|
טקסט הדף מנוקד
וְאָמַר רַב שֵׁשֶׁת בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי שְׁמַע מִינַּהּ מִדְּרַב כָּהֲנָא עֵדִים שֶׁאָמְרוּ אֲמָנָה הָיוּ דְּבָרֵינוּ אֵין נֶאֱמָנִין מַאי טַעְמָא כֵּיוָן דְּעַוְלָה הוּא אַעַוְלָה לָא חָתְמִי
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָסוּר לוֹ לָאָדָם שֶׁיְּשַׁהֶה שְׁטָר פָּרוּעַ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר אַל תַּשְׁכֵּן בְּאֹהָלֶיךָ עַוְלָה בְּמַעְרְבָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב אָמְרִי אִם אָוֶן בְּיָדְךָ הַרְחִיקֵהוּ זֶה שְׁטַר אֲמָנָה וּשְׁטַר פַּסִּים וְאַל תַּשְׁכֵּן בְּאֹהָלֶיךָ עַוְלָה זֶה שְׁטָר פָּרוּעַ מַאן דְּאָמַר שְׁטָר פָּרוּעַ כׇּל שֶׁכֵּן שְׁטַר אֲמָנָה וּמַאן דְּאָמַר שְׁטַר אֲמָנָה אֲבָל שְׁטָר פָּרוּעַ לָא דְּזִמְנִין דִּמְשַׁהֵי לֵיהּ אַפְּשִׁיטֵי דְסָפְרָא אִתְּמַר סֵפֶר שֶׁאֵינוֹ מוּגָּהּ אָמַר רַבִּי אַמֵּי עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם מוּתָּר לְשַׁהוֹתוֹ מִכָּאן וְאֵילָךְ אָסוּר לְשַׁהוֹתוֹ מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר אַל תַּשְׁכֵּן בְּאֹהָלֶיךָ עַוְלָה אָמַר רַב נַחְמָן עֵדִים שֶׁאָמְרוּ אֲמָנָה הָיוּ דְּבָרֵינוּ אֵין נֶאֱמָנִין מוֹדָעָא הָיוּ דְּבָרֵינוּ אֵין נֶאֱמָנִין מָר בַּר רַב אָשֵׁי אָמַר אֲמָנָה הָיוּ דְּבָרֵינוּ אֵין נֶאֱמָנִין מוֹדָעָא הָיוּ דְּבָרֵינוּ נֶאֱמָנִין מַאי טַעְמָא הַאי נִיתַּן לִיכָּתֵב וְהַאי לֹא נִיתַּן לִיכָּתֵב בְּעָא מִינֵּיהּ רָבָא מֵרַב נַחְמָן תְּנַאי הָיוּ דְּבָרֵינוּ מַהוּ מוֹדָעָא וַאֲמָנָה הַיְינוּ טַעְמָא דְּקָא עָקְרִי לֵיהּ לִשְׁטָרָא וְהַאי נָמֵי קָא עָקַר לִשְׁטָרָא אוֹ דִלְמָא תְּנַאי מִילְּתָא אַחֲרִיתִי הִיא אֲמַר לֵיהּ כִּי אָתוּ לְקַמַּן לְדִינָא אָמְרִינַן לְהוּ זִילוּ קַיִּימוּ תְּנָאַיְיכוּ וְחוּתוּ לְדִינָא עֵד אוֹמֵר תְּנַאי וְעֵד אוֹמֵר אֵינוֹ תְּנַאי אָמַר רַב פָּפָּא תַּרְוַיְיהוּ בִּשְׁטָרָא מְעַלְּיָא קָא מַסְהֲדִי וְהַאי דְּקָאָמַר תְּנַאי הָוֵה לֵיהּ חַד וְאֵין דְּבָרָיו שֶׁל אֶחָד בִּמְקוֹם שְׁנַיִם מַתְקֵיף לַהּ רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ אִי הָכִי אֲפִילּוּ תַּרְוַיְיהוּ נָמֵי אֶלָּא אָמְרִינַן הָנֵי לְמִיעְקַר סָהֲדוּתַיְיהוּ קָאָתוּ הַאי נָמֵי לְמִיעְקַר סָהֲדוּתֵיהּ קָאָתֵי וְהִלְכְתָא כְּרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ תָּנוּ רַבָּנַן שְׁנַיִם חֲתוּמִין עַל הַשְּׁטָר וּמֵתוּ וּבָאוּ שְׁנַיִם מִן הַשּׁוּק וְאָמְרוּ יָדַעְנוּ שֶׁכְּתַב יָדָם הוּא אֲבָל אֲנוּסִים הָיוּ קְטַנִּים הָיוּ פְּסוּלֵי עֵדוּת הָיוּ הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנִים וְאִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁכְּתַב יָדָם הוּא זֶה אוֹ שֶׁהָיָה כְּתַב יָדָם יוֹצֵא מִמָּקוֹם אַחֵר מִשְּׁטָר שֶׁקָּרָא עָלָיו עַרְעָר וְהוּחְזַק בְּבֵית דִּין אֵין אֵלּוּ נֶאֱמָנִין וּמַגְבֵּינַן בֵּיהּ כְּבִשְׁטָרָא מְעַלְּיָא וְאַמַּאי תְּרֵי וּתְרֵי נִינְהוּ אָמַר רַב שֵׁשֶׁת זֹאת אוֹמֶרֶת הַכְחָשָׁה תְּחִלַּת הֲזָמָה הִיא רש"י
ואמר רב ששת גרסי': אעולה לא חתמי. וכי אמרי חתמנו אין נאמנים להרשיע את עצמן: על פשיטי דספרא. שעל הלוה ליתן שכר הסופר ופעמים שאין לו ונותנו המלוה וחוזר וגובהו ממנו בשעת פרעון ומעכב השטר עליו: ספר שאינו מוגה. תורה נביאים וכתובים: מוגה. מן טעיות שבו: עדים. החתומים בשטר ואמרו אמנה היו דברינו לא הלוהו כלום אלא כתבנו לו לכשיצטרך ילוה לו וזה שיעבד לו נכסיו מעכשיו אם ילוה אפילו לאחר זמן דלאו מוקדם ליהוי לטרוף שלא כדין: מודעא היו דברינו. אם שטר מכר הוא ואמרו עדים החתומים בו המוכר מסר מודעא בפנינו והראנו אונסו והכרנו בו: אין נאמנין. דלא אתי על פה ומרע ליה לשטרא: מודעא. ניתן לעדים לכתוב את השטר כדי להציל האנוס מאונסו אמנה לא ניתן להכתב דעולה הואי וכי אמרו חתמנו משוי לנפשייהו רשעים ואין אדם נאמן לשום עצמו רשע: תנאי היו דברינו. על תנאי מכרה לו שיעשה לו כך וכך ולא ראינו שקיים לו תנאו וזה אומר לא קיים לי ואינו מכר: מודעא ואמנה. טעמא מאי קאמר מר אין נאמנין: דקא עקרי ליה לשטרא. בעדותן זה ולא אתי על פה ומרע לשטרא הכא נמי כו': או דלמא. הא לא עקרתא דשטרא הוא דמודים הם שהשטר אמת אלא שתנאי היה ביניהם וזו עדות אחרת היא ושטרא ממילא מיעקר לאחר זמן ביום שלא קיים תנאו בזמנו: כי אתו לקמן. לקוחות שעידיהם מעידים שתנאי היו דבריהם: אמרי' להו זילו קיימו תנאייכו. לבעלים: וחותו לדינא. אם יעכב שוב הקרקע: תרוייהו בשטרא מעליא קא מסהדי. שניהם מעידים שהשטר אמת וכמות שהוא כתוב בלא תנאי חתמוהו: והאי דקאמר תנאי חד הוא. ואינו נאמן לעקור שטר ששניהם חתומים בו: אי הכי אפילו תרוייהו נמי אלא אמרינן כו'. אי הכי דכיון שהעיד על כתב ידו עשית לזה אחד ממקיימי השטר כמות שהוא כתוב בלא תנאי והוי להו עדיו שנים ועדות אחרונה דברי אחד במקום שנים: אפי' תרוייהו נמי. אמרי תנאי היו דברינו לא ליתהימנו דכיון שהעידו על כתב ידן קיימו השטר כמות שהוא כתוב וכי אמרי תנאי היו דברינו הוו להו מגידים וחוזרים ומגידים ואמאי אמר רב נחמן קיימו תנאייכו כו': אלא. על כרחך לאו חתימה מקויימת הוא דכיון דתוך כדי דבור מסקי דבורייהו ואמרי אבל תנאי היה ביניהן אמרינן הני למיעקר סהדותייהו שאמרו כתב ידינו הוא קאתו ולומר לא חתמנו אלא ע''מ שיקיים את התנאי וכיון דתנאי מלתא אחריתי היא שאינה עוקרתו אלא לאחר זמן לא דמיא למודעא ואמנה ומהימני דעדות בפני עצמה היא: האי נמי. כי סיים ואמר תנאי הוה עקר לחתימת ידיה לומר לא חתמתי אלא על מנת כן וכיון דאית לן דמלתא אחריתי היא ושטרא ממילא מיעקר אישתכח דאין בשטר חתום אלא ע''א: שקרא עליו ערער. שרצה הנתבע לפוסלו: ומגבינן ביה. בתמיה: תרי ותרי נינהו. עדי השטר ב' ואלו ב' מעידים עליהם שפסולים היו באותה שעה:
תוספות
אם און בידך הרחיקהו זה שטר פסים ושטר אמנה. דהכי משמע לשון און דמעיקרא הוי שקר ואל תשכן באהליך עולה זה שטר פרוע שעתה הוא עולה אבל מעיקרא הוה אמת: זמנין דמשהי ליה אפשיטי דספרא. וע''י אותה שהייה אישתלי ליה שהותא פעם אחרת הלכך לא קרי ליה עולה ומ''ד שטר פרוע היה לו ליזהר אבל אין לפרש דמשום שהייתו אפשיטי דספרא קרי ליה עולה דמה פשע: אמר רב נחמן עדים שאמרו אמנה היו דברינו אין נאמנים. ע''כ באין כתב ידן יוצא ממקום אחר איירי דאי כתב ידן יוצא ממקום אחר פשיטא דהכי פריך לעיל ועוד דמר בר רב אשי קאמר דאין נאמנים משום דלא ניתן לכתב ואי בכתב ידן יוצא ממקום אחר אפילו ניתן לכתב פשיטא דאין נאמנים וקשה דאמאי לא מהימני במיגו דהא רב נחמן גופיה אית ליה לעיל מגו לפסול השטר דקאמר כי אתו לקמן לדינא אמרינן להו זילו קיימו שטרייכו וחותו לדינא דמהימן לומר פרוע במגו דמזויף וכ''ש עדים דאלימי לאורועי שטרא כדאמר במי שמת (ב''ב דף קנד.) ותירץ ר''י דהיינו טעמא דמודעא הואיל ומודים שהשטר נכתב ונמסר כהלכתו שוב לא אתי על פה ומרע לשטרא אפילו במגו ולא דמי לאנוסים וקטנים דמתניתין שאין מודים שהיה שטר כשר כלל אלא סותרין אותו הלכך מהימני במגו דלא שייך כאן לומר דלא אתי על פה ומרע לשטרא שהרי אינם מודים שהיה שטר ואמנה נמי נראה דהיינו טעמא דלא מהימני לרב נחמן דלא מרעי לשטרא הואיל ומודים שהשטר נכתב כדין מדעת הלוה דלא מפרש טעמא דאמנה משום דלא ניתן לכתב אלא מר בר רב אשי אבל לרב נחמן טעם אמנה ומודעא שניהם שוה והא דאית ליה לרב נחמן דנאמן לומר פרוע הוא במגו דמזויף התם נמי לא מרע לשטרא כלל הלכך מהימן במגו ואתי שפיר רב נחמן כרבנן דר''מ וההיא ברייתא דמי שמת (ג''ז שם:) דשטר אמנה הוא זה דאינו נאמן דבעי לאוקמי כר''מ רב נחמן מוקי לה לדברי הכל: או דלמא תנאי מילתא אחריתי היא. פי' לדבר אחר הן באין ולא לעקירת השטר אלא תוספת בעלמא שמפרשים עדותן היאך ועד השתא קיים השטר ואינו נעקר אם יתקיים התנאי הלכך אין כאן הורעת השטר אבל אין לפרש מילתא אחריתי היא לגמרי ולא שייך לעדותן ראשונה כמו שאם היו מעידין שהוא פרוע שהן נאמנים דא''כ מאי פריך בסמוך א''ה אפי' תרי נמי דכיון דתנאי מילתא אחריתי הוא לגמרי תרי נאמנים אפילו בכתב ידן יוצא ממקום אחר אבל חד לעולם אימא לך דלא מהימן כי היכי דלא מהימן לומר פרוע הוא לכך נראה כדפירשנו: ואם כתב ידן יוצא ממקום אחר אין נאמנים. ופסולי עדות דקתני לא שאומרים שעדיין פסולים דאם כן אמאי אין נאמנים אלא פסולי עדות הוו אז ועתה מודים שהם כשרים וא''ת ומכל מקום אמאי אין נאמנים להימנו במגו דאי בעו אומרים עדיין הם פסולים [וכן בכל] שתי כתי עדים המכחישות זו את זו אמאי לא מהימני בתראי במגו דאי בעו פסלי לקמאי בגזלנותא ואור''י דבשני עדים לא שייך מגו דאין אחד יודע מה בלב חבירו: אמר רב ששת זאת אומרת הכחשה תחלת הזמה היא. וא''ת תקשי לרב ששת ברייתא דמי שמת (ג''ז שם) דקתני אם אמר שטר אמנה הוא אם יש עדים פירוש דשטר אמנה הוא הלך אחר עדים ואם לאו הלך אחר השטר אלמא אע''ג דאין השטר צריך קיום כדאמר הלך אחר השטר שמודה הלוה שכתבו כדאיתא התם [ואפילו הכי] אם יש עדים הלך אחר עדים ולא אמרינן הכחשה תחלת הזמה וי''ל דזאת אומרת קאמר אבל ההיא פליג:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|