סקר
מסכת בבא קמא:





 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

תְּלָתָא רִיגְלֵי אֲמַר לַהּ רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה זִיל לְקַמֵּיהּ דְּרַב יוֹסֵף דְּחָרִיף סַכִּינֵאּ
אֲזַלָה קַמֵּיהּ פְּשַׁט מֵהָא מַתְנִיתִין גּוֹי שֶׁהָיָה מוֹכֵר פֵּירוֹת בַּשּׁוּק וְאָמַר פֵּירוֹת הַלָּלוּ שֶׁל עׇרְלָה הֵן שֶׁל עֲזֵיקָה הֵן שֶׁל נֶטַע רְבָעִי הֵן לֹא אָמַר כְּלוּם לֹא נִתְכַּוֵּון אֶלָּא לְהַשְׁבִּיחַ מִקָּחוֹ
אַבָּא יוּדָן אִישׁ צַיְידָן אָמַר מַעֲשֶׂה בְּיִשְׂרָאֵל וְגוֹי שֶׁהָלְכוּ בַּדֶּרֶךְ וּבָא גּוֹי וְאָמַר חֲבָל עַל יְהוּדִי שֶׁהָיָה עִמִּי בַּדֶּרֶךְ שֶׁמֵּת בַּדֶּרֶךְ וּקְבַרְתִּיו וְהִשִּׂיאוּ אִשְׁתּוֹ
וְשׁוּב מַעֲשֶׂה בְּקוֹלָר שֶׁל בְּנֵי אָדָם שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין לְאַנְטוֹכְיָא וּבָא גּוֹי אֶחָד וְאָמַר חֲבָל עַל קוֹלָר שֶׁל בְּנֵי אָדָם שֶׁמֵּתוּ וּקְבַרְתִּים וְהִשִּׂיאוּ אֶת נְשׁוֹתֵיהֶם וְשׁוּב מַעֲשֶׂה בְּשִׁשִּׁים בְּנֵי אָדָם שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין לְכַרְכּוֹם בֵּיתֵּר וּבָא גּוֹי וְאָמַר חֲבָל עַל שִׁשִּׁים בְּנֵי אָדָם שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין בְּדֶרֶךְ בֵּיתֵּר שֶׁמֵּתוּ וּקְבַרְתִּים וְהִשִּׂיאוּ אֶת נְשׁוֹתֵיהֶם
מַתְנִי' מְעִידִין לְאוֹר הַנֵּר וּלְאוֹר הַלְּבָנָה וּמַשִּׂיאִין עַל פִּי בַּת קוֹל מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁעָמַד עַל רֹאשׁ הָהָר וְאָמַר אִישׁ פְּלוֹנִי בֶּן פְּלוֹנִי מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי מֵת הָלְכוּ וְלֹא מָצְאוּ שָׁם אָדָם וְהִשִּׂיאוּ אֶת אִשְׁתּוֹ
וְשׁוּב מַעֲשֶׂה בְּצַלְמוֹן בְּאֶחָד שֶׁאָמַר אֲנִי אִישׁ פְּלוֹנִי בֶּן אִישׁ פְּלוֹנִי נְשָׁכַנִי נָחָשׁ וַהֲרֵי אֲנִי מֵת וְהָלְכוּ וְלֹא הִכִּירוּהוּ וְהָלְכוּ וְהִשִּׂיאוּ אֶת אִשְׁתּוֹ
גְּמָ' אָמַר רַבָּה בַּר שְׁמוּאֵל תָּנָא בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אֵין מַשִּׂיאִין עַל פִּי בַּת קוֹל וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים מַשִּׂיאִין עַל פִּי בַּת קוֹל מַאי קָא מַשְׁמַע לַן מַתְנִיתִין הִיא הָא קָא מַשְׁמַע לַן דְּאִי מַשְׁכַּחַתְּ סְתָמָא דְּאֵין מַשִּׂיאִין בֵּית שַׁמַּאי הִיא
וְהָלְכוּ וְלֹא מָצְאוּ וְדִלְמָא שֵׁד הֲוָה אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב שֶׁרָאוּ לוֹ דְּמוּת אָדָם אִינְהוּ נָמֵי דָּמוּ דַּחֲזוֹ לֵיהּ בָּבוּאָה
וְאִינְהוּ נָמֵי אִית לְהוּ בָּבוּאָה דַּחֲזוֹ לֵיהּ בָּבוּאָה דְבָבוּאָה וְדִלְמָא לְדִידְהוּ אִית לְהוּ בָּבוּאָה דְבָבוּאָה אָמַר רַבִּי חֲנִינָא אָמַר לִי יוֹנָתָן שֵׁידָא בָּבוּאָה אִית לְהוּ בָּבוּאָה דְבָבוּאָה לֵית לְהוּ
וְדִלְמָא צָרָה הֲוַאי תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בִּשְׁעַת הַסַּכָּנָה כּוֹתְבִין וְנוֹתְנִין אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מַכִּירִין
מַתְנִי' אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא כְּשֶׁיָּרַדְתִּי לִנְהַרְדְּעָא לְעַבֵּר הַשָּׁנָה מְצָאַנִי נְחֶמְיָה אִישׁ בֵּית דְּלִי אָמַר לִי שָׁמַעְתִּי שֶׁאֵין מַשִּׂיאִין אֶת הָאִשָּׁה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עַל פִּי עֵד אֶחָד אֶלָּא יְהוּדָה בֶּן בָּבָא וְנוּמֵּיתִי לוֹ כֵּן הַדְּבָרִים אָמַר לִי אֱמוֹר לָהֶם מִשְּׁמִי אַתֶּם יוֹדְעִים שֶׁהַמְּדִינָה מְשׁוּבֶּשֶׁת בִּגְיָיסוֹת מְקוּבְּלַנִי מֵרַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן שֶׁמַּשִּׂיאִין אֶת הָאִשָּׁה עַל פִּי עֵד אֶחָד
וּכְשֶׁבָּאתִי וְהִרְצֵיתִי הַדְּבָרִים לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל שָׂמַח לִדְבָרַי וְאָמַר מָצָאנוּ חָבֵר לְרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא
מִתּוֹךְ הַדָּבָר נִזְכַּר רַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁנֶּהֶרְגוּ הֲרוּגִים בְּתֵל אַרְזָא וְהִשִּׂיא רַבָּן גַּמְלִיאֵל נְשׁוֹתֵיהֶן עַל פִּי עֵד אֶחָד וְהוּחְזְקוּ לִהְיוֹת מַשִּׂיאִין עֵד מִפִּי עֵד מִפִּי עֶבֶד מִפִּי אִשָּׁה מִפִּי שִׁפְחָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמְרִים אֵין מַשִּׂיאִין אֶת הָאִשָּׁה עַל פִּי עֵד אֶחָד רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר לֹא עַל פִּי אִשָּׁה וְלֹא עַל פִּי עֶבֶד וְלֹא עַל פִּי שִׁפְחָה וְלֹא עַל פִּי קְרוֹבִים
גְּמָ' וְסָבַר רַבִּי עֲקִיבָא עַל פִּי אִשָּׁה לָא וְהָתַנְיָא רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי עֲקִיבָא אִשָּׁה נֶאֱמֶנֶת לְהָבִיא גִּיטָּהּ מִקַּל וָחוֹמֶר וּמָה נָשִׁים שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים אֵין נֶאֱמָנוֹת לוֹמַר מֵת בַּעְלָהּ נֶאֱמָנוֹת לְהָבִיא גִּיטֵּיהֶן זוֹ שֶׁנֶּאֱמֶנֶת לוֹמַר מֵת בַּעְלָהּ אֵינוֹ דִּין שֶׁנֶּאֱמֶנֶת לְהָבִיא גִּיטָּהּ
נָשִׁים שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים הוּא דְּלָא מְהֵימְנִי אִשָּׁה בְּעָלְמָא מְהֵימְנָא לָא קַשְׁיָא כָּאן קוֹדֶם שֶׁהֶחֱזִיקוּ כָּאן לְאַחַר שֶׁהֶחֱזִיקוּ
מַתְנִי' אָמְרוּ לוֹ מַעֲשֶׂה בִּבְנֵי לֵוִי שֶׁהָלְכוּ לְצוֹעַר עִיר הַתְּמָרִים וְחָלָה אֶחָד מֵהֶם וֶהֱבִיאוּהוּ בְּפוּנְדָּק וּבַחֲזָרָתָם אָמְרוּ לַפּוּנְדָּקִית אַיֵּה חֲבֵרֵנוּ נוּמֵּית לָהֶם מֵת וּקְבַרְתִּיו וְהִשִּׂיאוּ אֶת אִשְׁתּוֹ וְלֹא תְּהֵא כֹּהֶנֶת כְּפוּנְדָּקִית
אֲמַר לְהוּ לִכְשֶׁתְּהֵא כְּפוּנְדָּקִית נֶאֱמֶנֶת הַפּוּנְדָּקִית הוֹצִיאָה לָהֶם מַקְלוֹ וְתַרְמִילוֹ וְסֵפֶר תּוֹרָה שֶׁהָיָה בְּיָדוֹ

רש"י

תלתא ריגלי. שהיו תלמידי חכמים נקבצים לשמוע דרשה הלכות פסח בפסח והיתה שואלת מהם ובתשובת הגאונים מצאתי כל הנך ריגלי דאמוראי היינו יום שמת בו אדם גדול קובעים אותו לכבודו ומדי שנה בשנה כשמגיע אותו יום מתקבצים תלמידי חכמים מכל סביביו ובאים על קברו עם שאר העם להושיב ישיבה שם: של ערלה הן. פירות נטיעה הן וישנם משובחים מפירות אילן זקן: של עזיקה. מפרדס מעוזק וגדר סביב לו לשומרו והיא שנת שביעית וקשיא לי דמאי איסור יש כאן אם עבר זמן הביעור לא שנא מן המשומר ול''ש מן המופקר אסורים וקודם הזמן אלו ואלו מותרים: לא אמר כלום. לאוסרם על כך אלא הלך אחר הרוב שזה משקר ולהשביח מקחו נתכוין וכן נטע רבעי להודיע שפירות נטיעה הן וכמדומה לי דהאי עזיקה שם העיר שבארץ ישראל ופירותיה משובחים ואם היה עובד כוכבים זה בחוצה לארץ ומשבחם ואמר מעזיקה הבאתי אין חוששין לומר אמת דבריו ושמא לא נתעשרו וישראל מכרם לו אלא להשביח מקחו והכא נמי לא נתכוין עובד כוכבים זה אלא לאיים על זה שיקצור לו מספוא לבהמותיו: חבל. הפסד ועגמת נפש הוא: קולר. חבורה: לכרכום ביתר. כשבאה ביתר במצור: מתני' על פי בת קול. שמעו קול צועקת פלוני מת ולא ראו אדם בצלמו: גמ' מאי קמ''ל. רבה בר שמואל דלבית הלל משיאין וניעבד כותייהו סתם מתני' נמי הכי אמרה וממילא הלכתא היא כסתם משנה: בית שמאי היא. ואין הלכה כאותו סתם: שראו לו דמות אדם. מתחלה כשצעק: בבואה דבבואה. צל צלו: לימדני יונתן שידא. שד היה או בקי בהן: ודלמא צרה הואי. שנשא אשה במקום אחר ובאה לקלקלה והלכה לה: בשעת הסכנה. שאדם מסוכן כגון מי שהיה מושלך בבור ואמר כל שומע קולו יכתוב גט לאשתו כותבין ונותנין וסמכינן עליה בכל דבריו שאומר אני הוא פלוני בן פלוני והכא נמי כשעת הסכנה דמיא שאם לא תאמין לזה לא תמצא אחר ותשב עגונה: מתני' ונומיתי לו. אמרתי לו: כן. הן הדברים שאמרת שכולן חלוקין עליו: משובשת בגייסות. שאיני יכול לילך אצלם ולהעיד זה ששמעתי: גמ' להביא את גיטה. ממדינת הים ואע''פ שצריכים אנו למאמר פיה שתאמר בפני נכתב ונחתם דאפי' אדם כשר הביאו צריך לומר כן: נשים שאמרו. חמש נשים דפירקין דלעיל (ד' קיז.): נאמנות להביא גיטה. בפ''ב דגיטין (דף כג:): מתני' אמרו לו. לרבי עקיבא מעשה בבני לוי כו': נומית להם. אמרה להם: ולא תהא כהנת. כלומר וכי לא תהא בת ישראל או כהנת מיוחסת נאמנת כפונדקית זו גרועה ובגמ' מפרש מאי גריעותא: אמר להם. רבי עקיבא: לכשתהא הפונדקית נאמנת. כלומר לכשימצא דבר זה אמת שהאמינו את הפונדקית שהרי לא עליה סמכו אלא לפי תומה הסיחה והביאה להם מקלו ותרמילו: [ס''א לכשתהא כפונדקית נאמנת. כלומר באותו ענין שהאמינו פונדקית הוי נמי שאר אשה נאמנת שהרי פונדקית הוציאה להן ועל הסימנים סמכו]:

תוספות

של עזיקה. פי' בקונטרס מפרדס מעוזק ומשומר ושביעית הוא וקשה לו אי (משומר) קודם הביעור לעולם מותר ואין נראה לר''ת דהא בהדיא תניא בת''כ ואת ענבי נזיריך לא תבצור מן המשומר אי אתה בוצר אבל אתה בוצר מן המופקר וא''ת דתניא בת''כ ובפרק הבית והעליה (ב''מ קיח.) שומרי ספיחים נוטלין שכרן מתרומת הלשכה קרי כאן ממשקה ישראל מן המותר לישראל ומשומר אסור לישראל כו' כדפי' ואר''י שלא היו שומרין אותו אלא מונעים רגלי בהמה משם ומודיעין לבני אדם שהם לצורך ומופקר נמי לא שרי לבצור אלא ע''י שינוי ובת''כ דקתני מן המשומר אי אתה בוצר היינו אפי' על ידי שינוי ומן המופקר אתה בוצר היינו כלומר אוכל: דחזו ליה בבואה. בירושלמי רבי אחא בר חנינא בשם רבי חמא הדא דתימא בשדה אבל בעיר אפילו לא ראו בבואה של אדם והא תניין מי שהיה מושלך בבור ואמר מי ששומע קולו יכתוב גט לאשתו הרי אלו יכתבו ויתנו וא''ר נתן והוא שראה בבואה של אדם אמר רבי בון מזיקין מצויין בבורות כדרך שהם מצויין בשדות והא דאמר (מגילה ד' ג.) . אל יתן אדם שלום לחברו בלילה דחיישינן שמא שד הוא היינו בשדה דומיא דיהושע שהיה חוץ למחנה ישראל בירושלמי פליגי אמוראי בנמצא כתוב בשטר מת פלוני או נהרג אם משיאין את אשתו:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר