיסִין מֵרְשׁוּת הָרַבִּים זוֹ לִרְשׁוּת הַיָּחִיד זוֹ וְאִם הוֹצִיא וְהִכְנִיס בְּשׁוֹגֵג חַיָּיב חַטָּאת בְּמֵזִיד עָנוּשׁ כָּרֵת וְנִסְקָל אֲבָל יָם וּבִקְעָה וְאִיסְטְווֹנִית וְהַכַּרְמְלִית אֵינָהּ לֹא כִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְלֹא כִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְאֵין נוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין בְּתוֹכָהּ וְאִם נָשָׂא וְנָתַן בְּתוֹכָהּ פָּטוּר וְאֵין מוֹצִיאִין מִתּוֹכָהּ לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְלֹא מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לְתוֹכָהּ וְאֵין מַכְנִיסִין מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לְתוֹכָהּ וְלֹא מִתּוֹכָהּ לִרְשׁוּת הַיָּחִיד וְאִם הוֹצִיא וְהִכְנִיס פָּטוּר חֲצֵרוֹת שֶׁל רַבִּים וּמְבוֹאוֹת שֶׁאֵינָן מְפוּלָּשִׁין עֵירְבוּ מוּתָּרִין לֹא עֵירְבוּ אֲסוּרִים אָדָם עוֹמֵד עַל הָאִיסְקוּפָּה נוֹטֵל מִבַּעַל הַבַּיִת וְנוֹתֵן לוֹ נוֹטֵל מֵעָנִי וְנוֹתֵן לוֹ וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִטּוֹל מִבַּעַל הַבַּיִת וְנוֹתֵן לְעָנִי מֵעָנִי וְנוֹתֵן לְבַעַל הַבַּיִת וְאִם נָטַל וְנָתַן שְׁלָשְׁתָּן פְּטוּרִים אֲחֵרִים אוֹמְרִים אִיסְקוּפָּה מְשַׁמֶּשֶׁת שְׁתֵּי רְשׁוּיוֹת בִּזְמַן שֶׁהַפֶּתַח פָּתוּחַ כְּלִפְנִים פֶּתַח נָעוּל כְּלַחוּץ וְאִם הָיְתָה אִיסְקוּפָּה גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה וּרְחָבָה אַרְבָּעָה הֲרֵי זֶה רְשׁוּת לְעַצְמָהּ אָמַר מָר זוֹ הִיא רְשׁוּת הַיָּחִיד לְמַעוֹטֵי מַאי לְמַעוֹטֵי הָא דְּרַבִּי יְהוּדָה דְּתַנְיָא יֶתֶר עַל כֵּן אָמַר רַבִּי יְהוּדָה מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי בָתִּים בִּשְׁנֵי צִדֵּי רְשׁוּת הָרַבִּים עוֹשֶׂה רש"י
מידי דהוה אמעביר חפץ בר''ה. יותר מד' אמות וכל כמה דלא מנח ליה פטור וכי אנחיה חייב ואע''ג דאיפסיק הילוכא ביני וביני: מתחלת ד' לסוף ד'. אמות מצומצמות: לכולי עלמא מקום חיוב. אם יטלהו חוץ לד' ויניחהו כאן שהרי העבירו ד' שלימות: אצדי ר''ה. מרה''י לר''ה כגון חצר שנפרץ לר''ה דהוי מקום המחיצה צדי ר''ה ופליגי בה ר' אליעזר ורבנן בעירובין בפ' כל גגות ואמרי רבנן דלאו כר''ה דמו ואפ''ה כי אפיק מרה''י לר''ה דרך שם חייב: היכא דליכא חיפופי. כגון ההיא דעירובין: היכא דאיכא חיפופי. נועצים יתדות קטנות לפני הכותל שיחופו שם עגלות וקרונות ולא יחופו בכותל ויפילוהו: מי שמע' ליה. דהוי ר''ה ואפילו הכי כי מפיק לר''ה דרך שם חייב: בזורק. מחנות לפלטיא דרך סטיו דחייב דהא לא נח בכרמלית מידי: המכניס והמוציא פטור. דמהלך כעומד והא נח גופו בכרמלית: ד' רשויות. כולהו מפרש ליה: גדר. כותל שהוא גבוה י' ורחב ד' הוי רה''י: סרטיא. מסילה שהולכין בה מעיר לעיר: פלטיא. רחבה של עיר ששם מתקבצין לסחורה: ומבואו'. של עיר רחבים י''ו אמה: המפולשין. משני ראשיהן לפלטיא: ענוש כרת. בלא התראה: ונסקל. בהתראה: בקעה. שדות הרבה קנפני''א בלע''ז: איסטוונית. שלפני החנויות שיושבים שם סוחרים: והכרמלית. לקמיה פריך אטו כל הני ים ובקעה לאו היינו כרמלית דקתני תנא לעיל: אינן לא כרשות היחיד. משום דדמיא לרה''ר דאין להם מחיצות: ולא כרה''ר. דאינן דומין לדגלי מדבר דלאו להילוכא דרבים עבידי: אין נושאין ונותנין בתוכן. כלומר אין מטלטלין בהן אלא בתוך ד' משום דדומין לר''ה וגזרו בהן רבנן אטו ר''ה: ואם הוציא והכניס פטור. וזו היא כרמלית האמורה למעלה: חצר של רבים. שפתוחין לחצר בתים רבים וחצר פתוחה לרה''ר ובני הבתים יוצאים דרך החצר לרה''ר: ומבואות שאינן מפולשין. שראשו אחד סתום וחצרות פתוחין לו ובני החצרות יוצאין דרך מבוי לרה''ר: עירבו. כל הבתים של חצר יחד בפת וכן לענין המבוי אם עירבו החצרות הפתוחות לו ביחד: מותרים. להכניס ולהוציא מן הבתים לחצר וכן מן החצרות למבוי: לא עירבו אסורין. מפני שהבית מיוחדת לבעליה והחצר רשות לכולן ונמצא מוציא מרשות לרשות אע''פ ששתיהן רה''י לעשות סייג לתורה להרחיק שלא יוציא מרה''י לרה''ר והך מילתא לאו מחילוק ד' רשויות היא דבין עירבו בין לא עירבו רה''י היא והמוציא מתוכו לרה''ר חייב: אדם עומד על האסקופה נוטל מעני העומד בחוץ ונותן לו כו'. וזה מקום פטור שהוזכר למעלה שאינו חשוב רשות לעצמו לפי שאינו רחב ד' כדמפר' לקמן ובטל אצל רה''י ואצל רשות הרבים: ובלבד שלא יטול כו'. דמזלזל באיסורי שבת לכתחלה לגרום הוצאה מרה''י לרה''ר וגזירה דילמא אתי לאקולי ולאפוקי להדיא מרה''י לרה''ר: משמשת שתי רשויות. פעמים שהיא משמשת בתורת רה''י ופעמים כרה''ר ולקמיה מפרש לה בשילהי כולהי שמעתתא: הרי זו רשות לעצמה. אע''פ שהיא מרה''י כדאמרינן לעיל בגדר גבוה י' ורחב ד' הויא רשות בפני עצמה ואין מוציאין מן הבית לתוכה ולקמן מפרש טעמא: בשני צדי רה''ר. זו כנגד זו:
תוספות
מידי דהוה אמעביר חפץ בר''ה. ה''ל למנקט המוציא דאיירי ביה לעיל דכל כמה דלא מנח ליה מיפטר אלא משום דבתר הכי נקט מעביר נקט ליה נמי השתא ובכל עניני העברה בר''ה קאמר: התם כל היכא דמנח ליה מקום חיוב הוא. ומוציא ומושיט ומעביר ד''א בר''ה דרך למעלה מי' דחייב אע''ג דאי הוה מנח ליה למעלה מי' פטור מ''מ תחתיו במקום שמהלך מקום חיוב הוא אבל סטיו הקרקע נמי מקום פטור הוא: מידי דהוה אצדי ר''ה. וא''ת מה פשוט לן יותר דרך צדי ר''ה מדרך סטיו וי''ל דדרך בית שיש לפניו צדדין וכן היה מסתמא במשכן: היכא דאיכא חיפופי כו'. ותימה בפ' כל גגות (עירובין צד. ושם) פריך ולפלוג בצדי ר''ה דעלמא פירוש ואמאי פליגי בחצר שנפרצה ומשני אי הוי פליגי בעלמא ה''א כי פליגי רבנן עליה ה''מ היכא דאיכא חיפופי אבל היכא דליכא חיפופי מודו קמ''ל משמע דר''א נמי פליג בדאיכא חיפופי וי''ל דה''ק קמ''ל דהיכא דליכא חיפופי דוקא פליגי אבל היכא דאיכא חיפופי מודה רבי אליעזר אי נמי ההיא סוגיא כרב פפא דהכא דלא מחלק: המושיט והזורק חייב. וא''ת אמאי מודה במושיט וזורק כיון דלא יליף דרך סטיו מדרך צדי לענין מעביר ה''נ לא נילף בזורק ומושיט וי''ל דלבן עזאי מעביר דרך צדי נמי פטור אע''ג דהיה במשכן משום דמהלך כעומד דמי אבל זורק ומושיט דרך סטיו יליף מזורק ומושיט דרך צדי: ארבע רשויות לשבת. ק' לרשב''א ליתני ה' רשויות דהא קרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה הזורק מר''ה לתוכו או איפכא חייב ואין מטלטלין בו אלא בד''א וי''ל דההיא רה''י גמור אלא לענין דאין מטלטלין בו אלא בד''א עשאוה ככרמלית והרי כבר שנה רה''י וכרמלית ולהכי נמי לא תני חצר שלא עירבו: כרמלית. בירושלמי בריש שבת תני ר' חייא כרמל רך (ומלא) לא לח ולא יבש אלא בינוני ה''נ כרמלית אינו לא כרה''י ולא כר''ה: יתר על כן א''ר יהודה הכי מיתני' בתוספתא פרק ז' דעירובין אחד חלון שבין ב' חצרות ואחד חלון שבין שני בתים כו' וגשרים ונפשות ור''ה מקורה מטלטלין תחתיו בשבת דברי ר' יהודה יתר על כן א''ר יהודה כו פירוש יתר ע''כ בשני בתים משני צדי ר''ה דאף על גב דליכא למימר פי תקרה יורד וסותם כמו בגשרים ונפשות ור''ה מקורה דרישא אפ''ה נושא ונותן באמצע דקסבר ר''י ב' מחיצות דאוריי' כדאמרן בפ' כל גגות (עירובין צה.) וא''ת אמאי לא מייתי הכא מתני'
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|