סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

יֵשׁ בָּהֶן אַחְרָיוּת נְכָסִים לֹא יַחֲזִיר שֶׁבֵּית דִּין נִפְרָעִין מֵהֶן
אֵין בָּהֶן אַחְרָיוּת נְכָסִים יַחֲזִיר שֶׁאֵין בֵּית דִּין נִפְרָעִין מֵהֶן דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה לֹא יַחֲזִיר שֶׁבֵּית דִּין נִפְרָעִין מֵהֶן
רֵישָׁא רַבִּי מֵאִיר וְסֵיפָא רַבִּי יְהוּדָה וְכִי תֵּימָא כּוּלַּהּ רַבִּי מֵאִיר הִיא וְשָׁאנֵי לֵיהּ לְרַבִּי מֵאִיר בֵּין כְּתוּבָּה לִשְׁטָרֵי וּמִי שָׁאנֵי לֵיהּ
וְהָתַנְיָא חֲמִשָּׁה גּוֹבִין מִן הַמְחוֹרָרִין וְאֵלּוּ הֵן פֵּירוֹת וּשְׁבַח פֵּירוֹת וְהַמְקַבֵּל עָלָיו לָזוּן אֶת בֶּן אִשְׁתּוֹ וּבַת אִשְׁתּוֹ וְגֵט חוֹב שֶׁאֵין בּוֹ אַחְרָיוּת וּכְתוּבַּת אִשָּׁה שֶׁאֵין בָּהּ אַחְרָיוּת
מַאן שָׁמְעַתְּ לֵיהּ דְּאָמַר אַחְרָיוּת לָאו טָעוּת סוֹפֵר הוּא רַבִּי מֵאִיר וְקָתָנֵי כְּתוּבַּת אִשָּׁה
אִיבָּעֵית אֵימָא רַבִּי מֵאִיר וְאִיבָּעֵית אֵימָא רַבִּי יְהוּדָה אִיבָּעֵית אֵימָא רַבִּי יְהוּדָה הָתָם כָּתְבָה לֵיהּ הִתְקַבַּלְתִּי הָכָא לָא כָּתְבָה לֵיהּ הִתְקַבַּלְתִּי
אִיבָּעֵית אֵימָא רַבִּי מֵאִיר מַאי חַיָּיב דְּקָתָנֵי מִן הַמְחוֹרָרִין
לֹא כָּתַב לָהּ וְכוּ' אָמַר אֲבוּהּ דִּשְׁמוּאֵל אֵשֶׁת יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֶנְסָה אֲסוּרָה לְבַעְלָהּ חָיְישִׁינַן שֶׁמָּא תְּחִלָּתָהּ בְּאוֹנֶס וְסוֹפָהּ בְּרָצוֹן
אֵיתִיבֵיהּ רַב לַאֲבוּהּ דִּשְׁמוּאֵל אִם תִּשְׁתְּבַאי אֶפְרְקִינִּךְ וְאוֹתְבִינִּךְ לִי לְאִינְתּוּ אִישְׁתִּיק
קָרֵי רַב עֲלֵיהּ דַּאֲבוּהּ דִּשְׁמוּאֵל שָׂרִים עָצְרוּ בְמִלִּים וְכַף יָשִׂימוּ לְפִיהֶם מַאי אִית לֵיהּ לְמֵימַר בִּשְׁבוּיָה הֵקֵילּוּ
וְלַאֲבוּהּ דִּשְׁמוּאֵל אוֹנֶס דְּשַׁרְיַהּ רַחֲמָנָא הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ כְּגוֹן דְּקָאָמְרִי עֵדִים בְּצוֹוַחַת מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף
וּפְלִיגָא דְּרָבָא דְּאָמַר רָבָא כֹּל שֶׁתְּחִלָּתָהּ בְּאוֹנֶס וְסוֹף [בְּרָצוֹן אֲפִילּוּ] הִיא אוֹמֶרֶת הַנִּיחוּ לוֹ שֶׁאִלְמָלֵא (לֹא) נִזְקַק לָהּ הִיא שׂוֹכַרְתּוֹ מוּתֶּרֶת מַאי טַעְמָא יֵצֶר אַלְבְּשַׁהּ
תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרָבָא וְהִיא לֹא נִתְפָּשָׂה אֲסוּרָה הָא נִתְפָּשָׂה מוּתֶּרֶת וְיֵשׁ לְךָ אַחֶרֶת שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְפָּשָׂה מוּתֶּרֶת וְאֵיזוֹ זוֹ כֹּל שֶׁתְּחִלָּתָהּ בְּאוֹנֶס וְסוֹפָהּ בְּרָצוֹן
תַּנְיָא אִידַּךְ וְהִיא לֹא נִתְפָּשָׂה אֲסוּרָה הָא נִתְפָּשָׂה מוּתֶּרֶת וְיֵשׁ לְךָ אַחֶרֶת שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁנִּתְפָּשָׂה אֲסוּרָה וְאֵיזוֹ זוֹ אֵשֶׁת כֹּהֵן
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְהִיא לֹא נִתְפָּשָׂה אֲסוּרָה הָא נִתְפָּשָׂה מוּתֶּרֶת וְיֵשׁ לָהּ אַחֶרֶת שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְפָּשָׂה מוּתֶּרֶת וְאֵיזוֹ זוֹ שֶׁקִּידּוּשֶׁיהָ קִדּוּשֵׁי טָעוּת שֶׁאֲפִילּוּ בְּנָהּ מוּרְכָּב עַל כְּתֵיפָהּ מְמָאֶנֶת וְהוֹלֶכֶת לָהּ
אָמַר רַב יְהוּדָה הָנֵי נְשֵׁי דִּגְנַבוּ גַּנָּבֵי שַׁרְיָין לְגוּבְרַיְיהוּ אָמְרִי לֵיהּ רַבָּנַן לְרַב יְהוּדָה וְהָא קָא מַמְטְיָאן לְהוּ נַהֲמָא מֵחֲמַת יִרְאָה וְהָא קָא מְשַׁלְּחָן לְהוּ גִּירֵי מֵחֲמַת יִרְאָה וַדַּאי שַׁבְקִינְהוּ וְאָזְלָן מִנַּפְשַׁיְיהוּ אֲסִירָן
תָּנוּ רַבָּנַן שְׁבוּיֵי מַלְכוּת הֲרֵי הֵן כִּשְׁבוּיִין גְּנוּבֵי לִיסְטוּת אֵינָן כִּשְׁבוּיִין וְהָתַנְיָא אִיפְּכָא
מַלְכוּת אַמַּלְכוּת לָא קַשְׁיָא הָא בְּמַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הָא בְּמַלְכוּת בֶּן נֶצַּר
לִיסְטוּת אַלִּיסְטוּת לָא קַשְׁיָא הָא בְּבֶן נֶצַּר הָא בְּלִיסְטִים דְּעָלְמָא וּבֶן נֶצַּר הָתָם קָרֵי לֵיהּ מֶלֶךְ וְהָכָא קָרֵי לֵיהּ לִסְטִים אִין גַּבֵּי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ לִסְטִים הוּא גַּבֵּי לִסְטִים דְּעָלְמָא מֶלֶךְ הוּא
וּבְכֹהֶנֶת אַהְדְּרִינִּךְ לִמְדִינְתִּךָ וְכוּ' אָמַר אַבָּיֵי אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל חַיָּיב לִפְדוֹתָהּ שֶׁאֲנִי קוֹרֵא בָּהּ וּבְכֹהֶנֶת אַהְדְּרִינִּךְ לִמְדִינְתִּךָ

רש"י

יש בהן אחריות נכסים. ששיעבד לוה נכסיו לאותה מלוה לא יחזירנו מוצאו למלוה ואפי' הלוה מודה שהוא חייב לו ומפרש התם דחיישינן שמא פרעו ומן הלוה נפל וזה שהוא מודה עצת קנוניא היא ביניהם לטרוף לקוחות ויחלקו ביניהם: וחכ''א כו'. דאחריות ט''ס הוא וטריף ממשעבדי ומפסדי לקוחות ובני פלוגתיה דר''מ ר''י הוה בהדייהו שבדורו היה: ושאני ליה כו'. דבכתובה אית ליה אחריות ט''ס הוא: מן המחוררין. אם יש נכסים בני חורין אצל החייב נגבין ואם לאו אין נגבין מן המשועבדין: פירות ושבח פירות. כדתנן במס' גיטין (מח:) אין מוציאין לאכילת פירות ולשבח קרקעות מנכסים משועבדים מפני תיקון העולם ובשנים אוחזין בטלית (ב''מ יד:) מפרש לאכילת פירות ולשבח קרקעות כיצד הרי שגזל שדה מחבירו ומכרה לאחר והשביחה והרי היא יוצאה בדין מתחת יד הלוקח עם שבח שהשביח הלוקח בזבל ובניר ועם פירות שבה שהנגזל טורפה ממנו כשהוא חוזר על המוכר שמכרה לו באחריות גובה קרן מנכסים משועבדין ושבח מנכסים בני חורין ולא מן המשועבדין מפני תיקון העולם לפי שאין קצובין ואין הלוקח יודע בכמה להזהר: והמקבל עליו לזון בן אשתו ובת אשתו. אף הוא אין גובה מן המשועבדים לפי שאין קצובין ואין כתובים והא דתנן בהנושא והיא נזונית מנכסים משועבדין מפני שהיא כבעל חוב מוקמינן לה התם (דף קב:) בשקנו לה מידו דסתם קנין לכתיבה עומד: וגט חוב. כל שטרות נקראין גט: הכא לא כתבה ליה התקבלתי. ואשמעינן מתני' דאע''פ שלא כתב לה כתובה לא אמרינן מחלה לו עלה אלא אמרינן סמכה על תקנת ב''ד שהכל יודעין שהנושא אשה יש לה כתובה: מאי חייב נמי דקתני מן המחוררין. אע''פ שלא כתב לה אחריות תנאי ב''ד הוא להיות כל נכסיו אחראין לה בעודם לפניו אבל אם מכרם אינה טורפת לקוחות הואיל ולא נכתב בשטר ולא אמרינן אחריות טעות סופר הוא: תחלתה באונס. תחלתה של בעילה: וסופה. של בעילה ולקמיה פריך אונס דשריא רחמנא היכי משכחת לה: בשבויה הקילו. שלא ראינוה שנבעלה וכי קאמר איהו בנבעלה: יצר אלבשה. וגם זה אונס שבתחלת בעילה שהיא באונס הלבישה הבועל יצר: והיא. מיעוטא הוא כלומר בסתם אשה אמרתי לך טעם האיסור תלוי בלא נתפשה הא נתפשה מותרת ויש אשה שאע''פ שברצון מותרת ואיזו זו כו': קידושי טעות. על תנאי ולא נתקיים התנאי אם זינתה תחתיו מותרת לו לפי שאינה אשתו אלא פנויה בעלמא היא: הני נשי דגנבו גנבי. שלסטים גונבין מתחת בעליהן: שריין לגברייהו. לפי שבאונס הם באין עליהן: והא קא ממטין להו נהמא. והרי אנו רואים שבעודן אצלן מוליכות להן לאותן גנבים לחם ומזון אלמא רצון הוא ומשני מחמת יראה הוא דעבוד: והא קא משלחן להו גירי. כשנלחמין מזמנות ומושיטות להם חיצים לירות: ודאי אי שבקינהו. גנבים ללכת אל בעליהן ואינון אזלן מנפשייהו אל הגנבים אסירן: שבויי מלכות. נשים ששבה המלך לתשמיש: הרי הן כשבויין. ומותרין לבעליהן כדתנן ואותבינך לי לאינתו: במלכות אחשורוש. הן כשבויין לפי שמלך גדול הוא ויודעת שלא ישאנה ובעילתה באונס: בן נצר. לסטים היה ולכד עיירות ומלך עליהם ונעשה ראש לסטים ובדידיה תנן שבויי מלכות אינן כשבויין ואסורות לבעליהן דסברה מינסב קא נסיב לה ונבעלת ברצון: ליסטות אליסטות כו'. בבן נצר אסורות כדאמרינן דסברה מינסב נסיב לי והריני אשת מלך: ליסטים דעלמא. אפילו לקוחים שלו קשין לה לפיכך אינה אלא אנוסה: לגבי אחשורוש לסטים הוא. הלכך מתני' קמייתא דמיירי במלכות אחשורוש קרי לבן נצר גנובי ליסטות וברייתא דתנן איפכא דגנובי ליסטות איירי בליסטים דעלמא קרי לבן נצר שבויי מלכות: אלמנה לכהן גדול. קיימא לן לקמן בפ' אלמנה ניזונית (דף ק:) יש לה כתובה ותנאי כתובה דלמישקל ולמיפק קאי אבל תנאי כתובה דלמיקם קמיה כגון מזונות ורפואה אמרינן ביבמות דלית לה בפרק יש מותרות (דף פה.) והכא אשמעינן אביי דתנאי כתובה דפירקונה אית לה דמעיקרא אישתעבד לה שהרי אף לכשרה לא היה מתנה ואותבינך לאינתו אלא אהדרינך למדינתך והא נמי קרינן בה הכי והאי תנאי נמי למישקל ומיפק קאי:

תוספות

חמשה גובין מן המחוררין. אע''ג דקתני מניינא תנא ושייר הא דתנן בפרק הניזקין (גיטין דף מח: ושם) אין מוציאין למזון האשה והבנות מנכסים משועבדים והא דפריך בפרק קמא דקידושין (דף טז: ושם) גבי ארבעה מעניקין להם שלש באיש ושלש באשה כו' תנא תני ארבעה ואת אמרת תנא ושייר היינו משום דקתני ואי אתה יכול לומר ארבעה באחד מהם: וגט חוב שאין בו אחריות. וא''ת תקשי מהכא לשמואל דאמר בפרק קמא דב''מ (דף יג.) אומר היה רבי מאיר שטר שאין בו אחריות אינו גובה לא מנכסים משועבדין ולא מנכסים בני חורין והכא משמע בהדיא דגבי מבני חרי ומיהו בלאו הכי איתותב שמואל התם מברייתא ורשב''א אומר דמהכא הוה מצי למידחי דגט חוב שאין בו אחריות היינו שמפורש בו דלא למיגבי ביה ממשעבדי וכעין זה מצינו בפרק גט פשוט (ב''ב דף קסח:) גבי מי שבא ואמר אבד שטר חובי והא דמוקי לה הכא כרבי מאיר היינו משום דלכאורה כוותיה אתיא אבל אי הוה פריך מינה לשמואל הוה מצי למידחי כדפרישית: אסורה לבעלה. אין להקשות מאסתר דהות שריא למרדכי (מגילה דף יג:) דצדקת גמורה היתה: אונס דשרי רחמנא היכי משכחת לה כו'. אע''ג דאבוה דשמואל חיישינן קאמר משמע ליה דמדאורייתא קאמר דאי מדרבנן לא הוי מוציאין אותה מבעלה על כך:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר