|
טקסט הדף מנוקד
אֲבָל חֲמָרָא דְרִיחְיָא לָא
רַב יְהוּדָה שְׁרֵי לְמִישְׁקַל טוּפְרֵיהּ לַחֲמָרָא דְרִיחְיָא וּלְאוֹקוֹמֵי רִיחְיָא וּלְמִיבְנֵי רִיחְיָא וּלְמִיבְנֵי אַמַּת רִיחְיָא וּלְמִיבְנֵי אוּרְיָא רָבָא שְׁרָא לְסָרוֹקֵי סוּסְיָא וּלְמִיבְנֵי אַקְרָפִיטָא וּלְמִיבְנֵי אִיצְטְבָא רָבָא שְׁרָא לְמִישְׁקַל דְּמָא לִבְהֵמָה בְּחוּלָּא דְּמוֹעֲדָא אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי תַּנְיָא דִּמְסַיַּיע לָךְ מַקִּיזִין דָּם לַבְּהֵמָה וְאֵין מוֹנְעִין רְפוּאָה לַבְּהֵמָה בְּחוּלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד רָבָא שְׁרָא לְכַסְכּוֹסֵי קִירְמֵי מַאי טַעְמָא מַעֲשֵׂה הֶדְיוֹט הוּא אָמַר רַב יִצְחָק בַּר אַמֵּי אֲמַר רַב חִסְדָּא קִיטּוּרֵי בֵירֵי אֲסִיר מַאי טַעְמָא מַעֲשֵׂה אוּמָּן הוּא אָמַר רָבָא מַאן דִּמְתַקֵּיל אַרְעָא אַדַּעְתָּא דְּבֵי דָרֵי שְׁרֵי אַדַּעְתָּא דְאַרְעָא אֲסִיר הֵיכִי דָּמֵי מוּלְיָא בְּמוּלְיָא וְנַצָּא בְּנַצָּא אַדַּעְתָּא דְבֵי דָרֵי שְׁקַל מוּלְיָא וּשְׁדָא בְּנַצָּא אַדַּעְתָּא דְאַרְעָא וְאָמַר רָבָא הַאי מַאן דְּזָכֵי זִיכֵי אַדַּעְתָּא דְצִיבֵי שְׁרֵי אַדַּעְתָּא דְאַרְעָא אֲסִיר הֵיכִי דָּמֵי שָׁקֵיל רַבְרְבֵי וְשָׁבֵיק זוּטְרֵי אַדַּעְתָּא דְצִיבֵי שְׁקַל רַבְרְבֵי וְזוּטְרֵי אַדַּעְתָּא דְאַרְעָא וְאָמַר רָבָא הַאי מַאן דְּפָתַח מַיָּא לְאַרְעֵיהּ אַדַּעְתָּא דִכְווֹרֵי שְׁרֵי אַדַּעְתָּא דְאַרְעָא אֲסִיר הֵיכִי דָּמֵי פָּתַח תְּרֵי בָבֵי חַד מֵעִילַּאי וְחַד מִתַּתַּאי אַדַּעְתָּא דִכְווֹרֵי פְּתַח חַד בָּבָא אַדַּעְתָּא דְאַרְעָא וְאָמַר רָבָא הַאי מַאן דְּפָשַׁח דִּיקְלָא אַדַּעְתָּא דְחֵיוָתָא שְׁרֵי אַדַּעְתָּא דְּדִיקְלָא אֲסִיר הֵיכִי דָּמֵי שָׁקֵיל כּוּלֵּיהּ מֵחַד גִּיסָא אַדַּעְתָּא דְחֵיוָתָא מֵהַאי גִּיסָא וּמֵהַאי גִּיסָא אַדַּעְתָּא דְּדִיקְלָא וַאֲסִיר וְאָמַר רָבָא הָנֵי תַּמְרֵי תוּחְלָנִי מִיגְזְרִינְהוּ שְׁרֵי מַיְיצִינְהוּ אֲסִיר רַב פָּפָּא אָמַר כֵּיוָן דְּמַתְלְעִי כִּפְרַקְמַטְיָא הָאָבֵד דָּמֵי וְשָׁרֵי וְאָמַר רָבָא פְּרַקְמַטְיָא כָּל שֶׁהוּא אָסוּר אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר אָבִין וּבַדָּבָר הָאָבֵד מוּתָּר רָבִינָא הֲוָה לֵיהּ הָהוּא עִיסְקָא דַּהֲוָה מִזְדַּבַּן בְּשִׁיתָּא אַלְפֵי שַׁהֲיֵיהּ לְזַבּוֹנֵיהּ בָּתַר חוּלָּא דְמוֹעֲדָא וְזַבְּנֵיהּ בִּתְרֵיסַר אַלְפֵי רָבִינָא הֲוָה מַסֵּיק זוּזֵי בִּבְנֵי אַקְרָא דְשַׁנְוָאתָא אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב אָשֵׁי אֲמַר לֵיהּ מַהוּ לְמֵיזַל הָאִידָּנָא עֲלַיְיהוּ אֲמַר לֵיהּ כֵּיוָן דְּהָאִידָּנָא הוּא דְּמַשְׁכַּחַתְּ לְהוּ בְּיוֹמֵי אַחֲרִינֵי לָא מַשְׁכַּחַתְּ לְהוּ כִּפְרַקְמַטְיָא הָאָבֵד דָּמֵי וְשָׁרֵי תַּנְיָא נָמֵי גַּבֵּי עֲבוֹדָה זָרָה כִּי הַאי גַוְונָא הוֹלְכִין רש"יאבל חמרא דריחיא. שכך עושין שהיו טוחנים אגב חמורים לא מצי למישקל לההוא חמרא צפרניו דלא מצי למטחן במועד אלא לצורך מועד כדמפרש לקמן פרק מי שהפך (דף יב:) הלכך טחינה מועטת יכול לטחון בחמור ולא מרעי ליה גידול צפרניו: לאוקומי ריחיא. להעמיד להשים הריחים זו על גב זו: אמת ריחיא. העץ שהריחים בנוי עליו: ולמיבני אוריא. רפת בקר: לסרוקי סוסיא. להסריק סוסים במסרק של ברזל: למיבני אקורפיטא. מה שמשימין התבואה לתוכו לפני הסוסים שקורין מנייטור''ה בלע''ז: איצטבא. בנין אבנים: למישקל דמא. להקיז: לכסכוסי. גיהוץ שקורין קובילו''ר: קרמין. בגדים: מעשה הדיוט. דמותר לעשותו בחולו של מועד דלאו מעשה אומן הוא: קיטורי בירי אסיר. למיעבד במועד שכך היו עושין שהיו נוטלין כלים חלוקין והיו מחליקין עליהן בית יד של חלוקיהם מעשה אומן הוא ואסור ל''א לכויץ קמטין שאדם עושה בבית יד שממלאים אותה בקנה של שבלים חלקים ומקמטין פרוונצי''א בלע''ז: דמתקיל תיקלא. שחופר משם האדמה לצורך הגורן לחבוט שם חטין לצורך המועד היינו אדעתא דבי דרי ושרי: אדעתא דארעא. שחופר שדהו לצורך זריעה אסור משום דדמי כחורש בי''ט: מוליא במוליא. שנוטל הקרקע ממקום גבוה ומניחו שם על גבי מקום גבוה היינו מוליא במוליא: או נצא בנצא. שחופר במקום נמוך ומניחו במקום נמוך דהיינו אדעתא דארעא ואסור דזה דרכו של חורש שדהו שאינו משגיח באיזה מקום שירד המחרישה בקרקע אפילו במקום נמוך חורש והיינו דומיא דחרישה ואסור: אבל שקל מוליא. שנוטל הקרקע ממקום גבוה: ושדא בנצא. במקום נמוך היינו אדעתא דבי דרי אדעתא דגורן שכך דרכו של גורן שמשוה הגרנות וזה מותר: דזכי זיכיא. שמכבד את הקרקע מעצים קטנים שעליה שנוטלם: אדעתא דציבי. אם ליקטן אדעתא דעצים להסיקן דנקט רברבי ושבק זוטרי: אדעתא דארעא. דלהכי ליקטן שרוצה לזרוע הקרקע שלוקט גדולים וקטנים אסור: אדעתא דכוורי. שעושין המים שיוצאין מן הגומא של ביבר לחוץ אם לצורך שיצאו המים וישתיירו הדגים מותר: כגון דפתח תרי בבי. חד שבו נכנסין המים לגומא ונכנסין אף הדגים לגומא וחד שהמים יוצאין חוץ לגומא והדגים משתיירים בתוכה ולוקחים אותם שרי דהיינו אדעתא דכוורי: דארעא. דפתח חד בבא שבו נכנסים המים לגומא ואידך פתח שבו יוצאין המים לחוץ לא פתח: אדעתא דארעא. שכשהגומא מליאה מים יוצאין המים למעלה ומשקין כל השדה וכי האי גוונא אסור: דפשח דיקלא. שזומר הדקל מן הענפים שבו: אדעתא דחיותא. דראויין למאכל בהמה דנקט מן הענפים דמחד גיסא בין לחין בין יבשין לצורך מאכל בהמה היינו דחיותא ושרי: דנקיט מהאי גיסא. דדיקלא ומהאי גיסא ענפים יבישין שבו היינו אדעתא דדיקלא ואסור: הני תמרי תוחלני. תמרים שלא נתבשלו כל צרכן: מיגזרינהו. לחותכן לשנים ולאוכלן הכי בי''ט שרי דלצורך יום טוב קעביד: מייצינהו אסור. לכובשן במשוי ומוציא ליחה שבהן לחוץ היינו אסור שעכשיו אינן נתלעים אלא לעשות מהן צימוקים לאכלן בחול הוא מכוין ואסור לתקן ביום טוב מאכל דחול: כיון דמתלעי. אי לאו דמייצינהו: כדבר האבד. כלומר כסחורה שאדם יכול לעשותה במועד כדי שלא יפסיד בה אם לא עשאה הכי נמי מצי למייצינהו דאי לא עביד הכי מיתלעי ושרי: פרקמטיא כל שהוא. לעשות סחורה בחולו של מועד: ובדבר האבד מותר. שאם יש לו הפסד אם לא יעשנה לאותה סחורה מותר לעשותה אבל בחנם שלא להרויח אסור: הוה מסיק זוזי. שהיו חייבין לו מעות באותו מקום: תוספותלמישקל טופרי. פירש בתוספתא דה''ה לדידן שמותר לתקן ברזלים דקרקע קשה ומתקלקל ומשום שאין ברזלים בימי חכמים שאין צריך רק למשקל טופריה שהיה הקרקע מטוננת כמו ברוסי''א היה אסור: איצטבא ואקרופיטא. עניני ספסל וקצת הם חלוקים כדאמרינן בריש פרק עשרה יוחסין (קדושין דף ע.) ליתיב מר אקרופיטא אמר ליה מי סני ספסל כדאמרי רבנן או איצטבא כדאמרי אינשי: ואין מונעין רפואה מבהמה דברפואה דבהמה שיש בה מלאכה איירי אבל רפואה שאין בה איסור מלאכה רק גזירה משום שחיקת סממנין אפילו בשבת איכא מאן דשרי והלכה כמאן דשרי כדאי' בפ' במה בהמה (שבת דף נג:) דרש רבא הלכה כרבי יאשיה דלית ליה גזירה משום שחיקת סממנין ברפואה דבהמה פי' דלסרוקי סוסיא שפירש בקונטרס אושטלי''ר בלעז אין נראה לי דהא קי''ל דבין קירוד ובין קירצוף שרי כדאי' סוף פרק שני דביצה (דף כג.) לר' שמעון דאמר דבר שאין מתכוין מותר וקיימא לן כוותיה אלא ענין אחר הוא: כסכוסי. פי' בקונטרס אנפשיי''ר בלע''ז ויש מפרשים . ליקיי''ר ולשון כסכוס משמע כן כדאי' פ' תולין (שבת דף קמא. ושם) מכסכסו מבפנים ואין מכסכסו מבחוץ גבי טיט: קיטורי בירי גרסינן . ברי''ש ולא בידי בדלי''ת והוי מענין בירית טהורה בפ' במה אשה יוצאה (שם דף סג.) (ובפרק חזקת הבתים) (ב''ב דף נד): מוליא במוליא ונצא בנצא אדעתא דבי דרי שקל מוליא ושדי בנצא אדעתא דארעא. וכן גרס רבינו גרשון ורב אלפס גרס בהפך מוליא במוליא ונצא בנצא . אדעתא דארעא מוליא בנצא אדעתא דבי דרי משמע שיותר . קרקע שוה צריך לחרוש מלידוש ואיפכא מסתברא טפי דלדידן צריך קרקע שוה לידוש יותר מלחרוש ושמא לפי שהיו דשין במוריגין אין צריך קרקע שוה ויש מפרשים כדי לעשות דיר של בהמה.: פרקמטיא כל שהוא. פי' רבינו יצחק בתשובתו כי רבינו יעקב לא היה חושב הלואת רבית פרקמטיא והא דאמר רבינא הוה מסיק זוזי בבני אקרא דשנואתא משמע דחשיב פרקמטיא ולא שרי אלא משום דבר האבד היה אומר רבינו יעקב דסחורת יין היתה כדאמרינן באיזהו נשך (ב''מ עג:) רבינא הוה יהיב זוזי לבני אקרא דשנואתא ושפכי ליה טפי כופייתא אבל הלואה דשולחנות בקביעות וחילוף נראה דחשיב פרקמטיא: ובדבר האבד מותר. פירוש בדבר שאם לא ימכרנה עתה שמא לא ימכרנה יפה פעם אחרת ויפסיד מן הקרן אבל אם לא יפסיד מן הקרן אלא שלא ירויח כל כך אין זה חשוב דבר האבד וכל שכן לקנות סחורה שמא תהיה יותר ביוקר אחר המועד אבל לקנות יין כשר בתוך המועד מותר והר''ר יוסף פירש דיש לאסור דאף על פי שלא ימצא בזול הרי ימצא ביוקר ואין זה דבר האבד: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|