|
טקסט הדף מנוקד
אִיקְּלַע רַבְנַאי אֲחוּהּ דְּרַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא לְמִזְבַּן שׁוּמְשְׁמֵי וַאֲמַר הָכִי אָמַר שְׁמוּאֵל עֵד וְדַיָּין מִצְטָרְפִין אֲמַר אַמֵּימָר כַּמָּה מְעַלְּיָא הָא שְׁמַעְתָּא אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי לְאַמֵּימָר מִשּׁוּם דְּקַלְּסַהּ אֲבוּהּ דְּאִמָּךְ אַתְּ נָמֵי מְקַלְּסַתְּ לַהּ כְּבָר פַּרְכַהּ רָבָא
אָמַר רַב סָפְרָא אָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר רַב יִצְחָק בַּר שְׁמוּאֵל בַּר מָרְתָא אָמַר רַב הוּנָא וְאָמְרִי לֵיהּ אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב שְׁלֹשָׁה שֶׁיָּשְׁבוּ לְקַיֵּים אֶת הַשְּׁטָר שְׁנַיִם מַכִּירִין חֲתִימוּת יְדֵי עֵדִים וְאֶחָד אֵינוֹ מַכִּיר עַד שֶׁלֹּא חָתְמוּ מְעִידִין בְּפָנָיו וְחוֹתֵם מִשֶּׁחָתְמוּ אֵין מְעִידִין בְּפָנָיו וְחוֹתֵם וּמִי כָּתְבִינַן וְהָאָמַר רַב פַּפִּי מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא הַאי אַשַּׁרְתָּא דְּדַיָּינֵי דְּנִיכְתַּב מִקַּמֵּיהּ דְּנַיחְווֹ סָהֲדִי אַחֲתִימַת יְדַיְיהוּ פְּסוּלָה דְּמִתְחֲזֵי כְּשִׁקְרָא הָכָא נָמֵי מִתְחֲזֵי כְּשִׁקְרָא אֶלָּא אֵימָא עַד שֶׁלֹּא כָּתְבוּ מְעִידִין בְּפָנָיו וְחוֹתֵם מִשֶּׁכָּתְבוּ אֵין מְעִידִין בְּפָנָיו וְחוֹתֵם שְׁמַע מִינַּהּ תְּלָת שְׁמַע מִינַּהּ עֵד נַעֲשֶׂה דַּיָּין וּשְׁמַע מִינַּהּ דַּיָּינִין הַמַּכִּירִין חֲתִימוּת יְדֵי עֵדִים אֵינָן צְרִיכִין לְהָעִיד בִּפְנֵיהֶם וּשְׁמַע מִינַּהּ דַּיָּינִין שֶׁאֵין מַכִּירִין חֲתִימוּת יְדֵי עֵדִים צְרִיכִין לְהָעִיד בִּפְנֵי כׇּל אֶחָד וְאֶחָד מַתְקֵיף לַהּ רַב אָשֵׁי בִּשְׁלָמָא עַד נַעֲשֶׂה דַּיָּין שָׁמְעִינַן מִינַּהּ אֶלָּא דַּיָּינִין הַמַּכִּירִין חֲתִימוּת יְדֵי עֵדִים אֵין צְרִיכִין לְהָעִיד בִּפְנֵיהֶם דִּלְמָא לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ צְרִיכִין וְשָׁאנֵי הָכָא דְּקָא מִקַּיְימָא הַגָּדָה בְּחַד וְדַיָּינִין שֶׁאֵין מַכִּירִין חֲתִימוּת יְדֵי עֵדִים צְרִיכִין לְהָעִיד בִּפְנֵי כׇּל אֶחָד וְאֶחָד דִּלְמָא לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ אֵין צְרִיכִין וְשָׁאנֵי הָכָא דְּלָא קָא מִקַּיְימָא הַגָּדָה כְּלָל יְתֵיב רַבִּי אַבָּא וְקָאָמַר לַהּ לְהָא שְׁמַעְתָּא דְּעֵד נַעֲשֶׂה דַּיָּין אֵיתִיבֵיהּ רַב סָפְרָא לְרַבִּי אַבָּא רָאוּהוּ שְׁלֹשָׁה וְהֵן בֵּית דִּין יַעַמְדוּ שְׁנַיִם וְיוֹשִׁיבוּ מֵחַבְרֵיהֶם אֵצֶל הַיָּחִיד וְיָעִידוּ בִּפְנֵיהֶם וְיֹאמְרוּ מְקוּדָּשׁ הַחֹדֶשׁ מְקוּדָּשׁ שֶׁאֵין הַיָּחִיד נֶאֱמָן עַל יְדֵי עַצְמוֹ וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ דְּעֵד נַעֲשֶׂה דַּיָּין לְמָה לִי כּוּלֵּי הַאי לֵיתְבוּ בְּדוּכְתַּיְיהוּ וְלִיקַּדְּשׁוּ אֲמַר לֵיהּ אַף לְדִידִי קַשְׁיָא לִי וּשְׁאֵילְתֵּיהּ לְרַב יִצְחָק בַּר שְׁמוּאֵל בַּר מָרְתָא וְרַב יִצְחָק לְרַב הוּנָא וְרַב הוּנָא לְחִיָּיא בַּר רַב וְחִיָּיא בַּר רַב לְרַב וַאֲמַר לְהוּ הַנַּח לְעֵדוּת הַחֹדֶשׁ דְּאוֹרָיְיתָא וְקִיּוּם שְׁטָרוֹת דְּרַבָּנַן אָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב שְׁלֹשָׁה שֶׁיָּשְׁבוּ לְקַיֵּים אֶת הַשְּׁטָר וְקָרָא עַרְעָר עַל אֶחָד מֵהֶן עַד שֶׁלֹּא חָתְמוּ מְעִידִין עָלָיו וְחוֹתֵם מִשֶּׁחָתְמוּ אֵין מְעִידִין עָלָיו וְחוֹתֵם עַרְעָר דְּמַאי אִי עַרְעָר דְּגַזְלָנוּתָא רש"י
איקלע רבנאי למיזבן שומשמי גרסי' ולא גרסי' דאיקלע ולא גרסינן לגבן ולאו רמי אמרה דא''א לומר כן שאמר רמי עדות זו על אמימר ורב אשי שהרי רב אשי כמה דורות היה אחריו דאמרינן בקדושין (דף עב.) יום שמת רב יהודה נולד רבא יום שמת רבא נולד רב אשי: אבוה דאמך. רמי בר חמא: שלשה שישבו. בב''ד: לקיים השטר. ובלא העדאת עדים שיעידו על כתב ידן לפי שהדיינין עצמן מכירין אותה השנים מכירין אותה ואחד אינו מכיר: עד שלא חתמו. השנים על ההנפק: מעידין. לפני השלישי שזהו כתב ידן של חתומים: וחותם. עמהם על מה שכותבין אשרנוהי וקיימנוהי לשטרא דנן במותב תלתא דאשתמודענא דחתימת ידא דסהדי היא: משחתמו אין מעידין. דחתימה קמייתא בשקרא הוה דלאו תלתא הוו דידעי: ומי כתבינן. לאשרתא דידיה בתמיה וכי קודם שנתקיים לפני שלשתן יכתבו במותב תלתא הוינא ואשתמודענא כו': אשרתא. לשון חוזק שמחזקים [את השטר] וכותבין אשרנוהי: דנכתבא מקמי דניחוו סהדי כו'. עד שלא העידו העדים על כתב ידם כתבו הדיינין במותב תלתא הוינא ונפיק שטרא דנן קדמנא ואסהידו פלוני ופלוני אחתימת ידייהו ואשרנוהי וקיימנוהי: עד נעשה דיין. שהרי השנים העידו על החתימות: צריכין להעיד בפני כל אחד ואחד. שאם העידו בפני השנים אין הג' יכול לחתום דהא הכא הוצרכו השנים להעיד בפני הג': דלמא לעולם צריכין. להעיד שאין עדות אלא ע''י הגדת עדות: ושאני הכא דקא מקיימא הגדה. בפני היחיד שאינו מכיר: דלא מקיימא הגדה כלל. אי לא הוו מסהדי באפיה: ראוהו ג'. בעדות החדש קאי: והן בית דין. מסנהדרין המקדשין את החדש: יעמדו השנים. להיות עדים והתם פרכינן לא תהא שמיעה גדולה מראיה ומוקמינן לה כשראוהו בלילה לפיכך אם לא יעידו לבקר על מה יאמרו מקודש: שאין היחיד נאמן. לקדש החדש ביחידי: ליתבו בדוכתייהו. אחר שהעידו בפניו: וקרא ערער על הא'. שהוא פסול: עד שלא חתמו. השני דיינים על האשרתא: מעידין. על זה שהוא כשר: משחתמו. הוו להו נוגעין בעדות שגנאי להם שישבו עם פסול בדין:
תוספות
האמר רב פפי האי אשרתא. תימה דפריך מדרב פפי ובפרק הכותב (לקמן דף פה. ושם) מסיק דליתא לדרב פפי מדרב נחמן כו' ועוד דבפ' כל הגט (גיטין כו: ושם) מסיק דרב לית ליה דרב פפי והיכי פריך הכא מדרב פפי אמילתיה דרב מיהו הא איכא לתרץ דאלישנא דאמרי לה משמיה דרב הונא פריך ואין לומר דהכי פריך כיון דאמר משחתמו אין מעידין לפניו וחותם אלמא חיישינן למיחזי כשקרא אם כן משכתבו עד שלא חתמו נמי דכתיבה נמי מיחזי כשקרא דא''כ הוה קשיא דרב אדרב דהכא חייש למיחזי כשקרא ובפרק כל הגט (שם) לא חייש אלא טעמא דמשחתמו דמי לנוגעים בעדות כעין שפירש בקונט' גבי ההוא שקרא ערער על אחד מהן ותירץ ר''ת . דדרך הש''ס להקשות אפילו מדבר דלא הוי הלכתא הכי ופוסק ר''ת דכתבינן אורכתא אפילו אמטלטלי דכפריה דלא קיי''ל כרב פפי דחייש למיחזי כשקרא אע''ג דפריך מינה ופריך נמי מנהרדעי בכמה מקומות בפרק שבועת העדות (שבועות דף לג: ושם) ובפרק יש בכור (בכורות דף מט.) והאמרי נהרדעי לא כתבינן אורכתא כו' וי''מ וליתא דקאמר בהכותב ובפ' כל הגט (גיטין דף כו: ושם) דלא בעי למימר דליתא לדרב פפי אלא דליתא לקושיא שאין לדמות אשרתא שהוא מעשה ב''ד לשאר שטרות דבמעשה ב''ד לכ''ע חיישינן למיחזי כשקרא ור''י מדנפי''ר תירץ דלכתחלה ודאי חיישינן למיחזי כשקרא כדאמר להו רב לספרי כי יתביתו בהיני כו' (ב''ב דף קעב.) אבל בדיעבד לא חיישינן ולהכי פריך הכא דהוי לכתחלה והא דקאמר דליתא לדרב פפי היינו דיעבד דההיא איתתא דהכותב (לקמן דף פה. ושם) כיון שהיתה צריכה לחזור לב''ד כדיעבד דמי והרשאה נמי דכתבינן אמטלטלי דכפריה היינו משום כיון דאינו יכול לילך שם כדיעבד דמי: וש''מ דיינין המכירין חתימת עדים א''צ להעיד בפניהם. דקס''ד דצריך להעיד בפניהם אע''ג דלא תהא שמיעה גדולה מראייה לפי שהיו נראין יותר בית דין דכשאין מעידין בפניהם אין נראה אלא כעד מפי עד ומטעם זה הצריכו ג' בקיום שטרות דהוה סגי בב' אלא משום דבעינן שיהא ב''ד כדפרישית ועוד אומר ר''י דס''ד דצרי' להעיד בפניהם משום דפעמים אין מכירין אלא על ידי שראו בלילה דליכא למימר לא תהא שמיעה גדולה מראייה דשמיעה אינה יכולה להיות בלילה כדאמר בר''ה (דף כה: ושם) דחקירת עדים כתחלת דין דמי ותחלת דין אינו אלא ביום כדאמרינן בסנהדרין (דף לב.): בפני כל אחד ואחד. דס''ד כיון שהעידו בפני שנים יכול השלישי לכתוב על סמך השנים אע''פ שלא העידו בפניו: הנח לעדות החדש דאורייתא. ובדאורייתא אין עד נעשה דיין וטעמא דאין עד נעשה דיין משום דבעינן שיעידו לפני הדיינין כמו שמפרש רשב''ם דכתיב ועמדו שני האנשים אלו העדים לפני ה' אלו הדיינין וי''מ משום דבעינן עדות שאתה יכול להזימה ואם העדים נעשו דיינין עדות שאין אתה יכול להזימה היא שלא יקבלו הזמה על עצמן ומיהו לפי טעם זה אם העדים קרובים לדיינין אינם יכולים להעיד דלא יקבלו הזמה עליהם אלא כיון דבני הזמה נינהו בב''ד אחר עדות שאתה יכול להזימה קרינא בהו ה''נ יהיה הדיין נעשה עד ודוקא בעד המעיד אמרינן דאין עד נעשה דיין דשייכי הני טעמי אבל עד שאינו צריך להעיד כגון שיש אחרים שיעידו או כגון שראוהו ביום שאינו צריך להעיד דלא תהא שמיעה גדולה מראייה נעשה דיין ודווקא בדיני ממונות אבל בדיני נפשות אפילו עד שאין צריך להעיד אין נעשה דיין לר''ע דאמר במסכת מכות (דף ו. ושם) אפילו הן מאה כולן עדים וטעמא מפרש בפרק ראוהו ב''ד (ר''ה דף כו. ושם) משום דכתיב והצילו העדה והנך כיון דחזו דקטל תו לא חזי ליה זכותא ודווקא בדאורייתא אבל בדרבנן אפילו עד המעיד נעשה דיין:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|