|
טקסט הדף מנוקד
כְּגוֹן דְּאִית לַהּ מְחִיצּוֹת וְכִי הָא דְּאָמַר עוּלָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן קַרְפֵּף יוֹתֵר מִבֵּית סָאתַיִם שֶׁלֹּא הוּקַּף לְדִירָה וַאֲפִילּוּ כּוֹר וַאֲפִילּוּ כּוֹרַיִים הַזּוֹרֵק לְתוֹכוֹ חַיָּיב מַאי טַעְמָא מְחִיצָה הִיא אֶלָּא שֶׁמְחוּסֶּרֶת דָּיוֹרִין בִּשְׁלָמָא רַב אָשֵׁי לָא אָמַר כִּדְעוּלָּא אֶלָּא עוּלָּא מַאי טַעְמָא לָא אָמַר כִּשְׁמַעְתֵּיהּ אָמַר לָךְ אִי דְּאִית לַהּ מְחִיצּוֹת בִּקְעָה קָרֵי לַהּ קַרְפֵּף הִיא וְרַב אָשֵׁי רְשׁוּת הַיָּחִיד קָתָנֵי
וְהַכַּרְמְלִית אַטּוּ כּוּלְּהוּ נָמֵי לָאו כַּרְמְלִית נִינְהוּ כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אֲמַר רַבִּי יוֹחָנָן לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לְקֶרֶן זָוִית הַסְּמוּכָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים דְּאַף עַל גַּב דְּזִימְנִין דְּדָחֲקִי בֵּיהּ רַבִּים וְעָיְילִי לְגַוַּהּ כֵּיוָן דְּלָא נִיחָא תַּשְׁמִישְׁתֵּיהּ כִּי כַרְמְלִית דָּמֵי כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֵּין הָעַמּוּדִין נִידּוֹן כְּכַרְמְלִית מַאי טַעְמָא אַף עַל גַּב דְּדָרְסִי בַּהּ רַבִּים כֵּיוָן דְּלָא מִסְתַּגִּי לְהוּ בְּהֶדְיָא כְּכַרְמְלִית דָּמְיָא אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב יְהוּדָה אִיצְטְבָא שֶׁלִּפְנֵי הָעַמּוּדִים נִידּוֹן כְּכַרְמְלִית לְמַאן דְּאָמַר בֵּין הָעַמּוּדִים כׇּל שֶׁכֵּן אִיצְטְבָא לְמַאן דְּאָמַר אִיצְטְבָא אִיצְטְבָא הוּא דְּלָא נִיחָא תַּשְׁמִישְׁתֵּיהּ אֲבָל בֵּין הָעַמּוּדִים דְּנִיחָא תַּשְׁמִישְׁתֵּיהּ לָא לִישָּׁנָא אַחֲרִינָא אֲבָל בֵּין הָעַמּוּדִין דְּזִימְנִין דְּדָרְסִי לֵיהּ רַבִּים כִּרְשׁוּת הָרַבִּים דָּמְיָא אָמַר רַבָּה בַּר שֵׁילָא אָמַר רַב חִסְדָּא לְבֵינָה זְקוּפָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְזָרַק וְטָח בְּפָנֶיהָ חַיָּיב עַל גַּבָּהּ פָּטוּר אַבָּיֵי וְרָבָא דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ וְהוּא שֶׁגְּבוֹהָה שְׁלֹשָׁה דְּלָא דָּרְסִי לַהּ רַבִּים אֲבָל הִיזְמֵי וְהִיגֵי אַף עַל גַּב דְּלָא גְּבִיהֵי שְׁלֹשָׁה וְחִיָּיא בַּר רַב אָמַר אֲפִילּוּ הִיזְמֵי וְהִיגֵי אֲבָל צוֹאָה לָא וְרַב אָשֵׁי אָמַר אֲפִילּוּ צוֹאָה אָמַר רַבָּה דְּבֵי רַב שֵׁילָא כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אֵין כַּרְמְלִית פְּחוּתָה מֵאַרְבָּעָה וְאָמַר רַב שֵׁשֶׁת וְתוֹפֶסֶת עַד עֲשָׂרָה מַאי וְתוֹפֶסֶת עַד עֲשָׂרָה אִילֵּימָא דְּאִי אִיכָּא מְחִיצָה עֲשָׂרָה הוּא דְּהָוֵי כַּרְמְלִית וְאִי לָא לָא הָוֵי כַּרְמְלִית וְלָא וְהָאָמַר רַב גִּידֵּל אָמַר רַב חִיָּיא בַּר יוֹסֵף אָמַר רַב בַּיִת שֶׁאֵין בְּתוֹכוֹ עֲשָׂרָה וְקֵרוּיוֹ מַשְׁלִימוֹ לַעֲשָׂרָה עַל גַּגּוֹ מוּתָּר לְטַלְטֵל בְּכוּלּוֹ בְּתוֹכוֹ אֵין מִטַּלְטְלִין בּוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת אֶלָּא מַאי וְתוֹפֶסֶת עַד עֲשָׂרָה דְּעַד עֲשָׂרָה הוּא דְּהָוְיָא כַּרְמְלִית לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים לָא הָוְיָא כַּרְמְלִית וְכִי הָא דַּאֲמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל לְרַב יְהוּדָה שִׁינָּנָא לָא תְּיהַוֵּי בְּמִילֵּי דְשַׁבְּתָא לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה לְמַאי הִלְכְתָא אִילֵּימָא דְּאֵין רְשׁוּת הַיָּחִיד לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה וְהָאָמַר רַב חִסְדָּא נָעַץ קָנֶה בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְזָרַק וְנָח עַל גַּבָּיו אֲפִילּוּ גָּבוֹהַּ מֵאָה אַמָּה חַיָּיב מִפְּנֵי שֶׁרְשׁוּת הַיָּחִיד עוֹלָה עַד לָרָקִיעַ רש"יכגון דאית לה מחיצות. ואשמעינן דאע''ג דהיקפה יתר מבית סאתים ולא הוקף לדירה שאין ביתו סמוך לה קודם היקף ולענין לטלטל לתוכה הויא ככרמלית כדאמרינן בעירובין שאין מטלטלין בו אלא בד' אפ''ה דאורייתא רה''י היא והזורק מרה''ר לתוכה חייב: כדעולא. דאמר מחיצה היא לקרות רה''י אלא שמחוסרת דירה לכך אסורה לטלטל מדרבנן והא דקתני רה''ר לטומאה כגון שיש פתחים במחיצותיה ונכנסין בזו ויוצאין בזו: עולא. דאמר אמאי קרי לה רה''י כו' מ''ט לא אמר כגון דאית לה מחיצות ורה''י גמורה קאמר וניזיל בתר שמעתיה דאמר הזורק לתוכו חייב: ורב אשי. אמר לך רה''י קתני וכרמלית לא קרי לה תנא רה''י: אטו כולהו. הנך ים ובקעה ואיסטוונית לא זו היא כרמלית דהוזכר במנין רשויות הא קתני אינו לא כרה''י ולא כרה''ר ואין מוציאין כו' ש''מ זו היא רשות שלישי: לא נצרכה. כרמלית דקתני אלא לאוסופי כרמלית אחריתי כגון קרן זוית שנכנס בו בית לתוכו והניח מקרקעו לרה''ר: לא ניחא תשמישתיה. שאין יכולין להכנס לה להדיא דרך הילוכו אי נמי בית שפניו עומד באלכסון שזויתו אחת סמוכה לרה''ר והשניה משוכה מרה''ר ולפנים זוית הבולטת מעכבת את הרבים מליכנס בהדי' בתוך כניסה של זוית האחרת: בין העמודים. שהיו עמודים ברחבה ותולין בהם התגרים פרגמטיא וגם איצטבאות היו לפניהם לישב שם התגרים: לא מסתגי להו להדיא. שהיו עמודים הרבה באורך ורוחב וזה שלא כנגד זה: לבינה. סתם לבינה ארכה ורחבה ג' ואין לעביה שיעור יש מהן עבות ויש מהן דקות: וטח על פניה. כגון דבילה שמינה או טיט: חייב. אם זרק ד''א דהוי כמונח ברה''ר דכל למטה מי' רה''ר הוא ובלבד שינוח (או) למטה מג' דהוי כקרקע או באויר כי האי דנדבקה בכותל וכדאמרינן במתני' לקמן הזורק ד' אמות בכותל למטה מי' טפחים כזורק בארץ וחייב וכי אמר למטה מי' ברוחב ד' כרמלית וכשאין רחב ד' מקום פטור היינו בתשמיש המסוים כגון גב לבינה וראש כותל או עמוד דהני מסתיים תשמישתייהו אבל אויר כגון פני הכותל דבר הנדבק בו לא הוי רשותא לנפשיה אלא אי למטה מי' הוא הוי רה''ר גמור ואי למעלה י' הוא דלא שלטי ביה רבים הוי אוירא בעלמא מקום פטור כדתנן למעלה מי' טפחים כזורק באויר ופטור: על גבה פטור. כדמוקי לה אביי ורבא בגבוהה ג' דלא דרסי בה רבים דהוי מקום לעצמה: היזמי. דורצא''י: היגי. איגלטי''ר: אע''ג דלא גבוה ג'. הוי מקום פטור לעצמו דלא דרסי בה רבים עליה שלא יזוקו: אפילו היזמי והיגי. דדרסי עליה בסנדליהון אבל צואה אע''ג דלא גבוה לא דרסי עלה ורב אשי אמר אפילו צואה: ה''ג אין כרמלית פחותה מד'. רוחב ואי לא מקום פטור הוא ומותר לכתחלה להוציא משם לרשות הרבים ולרה''י: ותופסת. בגובה עד י' ולקמיה מפרש לה: אילימא דאי איכא מחיצה י' כו'. כגון בקעה המוקפת גדר והיא יתירה על בית סאתים ולא הוקפה לדירה: וקירויו משלימו. עובי קירויו: על גגו. דגבוה י' הוי רה''י ומותר לטלטל בכולו: אלא בד'. דכיון דלא גבוה המחיצה י' הוי כרמלית אלמא איפכא שמעינן לה: דעד י' הוי כרמלית. אויר של בקעה או של ים או של קרפף יתר על בית סאתים תופס את שמו עד י' אבל למעלה מי' אין שם כרמלית על אוירו בדבר שאינו מסויים כגון פני לבינה או פני כותל או קלט מן האויר למעלה מי' מותר להוציא לכתחילה משם לרה''י ולרה''ר דאין שם כרמלית עליו כי היכי דאויר למעלה מי' ברה''ר לאו רה''ר הוא כדתנן לקמן למעלה מי' כזורק באויר גבי כרמלית נמי לאו כרמלית הוא ובדבר מסוים כגון ראש עמוד וגב לבינה ליכא לאוקמיה דאי אית ביה ארבע פשיטא דלמעלה מעשרה לא הוי כרמלית דהא אפילו עמוד ברשות הרבים רשות היחיד הוא ואי דלית ביה ארבע ולמטה מעשרה מי הוי כרמלית הא קאמר אין כרמלית פחותה מארבע ואי בדקאי בכרמלית וכיון דלית ביה ד' הוי שם הכרמלית עליו אם כן מצינו חומר בכרמלית מרשות הרבים דאילו ברשות הרבים כי האי גוונא מקום פטור הוא ובטל ומותר לרשות הרבים ולרשות היחיד ואנן אמרינן בשמעתין דהאי תופסת עד י' מקולי רשות הרבים הוא הלכך לא מיתוקמא אלא באוירא: אילימא. דאין רה''י שולטת בחצר באויר למעלה מי' אלא מקום פטור הוא ובטל אף לגבי רה''ר: נעץ קנה. סתמיה אין רחב ד': וזרק. מר''ה ונח על גביו: חייב. כמונח ע''ג קרקע דלא בעי הנחה על גבי מקום ד' ברה''י כדמפרש לקמיה בשמעתין. עד לרקיע. כל אויר שכנגד רה''י בין אויר חצר בין אויר עמוד בר''ה גבוה י' ורחב ד' כנגדו עד לרקיע שם רה''י עליו: תוספותלא נצרכה אלא לקרן זוית. לא בעי למימר דאיצטריך לצדי רה''ר משום דלר''א כרה''ר דמי ואפילו אית בהו חיפופי או שמא מספקא ליה אי מודה להו רבי אליעזר אם לאו: אבל בין העמודים. כרה''ר דמי אע''פ שאין בין עמוד לעמוד ט''ז אמות הוי רה''ר כיון שבני רה''ר בוקעין בה וחוץ לבין עמודים רחב ששה עשר אמה: וטח בפניה חייב. אומר ר''ת דאם נח למעלה משלשה צריך שיהא בפניה ארבעה על ארבעה ומה שמדובק בפני הלבינה חשוב כמונח עליה אע''פ שאינו אלא באויר וכן הא דתנן למטה מי' כזורק בארץ ומוקי לה רבי יוחנן בדבילה שמינה היינו טעמא נמי דכיון שנדבק בפני הכותל שהוא רוחב ד' על ד' חשוב כמונח עליו וריב''א פי' דאף למעלה מג' לא בעי שיהא בפני הלבינה וכותל ד' על ד' דכיון שרואה את הקרקע חשיב כמונח ע''ג קרקע וקשה לר''י דלעיל (דף ד.) כי פריך אמתניתין דפשט ידו והא בעיא עקירה והנחה מע''ג מקום ארבע לוקי מתניתין במחזיק החפץ בענין זה שרואה את פני הקרקע: אילימא דעד עשרה הוא דהוי כרמלית ואי לא לא הוי כרמלית פרש''י כגון בקעה . המוקפת גדר והיא יתירה על בית סאתים ולא הוקף לדירה וקשה לר''י דהא רשות היחיד היא בין לעולא בין לרב אשי ולא הוי צריך לאתויי מרב גידל ועוד דהיכי קאמר ואי לא לא הויא כרמלית והרי ים ובקעה אין להן מחיצות ונראה לר''י דהכי פירושו אילימא עד דאיכא מחיצות י' היינו אויר הראוי למחיצות עשרה לאפוקי בקעה מסוככת בפחות מי' על גבי קונדסין דלא הוי כרמלית כיון דאין גבוהה י' והוי מקום פטור ומותר לטלטל בכולו והאמר רב גידל כו': הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|