סקר
מסכת בבא קמא:





 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

שֶׁבַּתְּחִלָּה הָיְתָה עָלָיו בִּכְלַל הֶיתֵּר נֶאֶסְרָה וְחָזְרָה וְהוּתְּרָה יָכוֹל תַּחְזוֹר לְהֶיתֵּירָהּ הָרִאשׁוֹן תַּלְמוּד לוֹמַר מַצּוֹת תֵּאָכֵל בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ מִצְוָה
בִּשְׁלָמָא לְרָבָא דְּאָמַר הָא מַנִּי רַבָּנַן הִיא הָכָא הָכִי קָאָמַר מַצּוֹת תֵּאָכֵל בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ מִצְוָה שֶׁבַּתְּחִלָּה הָיְתָה עָלָיו בִּכְלַל הֶיתֵּר רָצָה אוֹכְלָהּ רָצָה אֵינוֹ אוֹכְלָהּ (נֶאֶסְרָה חָזְרָה וְהוּתְּרָה יָכוֹל תַּחְזוֹר לְהֶיתֵּירָהּ הָרִאשׁוֹן) רָצָה אוֹכְלָהּ רָצָה אֵינוֹ אוֹכְלָהּ
רָצָה אֵינוֹ אוֹכְלָהּ וְהָכְתִיב וְאָכְלוּ אֹתָם אֲשֶׁר כֻּפַּר בָּהֶם מְלַמֵּד שֶׁהַכֹּהֲנִים אוֹכְלִים וּבְעָלִים מִתְכַּפְּרִין
אֶלָּא רָצָה הוּא אוֹכְלָהּ רָצָה כֹּהֵן אַחֵר אוֹכְלָהּ תַּלְמוּד לוֹמַר מַצּוֹת תֵּאָכֵל בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ מִצְוָה
אֶלָּא לְרַב יִצְחָק בַּר אַבְדִּימִי דְּאָמַר אַבָּא שָׁאוּל הִיא הָכָא מַאי תְּרֵי גַוְונֵי אִיכָּא
וְכִי תֵּימָא רָצָה לְתֵאָבוֹן אוֹכְלָהּ רָצָה אֲכִילָה גַּסָּה אוֹכְלָהּ אֲכִילָה גַּסָּה מִי שְׁמָהּ אֲכִילָה וְהָאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ הָאוֹכֵל אֲכִילָה גַּסָּה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים פָּטוּר מִלֹּא תְעֻנֶּה
אֶלָּא רָצָה מַצָּה אוֹכְלָהּ רָצָה חָמֵץ אוֹכְלָהּ
וְהָכְתִיב לֹא תֵאָפֶה חָמֵץ חֶלְקָם וְאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ וַאֲפִילּוּ חֶלְקָם לֹא תֵאָפֶה חָמֵץ אֶלָּא רָצָה מַצָּה אוֹכְלָהּ רָצָה חָלוּט אוֹכְלָהּ
הַאי חָלוּט הֵיכִי דָּמֵי אִי מַצָּה הִיא הָא מַצָּה הִיא וְאִי לָא מַצָּה הִיא מַצּוֹת אָמַר רַחֲמָנָא
לָא לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ מַצָּה הִיא וּלְהָכִי תְּנָא בֵּיהּ קְרָא לְעַכֵּב
אֶלָּא חָלוּט מַצָּה הִיא דְּקָאָמְרִינַן לְמַאי הִלְכְתָא לוֹמַר שֶׁאָדָם יוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּפֶסַח אַף עַל פִּי דְּחַלְטֵיהּ מֵעִיקָּרָא כֵּיוָן דַּהֲדַר אַפְיֵיהּ בְּתַנּוּר לֶחֶם עוֹנִי קָרֵינָא בֵּיהּ וְאָדָם יוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ בַּפֶּסַח
מַתְנִי' הַחוֹלֵץ לִיבִמְתּוֹ הֲרֵי הוּא כְּאֶחָד מִן הָאַחִין לַנַּחֲלָה וְאִם יֵשׁ שָׁם אָב נְכָסִים שֶׁל אָב הַכּוֹנֵס אֶת יְבִמְתּוֹ זָכָה בִּנְכָסִים שֶׁל אָחִיו רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ אִם יֵשׁ שָׁם אָב נְכָסִים שֶׁל אָב
גְּמָ' פְּשִׁיטָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא חֲלִיצָה בִּמְקוֹם יִבּוּם קָיְימָא וְנִשְׁקוֹל כּוּלְּהוּ נִכְסֵי קָא מַשְׁמַע לַן
אִי הָכִי הֲרֵי הוּא כְּאֶחָד מִן הָאַחִים אֵינוֹ אֶלָּא כְּאֶחָד מִן הָאַחִים מִיבְּעֵי לֵיהּ
אֶלָּא סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הוֹאִיל וְאַפְסְדַהּ מִיִּבּוּם לִקְנְסֵיהּ קָא מַשְׁמַע לַן
אִם יֵשׁ שָׁם אָב דְּאָמַר מָר אָב קוֹדֵם לְכׇל יוֹצְאֵי יְרֵכוֹ
הַכּוֹנֵס אֶת יְבִמְתּוֹ וְכוּ' מַאי טַעְמָא יָקוּם עַל שֵׁם אָחִיו אָמַר רַחֲמָנָא וַהֲרֵי קָם
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר וְכוּ' אָמַר עוּלָּא הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה וְכֵן אָמַר רַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה
וְאָמַר עוּלָּא וְאִיתֵּימָא רַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יְהוּדָה דִּכְתִיב וְהָיָה הַבְּכוֹר אֲשֶׁר תֵּלֵד כִּבְכוֹר מָה בְּכוֹר אֵין לוֹ בְּחַיֵּי הָאָב אַף הַאי נָמֵי אֵין לוֹ בְּחַיֵּי הָאָב
אִי מָה בְּכוֹר נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם לְאַחַר מִיתַת הָאָב אַף הַאי נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם לְאַחַר מִיתַת הָאָב
מִידֵּי יָקוּם עַל שֵׁם אָבִיו כְּתִיב יָקוּם עַל שֵׁם אָחִיו כְּתִיב וְלֹא עַל שֵׁם אָבִיו
אֵימָא הֵיכָא דְּלֵיכָּא אָב דְּלִשְׁקוֹל נַחֲלָה תִּתְקַיֵּים מִצְוַת יִבּוּם הֵיכָא דְּאִיכָּא אָב [דְּלָא] שָׁקֵיל נַחֲלָה לֹא תִּתְקַיֵּים מִצְוַת יִבּוּם
מִידֵּי יִבּוּם בְּנַחֲלָה תְּלָה רַחֲמָנָא יַבּוֹמֵי מְיַבְּמִי וְאִי אִיכָּא נַחֲלָה שָׁקֵולי וְאִי לָא לָא שָׁקֵיל
יְתֵיב רַבִּי חֲנִינָא קָרָא קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יַנַּאי וְיָתֵיב וְקָאָמַר הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה אֲמַר לֵיהּ פּוֹק קְרִי קְרָיָיךְ לְבָרָא אֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה
תָּנֵי תַּנָּא קַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן אֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה אֲמַר לֵיהּ אֶלָּא כְּמַאן כְּרַבָּנַן פְּשִׁיטָא יָחִיד וְרַבִּים הֲלָכָה כְּרַבִּים
אֲמַר לֵיהּ אֶסְמְיַיהּ אֲמַר לֵיהּ לָא אַתְּ הֲלָכָה אַתְנְיֻיךְ וּמִקְשָׁא הוּא דְּאִקְּשִׁי לָךְ וַאֲפַכְתְּ וּלְמַאי דַּאֲפַכְתְּ שַׁפִּיר אֲפַכְתְּ
מַתְנִי' הַחוֹלֵץ לִיבִמְתּוֹ הוּא אָסוּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ וְהִיא אֲסוּרָה בִּקְרוֹבָיו

רש"י

שבתחלה. קודם שהוקדשה מנחה זו היתה עליו בכלל היתר: ונאסרה. כשהוקדשה וחזרה והותרה בהקטרת הקומץ: יכול תחזור וכו'. כדמפרש: בשלמא לרבא דאמר רבנן היא. ומצוה קתני ולא קתני למצוה: ה''ק כו' ואכלו אותם. את הקדשים אשר כופר בהם כי היכי דתהוי כפרה שלימה: רצה הוא. כהן שעבד עבודתה: אלא לרב יצחק. דתני למצוה ואבא שאול היא: הכא מאי תרי גווני איכא. דקא ממעט תנא יכול תחזור להיתירה הראשון ת''ל דלא והא ליכא למימר תחזור להיתירה הראשון רצה לשם מצוה אוכלה רצה שלא לשם מצוה אוכלה ת''ל דלא דהא כל כמה דבעי ליכלה דהתם הוא כי בעיל שלא לשם מצוה פגע בערוה אבל הכא מאי קעביד וע''כ בתרי גווני בעיא לאוקמי דומיא דרישא: אכילה גסה מי מקריא אכילה והאמר ר''ל כו'. וכיון דלאו אכילה היא מואכלו אהרן ובניו דרישא נפקא: פטור. דלא עבר על אשר לא תעונה שאף זה עינוי הוא שמזיק את עצמו: אלא. תרי גווני הכי תיבעי למימר רצה מצה אוכלה רצה חמץ אוכלה ת''ל מצות תאכל ולא חמץ: לא תאפה חמץ חלקם נתתי אותה. להכי סמיך חלקם ללא תאפה חמץ לומר אפי' שירי מנחה שהם חלקם של כהנים לא תאפה חמץ ומהתם נפקא: חלוט. ברותחים: רצה חלוט אוכלה. ת''ל מצות ולא חלוט: אי מצה היא מצה היא. והיכי מימעיט ממשמעות דמצות תאכל: ואי לאו מצה היא מצות אמר רחמנא. בשירי מנחת חובה דכתיב בצו את אהרן ואכלוה מצות וה''ה לשאר מנחות ולמה לי מצות תאכל: מתני' הרי הוא כאחד כו'. ולא הפסיד חלקו בנכסי אחיו: זכה בנכסי האח. ואפילו גירשה למחר: גמ' פשיטא. דלא איבד זכותו: מהו דתימא. כלומר לאו לאשמועינן דלא איבד זכותו תניא לה אלא לאשמועינן דלא שקיל כולהו נכסי: אי הכי. דלגרועי אתא הוה ליה למיתני אינו אלא כאחד כו': ה''ג אלא סלקא דעתך אמינא ליקנסיה הואיל ואפסדה מייבום. שפסלה על האחין: אף האי נמי. לאחר מיתת האב אם מת האב לאחר יבומו של זה מודה ר''י דנוטל זה חלקו וחלק אחיו: על שם אחיו כתיב. ולא על שם אביו כתיב וכיון דבשעה שקם על שם אחיו לא שקל תו לא שקיל [דאי שקיל השתא לא מנכסי אחיו שקיל אלא מנכסי אביו דהא ירתינהו]: היכא דאיכא אב דלא שקיל. יבם נחלה לא תתקיים מצות יבום: איסמייה. לכולה מתני' דמשנה שאינה צריכה היא: אמר ליה לא. תסמייה דאת הלכה כרבי יהודה אתנייך ומשנה צריכה הואי: ומיקשה הוא דקשיא לך. היכי שביק רבנן ועביד כרבי יהודה ואפכת לה ושפיר עבדת דאפכת לה: מתני' אסור בקרובותיה. כאילו היא אשתו וכל קרובות הנאסרות מחמת אשה גמורה אסורות מדרבנן בחלוצה:

תוספות

רצה כהן אחר אוכלה. והא דדרשינן בפ''ב דקדושין (דף נג.) לכל בני אהרן תהיה איש כאחיו היינו של אותו משמר או של אותו בית אב א''נ הכא מרבוי [ילפינן] דכהן המקריב צריך שיאכל ממנה ולא כולה: מאי תרי גווני איכא. דליכא למימר רצה לשם סעודה אוכלה רצה לשם מצוה דאין צריך שיתכוין לשם מצוה אלא שלא יהא אוכלה אכילה גסה: אכילה גסה ביוה''כ פטור. וא''ת דאמר בפרק מי שאמר הריני נזיר (נזיר דף כג. ושם) כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם (הושע יד) משל לב' בני אדם שצלו פסחיהן אחד אכלו לשם פסחו ואחד אכלו אכילה גסה ומשמע התם דתרוייהו נפקי אלמא הויא אכילה וי''ל דתרי עניני אכילה גסה הם: מצות אמר רחמנא. פי' בקונט' ואכלוה מצות אצל המזבח וגו' ובשמיני של מלואים כתיב ואפילו לשמואל דאמר בריש הקומץ רבה (מנחות דף יט:) דלא ילפינן דורות משעה שמא הכא איכא שום יתור: שנה בה קרא לעכב. הך דהכא לא הוי כמו שנה עליו הכתוב לעכב דעלמא דמהיכא תיתי לעכב דדלמא למצוה הוא דאמר רחמנא דלא ליעבד חלוט אלא לעכב כלומר דבעינן מצה מעלייתא ולא חלוט.: כיון דהדר אפייה בתנור. או באילפס לחם איקרי ואדם יוצא בה ידי חובתו בפסח והא דאמר בפ' כל שעה (פסחים דף לו:) לחם עוני פרט לחלוט ואשישה אר''ת דהתם בלא הדר אפייה בתנור ועוד אר''ת דהתם בחלוט גדול דומיא דאשישה ולא חשיב לחם עוני לפי שהוא גדול ולא משום דחלוט א''נ התם בבלילתו קשה והכא בבלילתו רכה כגון סופגנין או חלת המשרת דמפרש התם דהיינו חלוט של בעלי בתים דלא מחייב בחלה ולא חשיב לחם אלא על ידי אפיה ולהכי חשיב שפיר לחם עוני אע''ג דחלטיה אבל בלילתו עבה מיפסל לעשות דחשיב לחם עשירות אפי' לא הדר אפייה ובפ' כל שעה (שם ד''ה פרט) הארכתי:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר