סקר
מסכת בבא קמא:





 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

חָלַץ וְעָשָׂה מַאֲמָר וְנָתַן וְכוּ' בִּשְׁלָמָא חָלַץ וְעָשָׂה מַאֲמָר אִיצְטְרִיךְ סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא נִגְזוֹר מַאֲמָר דְּבָתַר חֲלִיצָה אַטּוּ מַאֲמָר דְּקַמֵּי חֲלִיצָה קָא מַשְׁמַע לַן דְּלָא גָּזְרִינַן אֶלָּא חָלַץ וְנָתַן גֵּט לְמָה לִי וּלְטַעְמָיךְ אֵימָא סֵיפָא בָּעַל וְעָשָׂה מַאֲמָר בָּעַל וְנָתַן גֵּט בִּשְׁלָמָא בָּעַל וְנָתַן גֵּט אִיצְטְרִיךְ סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא נִגְזוֹר גֵּט דְּבָתַר בְּעִילָה אַטּוּ גֵּט דְּקַמֵּי בְּעִילָה קָא מַשְׁמַע לַן דְּלָא גָּזְרִינַן אֲבָל בָּעַל וְעָשָׂה מַאֲמָר לְמָה לִי אֶלָּא אַיְּידֵי דִּתְנָא חָלַץ וְעָשָׂה מַאֲמָר תְּנָא נָמֵי בָּעַל וְעָשָׂה מַאֲמָר וְאַיְּידֵי דְבָעֵי לְמִיתְנֵי בָּעַל וְנָתַן גֵּט תְּנָא נָמֵי חָלַץ וְנָתַן גֵּט בִּזְמַן שֶׁהִיא וְכוּ' מַתְנִיתִין דְּלָא כִּי הַאי תַּנָּא דְּתַנְיָא אַבָּא יוֹסֵי בֶּן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר אַחַת בְּעִילָה וְאַחַת חֲלִיצָה בַּתְּחִלָּה אֵין אַחֲרֶיהָ כְּלוּם בָּאֶמְצַע וּבַסּוֹף יֵשׁ אַחֲרֶיהָ כְּלוּם וְשָׁלֹשׁ מַחְלוֹקוֹת בַּדָּבָר תַּנָּא קַמָּא סָבַר בִּיאָה דְּאִיכָּא לְמִיגְזַר גָּזְרִינַן חֲלִיצָה דְּלֵיכָּא לְמִיגְזַר לָא גָּזְרִינַן וְרַבִּי נְחֶמְיָה סָבַר בִּיאָה נָמֵי לֵיכָּא לְמִיגְזַר וּדְקָאָמְרַתְּ לִיגְזוֹר בִּיאָה אַחַר הַגֵּט מִשּׁוּם בִּיאָה אַחַר חֲלִיצָה כֵּיוָן דַּחֲלִיצָה דְּאוֹרָיְיתָא מִידָּע יָדְעִי וּדְקָאָמְרַתְּ לִיגְזוֹר בִּיאָה אַחַר מַאֲמָר מִשּׁוּם בִּיאָה אַחַר בִּיאָה כֵּיוָן דְּבִיאָה דְּאוֹרָיְיתָא הָא מִידָּע יְדִיעִי וְאַבָּא יוֹסֵי בֶּן חָנָן סָבַר לַהּ כְּרַבָּנַן דְּגָזְרִי בְּבִיאָה וְגָזַר חֲלִיצָה מִשּׁוּם בִּיאָה הֲדַרַן עֲלָךְ רַבָּן גַּמְלִיאֵל מַתְנִי' הַבָּא עַל יְבִמְתּוֹ בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד בֵּין בְּאוֹנֶס בֵּין בְּרָצוֹן אֲפִילּוּ הוּא שׁוֹגֵג וְהִיא מְזִידָה הוּא מֵזִיד וְהִיא שׁוֹגֶגֶת הוּא אָנוּס וְהִיא לֹא אֲנוּסָה הִיא אֲנוּסָה וְהוּא לֹא אָנוּס אֶחָד הַמְעָרֶה וְאֶחָד הַגּוֹמֵר קָנָה וְלֹא חִילֵּק בֵּין בִּיאָה לְבִיאָה וְכֵן הַבָּא עַל אַחַת מִכׇּל הָעֲרָיוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה אוֹ פְּסוּלוֹת כְּגוֹן אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל בַּת יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר וּלְנָתִין פְּסָלָהּ וְלֹא חִילֵּק בֵּין בִּיאָה לְבִיאָה גְּמָ' מַאי אֲפִילּוּ לָא מִיבַּעְיָא קָאָמַר לָא מִיבַּעְיָא הוּא שׁוֹגֵג וְהִיא קָמִכַּוְּונָה לְמִצְוָה אִי נָמֵי הוּא מֵזִיד וְהִיא קָמִכַּוְּונָה לְמִצְוָה אֶלָּא אֲפִילּוּ הוּא שׁוֹגֵג וְהִיא מְזִידָה דְּתַרְוַיְיהוּ לָא קָמִכַּוְּונִי לְשֵׁם מִצְוָה אֲפִילּוּ הָכִי קָנָה תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא אֲפִילּוּ שְׁנֵיהֶם שׁוֹגְגִים שְׁנֵיהֶם מְזִידִים שְׁנֵיהֶם אֲנוּסִים אָנוּס דְּמַתְנִיתִין הֵיכִי דָמֵי אִילֵּימָא כְּשֶׁאֲנָסוּהוּ גּוֹיִם וּבָא עָלֶיהָ וְהָאָמַר רָבָא אֵין אוֹנֶס לְעֶרְוָה לְפִי שֶׁאֵין קִישּׁוּי אֶלָּא לְדַעַת אֶלָּא בְּיָשֵׁן וְהָאָמַר רַב יְהוּדָה


רש"י

חלץ ועשה מאמר. איבם אחד ויבמה אחת קאי דאוקמיה דצריך למתנייה: בשלמא חלץ ועשה מאמר איצטריך. למיתני דאינו כלום: סד''א. אפי' לר' עקיבא: ליגזור מאמר דבתר חליצה. דליבעי גט אטו מאמר דמקמי חליצה קמ''ל דלא גזרינן: אלא חלץ ונתן גט. ביבם אחד ויבמה אחת למה לי כו' למאי ליהני האי גט אי למיסרה הא איתסרא היא וקרובותיה עליו: ולטעמיך בעל ועשה מאמר. ביבם ויבמה אחת למה לי בשלמא בעל ונתן גט איצטריך למתני אין אחר ביאה כלום דנפקא בהאי גיטא ולא בעיא חליצה דביאה קמייתא אפקעתה לזיקה: סד''א לגזור גט דבתר ביאה. דלא תיסגי ליה בגט בלא חליצה אטו גט דמקמי ביאה דלא לימרו גט סגי ביבמה במקום חליצה: אלא בעל ועשה מאמר. למאי קבעי איתנויי הלא אשתו היא: אלא. איידי דתנא חלץ ועשה מאמר דאיצטריך ליה כדאמרן תנא נמי כו': ושלש מחלוקת בדבר תנא קמא. דמתניתין דאמר חליצה פסולה אין אחריה כלום אבל ביאה פסולה יש אחריה כלום: ורבי נחמיה. דאמר אחת זו ואחת זו אין אחריה כלום: ואבא יוסי בר חנן. דאמר אחת זו ואחת זו יש אחריה כלום באמצע ובסוף. כדפרישנא ליה במתניתין ביאה דאיכא למיגזר כדאמרן בריש פירקין (לעיל נ:) אי ביאה אחר הגט היא גזירה ביאה אחר הגט משום ביאה אחר חליצה דלא ליתי למיבעל אחר חליצה ואי ביאה אחר מאמר כו' חליצה ליכא למיגזר כדאמר בריש פירקין (שם): מתני' הבא על יבמתו שוגג. כסבור שהיא אשתו או אשה אחרת: מזיד. לשם זנות ולא לשום מצוה: אפי'. מפרש בגמרא: המערה. שלא גמר ביאתו: קנה. וזכה בנחלה ויוציאה בגט אם בא להוציאה: בין ביאה לביאה. [בין ביאה כדרכה לשלא כדרכה ובין העראה לגמר ביאה]: וכן הבא על אחת מכל העריות. באחת מכל הביאות הללו: או פסולות. לכהונה כגון אלמנה כו': פסלה לכהונה. משום זונה [וגרושה מיפסלא מתרומה דבי נשא אם היא בת כהן דשויה חללה] ודוקא עריות או פסולות אבל ביאת זנות דפנויה לא משויה לה זונה ולא פסלה מן הכהונה דלא אשכחנא תנא דפסל אלא רבי אלעזר דאמר פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות עשאה זונה לקמן בפירקין: ממזרת ונתינה. לאו אפסולה לכהונה קאי דהא פסולה וקיימא ולענין תרומה דבי נשא נמי ליכא למימר ועוד ביאת כשר מאי מגרעא לה אלא לענין העראה נקטה ולמילקי עליה האי ישראל בהעראה כגמר ביאה: גמ' אלא אפילו הוא שוגג. כסבור אשה אחרת היא: והיא מזידה. לביאת זנות מכוונת: דתרוייהו לא מיכווני למצוה. אפילו הכי קני: אלא בישן. שנתקשה כשהוא ישן:

תוספות

הבא על יבמתו בין בשוגג בין במזיד. איכא למימר דמזיד ורצון תרי גווני נינהו דרצון היינו דמכוין למצוה אע''ג דפשיטא הוא קתני ליה דהכי אורחיה בכל דוכתא אבל בפ''ב דב''ק (דף כו: ושם) גבי אדם מועד לעולם קשה מה בין מזיד לרצון וי''מ דה''ק בין שיהא אותו שוגג ומזיד באונס שאנסו לעשות כן בין שיהא ברצון.: הוא אנוס והיא לא אנוסה. תימה דהוה ליה למינקט שניהם אנוסים דהוי רבותא טפי וי''ל דאגב דנקט ברישא הוא שוגג והיא מזידה נקט נמי הכא הוא אנוס והיא לא אנוסה א''נ לא קאמר והיא לא אנוסה אלא ברצון אלא היא לא אנוסה אבל מזידה או שוגגת דהשתא תרוייהו לא מיכווני לשם מצוה: ולא חילק בין ביאה לביאה. פי' בקונטרס בין העראה לגמר ביאה ובבבא שניה פירש ולא חילק בין ביאה לביאה בין כדרכה לשלא כדרכה ואין נראה לר''י דכיון דתנא סבר אחד המערה ואחד הגומר למה ליה תו למיתני ולא חילק בין העראה לגמר ביאה ועוד דבגמ' (לקמן דף נו:) מפרש מאי וכן אשלא כדרכה בחייבי לאוין מכלל דלא חילק דרישא איירי בשלא כדרכה ונראה לר''י שהסופרים טעו וכתבו איפכא ומיהו ההיא דבבא שניה אפשר לפרשו כמו הראשון בין כדרכה לשלא כדרכה ולפרושי וכן קאתי: שאנסוהו עובדי כוכבים ובא עליה. אין לפרש שאנסוהו היינו שאיימו עליו להרגו אם לא יבא עליה דא''כ מאי פריך מרבא דאמר אין קישוי אלא לדעת פירוש דאין זה אונס שקישוי עושה מדעת ואין דוחקין אותו לבעול בקישוי ולוקמא כגון שמאיימין עליו לבעול בקישוי ועוד דמילתא דרבא אי אפשר לפרש במאיימין עליו להורגו אם לא שיבעול הערוה מעצמו כמו שאפרש אלא כל דבר שעושה מעצמו אפילו ע''י אונס פחד מיתה לדעת חשיב והאי שאנסוהו עובדי כוכבים ובא עליה דקאמר היינו שהביאוהו עליה והדביקוהו ביבמתו ולא שבא עליה מעצמו כמו תקפתו יבמתו ובא עליה דבסמוך והשתא פריך שפיר דאין אונס דקישוי לא הוי אלא לדעת ואר''י דיש לקדק מכאן דאין יבמה נקנית אלא בבא עליה בקישוי מדלא מוקמי שהדביקוהו בלא קישוי ואיכא למימר דאתי הך סוגיא כמ''ד. משמש מת בעריות פטור וילפינן קיחה מעריות דאינה נקנית אלא בקישוי ועוד אר''י דאתיא שפיר אפילו למאן דאמר משמש מת בעריות חייב ולענין יבום בעינן ביאה דרך הקמת שם: אין אונס לערוה שאין קישוי אלא לדעת. אין לפרש במאיימין עליו להורגו אם לא יבא בעצמו על הערוה דאם כן אפילו יש קישוי שלא לדעת תיפוק ליה דאגילוי עריות יהרג ואל יעבור כדאמר בפרק בן סורר (סנהדרין דף עד. ושם) אלא איירי כשעובדי כוכבים מדביקים אותו על הערוה וא''א לו להשמט אם לא ע''י שיהרג וקאמר רבא דיש לו למסור עצמו ליהרג אם יודע שאי אפשר לו אם לא יתקשה דאין קישוי אלא לדעת וחשיב כעושה מעשה אבל אם יש קישוי שלא לדעת או שהיה כבר מקושה או שיודע שלא יתקשה אין חייב למסור עצמו כיון שהוא אינו עושה שום מעשה והוי כקרקע עולם כדאמר בבן סורר (ג''ז שם) גבי אסתר דקרקע עולם היתה וטעמא משום דנערה המאורסה ילפינן התם

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר