סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

נִתְכַּוֵּון לִשְׁבּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְהִנִּיחַ עֵירוּבוֹ בְּבוֹר לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים עֵירוּבוֹ עֵירוּב לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים אֵין עֵירוּבוֹ עֵירוּב הֵיכִי דָּמֵי אִילֵּימָא בְּבוֹר דְּאִית בֵּיהּ עֲשָׂרָה וּלְמַעְלָה דְּדַלִּאי וְאוֹתְבֵיהּ וּלְמַטָּה דְּתַתִּאי וְאוֹתְבֵיהּ מָה לִי לְמַעְלָה וּמָה לִי לְמַטָּה הוּא בְּמָקוֹם אֶחָד וְעֵירוּבוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר הוּא אֶלָּא לָאו בְּבוֹר דְּלֵית בֵּיהּ עֲשָׂרָה וְקָתָנֵי עֵירוּבוֹ עֵירוּב אַלְמָא תַּשְׁמִישׁ עַל יְדֵי הַדְּחָק שְׁמֵיהּ תַּשְׁמִישׁ זִמְנִין מְשַׁנֵּי לֵיהּ הוּא וְעֵירוּבוֹ בְּכַרְמְלִית וְאַמַּאי קָרֵי לַהּ רְשׁוּת הָרַבִּים לְפִי שֶׁאֵינָהּ רְשׁוּת הַיָּחִיד וְזִמְנִין מְשַׁנֵּי לֵיהּ הוּא בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְעֵירוּבוֹ בְּכַרְמְלִית וְרַבִּי הִיא דְּאָמַר כׇּל דָּבָר שֶׁהוּא מִשּׁוּם שְׁבוּת לֹא גָּזְרוּ עָלָיו בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת וְלָא תֵּימָא דַּחוֹיֵי קָא מְדַחֵינָא לָךְ אֶלָּא דַּוְקָא קָאָמֵינָא לָךְ דִּתְנַן אִם הָיָה רְקָק מַיִם וּרְשׁוּת הָרַבִּים מְהַלֶּכֶת בּוֹ הַזּוֹרֵק לְתוֹכָהּ אַרְבַּע אַמּוֹת חַיָּיב וְכַמָּה הוּא רְקָק מַיִם פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים וּרְקָק מַיִם שֶׁרְשׁוּת הָרַבִּים מְהַלֶּכֶת בּוֹ הַזּוֹרֵק לְתוֹכוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת חַיָּיב בִּשְׁלָמָא רְקָק רְקָק תְּרֵי זִימְנֵי חַד בְּימוֹת הַחַמָּה וְחַד בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים וּצְרִיכָא דְּאִי אַשְׁמְעִינַן בְּימוֹת הַחַמָּה דַּעֲבִידִי אִינָשֵׁי לְקָרוֹרֵי נַפְשַׁיְהוּ אֲבָל בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים אֵימָא לָא וְאִי אַשְׁמְעִינַן בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים אַגַּב דְּמִטְּנִיף מִקְּרֵי וְנָחֵית אֲבָל בִּימוֹת הַחַמָּה לָא צְרִיכָא אֶלָּא הִילּוּךְ תְּרֵי זִימְנֵי לְמָה לִי אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ הִילּוּךְ עַל יְדֵי הַדְּחָק שְׁמֵיהּ הִילּוּךְ תַּשְׁמִישׁ עַל יְדֵי הַדְּחָק לָא שְׁמֵיהּ תַּשְׁמִישׁ שְׁמַע מִינַּהּ
אָמַר רַב יְהוּדָה הַאי זִירְזָא דְּקָנֵי רְמָא וְזַקְפֵיהּ רְמָא וְזַקְפֵיהּ לָא מִיחַיַּיב עַד דְּעָקַר לֵיהּ
אָמַר מָר אָדָם עוֹמֵד עַל הָאִסְקוּפָּה נוֹטֵל מִבַּעַל הַבַּיִת וְנוֹתֵן לוֹ נוֹטֵל מֵעָנִי וְנוֹתֵן לוֹ הַאי אִסְקוּפָּה מַאי אִילֵימָא אִסְקוּפַּת רְשׁוּת הָרַבִּים נוֹטֵל מִבַּעַל הַבַּיִת הָא מַפֵּיק מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְאֶלָּא אִסְקוּפַּת רְשׁוּת הַיָּחִיד נוֹטֵל מִן הֶעָנִי הָא קָא מְעַיֵּיל מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לִרְשׁוּת הַיָּחִיד אֶלָּא אִסְקוּפַּת כַּרְמְלִית נוֹטֵל וְנוֹתֵן לְכַתְּחִלָּה סוֹף סוֹף אִיסּוּרָא מִיהָא אִיתָא אֶלָּא אִסְקוּפָּה מְקוֹם פָּטוּר בְּעָלְמָא הוּא כְּגוֹן דְּלֵית בֵּיהּ אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה וְכִי הָא דְּכִי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מָקוֹם שֶׁאֵין בּוֹ אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה טְפָחִים מוּתָּר לִבְנֵי רְשׁוּת הַיָּחִיד וְלִבְנֵי רְשׁוּת הָרַבִּים לְכַתֵּף עָלָיו וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַחֲלִיפוּ
אָמַר מָר וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִטּוֹל מִבַּעַל הַבַּיִת וְנוֹתֵן לְעָנִי מֵעָנִי וְנוֹתֵן לְבַעַל הַבַּיִת וְאִם נָטַל וְנָתַן שְׁלָשְׁתָּן פְּטוּרִין לֵימָא תֶּיהְוֵי תְּיוּבְתָּא דְרָבָא דְּאָמַר רָבָא הַמַּעֲבִיר חֵפֶץ מִתְּחִילַּת אַרְבַּע לְסוֹף אַרְבַּע בִּרְשׁוּת הָרַבִּים אַף עַל פִּי שֶׁהֶעֱבִירוֹ

רש"י

נתכוין לשבות ברה''ר. המערב עירובי תחומין עירובו קונה לו שביתתו שם שיוכל לילך משם לכל רוח אלפים כאילו שבת שם וצריך שיתכוון לקנות שביתתו במקום שיכול לאכול שם עירובו אם היה רוצה לאוכלו שמתוך כן מועיל לו עירובו לקנות שביתה דמקום פיתא גורם דהתם שייך איניש ואע''פ שהוא בתוך העיר כשקדש היום: למעלה מי' טפחים עירובו עירוב. קס''ד דיכול ליטלו בשבת: אי נימא בבור דאית ביה י'. עמוק: ומאי למעלה דדלאי ואותביה. שהגביהו והניחו למעלה מי' מקרקעיתו של בור: ומאי למטה דתתאי ואותביה. שהשפילו והניחו למטה מי' התחתונים אמאי עירובו עירוב הרי הבור רה''י הוא משפת אוגנו ולמטה וכל שמונח בו ברה''י הוא מונח וכיון דנתכוין שתהא שביתתו ברה''ר ולא הניח עירובו על שפת הבור נמצא הוא במקום אחד ועירובו במקום אחר ואינו יכול להוציאו מרה''י לרה''ר לאוכלו': אלא לאו. האי למעלה מי' דקתני בבור דלית ביה י' וה''ק אם קרקעיתו של בור למטה מי' דהוי הבור חללו י' והוי רה''י אין עירובו עירוב כל מקום שהונח שם ואם קרקעיתו של בור למעלה מי' דה''ל חללו פחות מעשרה עירובו עירוב ולא חשיב ליה כמונח בכרמלית אלמא תשמיש לרבים חשיב ליה: הוא ועירובו בכרמלית. כגון שהיה בור זה בבקעה ונתכוון לשבות על שפתו ובור נמי כיון דלא עמוק י' כרמלית הוא: ואמאי קרי ליה. נתכוון לשבות ברה''ר: לפי שאינה רה''י. דאילו הואי האי בור בחצר אפילו עמוק י' עירובו עירוב: וזמנין משני ליה. רה''ר דוקא קתני ובור שהוא פחות מי' כרמלית הואי כדאמרינן דלא שמיה . תשמיש ודקשיא לך היכי מצי מפיק ליה על כרחיך קניית עירוב בין השמשות איתא כשקדש היום והוא ספק יום ספק לילה: ור' היא דאמר. בעירובין (דף וד:) דשבות שגזרו חכמים באיסורי שבת לא גזרו עליה אלא בשבת ודאי ולא בין השמשות הלכך מכרמלית לרשות הרבים שבות בעלמא הוא ובין השמשות ראוי ליטלו משם ולאוכלו לפיכך קנה עירוב: ולא דחויי קא מדחינא לך אלא דוקא . קאמינא לך. דלא שמיה תשמיש לרבים: רקק. גרוויל''א ומים צפין עליו: ורשות הרבים מהלכת בו. שעוברין באותו רקק ברגליהם: פחות מי'. שאין המים עמוקים י': חייב. שהוא כרשות הרבים גמורה: אלא הילוך תרי זימני למה לי. ליתני בסיפא ורקק מים שברה''ר הזורק לתוכו חייב רה''ר מהלכת בו לאשמועינן דבעינן שיהא צורך לרבים למה לי הא מרישא שמעינן ליה אלא להכי הדר תנייה דוקא שיהא הילוך לרבים דאף על גב דע''י הדחק הוא שמיה הילוך אבל אם היה צורך רבים לתשמיש לא חשיב רשות לרבים: זירזא דקני. חבילה של קנים ארוכים: רמא וזקפיה רמא וזקפיה. הוליכו אמות הרבה ברשות הרבים כענין הזה שלא נטלו כולו מן הקרקע אלא זקפו והשליכו וחזר וזקפו והשליכו אין זו עקירה: אסקופת רשות הרבים. כגון אסקופת מבוי שאין עליה תקרה ואין גבוה ג' מן הקרקע ולחי של מבוי לפנים הימנה: רשות היחיד. כגון עומדת תחת התקרה או לפנים מן הלחי או גבוהה י' ורחבה ד': אסקופת כרמלית אינה גבוהה י' אלא רחבה ד' היכי קתני נוטל לכתחילה סוף סוף איסור דרבנן איכא: ומקום פטור. מקום שאין בו ארבע על ארבע הוא מקום מסויים שיש לו ראש רחב קצת וגבוה ג' ועומד סמוך לרשות היחיד ולרה''ר והכי מוקים לה בעירובין בגבוה ג': ובלבד שלא יחליפו. והכי נמי קתני לעיל ובלבד שלא יטול מן העני ויתן לבעל הבית: דרך

תוספות

נוכל לומר דוכן בגומא היינו כלומר אפי' גבוה ט' הוי רה''ר דמכתפין בה ע''י הדחק וכ''ש פחות מתשעה דיותר נוח להשתמש בה וכן משמע בסמוך דקאמר אברייתא דמייתי מאי לאו וכן בגומא אסיפא משמע דכל פחות מי' מטלטלין כמו בקופה: ואי אשמועינן בימות הגשמים כו'. בצריכותא חדא סגיא דאי תנא חדא זימנא רקק הוה מוקמינא ליה בדדמי ליה להכי תנא תרי זימני רקק אלא כיון דמשכחת צריכותא עביד כאילו תנא בברייתא בהדיא רקק בימות החמה ורקק בימות הגשמים: לא מיחייב עד דעקר לי' ממקומו. תימה מאי קמ''ל פשיטא דלא מיחייב כיון דלא עקר ועוד מה שייך הכא הך מילתא וי''ל דקמ''ל דאע''ג דדרך להוליכם בענין זה שאינן קלין לנושאן והוי כמו עומד לכתף דאמרי' לעיל (דף ה:) דחייב אפ''ה פטור ומשום דלעיל איירי בכיתוף עמוד ט' ברה''ר ורבים מכתפים עליו נקט ליה הכא ודוקא רמא וזקפיה דכשהניח ראשו האחד חוץ לד' אמות עדיין ראשו השני מונח בתוך ד' וכשחזר ומשליך ראשו [הב'] חוץ לד' אמות עדיין אינו מתחייב דהוי כמגרר החפץ עד שהוציא ראש החפץ חוץ לד' אמות והניחו דאע''פ שחוזר ומושכו לחוץ פטור שלא נעשית המלאכה בבת אחת אבל אם מגרר זירזא דקני בבת אחת עד חוץ לד' אמות או מרה''י לרה''ר חייב כדאמרינן (לקמן המצניע דף צא:) בגונב כיס בשבת היה מגרר ויוצא פטור משום דאיסור שבת ואיסור גניבה באין כאחד ואומר ר''י דאם מגלגל חבית ד' אמות ברה''ר או מרה''י לרה''ר חייב דהוי כמו מגרר דאינו נח כלל אבל מגלגל תיבה שהיא מרובעת פטור דהוי כמו רמא וזקפיה דא''א שלא תהא נחה קצת: לימא תהוי תיובתא דרבא כו'. פרש''י אע''פ שהעבירו למעלה מי' דהוי מקום פטור ולא נהירא דא''כ ה''ל למיפרך מרבנן דאמרי (לעיל דף ה:) המוציא מחנות לפלטיא דרך סטיו חייב ומאי פריך נמי לימא תהוי תיובתא דרבא לימא הא רבנן קיימי כוותיה ועוד דבהמוצא תפילין (עירובין דף צח:) תנן עומד אדם ברה''י ומטלטל ברה''ר ובלבד שלא יוציא חוץ לד' אמות ודייק בגמרא הא הוציא חייב חטאת לימא מסייע ליה לרבא דאמר רבא המעביר כו' ולפי' הקו' מה ענין זה לזה לכך נראה כפי' ר''ח דמפ' שהעבירו דרך עליו שהעבירו לפניו נגד גופו דה''א כיון שהגיע כנגדו הוי כמונח ונמצא שלא העביר ד' אמות יחד ומשני התם לא נח דאין זה הנחה [דרך עצמו]:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר