סקר
איזו "בבא" הכי קשה?






 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

עֲשָׁשִׁית שֶׁהָיְתָה דּוֹלֶקֶת וְהוֹלֶכֶת כׇּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת מְכַבָּהּ וּמַדְלִיקָהּ אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא הַדְלָקָה עוֹשָׂה מִצְוָה שַׁפִּיר אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ הַנָּחָה עוֹשָׂה מִצְוָה הַאי מְכַבָּהּ וּמַדְלִיקָהּ מְכַבָּהּ וּמַגְבִּיהָהּ וּמַנִּיחָהּ וּמַדְלִיקָהּ מִיבְּעֵי לֵיהּ וְעוֹד מִדְּקָא מְבָרְכִינַן אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל חֲנוּכָּה שְׁמַע מִינָּה הַדְלָקָה עוֹשָׂה מִצְוָה שְׁמַע מִינָּה וְהַשְׁתָּא דְּאָמְרִינַן הַדְלָקָה עוֹשָׂה מִצְוָה הִדְלִיקָהּ חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן לֹא עָשָׂה וְלֹא כְלוּם אִשָּׁה וַדַּאי מַדְלִיקָה דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי נָשִׁים חַיָּיבוֹת בְּנֵר חֲנוּכָּה שֶׁאַף הֵן הָיוּ בְּאוֹתוֹ הַנֵּס
אָמַר רַב שֵׁשֶׁת אַכְסְנַאי חַיָּיב בְּנֵר חֲנוּכָּה אָמַר רַבִּי זֵירָא מֵרֵישׁ כִּי הֲוֵינָא בֵּי רַב מִשְׁתַּתַּפְנָא בִּפְרִיטֵי בַּהֲדֵי אוּשְׁפִּיזָא בָּתַר דִּנְסֵיבִי אִיתְּתָא אָמֵינָא הַשְׁתָּא וַדַּאי לָא צְרִיכְנָא דְּקָא מַדְלְקִי עֲלַי בְּגוֹ בֵּיתַאי
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי כׇּל הַשְּׁמָנִים כּוּלָּן יָפִין לַנֵּר וְשֶׁמֶן זַיִת מִן הַמּוּבְחָר אָמַר אַבָּיֵי מֵרֵישׁ הֲוָה מְהַדַּר מָר אַמִּשְׁחָא דְשׁוּמְשְׁמֵי אָמַר הַאי מְשִׁיךְ נְהוֹרֵיהּ טְפֵי כֵּיוָן דִּשְׁמַע לַהּ לְהָא דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מְהַדַּר אַמִּשְׁחָא דְזֵיתָא אָמַר הַאי צְלִיל נְהוֹרֵיהּ טְפֵי
וְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי כׇּל הַשְּׁמָנִים יָפִין לַדְּיוֹ וְשֶׁמֶן זַיִת מִן הַמּוּבְחָר אִיבַּעְיָא לְהוּ לְגַבֵּל אוֹ לְעַשֵּׁן תָּא שְׁמַע דְּתָנֵי רַב שְׁמוּאֵל בַּר זוּטְרָא כׇּל הַשְּׁמָנִים יָפִין לַדְּיוֹ וְשֶׁמֶן זַיִת מִן הַמּוּבְחָר בֵּין לְגַבֵּל בֵּין לְעַשֵּׁן רַב שְׁמוּאֵל בַּר זוּטְרָא מַתְנֵי הָכִי כׇּל הָעֲשָׁנִים יָפִין לַדְּיוֹ וְשֶׁמֶן זַיִת מִן הַמּוּבְחָר אָמַר רַב הוּנָא כׇּל הַשְּׂרָפִין יָפִין לַדְּיוֹ וּשְׂרַף קְטָף יָפֶה מִכּוּלָּם
אָמַר רַב חִיָּיא בַּר אָשֵׁי אָמַר רַב הַמַּדְלִיק נֵר שֶׁל חֲנוּכָּה צָרִיךְ לְבָרֵךְ וְרַב יִרְמְיָה אָמַר הָרוֹאֶה נֵר שֶׁל חֲנוּכָּה צָרִיךְ לְבָרֵךְ אָמַר רַב יְהוּדָה יוֹם רִאשׁוֹן הָרוֹאֶה מְבָרֵךְ שְׁתַּיִם וּמַדְלִיק מְבָרֵךְ שָׁלֹשׁ מִכָּאן וְאֵילָךְ מַדְלִיק מְבָרֵךְ שְׁתַּיִם וְרוֹאֶה מְבָרֵךְ אַחַת מַאי מְמַעֵט מְמַעֵט זְמַן וְנִימְעוֹט נֵס נֵס כׇּל יוֹמֵי אִיתֵיהּ
מַאי מְבָרֵךְ מְבָרֵךְ אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל חֲנוּכָּה וְהֵיכָן צִוָּנוּ רַב אַוְיָא אָמַר מִלֹּא תָסוּר רַב נְחֶמְיָה אָמַר שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ
מֵתִיב רַב עַמְרָם הַדְּמַאי מְעָרְבִין בּוֹ וּמִשְׁתַּתְּפִין בּוֹ וּמְבָרְכִין עָלָיו וּמְזַמְּנִין עָלָיו וּמַפְרִישִׁין אוֹתוֹ עָרוֹם וּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת וְאִי אָמְרַתְּ כׇּל מִדְּרַבָּנַן בָּעֵי בְּרָכָה הָכָא כִּי קָאֵי עָרוֹם הֵיכִי מְבָרֵךְ וְהָא בָּעֵינַן וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ וְלֵיכָּא אָמַר אַבָּיֵי וַדַּאי דְּדִבְרֵיהֶם בָּעֵי בְּרָכָה סָפֵק דְּדִבְרֵיהֶם לָא בָּעֵי בְּרָכָה וְהָא יוֹם טוֹב שֵׁנִי דִּסְפֵק דִּבְרֵיהֶם הוּא וּבָעֵי בְּרָכָה הָתָם כִּי הֵיכִי דְּלָא לִיזַלְזְלוּ בֵּהּ רָבָא אָמַר רוֹב עַמֵּי הָאָרֶץ מְעַשְּׂרִין הֵן
אָמַר רַב הוּנָא חָצֵר שֶׁיֵּשׁ לָהּ שְׁנֵי פְּתָחִים צְרִיכָה שְׁתֵּי נֵרוֹת (וְאָמַר) [אָמַר] רָבָא לָא אֲמַרַן אֶלָּא מִשְׁתֵּי רוּחוֹת אֲבָל מֵרוּחַ אַחַת לָא צְרִיךְ מַאי טַעְמָא אִילֵּימָא מִשּׁוּם חֲשָׁדָא חֲשָׁדָא דְמַאן אִילֵּימָא חֲשָׁדָא דְעָלְמָא אֲפִילּוּ בְּרוּחַ אַחַת נָמֵי לִיבְעֵי אִי חֲשָׁדָא דִּבְנֵי מָתָא אֲפִילּוּ מִשְׁתֵּי רוּחוֹת נָמֵי לָא לִיבְעֵי לְעוֹלָם מִשּׁוּם חֲשָׁדָא דִּבְנֵי מָתָא וְזִימְנִין דְּחָלְפִי בְּהַאי וְלָא חָלְפִי בְּהַאי וְאָמְרִי כִּי הֵיכִי דִּבְהַאי פִּיתְחָא לָא אַדְלִיק בְּהָךְ פִּיתְחָא נָמֵי לָא אַדְלִיק וּמְנָא תֵּימְרָא דְּחָיְישִׁינַן לַחֲשָׁד דְּתַנְיָא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בִּשְׁבִיל אַרְבָּעָה דְּבָרִים אָמְרָה תּוֹרָה לְהַנִּיחַ פֵּיאָה בְּסוֹף שָׂדֵהוּ מִפְּנֵי גֶּזֶל עֲנִיִּים וּמִפְּנֵי בִּיטּוּל עֲנִיִּים וּמִפְּנֵי הַחֲשָׁד וּמִשּׁוּם בַּל תְּכַלֶּה מִפְּנֵי גֶּזֶל עֲנִיִּים שֶׁלֹּא יִרְאֶה בַּעַל הַבַּיִת שָׁעָה פְּנוּיָיה וְיֹאמַר לִקְרוֹבוֹ עָנִי הֲרֵי זוֹ פֵּאָה

רש"י

עששית. כלי גדול של זכוכית בלעז לנטרנ''א: דולקת. שהדליקה למצות חנוכה בע''ש: ומדליקה. למצות הלילה: היו באותו הנס. שגזרו יוונים על כל בתולות הנשואות להיבעל לטפסר תחלה ועל יד אשה נעשה הנס: אכסנאי. אורח: בתר דנסיבי. ופעמים שהייתי אכסנאי ללמוד תורה: עלי. בשבילי: בגו ביתאי. בביתי: משוך נהוריה. אינו ממהר לכלות כשמן זית: צליל נהוריה. צלול ומאיר: לגבל. מצאתי בתשוב' הגאוני' שמעשנין כלי זכוכית בעשן שמן זית עד שמשחיר וגורר השחרורי' ונותן בו שמן קימעא ומגבל בו ומייבשו בחמה וממחה אותו לתוך הדיו: לעשן. נמי כדפרישית: שרף. גומ''א: קטף. פרוניי''ל של יער כמו שאנו עושים משל שרף: הרואה. העובר בשוק ורואה באחד החצרות דולק ומצאתי בשם רבינו יצחק בן יהודה שאמר משם רבינו יעקב דלא הוזקקה ברכה זו אלא למי שלא הדליק בביתו עדיין או ליושב בספינ': הרואה מברך שתים. שעשה נסים ושהחיינו שאין עליו לברך להדליק דהא לא אדליק איהו: מאי ממעט. המדליק בשאר ימים איזו מן השלש ממעט: כל יומי איתיה. שהרי כל שמנה הדליקו מן הפך אבל זמן משהגיענו להתחלת זמן הגיענו: היכן צונו. הא לאו דאורייתא היא אלא מדבריהם: מלא תסור. מן הדבר אשר יגידו לך וגו': מערבין בו. עירובי חצרות ותחומין: משתתפין בו. במבוי דאי בעי מפקר לנכסיה והוה עני וחזי ליה כדתנן מאכילין את העניים דמאי הלכך חשוב דידיה: ומברכין עליו. המוציא: ומזמנין עליו. ברכת הזימון: ומפריש אותו. אדם שהוא ערום כלומר דלא צריך לברוכי עליה בהפרשתו: והיה מחניך קדוש. ולא יראה בך ערות דבר אפילו דבור דהזכרת השם לא יראה בך ערות דבר: ודאי דדבריהם. כגון נר חנוכה: ספק דדבריהם. כגון דמאי שהפרשתו אינה אלא מספק: ובעי ברכה. קדוש היום: רבא אמר. ספק דדבריהם בעי ברכה ודמאי אפילו ספק לא הוי אלא חומרא בעלמא דרוב עמי הארץ מעשרין: חצר שיש לה ב' פתחים. שיש לבית ב' פתחים פתוחים לחצר צריכ' שתי נרות נר לכל פתח כדמפ' טעמא משום חשדא שהרואה יהא סבור שהבית חלוק והרי הוא של שני בני אדם ויאמרו האחד אינו מקיים מצות נר: מב' רוחות. אחד בצפון ואחד במזרח: חשדא דעלמא. בני עיר אחרת העוברין משם בשוק: אפי' מרוח אחת נמי. סבורין הן שהבית חלוק מתוכו: ואי חשדא דבני מתא. שיודעים שאין חלוק: לסוף שדהו. בגמר קצירו כדכתי' לא תכלה משמע בשעת כילוי ולא שיקצה אותה קודם לכן: מפני בטול עניים. וכולהו מפרש להו: שעה פנויה. שאין עניים אצלו ויאמר לקרובו עני מהר וטול כאן עד שלא יבאו אחרים אבל עכשיו שמניחה בגמר קציר השד' העניים רואין ובאין:

תוספות

מכבה ומגביהה ומניחה וחוזר ומדליק מיבעי ליה. וא''ת אמאי מכבה וחוזר ומדליק בהגבהה סגי כיון דהנחה עושה מצוה דאטו מי גרע דלוקה ועומדת מהדליקה חש''ו וי''ל דמיירי שהדליקה מתחלתה לצורך שבת ולכך גרע מהדליקה חש''ו דהתם שמדליקה בעתה ניכר הדבר שהוא מדליקה לשם חנוכה. ריב''א: שמע מינה הדלקה עושה מצוה. וא''כ מותר להדליק מנר לנר ומכל מקום כיון שנהגו העולם להחמיר אין לשנות המנהג: מריש הוה מהדר מר אמשחא דשומשמי. נראה דאנר חנוכה קאי ומשום טעמא דמסיק דנפיש נהוריה טפי אבל לנר שבת פשיטא דשמן זית מצוה מן המובחר לפי שנמשך אחר הפתילה טפי מכולהו כדמוכח במתניתין דכולהו מודו ביה דמדליקין: כל השרפים יפים לדיו. פירש בקונטרס שרף גומא ואין נראה לר''ת דהא דיו אין זה גומא כדאמרינן בפ''ב דגיטין (דף יט. ושם) בכל כותבין בדיו בסם ובסקרא ובקומוס ומפרש בגמרא קומוס גומא ודיו נמי אין זה מי עפצים שרגילין להניח בהן גומא דהא בברייתא קתני התם כתבו במי טריא ועפצא דהיינו עפצים כשר משמע דלאו היינו דיו דקתני במתניתין ועוד דכשר משמע דיעבד ובדיו היא עיקר הכתיבה ועוד דבפרק כל היד (נדה דף כ. ושם) אמרינן פלי קורטא דדיותא ובדיק דהיינו דיו שלנו שהוא קשה ולא של עפצים ואין דרך להניח גומא לתוך דיו שלנו אלא שרף [דהכא] היינו לחלוחית של אילן כמו שאנו עושין דיו שלנו וכן יש בנדה בפ''ק (דף י:) גבי בתולה זו שירפה מצוי וזו אין שירפה מצוי וכן בפ' כל שעה (פסחים לט. ושם) ירק מר יש לו שרף ופניו מכסיפין דע''כ ההוא שרף היינו לחלוחית ועל כן היה פוסל ר''ת ס''ת שאין כותבין בדיו שלנו דשאר לא מיקרי דיו כדפי' ואמרי' בפ' הבונה (לקמן קג:) כתבו שלא בדיו הרי אלו יגנזו ומוקמי' לה בהקומץ רבה (מכחות דף לד) בס''ת:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר