סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

מַאי שְׁנָא מֵהָא דִּתְנַן מִן הַנָּקוּב עַל שֶׁאֵין נָקוּב תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה וְלֹא תֵּאָכֵל עַד שֶׁיּוֹצִיא עָלֶיהָ תְּרוּמָה וּמַעֲשֵׂר מִמָּקוֹם אַחֵר
שָׁאנֵי הָכָא דְּמִדְּאוֹרָיְיתָא תְּרוּמָה מְעַלַּיְיתָא הִיא כִּדְרַבִּי אִלְעַאי דְּאָמַר רַבִּי אִלְעַאי מִנַּיִן לַתּוֹרֵם מִן הָרָעָה עַל הַיָּפָה שֶׁתְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה דִּכְתִיב וְלֹא תִשְׂאוּ עָלָיו חֵטְא בַּהֲרִימְכֶם אֶת חֶלְבּוֹ מִמֶּנּוּ
וְאִם אֵין קָדוֹשׁ נְשִׂיאוּת חֵטְא לָמָּה מִיכָּן לַתּוֹרֵם מִן הָרָעָה עַל הַיָּפָה שֶׁתְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה
אֲמַר לֵיהּ רַבָּה לְרַב חִסְדָּא לְדִידָךְ דְּאָמְרַתְּ לֹא עָשָׂה וְלֹא כְּלוּם כׇּל עִיקָּר דַּאֲפִילּוּ הָהוּא גְּרִיוָא הָדַר לְטִיבְלֵיהּ מַאי טַעְמָא גְּזֵירָה דִּלְמָא פָּשַׁע וְלָא מַפְרֵישׁ מִי אִיכָּא מִידֵּי דְּמִדְּאוֹרָיְיתָא הָוֵי תְּרוּמָה וּמִשּׁוּם דִּלְמָא פָּשַׁע אַפְּקוּהּ רַבָּנַן לְחוּלִּין וְכִי בֵּית דִּין מַתְנִין לַעֲקוֹר דָּבָר מִן הַתּוֹרָה
אֲמַר לֵיהּ וְאַתְּ לָא תִּסְבְּרַאּ וְהָתְנַן הַוָּלָד מַמְזֵר מִזֶּה וּמִזֶּה בִּשְׁלָמָא מִשֵּׁנִי מַמְזֵר אֶלָּא מֵרִאשׁוֹן אַמַּאי אִשְׁתּוֹ הִיא וְיִשְׂרָאֵל מְעַלְּיָא הוּא וְקָא שָׁרֵינַן לֵיהּ בְּמַמְזֶרֶת
אֲמַר לֵיהּ הָכִי אָמַר שְׁמוּאֵל אָסוּר בְּמַמְזֶרֶת וְכֵן כִּי אֲתָא רָבִין אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אָסוּר בְּמַמְזֶרֶת וְאַמַּאי קָרֵי לֵיהּ מַמְזֵר לְאוֹסְרוֹ בְּבַת יִשְׂרָאֵל
שְׁלַח לֵיהּ רַב חִסְדָּא לְרַבָּה בְּיַד רַב אַחָא בַּר רַב הוּנָא וְאֵין בֵּית דִּין מַתְנִין לַעֲקוֹר דָּבָר מִן הַתּוֹרָה וְהָתַנְיָא מֵאֵימָתַי אָדָם יוֹרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ קְטַנָּה בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים מִשֶּׁתַּעֲמוֹד בְּקוֹמָתָהּ וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים מִשֶּׁתִּכָּנֵס לַחוּפָּה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר מִשֶּׁתִּבָּעֵל וְיוֹרְשָׁהּ וּמִיטַּמֵּא לָהּ וְאוֹכֶלֶת בְּגִינוֹ תְּרוּמָה
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים מִשֶּׁתַּעֲמוֹד בְּקוֹמָתָהּ אַף עַל גַּב דְּלֹא נִכְנְסָה לַחוּפָּה אֵימָא מִשֶּׁתַּעֲמוֹד בְּקוֹמָתָהּ וְתִכָּנֵס לַחוּפָּה וְהָכִי קָאָמְרוּ לֵיהּ בֵּית שַׁמַּאי לְבֵית הִלֵּל דְּקָאָמְרִיתוּ מִשֶּׁתִּכָּנֵס לַחוּפָּה אִי עָמְדָה בְּקוֹמָתָהּ מַהְנְיָא לַהּ חוּפָּה וְאִי לָא לָא מַהְנְיָא לַהּ חוּפָּה
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר מִשֶּׁתִּבָּעֵל וְהָאָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אֵין מַעֲשֵׂה קְטַנָּה כְּלוּם אֵימָא מִשֶּׁתַּגְדִּיל וְתִבָּעֵל
קָתָנֵי מִיהַת יוֹרְשָׁהּ וְהָא הָכָא דְּמִדְּאוֹרָיְיתָא אֲבוּהָ יָרֵית לַהּ וּמִדְּרַבָּנַן יָרֵית לַהּ בַּעַל הֶפְקֵר בֵּית דִּין הֶפְקֵר
דְּאָמַר רַבִּי יִצְחָק מִנַּיִן שֶׁהֶפְקֵר בֵּית דִּין הֶפְקֵר שֶׁנֶּאֱמַר כֹּל אֲשֶׁר לֹא יָבֹא לִשְׁלֹשֶׁת הַיָּמִים בַּעֲצַת הַשָּׂרִים וְהַזְּקֵנִים יׇחֳרַם כׇּל רְכוּשׁוֹ וְהוּא יִבָּדֵל מִקְּהַל הַגּוֹלָה
רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר מֵהָכָא אֵלֶּה הַנְּחָלוֹת אֲשֶׁר נִחֲלוּ אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְרָאשֵׁי הָאָבוֹת לְמַטּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכִי מָה עִנְיַן רָאשִׁים אֵצֶל אָבוֹת אֶלָּא לוֹמַר לָךְ מָה אָבוֹת מַנְחִילִין בְּנֵיהֶם כׇּל מַה שֶּׁיִּרְצוּ אַף רָאשִׁים מַנְחִילִין אֶת הָעָם כׇּל מַה שֶּׁיִּרְצוּ
וּמִיטַּמֵּא לָהּ וְהָא הָכָא דְּמִדְּאוֹרָיְיתָא אָבִיהָ מִיטַּמֵּא לָהּ וּמִדְּרַבָּנַן מִיטַּמֵּא לָהּ בַּעַל מִשּׁוּם דְּהָוְיָא לַהּ מֵת מִצְוָה
וּמִי הָוְיָ[א] מֵת מִצְוָה וְהָתַנְיָא אֵי זֶהוּ מֵת מִצְוָה כֹּל שֶׁאֵין לוֹ קוֹבְרִין קוֹרֵא וַאֲחֵרִים עוֹנִין אוֹתוֹ אֵין זֶה מֵת מִצְוָה הָכָא נָמֵי כֵּיוָן דְּלָא יָרְתִי לַהּ קָרְיָא וְלָא עָנוּ לַהּ

רש"י

מאי שנא מהא דתנן. לא תאכל לכהן עד שיתן על סאה זו תרומה ומעשר ממקום אחר דמחזקינן ליה בטבל גמור [וכאן כמו כן לא היה ליתן לכהן שמא ישרוף טבל טמא ואסור להדליקו כדמוכח בפרק במה מדליקין (שבת כו.)]: שאני הכא. בטמא וטהור דמדאורייתא תרומה מעלייתא היא אבל מן הנקוב על שאין נקוב הוה ליה מהחיוב על הפטור וכיון דאפטור קא מפריש לא חייל עלה שם תרומה הלכך טבל הוא ואסור אף לכהן ורבנן הוא דגזרי למתבה לכהן הואיל וקרא עליה שם תרומה וישראל זה שנתנה צריך להפריש עלה תרומה ומעשר ואין צריך לחזור ולהפריש ממה שאין נקוב דתרומה דיליה מדרבנן היא והא אפריש עליה ומן שאין נקוב על הנקוב דאמרינן לעיל תרומה היא ומותר לכהן דהוה ליה מן הפטור על החיוב הלכך אע''ג דהא דאפריש עלה לא מיפטר בהך תרומה ולא חייל עליה שם תרומה אפי' הכי לא אמרי' לא תאכל כו' דהא לא איכפת לן אי אכל לה כהן בטבל דאין עליה דין טבל ותרומה כו': ולא תשאו. הא אם לא תרימו מן המובחר תשאו חטא ואם אינו קדוש נשיאות חטא למה: לאוסרו בבת ישראל. וקנסא בעלמא הוא ולהחמיר ולעשות סייג לתורה ואין זו עקירה אבל להקל על דברי תורה עקירה היא: את אשתו קטנה. אם מתה ולא אמרינן שמא עתידה היתה למאן ואשתכח דלאו אשתו הואי וביתומה עסקינן: משתעמוד בקומתה. כשתגיע לפרקה בשנים ובהבאת שער: ואע''ג דלא נכנסה לחופה. והא קי''ל (לעיל דף כט:) אפי' בגדולה אשתו ארוסה לא אונן ולא מיטמא לה מתה אין יורשה: והאמר ר' אליעזר אין מעשה קטנה כלום. בפרק ב''ש (לקמן קח.): מדאורייתא אבוה ירית לה. כלומר קרובי האב ירתי לה דנישואי קטנה מדרבנן נינהו משום שלא ינהגו בה מנהג הפקר כדאמר בחרש שנשא פקחת (לקמן קיב:) אבל תורה לא זיכתה לקדש את הבת לא לאמה ולא לאחיה: הפקר ב''ד היה הפקר. וכל מידי דממונא לאו עקירה היא: כל אשר לא יבא וגו'. בספר עזרא: וראשי האבות למטות. הוי ליה למכתב וראשי מטות בני ישראל:

תוספות

דאיכא נשיאות חטא אבל בשוגג הוי תרומה וא''ת ומאי נפקא לן מינה במן הטמא על הטהור במאי דהוי תרומה ואין צריך לחזור ולתקן ההיא גריוא והא בכל ענין אסור באכילה וי''ל דנפקא לן מינה לענין הסקה דמותר להסיק בתרומה טמאה ואין מדליקין בטבל טמא כדאמרינן בפרק במה מדליקין (שבת דף כו. ושם): ולא תאכל כו'. פירש ריב''ן דלא הוי תרומה אלא לענין שיתנה לכהן ולא לדבר אחר שאינה אסורה לזרים ואין נראה לר''י דכיון דפוטרת שאין נקוב דחייב בתרומה מדרבנן הכי נמי תרומה מדרבנן כמו במן שאין נקוב על שאינו נקוב: מקום אחר. אמר ר''י דמיניה וביה לא משום דלא ליתי למיכל השירים לזרים כיון שיקרא עליו שם מעשר לא יזהרו עליו לשומרו בתורת תרומה וכולה גריוא מדרבנן תרומה דהא מיתקין ביה דשאין נקוב: בקומתה. פי' בקונטרס שתגיע לפירקה בשנים ובהבאת שערות ואין הלשון משמע כן דאם כן ה''ל למימר משתגדיל אלא אר''י משתעמוד בקומתה היינו שנראית גדולה קצת אע''פ שעדיין לא הגיעה לפירקה לפי שנראית כאשתו אבל כל זמן שנראית קטנה היו נראים דברי חכמים כמו חוכא ואיטלולא אם היה יורשה: דלא נכנסה לחופה. דקס''ד דכי היכי דב''ה לא בעו עמידת קומה דב''ש הכי נמי לא בעו בית שמאי שתכנס לחופה דבית הלל: משתעמוד בקומתה ותכנס לחופה. והוא הדין אם נכנסה לחופה ואח''כ עמדה בקומתה דמהניא חופה שבקטנות דמ''ש מקידושין דמהנו כשהיו בקטנות ואחר כך עמדה בקומתה: משתגדיל ותבעל. וא''ת אכתי כיון דאין מעשה קטן כלום היכי מהניא חופה שהיתה בקטנות וי''ל דכיון שהיא בביתו של בעל הויא כמסירה לחופה וכשבועל בגדלות לשם קידושין ואפילו את''ל דביאה אירוסין עושה חשובה מיד כנשואה מידי דהוה אהיה לו חצר בדרך ונכנסה עמו לשם נישואין אי נמי כיון שהקידושין בגדלות וארוסה אוכלת בתרומה דבר תורה מהניא הכא חופה שהיתה בקטנות דליכא למיחש לסימפון ולא לדעולא כיון שהיא בבית בעלה וטעמא דיורשה משום דהוי הפקר ב''ד דהיה הפקר: שהפקר ב''ד היה הפקר. אבל מן הטמא על הטהור ליכא למימר דאפקוה מרשותיה בשעת הפרשה כיון דבתר הכי נמי שלו הוא ועליו לתקנו: כיון דלא ירתי לה קרי ולא ענו לה. משמע דכל היכא דירית לה מטמא לה דהוי מטמא למת מצוה ולפי זה אלמנה לכ''ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט לא ירית לה מדאמר (לקמן דף צ:) ואין מטמא לאשתו פסולה דאי הוה ירית לה הוה מטמא לה כמו למת מצוה ומיהו על כרחך לאו הא בהא תליא דהא נשאת על פי ב''ד ואח''כ בא בעלה אמרי' דאין מטמא אע''ג דבעלה הראשון יורשה דלדידיה לא קנסו ואע''ג דאין זכאי במציאתה ובמעשה ידיה היינו משום קנס דידה אבל ירושה אמאי ליפסיד בעל ועוד דא''כ כהן גדול ונזיר יטמאו לקרוביהם ולכל מורישיהם כשאין יורש אלא הם וכן לנשיהם ועוד למ''ד (כתובות דף פג.) ירושה דבעל דאורייתא אמאי איצטריך קרא שהבעל מטמא לאשתו פשיטא דמת מצוה היא ונראה לר''י דמשום דירית לה לא הויא מת מצוה אלא משום דיש כח ביד חכמים לעקור דבר שהוא מן התורה בדבר הדומה כדפירשתי לעיל דכיון דלא ירתי לה דומה למת מצוה ומיהו אינה מת מצוה גמור וכן נראה דאי משום דהויא מת מצוה גמור מטמא לה אם כן היאך יטמא לה במקום שיש ישראל דהא במת מצוה אם יש ישראל וכהן אמרינן בנזיר (דף מז:) יטמא ישראל ואל יטמא כהן ובנישואי קטנה דהוו דרבנן משמע דמטמא כשאר בעל שמיטמא לאשתו דאורייתא אם יש שם כמה ישראל ומדאמר לקמן (דף צ:) נמי ולא זה וזה מיפר נדריה משום דתתגנה ותתגנה אין להוכיח דאין מיפר לאשתו פסולה כגון אלמנה
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר