|
טקסט הדף מנוקד
וְאוֹכְלָן בְּטוּמְאַת עַצְמָן לוֹקֶה מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּתְּרוּמָה לָא קָתָנֵי אַלְמָא תָּנֵי וְשַׁיַּיר
וַאֲסוּרִין לְאוֹנֵן וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר מְנָא לְהוּ דִּכְתִיב לֹא תוּכַל לֶאֱכוֹל בִּשְׁעָרֶיךָ מַעְשַׂר דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וְגוֹ' וּתְרוּמַת יָדֶךָ וְאָמַר מָר תְּרוּמַת יָדֶךָ אֵלּוּ בִּכּוּרִים וְאִיתַּקַּשׁ בִּכּוּרִים לְמַעֲשֵׂר מָה מַעֲשֵׂר אָסוּר לְאוֹנֵן אַף בִּכּוּרִים אָסוּר לְאוֹנֵן וְרַבִּי שִׁמְעוֹן תְּרוּמָה קְרִינְהוּ רַחֲמָנָא מָה תְּרוּמָה מוּתֶּרֶת לְאוֹנֵן אַף בִּכּוּרִים מוּתָּרִים לְאוֹנֵן וְחַיָּיבִין בְּבִיעוּר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר מָר מַקֵּישׁ וּמָר לָא מַקֵּישׁ וְאָסוּר לְבַעֵר מֵהֶן בְּטוּמְאָה וְאוֹכְלָן בְּטוּמְאַת עַצְמָן לוֹקֶה מְנָלַן דְּתַנְיָא רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר לֹא בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא בֵּין שֶׁאֲנִי טָמֵא וְהוּא טָהוֹר בֵּין שֶׁאֲנִי טָהוֹר וְהוּא טָמֵא וְהֵיכָא מוּזְהָר עַל אֲכִילָתוֹ אֵינִי יוֹדֵעַ טוּמְאַת הַגּוּף בְּהֶדְיָא כְּתִיב בֵּיהּ נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תִּגַּע בּוֹ וְטָמְאָה עַד הָעָרֶב וְלֹא יֹאכַל מִן הַקֳּדָשִׁים כִּי אִם רָחַץ בְּשָׂרוֹ בַּמָּיִם הָכִי קָמִיבַּעְיָא לֵיהּ טוּמְאַת עַצְמוֹ מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר לֹא תוּכַל לֶאֱכוֹל בִּשְׁעָרֶיךָ מַעְשַׂר דְּגָנְךָ וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר בִּשְׁעָרֶיךָ תֹּאכְלֶנּוּ הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יַחְדָּו כַּצְּבִי וְכָאַיָּל וְתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אֲפִילּוּ טָמֵא וְטָהוֹר אוֹכְלִין עַל שׁוּלְחָן אֶחָד בִּקְעָרָה אַחַת וְאֵינָן חוֹשְׁשִׁין וְקָאָמַר רַחֲמָנָא הָהוּא דַּאֲמַרִי לָךְ הָתָם בִּשְׁעָרֶיךָ תֹּאכְלֶנּוּ הָכָא לָא תֵּיכוֹל מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּתְּרוּמָה מְנָא לַן אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר קְרָא לֹא בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא מִמֶּנּוּ אִי אַתָּה מַבְעִיר אֲבָל אַתָּה מַבְעִיר שֶׁמֶן שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנִּטְמָא וְאֵימָא מִמֶּנּוּ אִי אַתָּה מַבְעִיר אֲבָל אַתָּה מַבְעִיר שֶׁמֶן שֶׁל קֹדֶשׁ שֶׁנִּטְמָא לָאו קַל וָחוֹמֶר הוּא וּמָה מַעֲשֵׂר הַקַּל אָמְרָה תּוֹרָה לֹא בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא קֹדֶשׁ חָמוּר לֹא כׇּל שֶׁכֵּן אִי הָכִי תְּרוּמָה נָמֵי קַל וָחוֹמֶר הוּא הָא כְּתִיב מִמֶּנּוּ וּמָה רָאִיתָ מִסְתַּבְּרָא קֹדֶשׁ לָא מְמַעֵיטְנָא שֶׁכֵּן פנקעכ"ס פִּגּוּל נוֹתָר קׇרְבָּן מְעִילָה כָּרֵת וְאָסוּר לְאוֹנֵן אַדְּרַבָּה תְּרוּמָה לָא מְמַעֵיטְנָא שֶׁכֵּן מחפ"ז מִיתָה וָחוֹמֶשׁ וְאֵין לָהּ פִּדְיוֹן וַאֲסוּרָה לְזָרִים הָנָךְ נְפִישָׁן וְאִיבָּעֵית אֵימָא כָּרֵת עֲדִיפָא וְאוֹכְלָן בְּטוּמְאַת עַצְמָן לוֹקֶה מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּתְּרוּמָה מִילְקָא הוּא דְּלָא לָקֵי הָא אִיסּוּרָא אִיכָּא מְנָלַן אָמַר קְרָא בִּשְׁעָרֶיךָ תֹּאכְלֶנּוּ לָזֶה וְלֹא לְאַחֵר וְלָאו הַבָּא מִכְּלַל עֲשֵׂה עֲשֵׂה אָמַר רַב אָשֵׁי מֵרֵישָׁא נָמֵי שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ דִּתְנָא וְשַׁיַּיר מִדְּלָא קָתָנֵי רש"יואוכלן בטומאת עצמן. שהגוף טהור והם טמאים: לוקה. כדיליף לקמן: מה שאין כן בתרומה. דאינו מוזהר בה אלא בטומאת הגוף כדכתיב (ויקרא כב) בקדשים לא יאכל וגו' אבל בטומאת עצמה לא מצינו אזהרה אלא איסור עשה הוא דאשכחן ביה לקמן בשמעתין ומדלא קתני ליה שמע מינה תנא ושייר: ואמר מר. במסכת מכות (דף יז.): ותרומת ידך אלו הבכורים. דבעי הבאת מקום כדכתיב (דברים כו) ושמת בטנא והלכת והתם אשמעי' עשה והכא אשמעינן אזהרת לאו לאוכלן בגבולין דאילו תרומה ממש קדשי הגבול היא ולא בעיא חומה: תרומה מותרת לאונן. כדאמר בריש פירקין (דף ע.) זרות אמרתי לך ולא אנינות: מר מקיש. ת''ק מקיש בכורים למעשר דכתיב ביה (דברים כו) בערתי הקדש: והיכן מוזהר על אכילה איני יודע ת''ל לא תוכל כו' והכי גרסינן ללישנא דברייתא בספרי גבי האי קרא דלא תוכל מכלל שנאמר לא בערתי ממנו בטמא בין שאני טמא והוא טהור בין שאני טהור והוא טמא והיכן מוזהר על אכילה איני יודע ת''ל לא תוכל כו'. והכי פירושו מכלל שנאמר בוידוי מעשר לא בערתי ממנו בטמא דמשמע בין שאני טמא כו' הוא מתודה שלא בערו באש ולא הדליק בו את הנר וכל שכן בטהור דלא ניתן אלא לאכילה ושתיה וסיכה וממילא שמעינן מדלא הוצרך להתודות על הטהור שמע מינה הכי קאמר אפילו בשעת הטומאה שלא יכולתי לאוכלו לא נתתיו להדלקה אלמא אינו נאכל בטומאה והיכן מוזהר על כך: איני יודע. לאו מפורש לכך נאמר לא תוכל והשתא פריך הש''ס מקמי דליסליק למילתיה: טומאת הגוף בהדיא כתיבא. ואמאי קתני איני יודע: לא יאכל מן הקדשים. ומוקמינן האי קרא במעשר לקמן בפירקין (דף עד:) כדכתיב כי אם רחץ בשרו במים ולא בעי הערב שמש ומשנינן הכי קמיבעיא ליה לתנא טומאת עצמו מנין ת''ל כו': בשעריך תאכלנו. בפסולי המוקדשין קאי לאחר פדיונן שאוכלן זר: ההוא. בשעריך דהתם דקשרי ליה לטהור לאוכלו אחר שנגע טמא בקערה ונטמאה קאמינא לך הכא במעשר שני לא תיכול: שמן. קדש. כגון שהוקדש למנחות ונטמא: שכן. מצינו חומרות בקודש ואין נוהגות בתרומה: פגול נותר. וקרוי קרבן להביאו לפנים ויש בו מעילה לנהנה ממנו בשוגג וכרת לאוכלו בטומאת הגוף ואסור לאונן: מחפ''ז. מיתה לאוכלו בטומאת הגוף דכתיב (ויקרא כב) ומתו בו כי יחללוהו: חומש. לזר האוכלה בשוגג לעולם ואע''פ שמותרת לכהנים אבל קדש משעה שיש לו שעת היתר לכהנים אין בו מעילה ולא חומש: ואין לה פדיון. לתרומה אבל מצינו פדיון לקדש עד שלא קידש בכלי ותרומה אסורה לזרים אבל קדשים קלים מותרים לזרים: הא איסורא איכא. לאכול תרומה טמאה: תוספותואוכלן בטומאת עצמן. תימה לר''י דאמאי לא לקי נמי בתרומה דנילף מבכורים ולעיל (דף ע. ד''ה מה) כתבתי: תרומת ידך אלו הבכורים. שנאמר בהן יד ולקח הכהן הטנא מידך: ור''ש תרומה קרינהו רחמנא. תימה לר''י דבפ' אלו הן הלוקין (מכות דף יז:) אמרינן גבי הא דאר''ש וכי מה בא זה ללמדנו אם לאוכל בכורים חוץ לחומה ק''ו ממעשר הקל אמר רבא מאי חומרא דבכורים ממעשר שכן אסורים לזרים אדרבה מעשר חמור שכן אסור לאונן והשתא איסור אונן גופה מ''ט לא ילפינן בכורים ק''ו ממעשר דמותר לזרים משום דתרומה קרינהו רחמנא כדאמר הכא א''כ מהאי טעמא גופה דתרומה קרינהו רחמנא לא נילף ממעשר לענין חוץ לחומה וי''ל כיון דמעשר ובכורים טעונים הבאת מקום ותרומה אינה טעונה הבאת מקום שייך לדמות טפי בכורים למעשר לענין חוץ לחומה מלתרומה: ומר לא מקיש. מטעם דתרומה קרינהו רחמנא: והיכן מוזהר על אכילתו כו'. תימא לר''י דהכא משמע דמלא בערתי לא נפקא לן אזהרה לאכילה ובפ' כל שעה (פסחים דף כד.) אמרינן והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל אם אינו ענין לגופו דנפקא לן ממעשר הקל דכתיב לא בערתי ממנו בטמא וכ''ת אין מזהירין מן הדין היקישא הוא דכתב לא תוכל לאכול בשעריך וגו' משמע דאי מזהירין מן הדין ידעינן שפיר לאו מלא בערתי: טומאת עצמן מנין ת''ל לא תוכל וגו'. אין להקשות כיון שיש אזהרה לטומאת עצמן למה לן אזהרה לאוכל בטומאת הגוף דנפקא מינה דהיכא שתחב לו חבירו בבית הבליעה אי נמי בשלא הוכשר אבל קשה דמהאי קרא גופיה דנפקא לן טומאת עצמן תיפוק ליה טומאת הגוף דההוא דאמר לך בשעריך תאכלנו בין טומאת הגוף בין טומאת עצמן הכא לא תוכל לאכול: אסור לבער מהן בטומאה מה שאין כן בתרומה מנלן. וא''ת מהיכי תיתי דתיתסר תרומה לבער ממנה בטומאה ואין לומר משום דתרומה איקרי קדש והוה ילפינן לה מקדש או משום שהיא בשרפה כמוקדשין שנטמאו ואע''ג דקדשים חמירי הוה ילפינן תרומה מינייהו דאסור ליהנות ממנה בשעת שרפה דגילוי מילתא הוא דא''כ מאי פריך ומה ראית ואימא ממנו למעוטי קדש אבל תרומה יהא אסור והשתא מהיכא תיתי כיון דקדש שרי וי''ל דהוה ילפינן תרומה מבכורים ומיהו בכולה שמעתין לא ילפינן תרומה מבכורים ואר''י דמשום הכי קבעי תרומה מנלן דהוה לן למילף מק''ו דמעשר כדקאמר בסמוך ולא שייך למיפרך מה למעשר שכן הדסט''ב דלגבי טומאה מיהא מצינו שתרומה חמורה ממעשר וליכא למפרך נמי מה למעשר שכן אוכלן בטומאת עצמן לוקה דהיא גופה נילף בק''ו ולפי המסקנא דשריא לבער תרומה בטומאתה תו ליכא למילף לאוכל בטומאת עצמה: שכן פנקעכ''ס. מחוסר כפורים לא חשיב משום דמהאי טעמא גופיה נפקא לן לקמן (דף עד:) אבל תימה דליחשוב רביעי בקדש וחיבת הקדש דמכשרת וחוזרת לתרומה ואינה חוזרת לחזה ושוק וכלי מצרף לקדש ולא לתרומה ומומרת דפוסלת בקדש וכו' וטומאה עושה כיוצא בה לקדש ולא לתרומה למ''ד בפרק קמא דפסחים (דף יד.) וישנו לפני הדבור כגון פסח ותמיד למ''ד (חגיגה דף ו.) עולה שהקריבו ישראל במדבר עולת תמיד הואי: שכן מחפ''ז. וא''ת דמעיקרא אלימא ליה כרת ולבסוף אלימא ליה מיתה וי''ל דהשתא לאו מאוכל בטומאת הגוף פריך אלא מזר האוכלה מה שאין כן בקדש דבקדש יש שמותר לזרים כגון שלמים ואפילו קדשים שאין נאכלים אלא לכהונה ליכא מיתה בזר אלא אזהרה ואפילו קדש דבר מעילה ליכא מיתה לרבנן דאמרי הזיד במעילה באזהרה: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|