סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

רִאשׁוֹנָה לָא מִשְׁתַּבַּשׁ מַאי רִאשׁוֹנָה רִאשׁוֹנָה לִנְפִילָה וּמַאן דְּתָנֵי שְׁנִיָּה לָא מִשְׁתַּבַּשׁ מַאי שְׁנִיָּה שְׁנִיָּה לְנִשּׂוּאִין מִי לָא עָסְקִינַן דְּיִבֵּם וְאַחַר כָּךְ כָּנַס אֶלָּא מַאי שְׁנִיָּה שְׁנִיָּה בְּנִשּׂוּאִין
אֵשֶׁת אָחִיו שֶׁלֹּא הָיָה בְּעוֹלָמוֹ הֵיכָא כְּתִיבָא אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב אָמַר קְרָא כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו שֶׁהָיְתָה לָהֶם יְשִׁיבָה אַחַת בָּעוֹלָם פְּרָט לְאֵשֶׁת אָחִיו שֶׁלֹּא הָיָה בְּעוֹלָמוֹ יַחְדָּו מְיוּחָדִים בַּנַּחֲלָה פְּרָט לְאָחִיו מִן הָאֵם
רַבָּה אָמַר אַחִין מִן הָאָב יָלֵיף אַחְוָה אַחְוָה מִבְּנֵי יַעֲקֹב מַה לְהַלָּן מִן הָאָב וְלֹא מִן הָאֵם אַף כָּאן מִן הָאָב וְלֹא מִן הָאֵם
וְלֵילַף אַחְוָה אַחְוָה מֵעֲרָיוֹת דָּנִין אַחִים מֵאַחִים וְאֵין דָּנִין אַחִים מֵאָחִיךְ
מַאי נָפְקָא מִינַּהּ הָא תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְשָׁב הַכֹּהֵן וּבָא הַכֹּהֵן זוֹ הִיא שִׁיבָה זוֹ הִיא בִּיאָה הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּלֵיכָּא מִידֵּי דְּדָמֵי לֵיהּ אֲבָל הֵיכָא דְּאִיכָּא מִידֵּי דְּדָמֵי לֵיהּ מִדְּדָמֵי לֵיהּ יָלְפִינַן
וְלֵילַף אַחְוָה אַחְוָה מִלּוֹט דִּכְתִיב כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ מִסְתַּבְּרָא מִבְּנֵי יַעֲקֹב הֲוָה לֵיהּ לְמֵילַף מִשּׁוּם דְּמַפְנֵי מִדַּהֲוָה לֵיהּ לְמִכְתַּב שְׁנֵים עָשָׂר עֲבָדֶיךָ בְּנֵי אָבִינוּ וּכְתִיב אַחִים שְׁמַע מִינַּהּ לְאַפְנוֹיֵי
וְאִיצְטְרִיךְ לְמִכְתַּב אַחִים וְאִיצְטְרִיךְ לְמִכְתַּב יַחְדָּו דְּאִי כְּתַב רַחֲמָנָא אַחִים הֲוָה אָמֵינָא לֵילַף אַחְוָה אַחְוָה מִלּוֹט וְכִי תֵּימָא לָא מַפְנֵי לָאיֵי אַפְנוֹיֵי מַפְנֵי מִדַּהֲוָה לֵיהּ לְמִכְתַּב רֵעִים וּכְתִיב אַחִים שְׁמַע מִינַּהּ לְאַפְנוֹיֵי כְּתַב רַחֲמָנָא יַחְדָּו הַמְיוּחָדִים בַּנַּחֲלָה
וְאִי כְּתַב רַחֲמָנָא יַחְדָּו הֲוָה אָמֵינָא דִּמְיַיחֲדִי בְּאַבָּא וּבְאִמָּא צְרִיכָא
וְהָא מֵהֵיכָא תֵּיתֵי יִבּוּם בַּנַּחֲלָה תְּלָא רַחְמָנָא וְנַחֲלָה מִן הָאָב וְלֹא מִן הָאֵם הִיא אִיצְטְרִיךְ סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הוֹאִיל וְחִידּוּשׁ הוּא דְּקָמִשְׁתְּרֵי עֶרְוָה גַּבֵּיהּ אֵימָא עַד דִּמְיַיחֲדִי בְּאַבָּא וּבְאִמָּא צְרִיכָא
אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב שׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁמֵּתָה מוּתָּר בְּאִמָּהּ אַלְמָא קָסָבַר אֵין זִיקָה וְלֵימָא הֲלָכָה כְּדִבְרֵי הָאוֹמֵר אֵין זִיקָה
אִי הֲוָה אָמַר הָכִי הֲוָה אָמֵינָא הָנֵי מִילֵּי בִּתְרֵי אֲבָל בְּחַד יֵשׁ זִיקָה
וְלֵימָא הֲלָכָה כְּדִבְרֵי הָאוֹמֵר אֵין זִיקָה אֲפִילּוּ בְּחַד אִי אָמַר הָכִי הֲוָה אָמֵינָא אֲפִילּוּ מֵחַיִּים קָמַשְׁמַע לַן לְאַחַר מִיתָה אִין מֵחַיִּים לָא מִשּׁוּם דְּאָסוּר לְבַטֵּל מִצְוַת יְבָמִין
תְּנַן יְבִמְתּוֹ שֶׁמֵּתָה מוּתָּר בַּאֲחוֹתָהּ בַּאֲחוֹתָהּ אִין בְּאִמָּהּ לָא
הוּא הַדִּין דַּאֲפִילּוּ בְּאִמָּהּ וְאַיְּידֵי דִּתְנָא רֵישָׁא אִשְׁתּוֹ שֶׁמֵּתָה מוּתָּר בַּאֲחוֹתָהּ בַּאֲחוֹתָהּ אִין אֲבָל בְּאִמָּהּ לָא דְּהָוְיָא לַהּ אִיסּוּרָא דְּאוֹרָיְיתָא תְּנָא נָמֵי סֵיפָא מוּתָּר בַּאֲחוֹתָהּ
וְרַב יְהוּדָה אָמַר שׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁמֵּתָה אָסוּר בְּאִמָּהּ אַלְמָא קָסָבַר יֵשׁ זִיקָה וְלֵימָא הֲלָכָה כְּדִבְרֵי הָאוֹמֵר יֵשׁ זִיקָה
אִי הֲוָה אָמַר הָכִי הֲוָה אָמֵינָא הָנֵי מִילֵּי בְּחַד אֲבָל בִּתְרֵי אֵין זִיקָה וְהָא כִּי פְּלִיגִי בִּתְרֵי פְּלִיגִי אֶלָּא אִי אָמַר הָכִי

רש"י

ראשונה לנפילה. שנפלה ראשונה לייבום קודמת לזו בפעם ראשונה: שניה לנישואין. לנישואין של שני שהוא היה נשוי כבר האחרת כשנפלה זאת לפניו: ופרכינן מי לא עסקינן. כלומר מי לא מיתוקמא נמי מתני' בייבם אשת אחיו תחילה ואח''כ כנס את האחרת דלא הויא הך יבמה שניה לנישואין: אלא שניה בנישואין. שניסת שני פעמים אחת לבעל ואחת ליבם: היכא כתיבא. לאיסורא: המיוחדים בנחלה. הראויין לירש זה את זה: אחוה אחוה. כי ישבו אחים שנים עשר אחים בני אבינו (בראשית מב): מעריות. ערות אשת אחיך וקי''ל לקמן בפרק הבא על יבמתו (דף נה.) דאפילו אחיך מן האם ולא מן האב: זו היא שיבה כו'. דאע''ג דלא דמו קראי להדדי כיון דתרוייהו בביאת כהן משתעי דיינינן בהו ג''ש מה להלן חולץ וקוצה וטח כו': מלוט כי אנשים אחים אנחנו. ותתייבם אשת אחי אביו שהרי בן אחיו היה: המיוחדים בנחלה. שחולקין נחלה אחת לאפוקי לוט שאין חולקין נחלה אחת: והא מהיכא תיתי. דלימא עד דמייחדי באבא ובאמא והא ייבום בנחלה תליא דכתיב (דברים כה) יקום על שם אחיו המת ואוקמינן לקמן (דף כד.) על שם אחיו לנחלה שיירש המייבם כל נכסי המת ואין אחין חולקין עמו: אין זיקה. זיקת יבמתו שמתה לא אלימא למיהוי כארוסה להאסר אמו עליו משום חמותו: ולימא הלכה כדברי האומר אין זיקה. דתנן בפ' החולץ (לקמן מא.) שומרת יבם שקדש אחיו את אחותה של יבמה ותלה היבום באחיו משום רבי יהודה בן בתירא אמרו אומרים לזה שקדש אחות יבמתו המתן מלכנוס לפי שאחות זקוקתו היא הואיל ולאחר שנזקקה אחותה לו קדש את זו צריך להמתין עד שתתייבם היבמה לאחיו דפקעה זיקה ואמר שמואל הלכה כרבי יהודה ומדקאמר הלכה מכלל דפליגי עליה ואמרי אין זיקה לאחין חשיבא לאסור עליהן קרובותיה: ה''מ. דלא חשיבא זיקה להיות אסורות קרובות בתרי אחין כשנפלה לפני שני יבמין כגון ההיא פלוגתא דר''י ורבנן דכיון דלא ידיע קמי מאן מינייהו רמיא לא חשיבא למיסר קרובות: אבל בחד. שאין שם אלא יבם אחד דודאי עליה רמיא אימא דמיא ככנוסה ויאסר באמה: ולימא הלכה כדברי האומר אין זיקה אפילו בחד. ר''ע קא''ל בפ' ד' אחין (לקמן כט:) שומרת יבם אין יבמה מיפר נדריה לא לאחד ולא לשנים כלומר בין שנפלה לפני יבם אחד בין שנפלה לפני שנים דלא קרינן ביה אישה: ה''א אפי' מחיים. יבמה מותר באמה קודם חליצה ותצא היבמה לשוק משום בת אשתו: דאסור לבטל כו'. ואי נסיב אמה מחיים מבטל למצוה לגמרי מיבום ומחליצה: יבמתו שמתה מותר באחותה. דאפי' אשתו מתה מותר באחותה אבל אמו דלגבי אשתו אסורה אף לאחר מיתת אשתו ביבמתו נמי אסורה: איסורא דאורייתא. חמות' אסר רחמנא ולא פליג בין מחיים בין לאחר מיתה כדפליג באחות אשה כדכתיב עליה בחייה: יש זיקה. זיקת ייבום הויא ככנוסה ואוסרת אמה על היבם משום חמותו: והא כי פליגי. ר''י ורבנן בתרי [הוא] דפליגי כדקתני (לקמן דף מא.) המתן עד שיעשה אחיך מעשה:

תוספות

אשת אחיו שלא היה בעולמו היכא כתיבא. וא''ת תיפוק ליה מדכתיב (משלי ג) דרכיה דרכי נועם ומהאי טעמא עבדינן מתים כחיים לענין יבום בפ' יש מותרות (לקמן פז:) אע''ג דאיצטריך למילי אחריני כדאמר בפרקין. גבי מצוה בגדול לייבם א''כ אשת אחיו שלא היה בעולם דכתב רחמנא ל''ל ובפרק ב''ש (לקמן קיא:) נמי דייקינן מיני' דקטן זוקק ליבום מ''מ משמע דעיקריה לגופיה איצטריך ואר''י דאיצטריך להיכא דחמותה של יבמה מעוברת דהוי שפיר דרכי נועם ותמתין שמא תלד זכר ותהא זקוקה לו: אחוה אחוה מבני יעקב. לענין אשת אחיו שלא היה בעולמו אין סברא למילף מבני יעקב דלא מיקרי אחים אא''כ הם בעולם אחד כבני יעקב דפשיטא דמיקרי אחין ואי לאו דמיעט קרא בהדיא לא הוה שייך למילף מבני יעקב לענין הך מילתא: ולימא הלכה כדברי האומר אין זיקה. פי' בקונט' דרבנן דרבי יהודה בן בתירא דמייתי לקמן דמדפסיק שמואל כר' יהוד' בן בתירא דאמר יש זיקה מכלל דפליגי רבנן וקש' דדלמא בעלמא סברי רבנן דיש זיקה והתם שרו ולא מצרכי להמתין שיעשה אחיו מעשה משום דקידושין מפקעי זיקה דהא חשיב בסוף הערל (לקמן דף פג.) ובפ''ב דמגילה (דף יח:) ההיא דרבי יהודה בן בתירא יחידאה דדייקינן דשמואל חייש ליחידאה מדפסיק כר' יהודה ואמאי חשיב ליה יחידאה והא כמה תנאים סברי דיש זיקה ורב אשי דייק מסתם מתניתין דפ' ד' אחין (לקמן ל. ושם) זאת אומרת יש זיקה ואפי' בתרי אחין אלא ודאי בההוא דר''י מודו כולהו דע''י קדושין פקעה זיקה ובסוף שמעתין (דף יח:) דמצריך תרי מילי דשמואל היה יכול לומר אי אשמועינן יש זיקה ה''א בההיא דר''י דקידושין מפקעי זיקה אלא טעמא אחרינא אשכח ואין לפרש דכדברי האומר אין זיקה היינו ר''מ דא''כ מאי קאמר ה''א ה''מ בתרי הא ר''מ בחד נמי קאמר דאין זיקה וליכא למימר נמי דהיינו ר' יהושע דאמר יפר לאחד ולא לשנים דהא בפ' ד' אחין מוקי פלוגתייהו בעבד בה מאמר ופליגי אי מאמר קונה אי לאו וי''ל דאין נ''ל לחלק משום קידושין ורב יוסף דקרי ליה יחידאה קסבר דכולהו תנאי סברי אין זיקה ולית ליה דרב אשי דדייק ממתני' דפ' ד' אחין דיש זיקה דה''נ פליגי עליה התם וכן משמע בהחולץ (לקמן נ.) דקרי רב יוסף משנה שאינה צריכה להא דתנן יבמתו שמתה מותר באחותה ואע''ג דבעי למידק מינה בשמעתין דיש זיקה אלא דרב יוסף לא בעי למימר דאתא לאשמועינן דיש זיקה משום דסבר דאין זיקה לכולי עלמא: אבל מחיים לא דאסור לבטל מצות יבמין. ואפילו ר''ג דאמר אם מיאנה מיאנה מודה הכא דשאני התם שכבר נשואה לו וא''ת ומנלן דסבר אין זיקה דלמא לעולם יש זיקה ולאחר מיתה שרי משום דפקעה זיקה כדאמר בסמוך וי''ל דאע''פ שהש''ס עושה בסמוך צריכות' האמת הוא דאי יש זיקה אחר מיתה נמי אסור דזיקה בכדי לא פקעה:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר