סקר
איזו "בבא" הכי קשה?






 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

לֶחִי מִכָּאן וְלֶחִי מִכָּאן אוֹ קוֹרָה מִכָּאן וְקוֹרָה מִכָּאן וְנוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בָּאֶמְצַע אָמְרוּ לוֹ אֵין מְעָרְבִין רְשׁוּת הָרַבִּים בְּכָךְ וְאַמַּאי קָרוּ לֵיהּ גְּמוּרָה מַהוּ דְתֵימָא כִּי פְּלִיגִי רַבָּנַן עֲלֵיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה דְּלָא הָוֵי רְשׁוּת הַיָּחִיד הָנֵי מִילֵּי לְטַלְטֵל אֲבָל לִזְרוֹק מוֹדוּ לֵיהּ קָא מַשְׁמַע לַן
אָמַר מָר זוֹ הִיא רְשׁוּת הָרַבִּים לְמַעוֹטֵי מַאי לְמַעוֹטֵי אִידַּךְ דְּרַבִּי יְהוּדָה דִּתְנַן רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אִם הָיְתָה דֶּרֶךְ רְשׁוּת הָרַבִּים מַפְסַקְתָּן יְסַלְּקֶנָּה לִצְדָדִין וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵינוֹ צָרִיךְ וְאַמַּאי קָרוּ לֵיהּ גְּמוּרָה אַיְּידֵי דִּתְנָא רֵישָׁא גְּמוּרָה תְּנָא נָמֵי סֵיפָא גְּמוּרָה וְלַחֲשׁוֹב נָמֵי מִדְבָּר דְּהָא תַּנְיָא אֵיזוֹ הִיא רְשׁוּת הָרַבִּים סְרַטְיָא וּפְלַטְיָא גְּדוֹלָה וּמְבוֹאוֹת הַמְפוּלָּשִׁין וְהַמִּדְבָּר אָמַר אַבָּיֵי לָא קַשְׁיָא כָּאן בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל שְׁרוּיִין בַּמִּדְבָּר כָּאן בִּזְמַן הַזֶּה
אָמַר מָר אִם הוֹצִיא וְהִכְנִיס בְּשׁוֹגֵג חַיָּיב חַטָּאת בְּמֵזִיד עָנוּשׁ כָּרֵת וְנִסְקָל בְּשׁוֹגֵג חַיָּיב חַטָּאת פְּשִׁיטָא בְּמֵזִיד עָנוּשׁ כָּרֵת וְנִסְקָל אִצְטְרִיכָא לֵיהּ הָא נָמֵי פְּשִׁיטָא הָא קָא מַשְׁמַע לַן כִּדְרַב דְּאָמַר רַב מָצָאתִי מְגִלַּת סְתָרִים בֵּי רַבִּי חִיָּיא וְכָתוּב בָּהּ אִיסִי בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר אֲבוֹת מְלָאכוֹת אַרְבָּעִים חָסֵר אַחַת וְאֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת אִינִי וְהָתְנַן אֲבוֹת מְלָאכוֹת אַרְבָּעִים חָסֵר אַחַת וְהָוֵינַן בַּהּ מִנְיָנָא לְמָה לִי וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן שֶׁאִם עֲשָׂאָן כּוּלָּן בְּהֶעְלֵם אַחַת חַיָּיב עַל כׇּל אַחַת וְאַחַת אֶלָּא אֵימָא אֵינוֹ חַיָּיב עַל אַחַת מֵהֶן וְהָא קָא מַשְׁמַע לַן הָא מֵהָנָךְ דְּלָא מְסַפְּקָן
אָמַר מָר אֲבָל יָם וּבִקְעָה וְהָאִיסְטְווֹנִית וְהַכַּרְמְלִית אֵינָן לֹא כִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְלֹא כִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּבִקְעָה אֵינוֹ לֹא כִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְלֹא כִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְהָא תְּנַן הַבִּקְעָה בִּימוֹת הַחַמָּה רְשׁוּת הַיָּחִיד לַשַּׁבָּת וּרְשׁוּת הָרַבִּים לַטּוּמְאָה בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים רְשׁוּת הַיָּחִיד לְכָאן וּלְכָאן אָמַר עוּלָּא לְעוֹלָם כַּרְמְלִית הָוְיָא וְאַמַּאי קָרֵי לַהּ רְשׁוּת הַיָּחִיד לְפִי שֶׁאֵינָהּ רְשׁוּת הָרַבִּים רַב אָשֵׁי אָמַר

רש"י

לחי מכאן ולחי מכאן. בשתי פאות של אחד מן הבתים להיכר בעלמא דקסבר רבי יהודה ב' מחיצות הוו רה''י מדאורייתא והא איכא שתי מחיצות מעלייתא מחיצות של ב' בתים: מהו דתימא כי פליגי רבנן עליה דר' יהודה. בברייתא ואמרי אין מערבין רה''ר בכך למהוי רה''י ה''מ לטלטל שיהא מותר לטלטל בתוכה כדקתני אין מערבין רה''ר בכך דגזור בה משום דדמי לרה''ר: אבל לזרוק. שהזורק מרה''ר לתוכה מודו ליה דחייב דשתי מחיצות דאוריי' ושם רה''י עליה: קמ''ל גמורה. כלומר זו היא שנגמרו מניין מחיצות שלה שיש לה מחיצות מכל צד כגון חריץ וכן גדר דאמרינן מד' צדדין גוד אסיק פני המחיצה על ראשו ונמצא ראשו מוקף מד' צדדין וחללו ד' אבל דרבי יהודה לא נגמרו מחיצות שלה למניינן ולאו רה''י היא כלל: מפסקתן. לפסי ביראות בפרק ב' דעירובין דהקילו חכמים משום עולי רגלים בבור בר''ה והבור עצמה רה''י שהיא עמוקה י' ורחבה ד' והממלא מתוכה ומניח על שפתה חייב והקילו חכמים לעשות ד' פסין וביניהן י' אמות דהוי חללו רה''י למלאות מן הבור וקאמר ר' יהודה אם היתה דרך רה''ר מפסקתן יסלקנה מביניהן דאתו רבים ומבטלי מחיצתה והתם רמינן דרבי יהודה אדרבי יהודה דלעיל דאמר נושא ונותן באמצע דלא אתו רבים ומבטלין מחיצות ורבנן אדרבנן ומשנינן לה: אינו צריך. והיינו דקתני זו היא רה''ר אבל הילוך דרבים לבין הפסים לא הוי רה''ר הואיל ואיכא שם ד' מחיצות ומאי גמורה. הכא ליכא למימר מהו דתימא כדלעיל דעיקר עשייתן משום לטלטל בתוכו וקאמרי רבנן אינו צריך דרשות היחיד היא אפילו לטלטל וכ''ש דהזורק לתוכה מרה''ר חייב: בזמן שהיו ישראל במדבר. חשיבא רה''ר: בזמן הזה. אינו מקום הילוך לרבים דהולכי מדברות לא שכיחי: חייב חטאת פשיטא. כיון דתנא חדא רה''י וחדא רה''ר ניתני סתמא ואם הוציא והכניס חייב ואנא ידענא דשגגתו חטאת דהא שבת זדונו כרת הוא: הא נמי פשיטא. דבהתראה סקילה ממקושש: מגילת סתרים. שהסתירוה מפני שלא ניתנה ליכתוב וכששומעין דברי יחיד חדשים שאינן נשנין בב''ה וכותבין אותן שלא ישתכחו מסתירין את המגילה: אינו חייב אלא אחת. השתא משמע אם עשאן בהעלם אחד שלא נודע לו בין כל אחת ואחת שחטא אינו חייב אלא אחת דכל חילול דשבת גוף אחד של עבירה הוא: מנינא למה לי. ליתני אבות מלאכות הזורע והחורש כו' למה לי לאשמעי' מניינא הא מני להו ואזיל: חייב על כל אחת ואחת. ובא להודיענו סכום החטאות שאדם חייב באיסורי שבת בהעלם אחד ואשמעינן מ' חסר אחת הן ותו לא שאפי' עשה תולדותיהן עמהן אינו מביא על התולדה היכא דעשאה עם אביה דה''ל כעושה וחוזר ועושה דכול' חדא עבירה היא: אינו חייב על אחת מהן. אחת יש בהן שאינו חייב עליה מיתה ולא פי' (רבי) איזו היא ואשמעי' תנא דמתנית' דקתני נסקל דהא הוצאה והכנסה מהנך דלא מספקן היא דעל זו לא אמר איסי בן יהודה: בימות החמה. שאין בה זרעים: רה''י לשבת. דהא לאו הילוך לרבים הוא שאין רבים מסתלקין מן המסילה לילך בשדה: רה''ר לטומאה. וספקו טהור דהא לאו מקום סתירה הוא שיש בני אדם נכנסים לה דספק טומאה לטמא מסוטה גמרינן לה והתם סתירה כתיב ונסתרה והיא נטמאה דבמקום סתירה טמאה היא לבעלה מספק ומכאן אתה דן לשרץ: בימות הגשמים. שהיא זרועה אין אדם נכנס לה: לעולם כרמלית הויא. והזורק מרה''ר לתוכה אינו חייב:

תוספות

דכל גגות (עירובין צה.) דקתני התם ועוד אמר רבי יהודה מערבין למבוי המפולש וי''ל דמתני' איכא לפרושי דמערבין בצורת הפתח וקסבר ג' מחיצות דאורייתא א''נ ה''א דמתני' איירי במבוי המפולש לרה''ר אבל אין ר''ה עוברת לתוכה להכי מייתי הברייתא דיתר על כן דאפי' רה''ר (גמורה) עוברת בה מטלטלין ע''י לחי או קורה משום דשתי מחיצות דאורייתא ואע''ג דבפ''ק דעירובין (דף י.) אמתני' דהרחב מי' אמות ימעט משמע דלכל היותר לא התיר רבי יהודה אלא עד י''ג אמה ושליש היינו מדרבנן אבל מדאורייתא אפי' ברוחב י''ו אמות מטלטלין דאית ליה ב' מחיצות דאורייתא דע''כ צ''ל דרבי יהודה איירי ברה''ר גמורה שבוקעין שם רבים כדמוכח בפ''ק דעירובין דף ו: ושם) גבי כיצד מערבין רה''ר ושם פירשתי וא''ת והא מדקתני סיפא דמבואות המפולשין הוו רה''ר שמעי' שפיר לאפוקי מדר' יהודה דאית ליה ב' מחיצות דאורייתא דלדידיה מבואו' המפולשות לא הוו רה''ר כיון דאיכא שתי מחיצות וי''ל דמסיפא לא הוה שמעינן לאפוקי מדר' יהודה דה''א טעמא דרבי יהודה משום דקסבר לחי וקורה משום מחיצה דאיכא מאן דסבר הכי בפ''ק דעירובין (דף נוו:) להכי אצטריך למתני' זו היא רה''י גמורה למעוטי דר' יהודה דלא הוי רה''י דלחי וקורה לא חשיב מחיצה: ואמאי קרי ליה גמורה כו' מהו דתימא. אומר ר''י דלשון גמורה אדרבה איפכא מסתברא זו היא רה''י גמורה אבל זו אינה רה''י גמורה אבל היא רה''י קצת ורש''י ישבה בדוחק לפי הגמרא: כאן בזמן שישראל שרויין במדבר. משמע קצת דאינה ר''ה אלא א''כ מצויין שם ששים רבוא כמו במדבר: בשוגג חייב חטאת פשיטא. כיון דאשמעינן דהאי הוי רה''י והאי הוי ר''ה פשיטא דהמוציא מזה לזה בשוגג חייב חטאת: הא קמ''ל כרב כו'. מכאן מדקדק ר''י דלא קתני איסי אינו חייב על אחת מהן אלא אסקילה אבל חטאת חייב על כולם דאי קאי אחטאת א''כ כי פריך בשוגג חייב חטאת פשיטא הו''ל לשנויי הא קמ''ל כרב דהא דמשני במזיד ענוש כרת ונסקל איצטריכא ליה לא משני מידי ומעיקרא ודאי לא היה ידע דמיירי בסקילה מדפריך מדר' יוחנן דמיירי בחטאת והיינו משום דאינו חייב אלא אחת לא מצי לאוקמי בסקילה דאטו בתרי קטלי קטלינן ליה אבל כי קמפרש דאינו חייב על אחת מהן קאמר איסי אז ידע שפיר דלא איירי איסי אלא בסקילה דלא פליג אמתני' דכלל גדול (לקמן עג:) דקתני מניינא למימר דחייב על כל אחת ואחת ואתי שפיר הא דבריש פרק כלל גדול (שם סט.) קאמר ארבי יוחנן דאמר שאם עשאן כולם בהעלם אחת חייב כו' דידע לה לשבת במאי ומפרש דידע לה לתחומים ואליבא דר''ע ולא מצי למימר דידע לה בדאיסי דהא אכולהו חייב חטאת וכן פירש בקונטרס ולקמן בריש הזורק (דף צו:) מייתי לדאיסי לענין סקילה ולא מישתמיט בשום מקום לאתויי לענין חטאת והא דאמרינן לקמן בריש פרק בתרא (דף קנד.) לרמי בר חמא דילמא הכי קאמר כל שחייבין על שגגתו חטאת חייבים על זדונו סקילה אומר ריב''א דאליבא דרמי בר חמא אתיא ההיא ברייתא דלא כאיסי דלאיסי איכא דוכתא דחייב חטאת ולא סקילה: ואמר רבי יוחנן שאם עשאן כולם בהעלם אחת כו'. אין צריך לפרש דפריך דמסתמא לא פליג איסי עלה אלא מדברי איסי נמי יש לדקדק כן מדקתני מניינא כדדייק לקמן בכלל גדול (דף עג:):
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר