סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

יִהְיוּ כְּמוֹתְךָ אַף אַתָּה בַּמָּה אֲבָרֶכְךָ אִם בְּתוֹרָה הֲרֵי תּוֹרָה אִם בְּעוֹשֶׁר הֲרֵי עוֹשֶׁר אִם בְּבָנִים הֲרֵי בָּנִים אֶלָּא יְהִי רָצוֹן שֶׁיִּהְיוּ צֶאֱצָאֵי מֵעֶיךָ כְּמוֹתְךָ
תָּנוּ רַבָּנַן יוֹרֶה שֶׁמּוֹרֶה אֶת הַבְּרִיּוֹת לְהָטִיחַ גַּגּוֹתֵיהֶן וּלְהַכְנִיס אֶת פֵּירוֹתֵיהֶן וְלַעֲשׂוֹת כׇּל צׇרְכֵיהֶן דָּבָר אַחֵר שֶׁמַּרְוֶה אֶת הָאָרֶץ וּמַשְׁקָהּ עַד תְּהוֹם שֶׁנֶּאֱמַר תְּלָמֶיהָ רַוֵּה נַחֵת גְּדוּדֶיהָ בִּרְבִיבִים תְּמֹגְגֶנָּה צִמְחָהּ תְּבָרֵךְ דָּבָר אַחֵר יוֹרֶה שֶׁיּוֹרֵד בְּנַחַת וְאֵינוֹ יוֹרֵד בְּזַעַף
אוֹ אֵינוֹ יוֹרֶה אֶלָּא שֶׁמַּשִּׁיר אֶת הַפֵּירוֹת וּמַשְׁטִיף אֶת הַזְּרָעִים וּמַשְׁטִיף אֶת הָאִילָנוֹת תַּלְמוּד לוֹמַר מַלְקוֹשׁ מָה מַלְקוֹשׁ לִבְרָכָה אַף יוֹרֶה לִבְרָכָה אוֹ אֵינוֹ מַלְקוֹשׁ אֶלָּא שֶׁמַּפִּיל אֶת הַבָּתִּים וּמְשַׁבֵּר אֶת הָאִילָנוֹת וּמַעֲלֶה אֶת הַסַּקָּאִין תַּלְמוּד לוֹמַר יוֹרֶה מָה יוֹרֶה לִבְרָכָה אַף מַלְקוֹשׁ לִבְרָכָה
וְיוֹרֶה גּוּפֵיהּ מְנָלַן דִּכְתִיב וּבְנֵי צִיּוֹן גִּילוּ וְשִׂמְחוּ בַּה' אֱלֹהֵיכֶם כִּי נָתַן לָכֶם אֶת הַמּוֹרֶה לִצְדָקָה וַיּוֹרֶד לָכֶם גֶּשֶׁם מוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ בָּרִאשׁוֹן
תָּנוּ רַבָּנַן יוֹרֶה בִּמְרַחְשְׁוָן וּמַלְקוֹשׁ בְּנִיסָן אַתָּה אוֹמֵר יוֹרֶה בִּמְרַחְשְׁוָן וּמַלְקוֹשׁ בְּנִיסָן אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא יוֹרֶה בְּתִשְׁרִי וּמַלְקוֹשׁ בְּאִיָּיר תַּלְמוּד לוֹמַר בְּעִתּוֹ
מַלְקוֹשׁ אָמַר רַב נְהִילַאי בַּר אִידֵּי אָמַר שְׁמוּאֵל דָּבָר שֶׁמָּל קַשְׁיוּתֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל תָּנָא דָּבָר שֶׁמְּמַלֵּא תְּבוּאָה בְּקַשֶּׁיהָ בְּמַתְנִיתָא תָּנָא דָּבָר שֶׁיּוֹרֵד עַל הַמְּלִילוֹת וְעַל הַקַּשִּׁין
תָּנוּ רַבָּנַן יוֹרֶה בִּמְרַחְשְׁוָן וּמַלְקוֹשׁ בְּנִיסָן אַתָּה אוֹמֵר יוֹרֶה בִּמְרַחְשְׁוָן אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּחֹדֶשׁ כִּסְלֵיו תַּלְמוּד לוֹמַר בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ מָה מַלְקוֹשׁ בְּעִתּוֹ אַף יוֹרֶה בְּעִתּוֹ כֵּיוָן שֶׁיָּצָא נִיסָן וְיָרְדוּ גְּשָׁמִים אֵינוֹ סִימַן בְּרָכָה
תַּנְיָא אִידַּךְ יוֹרֶה בִּמְרַחְשְׁוָן וּמַלְקוֹשׁ בְּנִיסָן דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר וַחֲכָמִים אוֹמְרִים יוֹרֶה בְּכִסְלֵיו
מַאן חֲכָמִים אָמַר רַב חִסְדָּא רַבִּי יוֹסֵי הִיא דְּתַנְיָא אֵיזוֹ הִיא רְבִיעָה רִאשׁוֹנָה הַבְּכִירָה בִּשְׁלֹשָׁה בִּמְרַחְשְׁוָן בֵּינוֹנִית בְּשִׁבְעָה בּוֹ אֲפִילָה בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בּוֹ דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בְּשִׁבְעָה וּבְשִׁבְעָה עָשָׂר וּבְעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר בְּשִׁבְעָה עָשָׂר וּבְעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה וּבְרֹאשׁ חֹדֶשׁ כִּסְלֵיו וְכֵן הָיָה רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אֵין הַיְּחִידִים מִתְעַנִּין עַד שֶׁיַּגִּיעַ רֹאשׁ חֹדֶשׁ כִּסְלֵיו
אָמַר רַב חִסְדָּא הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי אַמֵּימָר מַתְנֵי לְהָא דְּרַב חִסְדָּא בְּהָא לִישָּׁנָא בִּשְׁלֹשָׁה בִּמְרַחְשְׁוָן שׁוֹאֲלִין אֶת הַגְּשָׁמִים רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר בְּשִׁבְעָה בּוֹ אָמַר רַב חִסְדָּא הֲלָכָה כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל
כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּתַנְיָא רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר גְּשָׁמִים שֶׁיָּרְדוּ שִׁבְעָה יָמִים זֶה אַחַר זֶה אַתָּה מוֹנֶה בָּהֶן רְבִיעָה רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה וּשְׁלִישִׁית כְּמַאן כְּרַבִּי יוֹסֵי אָמַר רַב חִסְדָּא הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי
בִּשְׁלָמָא רְבִיעָה רִאשׁוֹנָה לִשְׁאוֹל שְׁלִישִׁית לְהִתְעַנּוֹת שְׁנִיָּה לְמַאי אָמַר רַבִּי זֵירָא לִנְדָרִים דִּתְנַן

רש"י

יהיו כמותך. בתורה ולעושר וכבוד: יורה. ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש (דברים יא): יורה. רביעה ראשונה היורדת במרחשון כדלקמן למה נקרא יורה שמורה להן להטיח גגותיהן בטיח של טיט שלא יטפו גשמים בבית: ולהכניס פירותיהן. שהניחו בשדות לייבשן עד עכשיו: כל צרכיהן. שאר דברים הצריכים לימות הגשמים: שיורד בנחת. והכי משמע יורה כאדם שמורה לתלמידיו בנחת דכתיב (קהלת ט) דברי חכמים בנחת נשמעים אי נמי לשון חץ יורה ההולך ביושר ואינו נוטה לכאן ולכאן לשון אחר שמתכוין לארץ ואינו יורד בזעף בספרי: תלמיה רוה. כשאתה מרוה תלמי חרישה של ארץ ישראל: נחת הוא לגדודיה. בני אדם היינו פשט המקרא ולקמיה דריש שאפי' גייסות פוסקות בו: ה''ג או אינו אלא ששוטף את הזרעים. כלומר דעד השתא אמרינן יורה לברכה או אינו אלא יורה לשון קללה כמו ירה יירה (שמות יט) ששובר הכל או לשון חץ היורה והכי משמע קרא והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי וגו' ואם לאו ונתתי מטר ארצכם יורה לרעה מלתא בעלמא הוא ואורחא דברייתא למתני כי האי גוונא: משיר פירותיהן. שעודן באילן כגון אתרוגים או רמונים או סופי תאנים ולא גרסינן שוטף את הגרנות דגרנות במרחשון ליכא: מה מלקוש לברכה. שא''א לדורשו לשבר גרנות ולהשיר פירות שאינם מצויים באותו הפרק ואי אתה יכול לדורשו אלא לטובה שיורד על המלילות ועל הקשין וממלא את התבואה בקשיה: הדר אמר דלמא מלקוש קללה הוא והכי משמע שמל וקשה כלומר מל את הבתים והאילנות שמפילן ומשברן וקשה לתבואה: שמעלה סקאים. וברכה דקרא למילוי מים בורות שיחין ומערות גימגום: שמפיל את הבתים. ומשמעו כדלקמן שמל קשיותן של ישראל אי נמי שמל דבר הקשה חותך ומשבר את הבתים כלומר אין בו תקלת גרנות והשרת פירות לפי שא''א לו: סקאי. מין ארבה כדמתרגם הצלצל (דברים כח) סקאה ומלקוש לשון ארבה כמו והנה לקש אחר גזי המלך (עמוס ז): את המורה לצדקה. אלמא יורה לטובה: ה''ג או אינו אלא יורה בתשרי ומלקוש באייר. שיש עדין מלילות וקשין: ת''ל בעתו. יורה במרחשון ומלקוש בניסן שכך היא העת והזמן ויפה הוא כדלקמן דזמן רביעה ראשונה במרחשון הוא אית ספרים דכתוב בהו או אינו אלא בכסליו דזמן יורה בכסליו הוא וכרבנן דפליגי עליה דר''מ לקמן ת''ל בעתו יורה ומלקוש מה מלקוש בעתו אף יורה בעתו דמלקוש זהו שיורד על המלילות ועל הקשין וזהו ניסן שיש בו קשין ומלילו: דבר שמל קשיותן של ישראל. שכשאינו יורד חוזרין ישראל בתשובה ומתענין ועושין צדקות: מלילות. ראשי שיבולות שאדם מולל בידו כדכתיב (דברים כג) וקטפת מלילות בידך: וקשין. קנה: שממלא תבואה בקשיה. ומשלימה: הי רביעה. איזה זמן רביעה: בכירה. ראשונה ולקמן מפרש למאי הלכתא נינהו יורה יש בו ג' זמני גשמים: אפילה. אחרונה כמו כי אפילות הנה (שמות ט): ר' יהודה אומר. בכירה בז' במרחשון ובינונית בי''ז ואפילה בכ''ג וכולהו הני תלתא יורה קרי להו: אין היחידים מתענין כו'. דאמרינן בסמוך שלישית להתענות והואיל וזמן שלישית בראש חדש הוא אין ליחידים להתענות: יחידים. חסידים והכי אמרינן במתני' לקמן (דף י.) הגיע י''ז במרחשון ולא ירדו גשמים התחילו היחידים להתענות שמכאן ואילך זמן רביעה אפילה לר''מ דסתם מתני' ר''מ וה''נ אמר ר' יוסי דאין מתענין עד ר''ח כסליו דהיינו רביעה אפילה והיינו כחכמים דאמרי יורה בכסליו: אמר רב חסדא הלכה כר' יוסי. ואמימר תני להא דאמר רב חסדא הלכה כרבן גמליאל דאינו שואל עד ז' במרחשון: ז' ימים בזה אחר זה. שירדו גשמים עכשיו ופסקו עד יום שביעי וירדו ז' ימים זה אחר זה אתה מונה בהן ראשונה ושניה ושלישית: כר' יוסי. דאליבא דר' יוסי הכי הוו בין רביעה ראשונה ושניה או שניה ושלישית דראשונה בי''ז ושניה בכ''ג דהיינו ז' ימים עם שנים ימי רביעה ומכ''ג עד ל' ז' ימים בלא יום רביעה אחרונה דלכולהו תנאי לא הוי הכי דלר''מ דאמר ראשונה בג' ושניה בז' ליכא בין זו לזו אלא ארבעה ימים בין שניה לשלישית יש י' ימים ולר' יהודה בין ראשונה לשניה י' ימים אבל בין שניה לשלישית יש יותר: נראה לרבי דהכי גרסינן אמר רב חסדא הלכה כר' יהודה דאמר בכירה בז' במרחשון ואז מתחילין לשאול כדלקמן (דף י.) ראשונה לשאול. מכאן ואילך ותן טל ומטר: שלישית להתענות. שאם לא ירדו גשמים עד זמן רביעה שלישית אפי' פעם אחת מתענין היחידים שני וחמישי ושני:

תוספות

מלקוש לברכה או אינו אלא שמפיל הבתים ומשבר האילנות וכו'. צ''ע אמאי לא קאמר ומשבר הגרנות ומשיר את הפירות כדלעיל: גשמים שירדו ז' ימים זה אחר זה ולא פסקו אתה מונה בהן רביעה ראשונה ושניה. כיון דלא פסקו ז' ימים דאין בין י''ז לכ''ג אלא ז' ימים י''ז י''ח י''ט כ' כ''א כ''ב כ''ג אבל לא גרסינן ושלישית שהרי אם יתחיל בכ''ג וירדו ז' ימים רצופים אכתי לא תמצא רביעה שלישית דאיכא ח' ימים מכ''ג עד ר''ח כסליו ואנשי נרבונ''א גורסין גשמים שירדו ז' ימים זה אחר זה אתה מונה בהם רביעה שניה ושלישית כיצד הגשמים התחילו באמצע היום וירדו ז' ימים רצופים א''כ ירדו עד חצי יום של . ר''ח מעת לעת:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר