סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

מֵחַגָּה וּמַאן דְּאָמַר כּוּלּוֹ אָסוּר מֵחׇדְשָׁהּ וּמַאן דְּאָמַר כׇּל הַשַּׁבָּת כּוּלָּהּ אָסוּר מִשַּׁבַּתָּהּ
אָמַר רָבָא הֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל וְאָמַר רָבָא הֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר וְתַרְוַיְיהוּ לְקוּלָּא וּצְרִיכָא דְּאִי אַשְׁמוֹעִינַן הֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר הֲוָה אָמֵינָא אֲפִילּוּ מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ קָמַשְׁמַע לַן הֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל
וְאִי אַשְׁמוֹעִינַן הֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל הֲוָה אָמֵינָא אֲפִילּוּ לְאַחֲרָיו קָמַשְׁמַע לַן הֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר
עֶרֶב תִּשְׁעָה בְּאָב לֹא יֹאכַל אָדָם שְׁנֵי תַבְשִׁילִין כּוּ' אָמַר רַב יְהוּדָה לֹא שָׁנוּ אֶלָּא מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּלְמַעְלָה אֲבָל מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּלְמַטָּה מוּתָּר וְאָמַר רַב יְהוּדָה לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בִּסְעוּדָה הַמַּפְסִיק בָּהּ אֲבָל בִּסְעוּדָה שֶׁאֵינוֹ מַפְסִיק בָּהּ מוּתָּר
וְתַרְוַיְיהוּ לְקוּלָּא וּצְרִיכָא דְּאִי אַשְׁמְעִינַן בִּסְעוּדָה הַמַּפְסִיק בָּהּ הֲוָה אָמֵינָא אֲפִילּוּ מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּלְמַטָּה קָמַשְׁמַע לַן מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּלְמַעְלָה וְאִי אַשְׁמְעִינַן מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּלְמַעְלָה הֲוָה אָמֵינָא אֲפִילּוּ בִּסְעוּדָה שֶׁאֵינוֹ מַפְסִיק בָּהּ קָמַשְׁמַע לַן בִּסְעוּדָה הַמַּפְסִיק בָּהּ
תַּנְיָא כְּלִישָּׁנָא קַמָּא תַּנְיָא כְּלִישָּׁנָא בָּתְרָא תַּנְיָא כְּלִישָּׁנָא בָּתְרָא הַסּוֹעֵד עֶרֶב תִּשְׁעָה בְּאָב אִם עָתִיד לִסְעוֹד סְעוּדָה אַחֶרֶת מוּתָּר לֶאֱכוֹל בָּשָׂר וְלִשְׁתּוֹת יַיִן וְאִם לָאו אָסוּר לֶאֱכוֹל בָּשָׂר וְלִשְׁתּוֹת יַיִן
תַּנְיָא כְּלִישָּׁנָא קַמָּא עֶרֶב תִּשְׁעָה בְּאָב לֹא יֹאכַל אָדָם שְׁנֵי תַבְשִׁילִין לֹא יֹאכַל בָּשָׂר וְלֹא יִשְׁתֶּה יַיִן רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר יְשַׁנֶּה אָמַר רַבִּי יְהוּדָה כֵּיצַד מְשַׁנֶּה אִם הָיָה רָגִיל לֶאֱכוֹל שְׁנֵי תַבְשִׁילִין יֹאכַל מִין אֶחָד וְאִם הָיָה רָגִיל לִסְעוֹד בַּעֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם סוֹעֵד בַּחֲמִשָּׁה הָיָה רָגִיל לִשְׁתּוֹת עֲשָׂרָה כּוֹסוֹת שׁוֹתֶה חֲמִשָּׁה כּוֹסוֹת בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּלְמַעְלָה אֲבָל מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּלְמַטָּה מוּתָּר
תַּנְיָא אִידַּךְ עֶרֶב תִּשְׁעָה בְּאָב לֹא יֹאכַל אָדָם שְׁנֵי תַבְשִׁילִין לֹא יֹאכַל בָּשָׂר וְלֹא יִשְׁתֶּה יַיִן דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר וַחֲכָמִים אוֹמְרִים יְשַׁנֶּה וּמְמַעֵט בַּבָּשָׂר וּבַיַּיִן כֵּיצַד מְמַעֵט אִם הָיָה רָגִיל לֶאֱכוֹל לִיטְרָא בָּשָׂר יֹאכַל חֲצִי לִיטְרָא הָיָה רָגִיל לִשְׁתּוֹת לוֹג יַיִן יִשְׁתֶּה חֲצִי לוֹג יַיִן וְאִם אֵינוֹ רָגִיל כׇּל עִיקָּר אָסוּר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אִם הָיָה רָגִיל לֶאֱכוֹל צְנוֹן אוֹ מָלִיחַ אַחַר סְעוּדָּתוֹ הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ
תַּנְיָא אִידַּךְ כֹּל שֶׁהוּא מִשּׁוּם תִּשְׁעָה בְּאָב אָסוּר לֶאֱכוֹל בָּשָׂר וְאָסוּר לִשְׁתּוֹת יַיִן וְאָסוּר לִרְחוֹץ כׇּל שֶׁאֵינוֹ מִשּׁוּם תִּשְׁעָה בְּאָב מוּתָּר לֶאֱכוֹל בָּשָׂר וְלִשְׁתּוֹת יַיִן וְאָסוּר לִרְחוֹץ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר מִשּׁוּם אָבִיו כׇּל שָׁעָה שֶׁמּוּתָּר לֶאֱכוֹל בָּשָׂר מוּתָּר לִרְחוֹץ
תָּנוּ רַבָּנַן כׇּל מִצְוֹת הַנּוֹהֲגוֹת בְּאָבֵל נוֹהֲגוֹת בְּתִשְׁעָה בְּאָב אָסוּר בַּאֲכִילָה וּבִשְׁתִיָּה וּבְסִיכָה וּבִנְעִילַת הַסַּנְדָּל וּבְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה וְאָסוּר לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה בַּנְּבִיאִים וּבַכְּתוּבִים וְלִשְׁנוֹת בַּמִּשְׁנָה בַּתַּלְמוּד וּבַמִּדְרָשׁ וּבָהֲלָכוֹת וּבָאַגָּדוֹת
אֲבָל קוֹרֵא הוּא בִּמְקוֹם שֶׁאֵינוֹ רָגִיל לִקְרוֹת וְשׁוֹנֶה בִּמְקוֹם שֶׁאֵינוֹ רָגִיל לִשְׁנוֹת וְקוֹרֵא בְּקִינוֹת בְּאִיּוֹב וּבִדְבָרִים הָרָעִים שֶׁבְּיִרְמְיָה וְתִינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן בְּטֵלִין מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף אֵינוֹ קוֹרֵא בִּמְקוֹם שֶׁאֵינוֹ רָגִיל לִקְרוֹת וְאֵינוֹ שׁוֹנֶה בִּמְקוֹם שֶׁאֵינוֹ רָגִיל לִשְׁנוֹת אֲבָל קוֹרֵא הוּא בְּאִיּוֹב וּבְקִינוֹת וּבִדְבָרִים הָרָעִים שֶׁבְּיִרְמְיָהוּ וְתִינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן בְּטֵלִים בּוֹ מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב
לֹא יֹאכַל בָּשָׂר וְלֹא יִשְׁתֶּה יַיִן תָּנָא אֲבָל אוֹכֵל הוּא בָּשָׂר מָלִיחַ וְשׁוֹתֶה יַיִן מִגִּתּוֹ בָּשָׂר מָלִיחַ עַד כַּמָּה אָמַר רַב חִינָּנָא בַּר כָּהֲנָא מִשְּׁמֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל כׇּל זְמַן שֶׁהוּא כִּשְׁלָמִים
וְיַיִן מִגִּתּוֹ עַד כַּמָּה כׇּל זְמַן שֶׁהוּא תּוֹסֵס תָּנָא יַיִן תּוֹסֵס אֵין בּוֹ מִשּׁוּם גִּילּוּי וְכַמָּה תְּסִיסָתוֹ שְׁלֹשָׁה יָמִים
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב כָּךְ הָיָה מִנְהָגוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי אִילְעַאי עֶרֶב תִּשְׁעָה בְּאָב מְבִיאִין לוֹ פַּת חֲרֵבָה בְּמֶלַח וְיוֹשֵׁב

רש"י

מחגה. כלומר יליף טעמא מן חגה דהיינו ר''ח שנקרא חג כדאמרי' לעיל (דף כט.) קרא עלי מועד: הלכה כר''מ. דלפניו אסור ולאחריו מותר: הלכה כרבן שמעון בן גמליאל. דאין איסור נוהג אלא באותה שבת: תרוייהו לקולא. כדמפרש ואזיל דבלפניו מוקי הלכה כר''מ דלפניו ולא לאחריו ובאותה שבת אבל קודם אותה שבת אפילו לפניו מותר: משש שעות ולמטה. כלפי השחר: המפסיק בה. דשוב אינו אוכל עוד מאותה סעודה ואילך: ה''ג כיצד ישנה א''ר יהודה אם הוא רגיל כו': בעשרה. שהיו סועדין עמו לכבודו: וחכ''א ישנה. אשני תבשילין קיימי בשר ויין ימעט: מליח. דג או בשר מליח דאין בו טעם כל כך אחר ששהה שלשה ימים במלח כדלקמן כשלמים והנותר מבשר זבח השלמים וגו' טפי לא אשכחן דמקרי בשר: כל שהוא משום ט' באב. כגון סעודה המפסיק בה: כל שאינו משום ט''ב. כגון סעודה המפסיק בה בתענית צבור אי נמי סעודה שאינו מפסיק בה: ה''ג ר' ישמעאל בר' יוסי אומר משום אביו כל שעה שמותר לאכול מותר לרחוץ ולא גרסינן בשר כלומר אפילו בשעת סעודה המפסיק מותר לרחוץ הואיל ומותר לאכול: אסור באכילה ובשתיה. הני אין נוהגין באבל דקא חשיב נמי איסורים שנוהגין בו לבד מהני דנהיגי באבל רחיצה סיכה ונעילה כו': ואסור לקרות בתורה כו'. דכתיב בהו משמחי לב: במקום שאינו רגיל לקרות. דכיון דלא ידע אית ליה צערא: עד כמה. הוי בשר גמור דלא הוי בשר מליח כל זמן שהוא כשלמים שלא שהה במלחו אלא שני ימים ולילה אחד כזמן אכילת שלמים ולהכי נקט כשלמים דבזמן אכילת שלמים אשכחן דאקרי בשר דכתיב (ויקרא ז) והנותר מבשר זבח השלמים וגו' טפי לא אשכחן דמקרי בשר שהטעם נפסל אחרי ב' וג' ימים: יין מגתו. חדש ומתוק ואינו טוב כיין ישן ומשלשל ומזיק: תוסס. רותח: אין בו משום גילוי. שאין נחש שותהו כי יברח מרתיחתו:

תוספות

ותרוייהו לקולא. כלומר תרוייהו כדר''מ דאמר מר''ח ועד התענית וכרשב''ג דאמר אינו אסור אלא אותה שבת בלבד הלכה כתרוייהו לקולא כלומר דאינו אסור אלא אותה שבת בלבד כרשב''ג ודוקא התענית אבל לאחר התענית מותר דהלכה כר''מ דאמר דאינו אסור אלא עד התענית ואע''ג דשלחו משמיה דר' יוחנן דכלי פשתן מותר לכבס במועד מ''מ החמיר לנו מורינו רש''י לתת סדינין שלנו לכובס אותה שבוע שהיה בה ט''ב קודם התענית אבל היכא דחל ט''ב בה' בשבת מותר לכבס ולספר מחצות ואילך מפני כבוד השבת דאין להמתין עד ערב שבת מפני טורח השבת.: ערב ט''ב לא יאכל אדם ב' תבשילין. פירוש ב' תבשילין ר''ל בשתי קדירות כגון שקורין העולם אכלנו ב' מינים שקורין מיישו''ן אבל אין לאסור לאכול תבשיל שעושין מבצלים ומגבינה ומביצים דאע''ג דאין רגילין העולם לאכול בצלים חיין כדאמר בעירובין (ד' כט.) אכל בצל והשכים ומת וכו' שקשין לכל גופו של אדם כחרבות אעפ''כ מאחר שאין עושין מהם תבשיל בעצמו אם לא ישימו או שומן או שום דבר שנותן בהם טעם אינו קרוי תבשיל כדי לאסור הביצים שמשימין עמהם אבל מן גבינה המבושל בקדירה אין חששא לאכול דכל דבר שהוא נאכל כמו שהוא חי כמו חלב כמו גבינה כמו תפוחים אין בהם תורת בשול כלל וכלל: ואם היה רגיל לסעוד בעשרה יסעוד בחמשה. צריך למעט בכבודו: ואע''ג דקאמר הש''ס דבשר מליח מותר כל זמן שאינו כשלמים כלומר שעבר יותר מב' ימים משחיטתו אפ''ה לדידן אסור לאכול בשר אפי' מלוח מזמן מרובה כיון דאנו רגילים לאכול בשר מליח וכן צריך למעט בשתייתו שאם היה רגיל לשתות עשרה כוסות משכר או ממשקה אחר לא ישתה כי אם חמשה וצריך לשנות מקומו שהוא רגיל לאכול בו כמו שהיה מנהגו של רבי יהודה בר' אילעאי. שישב ואכל ערב ט''ב בין תנור לכיריים מקום שהיה מנוול:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר