סקר
מסכת בבא קמא:





 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

בִּימֵי רַבִּי בִּקְּשׁוּ לְהַתִּיר נְתִינִים אָמַר לָהֶם רַבִּי חֶלְקֵנוּ נַתִּיר חֵלֶק מִזְבֵּחַ מִי יַתִּיר
וּפְלִיגָא דְּרַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא דְּאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן חֵלֶק עֵדָה לְעוֹלָם אָסוּר חֵלֶק מִזְבֵּחַ בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים אָסוּר אֵין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים שְׁרֵי
מַתְנִי' אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ שָׁמַעְתִּי שֶׁהַסָּרִיס חוֹלֵץ וְחוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ וְהַסָּרִיס לֹא חוֹלֵץ וְלֹא חוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ וְאֵין לִי לְפָרֵשׁ
אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא אֲנִי אֲפָרֵשׁ סְרִיס אָדָם חוֹלֵץ וְחוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ מִפְּנֵי שֶׁהָיְתָה לוֹ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר סְרִיס חַמָּה לֹא חוֹלֵץ וְלֹא חוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיְתָה לוֹ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר לֹא כִי אֶלָּא סְרִיס חַמָּה חוֹלֵץ וְחוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לוֹ רְפוּאָה סְרִיס אָדָם לֹא חוֹלֵץ וְלֹא חוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ מִפְּנֵי שֶׁאֵין לוֹ רְפוּאָה
הֵעִיד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן בְּתֵירָא עַל בֶּן מְגוּסַת שֶׁהָיָה בִּירוּשָׁלַיִם סְרִיס אָדָם וְיִבְּמוּ אֶת אִשְׁתּוֹ לְקַיֵּים דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא
הַסָּרִיס לֹא חוֹלֵץ וְלֹא מְיַיבֵּם וְכֵן אַיְילוֹנִית לֹא חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַיבֶּמֶת
הַסָּרִיס שֶׁחָלַץ לִיבִמְתּוֹ לֹא פְּסָלָהּ בְּעָלָהּ פְּסָלָהּ מִפְּנֵי שֶׁהִיא בְּעִילַת זְנוּת וְכֵן אַיְילוֹנִית שֶׁחָלְצוּ לָהּ אַחִין לֹא פְּסָלוּהָ בְּעָלוּהָ פְּסָלוּהָ מִפְּנֵי שֶׁבְּעִילָתָהּ בְּעִילַת זְנוּת
גְּמָ' מִכְּדִי שָׁמְעִינַן לְרַבִּי עֲקִיבָא דְּאָמַר חַיָּיבֵי לָאוִין כְּחַיָּיבֵי כָרֵיתוֹת דָּמוּ וְחַיָּיבֵי כָרֵיתוֹת לָאו בְּנֵי חֲלִיצָה וְיִיבּוּם נִינְהוּ
אָמַר רַבִּי אַמֵּי הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן כְּגוֹן שֶׁנָּשָׂא אָחִיו גִּיּוֹרֶת וְרַבִּי עֲקִיבָא סָבַר לַהּ כְּרַבִּי יוֹסֵי דְּאָמַר קְהַל גֵּרִים לָא אִקְּרִי קָהָל
אִי הָכִי יַבּוֹמֵי נָמֵי מְיַיבֵּם אִין הָכִי נָמֵי וְאַיְּידֵי דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ חוֹלֵץ אָמַר אִיהוּ נָמֵי חוֹלֵץ
דַּיְקָא נָמֵי דְּקָתָנֵי הֵעִיד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן בְּתֵירָא עַל בֶּן מְגוּסַת שֶׁהָיָה בִּירוּשָׁלַיִם סְרִיס אָדָם וְיִבְּמוּ אֶת אִשְׁתּוֹ לְקַיֵּים דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא שְׁמַע מִינַּהּ
מֵתִיב רַבָּה פְּצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שׇׁפְכָה סְרִיס אָדָם וְהַזָּקֵן אוֹ חוֹלְצִין אוֹ מְיַיבְּמִין כֵּיצַד מֵתוּ וְלָהֶם נָשִׁים וְלָהֶם אַחִין וְעָמְדוּ אַחִין וְעָשׂוּ מַאֲמָר בִּנְשׁוֹתֵיהֶן וְנָתְנוּ גֵּט אוֹ שֶׁחָלְצוּ מַה שֶּׁעָשׂוּ עָשׂוּ וְאִם בָּעֲלוּ קָנוּ
מֵתוּ אַחִין וְעָמְדוּ הֵן וְעָשׂוּ מַאֲמָר בִּנְשׁוֹתֵיהֶן וְנָתְנוּ גֵּט אוֹ חָלְצוּ מַה שֶּׁעָשׂוּ עָשׂוּ וְאִם בָּעֲלוּ קָנוּ וְאָסוּר לְקַיְּימָן מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר לֹא יָבֹא פְצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שׇׁפְכָה בִּקְהַל ה' אַלְמָא בְּקָהָל עָסְקִינַן
אֶלָּא אָמַר רַבָּה כְּגוֹן שֶׁנָּפְלָה לוֹ וּלְבַסּוֹף נִפְצַע
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי וְלַיְתֵי אִיסּוּר פָּצוּעַ וְנִידְחֵי עֲשֵׂה דְּיִיבּוּם מִי לָא תְּנַן רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אִם מֵיאֲנָה מֵיאֲנָה
וְאִם לָאו תַּמְתִּין עַד שֶׁתַּגְדִּיל וְתֵצֵא הַלֵּזוּ מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה אַלְמָא אָתֵי אִיסּוּר אֲחוֹת אִשָּׁה וְדָחֵי הָכָא נָמֵי נֵיתֵי אִיסּוּר פָּצוּעַ וְנִידְחֵי
אֶלָּא אָמַר רַב יוֹסֵף הַאי תַּנָּא הָךְ תַּנָּא דְּבֵי רַבִּי עֲקִיבָא הִיא דְּאָמַר מֵחַיָּיבֵי לָאוִין דִּשְׁאָר הָוֵי מַמְזֵר מֵחַיָּיבֵי לָאוִין גְּרִידִי לָא הָוֵי מַמְזֵר
אִיקְּרִי כָּאן לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם וְהָא לָאו בַּר הָכִי הוּא
אָמַר רָבָא אִם כֵּן אֵין לְךָ אִשָּׁה שֶׁכְּשֵׁרָה לְיַבֵּם שֶׁלֹּא נַעֲשָׂה בַּעְלָהּ סְרִיס חַמָּה שָׁעָה אַחַת קוֹדֶם לְמִיתָתוֹ
לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר פֵּירוּקָא דְרָבָא פִּירְכָא הִיא
הָתָם כְּחִישׁוּתָא דְּאַתְחִילָה בֵּיהּ
הֵיכִי דָּמֵי סְרִיס חַמָּה אָמַר רַב יִצְחָק בַּר יוֹסֵף אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כֹּל

רש"י

חלקנו נתיר. דיכולין בית דין להתיר ולהפקיר חלקם של ישראל דקי''ל (לקמן דף פט:) הפקר בית דין היה הפקר: ופליגא דר' חייא. האי דקאמר חלק המזבח מי יתיר ואע''ג דמזבח בימי רבי לא הוה קאמר דחלק מזבח אסור פליגא דרבי חייא: חלק עדה לעולם אסור. עד שיתירוהו: מתני' והסריס לא חולץ כו'. דכתיב לא ימחה שמו מישראל פרט לסריס ששמו מחוי: ואין לי לפרש. איני יודע אי זה סריס בן חליצה ואי זה פטור: סריס אדם. שנסתרס לאחר שנולד: סריס חמה. ממעי אמו: לקיים דברי ר''ע. עדות זו של רבי יהושע ב''ב לקיים דברי ר''ע העיד: לא פסלה. מן הכהונה שאין חליצתן חליצה: בעילת זנות. שאסורה לו משום אשת אח שלא במקום מצוה: גמ' כחייבי כריתות דמי. דא''ר עקיבא בהחולץ (לעיל מט.) יש ממזר מחייבי לאוין וסריס אדם מחייבי לאוין הוא דכתיב (דברים כג) לא יבא פצוע דכא והיכי קאמר ר''ע סריס [חולץ] את אשת אחיו הא לא רמיא קמיה ואבראי קיימא כחייבי כריתות וקאי עלה באיסור אשת אח: ואיידי דאמר ר' יהושע חולץ. דלרבי יהושע יבומי לא דאית ליה קהל גרים מיקרי קהל ומיהו מיחלץ חלצה דחייבי לאוין לר' יהושע בני חליצה נינהו: דיקא נמי. דלר' עקיבא יבומי נמי שרי דקתני וכו' ויבמו את אשתו: סריס אדם. הואיל והיתה לו שעת הכושר ור''ע היא: זקן. נקט ליה בהדי הנך משום דדמי להו דהיתה לו שעת הכושר והשתא פסק מלידה: ונתנו גט. כלומר או נתנו לה גט: מה שעשו עשו. וצריכות גט למאמרן או אם נתנו גט אסורין שוב לייבמן: ואסור לקיימן. לאו אזקן קאי: שנפלה לו. והוזקקה לייבום: ולבסוף נפצע. דהשתא בעיא חליצה לאפקועי זיקה: דרבן גמליאל. בפרק ב''ש בגדולה שנפלה לפני בעל אחות קטנה אלמא אתי איסור אחות אשה ודחי אע''ג דבשעת נפילה איחזיא: אלא אמר רב יוסף. שנפצע ואח''כ נפלה לו ודקאמרת הא אית ליה לר''ע חייבי לאוין כחייבי כריתות האי תנא דמתניתין הך תנא דבי ר''ע היא דאמר בהחולץ ליבמתו (לעיל מט.) אי זהו ממזר כל שאר בשר שהוא בלא יבא ודלא כרבי סימאי דאמר (כתובות דף כט:) מן הכל היה עושה רבי עקיבא ממזר חוץ מאלמנה לכ''ג שהרי אמרה תורה לא יקח ולא יחלל אבל מכל חייבי לאוין גרידי אפילו ליכא קורבה הולד ממזר: ופרכינן ואמאי סריס חולץ ואפילו היתה לו שעת הכושר איקרי כאן להקים כו': אמר רבא אם כן. דשעת הכושר דמעיקרא לאו מלתא היא הואיל ובשעת מיתה לא חזי אין לך אשה כו': סמוך למיתתו. ייסורי מיתה מתישים כחו אלא אמרינן הואיל ומעיקרא בר הקמה הוה בת חליצה היא הכא נמי לא שנא: לרבי אליעזר פירוקא דרבא פירכא היא. גמרא פריך כלומר האי פירוקא דרבא פירכא היא לרבי אליעזר דהא ודאי חזינן דשעת הכושר מילתא היא ואמאי קאמר רבי אליעזר סריס אדם אין חולץ דלא מהניא ליה שעת הכושר דמעיקרא הא ודאי סריסות של מיתה אין לו רפואה אפילו הכי מתייבמת האשה משום שעת הכושר דמעיקרא: כחישותא הוא דאתחילה ביה. ולאו סריס הוא אלא מיתה מכחשת כחו: היכי דמי סריס חמה. דקאמרת שלא היתה לו שעת הכושר:

תוספות

התרה ואם היה מופקע מהם שעבוד לגמרי שוב לא היה חל עוד עליהן וא''ת וכיון דנתיני אסירי מדאורייתא מלא תתחתן מאי שנא דמשוחרר מותר בהן ובשפחה אסור משום לא יהיה קדש וי''ל דלאו דלא תתחתן איכא למילף משאר פסולי קהל כגון ממזר עמוני ומואבי דשרו בקהל גרים אבל לאו דלא יהיה קדש לא שייך למילף דהא לא תפסי קדושין בשפחה ולא הוי דומיא דשאר פסולים ואם תאמר ומ''ש דממזר מותר בשפחה דתנן בהאומר בקידושין (דף סט.) ממזר נושא שפחה אפי' לכתחלה כדמוכח התם בגמרא ואמר ר''ת דלא שייך לא יהיה קדש בממזר דעיקרו בא מקדישות מאיסור דלא תפסי בו קידושין ואין להאריך: בימי ר' בקשו להתיר נתינים. אין זה מבטל דברי ב''ד חברו דהפקר בית דין היה הפקר: אי הכי יבומי נמי תתייבם. פי' אא''ב בנשא ישראלית איירי אע''ג דהיא שפיר מתייבמת אז לא תקשי אמאי אין מייבם שהרי הוא אסור בה דהוי פצוע דכא ואיידי דקאמר חולץ קאמר נמי חולצין לאשתו אבל כיון דאיירי בגיורת איהו גופיה שרי לייבם: ואיידי דאמר רבי יהושע חולץ כו'. וא''ת ור' יהושע גופיה אמאי נקט חולץ כיון דאיירי בגיורת אי משום דקסבר דקהל גרים איקרי קהל כדפירש בקונטרס א''כ מאי קאמר ואין לי לפרש האיכא למשמע מדאתניוהו חולץ וחולצין ולא אתניוהו מייבם ומייבמין ש''מ דבסריס אדם חולץ וחולצין דאי בסריס חמה א''כ אפי' לייבם נמי שרי וי''ל דרבי יהושע נקט חולץ וחולצין אגב דבעי למימרא לא חולץ ולא חולצין דלא מצי למנקט לא מייבם ולא מייבמין דהוי משמע יבומי הוא דלא אבל מיחלץ שרי מיהו רבי עקיבא הוי מצי למיתני לא מייבם ולא מייבמין דכיון דפירש הטעם משום שלא היה לו שעת הכושר ממילא הוה ידענא דמיחלץ נמי לא חליץ אלא אגב דנקט ר' יהושע חולץ נקט נמי ר' עקיבא: אלמא בקהל עסקינן. וכרבי עקיבא אתיא דסריס אדם בר חליצה וייבום הוא ותימה דלמא בהא לא סברה כרבי עקיבא דמשוי חייבי לאוין כחייבי כריתות:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר