|
טקסט הדף מנוקד
וְשֶׁל עִיר הַנִּדַּחַת וְשֶׁל זָקֵן הֶעָשׂוּי לִכְבוֹדוֹ לֹא תַּחְלוֹץ וְאִם חָלְצָה חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה
אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי מַאי שְׁנָא זָקֵן הֶעָשׂוּי לִכְבוֹדוֹ דְּלָאו לְהִילּוּכָא עֲבִיד דְּבֵי דִּינָא נָמֵי לָאו לְהִילּוּכָא עֲבִיד אֲמַר לֵיהּ אִילּוּ מְסַגֵּי בֵּיהּ שְׁלוּחָא דְּבֵי דִּינָא מִי קָפֵיד עֲלֵיהּ דַּיָּינָא מַתְנִי' חָלְצָה בַּלַּיְלָה חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁרָה וְרַבִּי אֶלְעָזָר פּוֹסֵל בִּשְׂמֹאל חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה וְרַבִּי אֶלְעָזָר מַכְשִׁיר גְּמָ' לֵימָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי דְּמָר סָבַר מַקְּשִׁינַן רִיבִים לִנְגָעִים וּמָר סָבַר לָא מַקְּשִׁינַן רִיבִים לִנְגָעִים לָא דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא מַקְּשִׁינַן רִיבִים לִנְגָעִים דְּאִי מַקְּשִׁינַן אֲפִילּוּ גְּמַר דִּין בַּלַּיְלָה נָמֵי לָא וְהָכָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי מָר סָבַר חֲלִיצָה כִּתְחִלַּת דִּין דָּמְיָא וּמָר סָבַר חֲלִיצָה כִּגְמַר דִּין דָּמְיָא רַבָּה בַּר חִיָּיא קְטוֹסְפָאָה עֲבַד עוֹבָדָא בְּמוּק וּבִיחִידִי וּבַלַּיְלָה אָמַר שְׁמוּאֵל כַּמָּה רַב גּוּבְרֵיהּ דְּעָבֵיד כִּיחִידָאָה מַאי קַשְׁיָא אִי מוּק סְתָמָא תַּנְיָא אִי לַיְלָה סְתָמָא תַּנְיָא אֶלָּא יְחִידִי קָא קַשְׁיָא לֵיהּ הֵיכִי עָבֵיד בִּיחִידִי דִּיחִידָאָה קָתָנֵי לַהּ דִּתְנַן חָלְצָה בִּשְׁנַיִם אוֹ בִּשְׁלֹשָׁה וְנִמְצָא אֶחָד מֵהֶן קָרוֹב אוֹ פָּסוּל חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר מַכְשִׁירִים וּמַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁחָלַץ בֵּינוֹ לְבֵינָהּ בְּבֵית הָאֲסוּרִים וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא וְהִכְשִׁיר וְאָמַר רַב יוֹסֵף בַּר מִנְיוֹמֵי [אָמַר רַב נַחְמָן] אֵין הֲלָכָה כְּאוֹתוֹ הַזּוּג וְאִיבָּעֵית אֵימָא כּוּלְּהוּ נָמֵי יְחִידָאָה קָתָנֵי לְהוּ דְּתַנְיָא אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי אֲנִי רָאִיתִי אֶת רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן אֱלִישָׁע שֶׁחָלַץ בְּמוּק בִּיחִידִי וּבַלַּיְלָה בִּשְׂמֹאל חֲלִיצָתָהּ כּוּ' מַאי טַעְמָא דְּרַבָּנַן אָמַר עוּלָּא יָלְפִינַן רֶגֶל רֶגֶל מִמְּצוֹרָע מָה לְהַלָּן דְּיָמִין אַף כָּאן דְּיָמִין וְרַבִּי אֶלְעָזָר לָא יָלֵיף רֶגֶל רֶגֶל מִמְּצוֹרָע וְהָתַנְיָא רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר מִנַּיִן לִרְצִיעָה שֶׁהִיא בְּאֹזֶן הַיְמָנִית נֶאֱמַר כָּאן אֹזֶן וְנֶאֱמַר לְהַלָּן אֹזֶן מָה לְהַלָּן יָמִין אַף כָּאן יָמִין אָמַר רַב יִצְחָק בַּר יוֹסֵף אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מוּחְלֶפֶת הַשִּׁיטָה רָבָא אָמַר לְעוֹלָם לָא תֵּיפוֹךְ אֹזֶן אֹזֶן מוּפְנֵי רֶגֶל רֶגֶל לָא מוּפְנֵי וְכִי לָא מוּפְנֵי מַאי פִּירְכָא אִיכָּא אִיכָּא לְמִיפְרַךְ מָה לִמְצוֹרָע שֶׁכֵּן טָעוּן עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב וּשְׁנִי תוֹלָעַת מַתְנִי' חָלְצָה וְרָקְקָה אֲבָל לֹא קָרְאָה חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁרָה קָרְאָה וְרָקְקָה אֲבָל לֹא חָלְצָה חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה חָלְצָה וְקָרְאָה אֲבָל לֹא רָקְקָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁרָה רש"יושל עיר הנדחת. נמי לשריפה קיימא: ושל זקן העשוי לכבודו. לתכריכי מיתה הואיל ולאו להילוכא עביד לאו נעל הוא: דבי דינא נמי. סנדל שהיה לב''ד ומיוחד לחליצה: לנגעים. כל ריב וכל נגע (דברים כא) מה נגעים ראייתם ביום דכתיב (ויקרא יג) וביום הראות בו אף ריבים ביום וחליצה דין הוא דגובה כתובתה: אפי' גמר דין נמי לא. ואנן תנן דיני ממונות דנין ביום וגומרים בלילה (סנהדרין ד' לב.): כתחלת דין דמיא. דנפקא לן בסנהדרין באחד דיני ממונות (דף לד:) דתחלת דין ביום: במוק. אע''פ שאינו של עור: כמה רב גובריה. בלשון גנאי אמרה: אי מוק סתמא תניא. בברייתא דלעיל (דף קב:) בקב הקיטע במוק בסמיכת הרגלים: לילה סתמא תנינא. במתניתין חליצתה כשרה: ביחידי יחידאה תני לה. במתני' דתנן ובא מעשה לפני רבי עקיבא והכשיר: רגל רגל ממצורע. דכתיב על בהן רגלו הימנית (ויקרא יד): ונאמר להלן אזן. במצורע: אזן אזן מופנה. משני צדדין בין במצורע בין בנרצע דקרא דמצורע עני מיותר לגמרי כדאמרן במנחות בפ''ק (דף י:) יד יד לקמיצה רגל רגל לחליצה אזן אזן לרציעה וגבי רציעה תרי אזנו כתיבי ורצע אדניו את אזנו (שמות כא) ונתת באזנו ובדלת (דברים טו): לא מופני. משני צדדין אלא מצד אחד דמצורע מיותר אבל בחליצה לא וליכא אלא חד וקסבר ר' אלעזר מופנה מצד אחד למדים אם אין תשובה ואם יש להשיב משיבין: וכי לא מופני מאי פירכא איכא. מופנה מצד אחד למדין ומשיבין והכא מאי פירכא איכא. ומהכא נפקא לן בכל דוכתא לר' אלעזר מופנה מצד אחד למדין ומשיבין (שבת דף קלא.): מתני' חליצתה כשרה. דקריאה לא מעכבא דכתיב ככה יעשה תוספותנתבטל עדיין וכן פי' בפ' ראוהו ב''ד (ר''ה כח.) גבי שופר של עבודת כוכבים לא יתקע ואם תקע יצא ותימה דאמרי' בסוף פרק כסוי הדם (חולין פט. ושם) שופר של עבודת כוכבים לא יתקע בו ואם תקע לא יצא ומפרש התם משום דעבודת כוכבים כתותי מכתת שיעוריה וי''ל דהתם בעבודת כוכבים של ישראל דלא סגי לה בבטול דכי האי גוונא משני בפרק לולב הגזול (סוכה לא: ושם) אהא דאמר רבא לולב של עבודת כוכבים לא יטול ואם נטל יצא ופריך ממתני' דלולב של אשרה פסול ומשני באשרה של משה וא''ת אי בעבודת כוכבים של ישראל מאי קאמר דמכתת שיעוריה והא טעונה גניזה דמפיק לה בפ' רבי ישמעאל (ע''ז דף נב:) מושם בסתר וי''ל כיון דטעונה גניזה אין כתותי שיעור גדול מזה א''נ בעבודת כוכבים של עובד כוכבים שעבדה לדעת ישראל שטעונה שריפה וא''ת ובעבודת כוכבים דעובד כוכבים מכי אגבה הויא דישראל כדאמר בפרק כל הצלמים (שם דף מב.) גזירה דלמא מגבה לה והדר מבטל לה וי''ל כגון שהגביה השופר והסנדל על מנת שלא לקנותו דהא תנן (לעיל דף קא.) במנעל שאינו שלו . חליצתה כשירה ולולב איירי ביו''ט שני ובסוכה הוה מצי לשנויי דאיירי ביו''ט ראשון ולא הוה צריך לאוקומי באשרה דמשה אלא משום דקתני אשרה דומיא דעיר הנדחת דאפילו ביו''ט שני והא דנקט בסנדל של תקרובת עבודת כוכבים חליצתה פסולה הוה מצי למנקט סנדל עבודת כוכבים של ישראל אלא ניחא ליה למנקט כוליה מילתא בעבודת כוכבים של עובד כוכבים ור''ת מפרש דכולהו בעבודת כוכבים דעובד כוכבים והכא לאחר ביטול והתם קודם ביטול ולאחר ביטול נמי לכתחלה לא יתקע ולא יחלוץ דמאיס לענין מצוה לפי שהיה עליו שם עבודת כוכבים אפילו אם תמצא לומר דשרי לכסות בעפר של עבודת כוכבים לכתחילה כמו בשל עיר הנדחת לא דמיא כסוי לחליצה דלענין כסוי לא חיישי' למיאוס והא דמשני בסוכה מתני' באשרה דמשה ולא משני בדעובד כוכבים וקודם בטול משום דאפילו נקצץ לולב מן הדקל נתבטל והא דקתני בסוף פ' כסוי הדם (חולין דף פט. ושם) דלולב של עבודת כוכבים אם נטל לא יצא איירי שהלולב בעצמו (של) עבודת כוכבים אבל לולב של אשרה משמע שנלקט מן האשרה והכי הוי מצי למנקט בסמוך דאם חלצה קודם בטול פסול וליפלוגי בשל עבודת כוכבים עצמה אלא אגב אורחיה אתא לאשמועינן דתקרובת עבודת כוכבים אינה בטילה עולמית ואם תאמר כיון דבבטלה איירי רבא מאי קמבעיא ליה לר''ל בפרק כל הצלמים (ע''ז מז.) דקל של עבודת כוכבים שבטלו לולבו מהו למצוה תפשוט מדרבא דסוכה לכתחלה לא יטול ואם נטל יצא וי''ל דלרבא פשיטא ליה ולריש לקיש מיבעיא ליה אע''ג דפשיטא ליה התם מר' יוחנן רביה מכל מקום מדרבא לא בעי למפשט: מר סבר חליצה כתחלת דין דמיא. לכך פסולה ובירושלמי בפרק אחד דיני ממונות גרסינן מנין שדנין ביום וגומרים בלילה שנאמר ושפטו את העם בכל עת ופריך אית קרא לשעבר אלא מנין שאם טעו ודנו בלילה שדינם דין ת''ל ושפטו את העם בכל עת וגו' דומה שהוא טעות ועוד דלא פריך שפיר אגומרין בלילה ואית קרא לשעבר אלא גרסינן איפכא מנין שטעו ודנו בלילה שדינן דין שנאמר ושפטו את העם בכל עת ואית קרא לשעבר אלא מנין שגומרין בלילה וכו' וגמרא שלנו (סנהדרין דף לד:) מוקי נמי האי קרא לגומרין בלילה והרבה דברים יש בירושלמי שצריך להפכם: אי מוק סתמא תניא. הוה מצי למיפרך אימור דאמרי רבנן בדיעבד לכתחלה מי אמור אלא פריך אדשמואל שלא הקפיד אלא על מה שעשה כיחידאה ומסיק כרבי ישמעאל בן אלישע והוא עשה כן לכתחלה: אמר רבי ישמעאל בן רבי יוסי אני ראיתי את רבי ישמעאל בן אלישע. כך כתוב בספרים וקשיא לר''י איך יתכן שראה רבי ישמעאל בן רבי יוסי את רבי ישמעאל בן אלישע שנהרג קודם רבי עקיבא ורבי ישמעאל כפוף ויושב לפני רבי ויום שמת ר''ע נולד רבי ומיהו אין למחוק הספרים בשביל כך כי מה בכך שרבי ישמעאל ברבי יוסי היה כפוף ויושב לפני רבי כי גם רבי יוסי אביו אילו היה קיים היה כפוף ויושב לפני רבי ולמאי דפירש ר''י דתרי רבי ישמעאל בן אלישע הוו אתי שפיר דאותו שנהרג היה זקנו של אותו רבי ישמעאל בן אלישע שראוהו רבי ישמעאל בן רבי יוסי דאפשר שחיה הרבה אחר רבי עקיבא: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|