סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

תָּנוּ רַבָּנַן חֲלִיצָה מוּטְעֵת כְּשֵׁרָה אֵי זוֹ הִיא חֲלִיצָה מוּטְעֵת אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ כֹּל שֶׁאוֹמְרִים לוֹ חֲלוֹץ וּבְכָךְ אַתָּה כּוֹנְסָהּ
אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן אֲנִי שׁוֹנֶה בֵּין שֶׁנִּתְכַּוֵּון הוּא וְלֹא נִתְכַּוְּונָה הִיא בֵּין שֶׁנִּתְכַּוְּונָה הִיא וְלֹא נִתְכַּוֵּון הוּא חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה עַד שֶׁיִּתְכַּוְּונוּ שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד וְאַתְּ אָמְרַתְּ חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁירָה
אֶלָּא כֹּל שֶׁאוֹמְרִים לוֹ חֲלוֹץ לָהּ עַל מְנָת שֶׁתִּתֵּן לְךָ מָאתַיִם זוּז תַּנְיָא נָמֵי הָכִי חֲלִיצָה מוּטְעֵת כְּשֵׁירָה אֵי זוֹ הִיא חֲלִיצָה מוּטְעֵת כֹּל שֶׁאוֹמְרִים חֲלוֹץ לָהּ עַל מְנָת שֶׁתִּתֵּן לְךָ מָאתַיִם זוּז
וּמַעֲשֶׂה בְּאִשָּׁה אַחַת שֶׁנָּפְלָה לִפְנֵי יָבָם שֶׁאֵין הָגוּן לָהּ וְאָמְרוּ לוֹ חֲלוֹץ לָהּ עַל מְנָת שֶׁתִּתֵּן לְךָ מָאתַיִם זוּז וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי רַבִּי חִיָּיא וְהִכְשִׁירָהּ
הַהוּא דַּאֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אֲמַר לַהּ בִּתִּי עֲמוֹדִי אֲמַרָה לֵיהּ אֵימָא יְשִׁיבָתָהּ זוֹ הִיא עֲמִידָתָהּ אֲמַר לַהּ יָדְעַתְּ לֵיהּ אֲמַרָה לֵיהּ אִין מָמוֹנָא הוּא דַּחֲזָא לַהּ וְקָבְעֵי לְמֵיכְלֵיהּ מִינַּהּ
אֲמַר לַהּ לָא נִיחָא לָךְ אֲמַרָה לֵיהּ לָא אֲמַר לֵיהּ חֲלוֹץ לָהּ וּבְכָךְ אַתָּה כּוֹנְסָהּ לְבָתַר דַּחֲלַץ לַהּ אֲמַר לֵיהּ הַשְׁתָּא מִינָּךְ אִפַּסְלָא לַהּ חֲלוֹץ לַהּ חֲלִיצָה מְעַלַּיְיתָא כִּי הֵיכִי דְּתִישְׁתְּרֵי לְעָלְמָא
בַּת חֲמוּהּ דְּרַב פָּפָּא נָפְלָה לִפְנֵי יָבָם שֶׁאֵין הָגוּן לָהּ אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּאַבָּיֵי אֲמַר לֵיהּ חֲלוֹץ לָהּ וּבְכָךְ אַתָּה כּוֹנְסָהּ אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לָא סָבַר לַהּ מָר לְהָא דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן וְאֶלָּא הֵיכִי אֵימָא לֵיהּ
אֲמַר לֵיהּ חֲלוֹץ לָהּ עַל מְנָת שֶׁתִּתֵּן לְךָ מָאתַיִם זוּז לְבָתַר דַּחֲלַץ לַהּ אֲמַר לַהּ זִיל הַב לֵיהּ אֲמַר לֵיהּ מְשַׁטָּה אֲנִי בָּךְ עֲבַדָה לֵיהּ
מִי לָא תַּנְיָא הֲרֵי שֶׁהָיָה בּוֹרֵחַ מִבֵּית הָאֲסוּרִין וְהָיְתָה מַעְבּוֹרֶת לְפָנָיו וַאֲמַר לֵיהּ טוֹל דִּינָר וְהַעֲבִירֵנִי אֵין לוֹ אֶלָּא שְׂכָרוֹ
אַלְמָא אָמַר לֵיהּ מְשַׁטֶּה אֲנִי בָּךְ הָכָא נָמֵי מְשַׁטָּה אֲנִי בָּךְ
אֲמַר לֵיהּ אֲבוּךְ הֵיכָא אֲמַר לֵיהּ בְּמָתָא אִימָּךְ הֵיכָא אֲמַר לֵיהּ בְּמָתָא יְהַב בְּהוּ עֵינֵיהּ (וּשְׁכִיבָן) [וּשְׁכִיבוּ]
תָּנוּ רַבָּנַן חֲלִיצָה מוּטְעֵת כְּשֵׁרָה גֵּט מוּטְעֶה פָּסוּל חֲלִיצָה מְעוּשֵּׂית פְּסוּלָה גֵּט מְעוּשֶּׂה כָּשֵׁר הֵיכִי דָּמֵי אִי דְּאָמַר רוֹצֶה אֲנִי אֲפִילּוּ חֲלִיצָה נָמֵי וְאִי לָא אָמַר רוֹצֶה אֲנִי גֵּט נָמֵי לָא
הָכִי קָאָמַר חֲלִיצָה מוּטְעֵת לְעוֹלָם כָּשֵׁר וְגֵט מוּטְעֶה לְעוֹלָם פָּסוּל חֲלִיצָה מְעוּשֵּׂית וְגֵט מְעוּשֶּׂה זִימְנִין כָּשֵׁר וְזִימְנִין פָּסוּל הָא דְּאָמַר רוֹצֶה אֲנִי הָא דְּלָא אָמַר רוֹצֶה אֲנִי
דְּתַנְיָא יַקְרִיב אוֹתוֹ מְלַמֵּד שֶׁכּוֹפִין אוֹתוֹ יָכוֹל בְּעַל כׇּרְחוֹ תַּלְמוּד לוֹמַר לִרְצוֹנוֹ הָא כֵּיצַד כּוֹפִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיֹּאמַר רוֹצֶה אֲנִי וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּגִיטֵּי נָשִׁים כּוֹפִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיֹּאמַר רוֹצֶה אֲנִי
אָמַר רָבָא אָמַר רַב סְחוֹרָה אָמַר רַב הוּנָא חוֹלְצִין אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מַכִּירִין מְמָאֲנִין אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מַכִּירִין
לְפִיכָךְ אֵין כּוֹתְבִין גֵּט חֲלִיצָה אֶלָּא אִם כֵּן מַכִּירִין וְאֵין כּוֹתְבִין גֵּט מֵיאוּן אֶלָּא אִם כֵּן מַכִּירִין דְּחָיְישִׁינַן לְבֵית דִּין טוֹעִין
וְרָבָא דִּידֵיהּ אוֹמֵר אֵין חוֹלְצִין אֶלָּא אִם כֵּן מַכִּירִין וְאֵין מְמָאֲנִין אֶלָּא אִם כֵּן מַכִּירִין לְפִיכָךְ כּוֹתְבִין גֵּט חֲלִיצָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מַכִּירִין וְכוֹתְבִין גֵּט מֵיאוּן אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מַכִּירִין וְלָא חָיְישִׁינַן לְבֵית דִּין טוֹעִין

רש"י

על מנת שתתן לך מאתים זוז. ואע''ג דלא יהבא ליה חליצתה כשירה כדמפורש בכתובות בהמדיר (דף עד.) דכל תנאי מבני גד ובני ראובן גמרינן תנאה שאפשר להתנות על ידי שליח שעשה משה את יהושע שליח לתת להם את ארץ הגלעד הוי תנאיה תנאה וכל תנאי דלא אפשר לעשות על ידי שליח כגון חליצה אין תנאי מועיל בה וזהו טעמו של דבר: בתי עמודי. עמודי והתייבמי לו: ישיבתה. מהתייבם לו: זו היא עמידתה. זו היא תקנתה: ידעת ליה. מכרת היא בו שום דבר גנאי: אמרה ליה אין ממונא חזא לה. דבר זה היא יודעת בו שאין בא לייבמה אלא כדי לאכול ולכלות ממונה ולגרשה: לישנא אחרינא בתי עמודי. עמודי על רגליך דכתיב (דברים יט) ועמדו שני האנשים בעמידה: ישיבתה זו היא עמידתה. קיטעת היא או חולה אמר לה ידע לה מכיר הוא בה שרוצה לייבמה אמרה ליה אין וממונא חזא בה: להא דר' יוחנן. דאמר לעיל עד שיתכוונו שניהם: הב ליה. דהא קבילת עלה ואע''ג דחליצה בהכי לא מיפסלא מיהא איחייבא לקיומי תנאה מדינא כשאר שכירות דעלמא: אמר ליה. כיון דחליצה כשירה היא משום דינא נמי לית ליה דכיון דעליה רמיא למיעבד ולא בעי משטה אני בך עבדה ליה: מעברא. מעבר ים בספינה: אמר ליה אביי. לרב פפא: אבוך היכא. כלומר כמדומה אני שיש לך אב ואם סמוכין לך לספק צרכיך לפיכך קא מחדדן שמעתיך: ושכבו. אבוה ואימיה: גט מוטעה פסול. אם אינה מקיימת תנאה דאיפשר לגט ע''י שליח שהאומר לשנים כתבו ותנו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו הילכך דמי לתנאי בני גד ומהני ביה תנאה: וכן בגיטי נשים. כופין אותו עד שיאמר רוצה אני: חולצין אע''פ שאין מכירין. יבם ויבמה שבאו לפנינו לחלוץ ואין אנו מכירין בו שהוא יבמה נזקקין להן ב''ד וחולצין: וממאנין. ב''ד נזקקין למיאון אע''פ שאין מכירין: לפיכך. הואיל ונזקקין להם אע''פ שאין מכירין אותם: אין כותבין גט חליצה. עדים הרואים בחליצה ובמיאון אין כותבין ונותנין לה להיות בידה לזכות אא''כ מכירין שהן יבם ויבמה והשתא דאין כותבין אא''כ מכירין אי נמי לאו יבמה הוא לא נפיק חורבה מיניה דכל כמה דלית לה גט חליצה לא נסבי לה: חיישינן לב''ד טועין. אם כתבו לה עדים ראינו שחלצה בפנינו מפלוני ואפילו לא כתבו בו ואישתמודעינהו חיישינן שמא תראה גט זה לב''ד אחר ויסמוכו עליו ולא יבדקו אם פלוני זה הכתוב בגט זה יבמה הוא אם לאו וישיאו אותה ויהיו טועין בהלכה שאין יודעין שחולצין וממאנין ואע''פ שאין מכירין: לפיכך. הואיל ואין חולצין אא''כ מכירין: כותבין גט חליצה. עדים שראו שחלצה יכולין לכתוב לה ואע''פ שאין מכירין ולא חיישינן שמא טעו ב''ד בהלכה זו לומר חולצין אף על פי שאין מכירין וחלצו לה ממי שאינו יבמה:

תוספות

בתי עמודי. ללשון שפי' בקונטרס עמודי וחלצי לו משמע שצריך עמידה לחלוץ ושמא לכתחלה בעי ולא מיפסלא בהכי כדפרישי' לעיל (דף קג) גבי בין עומד בין יושב בין מוטה: אין לו אלא שכרו. היינו דוקא כגון הכא ששואל דבר גדול במקום שאין לוקחין אלא דבר מועט וכן ההיא דהגוזל בתרא (ב''ק קטז: ושם) גבי הלך להביא כרוב ודורמסקין לחולה דאין לו אלא שכרו אבל היכא שלוקחין דבר גדול התם אין יכול לומר לו משטה אני בך ואע''פ שלא הוציא כלום מאותו דבר שתובע עליו שכר: רבא אמר רב סחורה. והא דאמר באלו מציאות (ב''מ דף לג. ושם) אמר רבא כגון רב סחורה דאסברן זוהמא ליסטרון פירוש שהאיר עיני באותה משנה אחת רבה גרס התם אבל רבא היה תלמידו מובהק כדמשמע הכא ובכמה דוכתין ואית דגרסי התם רבא וי''ל דה''ק אפילו לא אסברן אלא זוהמא ליסטרון בלבד אני חייב לקרוע עליו: לפיכך אין כותבין גט חליצה אא''כ מכירין כו'. פירש בקונטרס דחיישינן שמא יטעו בית דין האחרון וישיאוה בלא הכרת יבם ויסמכו על בית דין הראשון וא''ת ואמאי חולצין בית דין הראשון אע''פ שאין מכירין וניחוש דלמא מייתי סהדי שחלצה בב''ד ויסמכו בית דין האחרון עלייהו וישיאוה לשוק בלא הכרה וי''ל דעדים אינם מעידין לחצאין וישאלו להם אם הכירום בית דין הראשון דכולי האי ודאי לא חיישינן: ורבא דידיה אמר כו' ולא חיישינן לבית דין טועין. פירוש שמא טעו ב''ד הראשון ועשו בלא הכרה כך פירש הקונטרס וקשה דאין פירוש בית דין טועין שוה דחיישינן לבית דין טועין דרב סחורה היינו בית דין אחרון ולא חיישינן לבית דין טועין דרבא היינו בית דין הראשון ועוד קשה לר''י דאמר פ' יש נוחלין (ב''ב דף קלח: ושם) אמר רב דימי הילכתא לא חיישינן לב''ד טועין ופריך מ''ש מדרבא דאמר רבא אין חולצין אא''כ מכירין דחיישי' לבית דין טועין כו' אלמא בדרבא גרסי' חוששין לבית דין טועין ונראה לר''י כגירסת ספרים ישנים דגרסי בדרב סחורה לא חיישינן ובדרבא חיישינן וה''פ לא חיישינן לבית דין טועין שמא יטעו בית דין אחרון להשיאה ע''י חליצה שיעידו בחליצה ולא בהיכירא דכולי האי לא חיישינן אלא יחזרו עליהם אם הכירו ב''ד הראשון ורבא סבר דאין חולצין אא''כ מכירין שמא יטעו בית דין האחרון להשיאה על ידי עדים ויאמרו שלא עשו כ''א בהכרה והקשה הר''ר יהודה מדתניא בתוספתא (פי''ב) חולצין לאשה אע''פ שאין מכירין אותה תיקשה לרבא משמיה דנפשיה ותירץ דתוספתא מיירי דאורייתא ואמוראי דהכא איירי דרבנן:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר