סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

גְּמָ'
בִּשְׁלָמָא בֵּית הִלֵּל קָא מְפָרְשִׁי טַעְמַיְיהוּ וְטַעְמָא דְּבֵית שַׁמַּאי אֶלָּא בֵּית שַׁמַּאי מַאי טַעְמָא לָא אָמְרִי כְּבֵית הִלֵּל אָמְרִי לָךְ בֵּית שַׁמַּאי אִם כֵּן נֵימָא קְרָא בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב מַאי בְּשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ בִּשְׁעַת שְׁכִיבָה שְׁכִיבָה מַמָּשׁ וּבִשְׁעַת קִימָה קִימָה מַמָּשׁ וּבֵית שַׁמַּאי הַאי וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ מַאי עֲבִיד לְהוּ הָהוּא מִבְּעֵי לְהוּ לְכִדְתַנְיָא בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ פְּרָט לְעוֹסֵק בְּמִצְוָה וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ פְּרָט לְחָתָן מִכָּאן אָמְרוּ הַכּוֹנֵס אֶת הַבְּתוּלָה פָּטוּר וְאֶת הָאַלְמָנָה חַיָּיב מַאי מַשְׁמַע אָמַר רַב פָּפָּא כִּי דֶּרֶךְ מָה דֶּרֶךְ רְשׁוּת אַף כֹּל רְשׁוּת מִי לָא עָסְקִינַן דְּקָא אָזֵיל לִדְבַר מִצְוָה וַאֲפִילּוּ הָכִי אָמַר רַחֲמָנָא לִקְרֵי אִם כֵּן לִכְתּוֹב רַחֲמָנָא בְּשֶׁבֶת וּבְלֶכֶת מַאי בְּשִׁבְתְּךָ וּבְלֶכְתְּךָ בְּשֶׁבֶת דִּידָךְ וּבְלֶכֶת דִּידָךְ הוּא דְּמִחַיְּיבַתְּ הָא דְּמִצְוָה פְּטִירַתְּ אִי הָכִי אֲפִילּוּ כּוֹנֵס אֶת הָאַלְמָנָה נָמֵי הַאי טְרִיד וְהַאי לָא טְרִיד אִי מִשּׁוּם טִרְדָּא אֲפִילּוּ טָבְעָה סְפִינָתוֹ בַּיָּם נָמֵי וְכִי תֵּימָא הָכִי נָמֵי אַלְּמָה אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר זַבְדָּא אָמַר רַב אָבֵל חַיָּיב בְּכׇל הַמִּצְוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה חוּץ מִן הַתְּפִילִּין שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר בָּהֶם פְּאֵר שֶׁנֶּאֱמַר פְּאֵרְךָ חֲבוֹשׁ עָלֶיךָ הָתָם טְרִיד טִרְדָּא דְמִצְוָה הָכָא טְרִיד טִרְדָּא דִרְשׁוּת וּבֵית שַׁמַּאי הָהוּא מִבְּעֵי לְהוּ פְּרָט לִשְׁלוּחֵי מִצְוָה וּבֵית הִלֵּל אָמְרִי מִמֵּילָא שְׁמַע מִינַּהּ דַּאֲפִילּוּ בַדֶּרֶךְ נָמֵי קָרֵי
תָּנוּ רַבָּנַן בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים עוֹמְדִין וְקוֹרִין יוֹשְׁבִין וְקוֹרִין וּמַטִּין וְקוֹרִין הוֹלְכִין בַּדֶּרֶךְ וְקוֹרִין עוֹשִׂין בִּמְלַאכְתָּן וְקוֹרִין וּמַעֲשֶׂה בְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה שֶׁהָיוּ מְסוּבִּין בִּמְקוֹם אֶחָד וְהָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל מוּטֶּה וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה זָקוּף כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע הִטָּה רַבִּי אֶלְעָזָר וְזָקַף רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמַר לוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה לְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל יִשְׁמָעֵאל אָחִי אֶמְשׁוֹל לְךָ מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁאוֹמְרִים לוֹ זְקָנְךָ מְגוּדָּל אָמַר לָהֶם יִהְיֶה כְּנֶגֶד הַמַּשְׁחִיתִים אַף כָּךְ אַתָּה כָּל זְמַן שֶׁאֲנִי זָקוּף אַתָּה מוּטֶּה עַכְשָׁיו כְּשֶׁאֲנִי הִטֵּתִי אַתָּה זָקַפְתָּ אָמַר לוֹ אֲנִי עָשִׂיתִי כְּדִבְרֵי בֵּית הִלֵּל וְאַתָּה עָשִׂיתָ כְּדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמָּא יִרְאוּ הַתַּלְמִידִים וְיִקְבְּעוּ הֲלָכָה לְדוֹרוֹת מַאי וְלֹא עוֹד וְכִי תֵּימָא בֵּית הִלֵּל נָמֵי אִית לְהוּ מַטִּין הָנֵי מִילֵּי דְּמַטֵּה וַאֲתָא מֵעִיקָּרָא אֲבָל הָכָא כֵּיוָן דְּעַד הַשְׁתָּא הֲוֵית זָקוּף וְהַשְׁתָּא מוּטֶּה אָמְרִי שְׁמַע מִינַּהּ כְּבֵית שַׁמַּאי סְבִירָא לְהוּ שֶׁמָּא יִרְאוּ הַתַּלְמִידִים וְיִקְבְּעוּ הֲלָכָה לְדוֹרוֹת
תָּנֵי רַב יְחֶזְקֵאל עָשָׂה כְּדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי עָשָׂה כְּדִבְרֵי בֵּית הִלֵּל עָשָׂה רַב יוֹסֵף אָמַר עָשָׂה כְּדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי לֹא עָשָׂה וְלֹא כְלוּם דִּתְנַן מִי שֶׁהָיָה רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ בַּסּוּכָּה וְשֻׁלְחָנוֹ בְּתוֹךְ הַבַּיִת בֵּית שַׁמַּאי פּוֹסְלִין וּבֵית הִלֵּל מַכְשִׁירִין אָמְרוּ לָהֶם בֵּית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּאי מַעֲשֶׂה שֶׁהָלְכוּ זִקְנֵי בֵּית שַׁמַּאי וְזִקְנֵי בֵּית הִלֵּל לְבַקֵּר אֶת רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן הַחוֹרָנִית מְצָאוּהוּ שֶׁהָיָה רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ בַּסּוּכָּה וְשֻׁלְחָנוֹ בְּתוֹךְ הַבַּיִת וְלֹא אָמְרוּ לוֹ כְּלוּם אָמְרוּ לָהֶם וּמִשָּׁם רְאָיָה אַף הֵם אָמְרוּ לוֹ אִם כֵּן הָיִיתָ נוֹהֵג לֹא קִיַּימְתָּ מִצְוַת סוּכָּה מִיָּמֶיךָ
רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר עָשָׂה כְּדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי חַיָּיב מִיתָה דִּתְנַן אָמַר רַבִּי טַרְפוֹן אֲנִי הָיִיתִי בָּא בַּדֶּרֶךְ וְהִטֵּתִי לִקְרוֹת כְּדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי וְסִכַּנְתִּי בְּעַצְמִי מִפְּנֵי הַלִּסְטִים אָמְרוּ לוֹ כְּדַאי הָיִיתָ לָחוּב בְּעַצְמְךָ שֶׁעָבַרְתָּ עַל דִּבְרֵי בֵּית הִלֵּל
מַתְנִי'
בַּשַּׁחַר מְבָרֵךְ שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ וְאַחַת לְאַחֲרֶיהָ וּבָעֶרֶב מְבָרֵךְ שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ וּשְׁתַּיִם לְאַחֲרֶיהָ אַחַת אֲרוּכָּה וְאַחַת קְצָרָה מָקוֹם שֶׁאָמְרוּ לְהַאֲרִיךְ אֵינוֹ רַשַּׁאי לְקַצֵּר לְקַצֵּר אֵינוֹ רַשַּׁאי לְהַאֲרִיךְ לַחְתּוֹם אֵינוֹ רַשַּׁאי שֶׁלֹּא לַחְתּוֹם שֶׁלֹּא לַחְתּוֹם אֵינוֹ רַשַּׁאי לַחְתּוֹם
גְּמָ'
מַאי מְבָרֵךְ אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא

רש"י

גמ' בשבתך בביתך פרט לעוסק במצוה. לקמיה מפרש מאי משמע: ובלכתך בדרך פרט לחתן. ואע''ג דחתן נמי עוסק במצוה הוא אי לאו קרא יתירה לא נפקא לן מקרא קמא דכיון דעוסק במצוה לא כתיב בקרא בהדיא אלא מיעוטא בעלמא הוא דקא דרשינן מביתך וממעטינן מינה עוסק במלאכת מצוה דאיכא טרדא אבל חתן דטרדא דמחשבה בעלמא הוא שמחשב על עסק בתולים אי לאו קרא יתירה לא אתמעוט: הכונס את הבתולה פטור. שטרוד במחשבת בעילת מצוה: מאי משמע. פרט לעוסק במצוה: כי דרך. בשבתך ובלכתך הוקשו לדרך: מי לא עסקינן כו'. כלומר מנלן דבדרך רשות לחודא איירי קרא הא קרא דרך סתמא כתיב וממילא משתמע נמי מיניה דרך מצוה ואפילו הכי אמר רחמנא ליקרי: אי משום טרדא. דמחשבה פטרת ליה אפילו טבעה ספינתו נמי: אלמה אמר רבי אבא. כמו למה אמר אע''פ שטרוד בצערו חייב בכל המצות חוץ מן התפילין שנאמר בהם פאר ליחזקאל פארך חבוש עליך וגו' וכיון דבעו פאר ואבל מתגולל בצערו בעפר אין זה פאר: טריד טרדא דמצוה. וכיון דאנן מיעוט בעלמא דרשינן פרט לחתן מסתייך אם ממעטת מיניה טרדא דמצוה: וב''ה אמרי לך. נהי נמי דקרא למדרש מיניה פרט לחתן אתא ממילא ש''מ בלכת דידך הוא דמחייבת אלמא בדרך נמי קרי: עוסקין במלאכתן וקורין. לקמן מוקמינן לה בפרק שני (ד' טז.): הטה רבי אלעזר בן עזריה. כב''ש: לאחד שאמרו לו זקנך מגודל אמר להם יהיה זה כנגד המשחיתים. משל שלך דומה לאחד שאומרים לו זקנך נאה ומגודל והוא אומר להם הואיל וקלסתם אותו אף הוא יהיה כנגד המשחיתים הגדול הזה יהיה נתון לתער ולמספרים שאביא עליו ואשחיתנו: עכשיו שאני הטתי. הרי אני כמקלס את מעשיך שהיית מוטה ואתה נזקפת: ב''ה נמי אית להו מטין. דבמטין נמי שרו כדאמרינן לעיל מטין וקורין: אבל. עכשיו כיון דעד השתא היית זקוף ועכשיו הטית אם לא נזקפתי אני יראו התלמידים ויקבעו הלכה: לא קיימת כו'. וכי היכי דעשה כדברי ב''ה לא עשה ולא כלום לדברי ב''ש אף העושה כדברי בית שמאי לא עשה ולא כלום לדברי ב''ה: מתני' בשחר מברך שתים וכו'. כדאמר בברכות ירושלמי שבע ברכות הללו על שם (תהילים קיט) שבע ביום הללתיך: אחת ארוכה ואחת קצרה. אשתים לאחריה דערבית קאי (נ''א ארוכה אמת ואמונה קצרה השכיבנו): לחתום. בברוך: שלא לחתום. כגון ברכת הפירות ומצות: גמ' מאי מברך. שתים לפניה דשחר מאי ניהו:

תוספות

שנאמר בהם פאר. פרש''י ואבל מעולל בעפר קרנו ואין נאה לתת פאר תחת אפר. וא''ת ולמה לי האי טעמא תיפוק ליה מדאמר ליחזקאל פארך חבוש עליך מכלל דלכולי עלמא אסור. ותירץ השר מקוצי דצריך טעמא של רש''י כי היכי דלא נילף שאר מצות מתפילין מקל וחומר. א''נ צריך טעמא דרש''י לחייבו בתפילין לאחר יום ראשון דלא שייך מעולל בעפר קרנו אלא ביום ראשון דוקא: תני רב יחזקאל עשה כבית שמאי עשה ורב יוסף אמר עשה כב''ש לא עשה ולא כלום. וא''ת פשיטא דאין הלכה כמותן. וי''ל הואיל וב''ש מחמירים על האדם טפי מב''ה לא שייך לומר פשיטא. דהא דעשה כב''ש לא עשה ולא כלום היינו היכא דב''ש מקילין וב''ה מחמירין אבל הכא בק''ש לא פסלי ב''ה דברי ב''ש. אבל תימא א''כ מה מייתי מסוכה כו' לא קיימת מצות סוכה כו' ופירש''י דכי היכי דמי שעשה כב''ה לא עשה ולא כלום לב''ש אף העושה כב''ש לא עשה ולא כלום לב''ה ומאי קא מדמה התם פסלי ב''ש לגמרי מה דמכשרי ב''ה. אבל הכא קרא קרית שמע כב''ש אליבא דב''ה יצא. ע''כ פירש הר''ר שמעיה דקא מדמה הכי מדקאמר לא קיימת אע''ג דמן הדין יצא שהרי בראשו ורובו בסוכה אינו אסור אלא גזירה שמא ימשך אחר שלחנו. כה''ג גבי ק''ש אע''ג דמן הדין יצא בדיעבד כיון דלב''ה אין נכון כדאיתא במתניתין כדאי היית לחוב בעצמך. אם עשה כב''ש לב''ה לא עשה ולא כלום [וע' תוספות סוכה ג. ד''ה דאמר]: אחת ארוכה ואחת קצרה. פירש רש''י ארוכה אמת ואמונה. קצרה השכיבנו. ותימה דהשכיבנו נמי ארוכה הרבה ותדע מדלא קא חשיב לה בתוספתא בהדי הקצרות. ועוד פעמים שמאריכין הרבה בתוספת כמו אור יום הנף. ועוד אמת ואמונה פעמים שמקצרין בה מאד כדאמרינן לקמן למ''ד אין אומרים פרשת ציצית בלילה הוא קא מסיים מודים אנחנו לך שהוצאתנו ממצרים וכו' בפרק היה קורא (לקמן ד' יד ע''ב) ונראה לר''ת דהכל קאי באמת ואמונה אחת ארוכה ואחת קצרה כלומר בין יאריך בה בין יקצר בה כדלקמן. וכן אשכחנא התם (יבמות ד' מא.) אחת ארוסות ואחת נשואות אחת בתולות ואחת בעולות: מקום שאמרו לקצר. כגון בברכת פירות ובברכת המצות אין לו להאריך:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר