סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

כֵּיוָן דְּלֵית לַהּ כְּתוּבָּה לֵית לַהּ מְזוֹנֵי אוֹ דִלְמָא אִמַּהּ דַּעֲבַדָא אִיסּוּרָא קַנְסוּהָ רַבָּנַן אִיהִי דְּלָא עֲבַדָא אִיסּוּרָא לָא קַנְסוּהָ רַבָּנַן תֵּיקוּ
בָּעֵי רָבָא בַּת אֲרוּסָה יֵשׁ לָהּ מְזוֹנוֹת אוֹ אֵין לָהּ מְזוֹנוֹת כֵּיוָן דְּאִית לַהּ כְּתוּבָּה אִית לַהּ אוֹ דִלְמָא כֵּיוָן דְּלָא תַּקִּינוּ רַבָּנַן כְּתוּבָּה עַד שְׁעַת נִישּׂוּאִין לֵית לַהּ תֵּיקוּ
בָּעֵי רַב פָּפָּא בַּת אֲנוּסָה יֵשׁ לָהּ מְזוֹנוֹת אוֹ אֵין לָהּ מְזוֹנוֹת אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה לָא תִּיבְּעֵי לָךְ דְּאָמַר יֵשׁ לָהּ כְּתוּבָּה מָנֶה
כִּי תִּיבְּעֵי לָךְ אַלִּיבָּא דְּרַבָּנַן דְּאָמְרִי יָצָא כֶּסֶף קְנָסָהּ בִּכְתוּבָּתָהּ מַאי
כֵּיוָן דְּלֵית לַהּ כְּתוּבָּה לֵית לַהּ מְזוֹנֵי אוֹ דִלְמָא כְּתוּבָּה טַעְמָא מַאי כְּדֵי שֶׁלֹּא תְּהֵא קַלָּה בְּעֵינָיו לְהוֹצִיאָהּ וְהָא לָא מָצֵי מַפֵּיק לַהּ תֵּיקוּ
אַתְּ תְּהֵא יָתְבָא בְּבֵיתִי וְכוּ' תָּנֵי רַב יוֹסֵף בְּבֵיתִי וְלָא בְּבִיקְתִּי אֲבָל מְזוֹנֵי אִית לַהּ מָר בַּר רַב אָשֵׁי אָמַר אֲפִילּוּ מְזוֹנֵי נָמֵי לֵית לַהּ וְלֵית הִלְכְתָא כְּמָר בַּר רַב אָשֵׁי
אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר שְׁמוּאֵל תְּבָעוּהָ לְהִנָּשֵׂא וְנִתְפַּיְּיסָה אֵין לָהּ מְזוֹנוֹת הָא לֹא נִתְפַּיְּיסָה יֵשׁ לָהּ מְזוֹנוֹת אָמַר רַב עָנָן לְדִידִי מִפָּרְשָׁא לִי מִינֵּיהּ דְּמָר שְׁמוּאֵל אָמְרָה מֵחֲמַת פְּלוֹנִי בַּעְלִי יֵשׁ לָהּ מְזוֹנוֹת מֵחֲמַת בְּנֵי אָדָם שֶׁאֵינָן מְהוּגָּנִין לָהּ אֵין לָהּ מְזוֹנוֹת
אָמַר רַב חִסְדָּא זִינְּתָה אֵין לָהּ מְזוֹנוֹת אָמַר רַב יוֹסֵף כִּיחֲלָה וּפִירְכְּסָה אֵין לָהּ מְזוֹנוֹת
מַאן דְּאָמַר זִינְּתָה כׇּל שֶׁכֵּן כִּיחֲלָה וּפִירְכְּסָה מַאן דְּאָמַר כִּיחֲלָה וּפִירְכְּסָה אֲבָל זִינְּתָה אִית לַהּ מַאי טַעְמָא יֵצֶר אַנְסַהּ
וְלֵית הִלְכְתָא כְּכֹל הָנֵי שְׁמַעְתָּתָא אֶלָּא כִּי הָא דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל הַתּוֹבַעַת כְּתוּבָּתָהּ בְּבֵית דִּין אֵין לָהּ מְזוֹנוֹת
וְלָא וְהָתַנְיָא מָכְרָה כְּתוּבָּתָהּ וּמִשְׁכְּנָה כְּתוּבָּתָהּ עָשְׂתָה כְּתוּבָּתָהּ אַפּוֹתֵיקֵי לְאַחֵר אֵין לָהּ מְזוֹנוֹת הָנֵי אִין אֲבָל תּוֹבַעַת לָא
הָנֵי בֵּין בְּבֵית דִּין בֵּין שֶׁלֹּא בְּבֵית דִּין תּוֹבַעַת בְּבֵית דִּין אִין שֶׁלֹּא בְּבֵית דִּין לָא
וְכָךְ הָיוּ אַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם וְכוּ' אִתְּמַר רַב אָמַר הֲלָכָה כְּאַנְשֵׁי יְהוּדָה וּשְׁמוּאֵל אָמַר הֲלָכָה כְּאַנְשֵׁי גָלִיל
בָּבֶל וְכֹל פַּרְווֹדֶהָא נְהוּג כְּרַב נְהַרְדְּעָא וְכֹל פַּרְווֹדֶהָא נְהוּג כִּשְׁמוּאֵל הָהִיא בַּת מָחוֹזָא דַּהֲוָת נְסִיבָא לִנְהַרְדְּעָא אֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן שַׁמְעַהּ לְקָלַהּ דְּבַת מָחוֹזָא הִיא
אֲמַר לְהוּ בָּבֶל וְכׇל פַּרְווֹדֶהָא נְהוּג כְּרַב אֲמַרוּ לֵיהּ וְהָא לִנְהַרְדְּעָא נְסִיבָא אֲמַר לְהוּ אִי הָכִי נְהַרְדְּעָא וְכׇל פַּרְווֹדֶהָא נְהוּג כִּשְׁמוּאֵל וְעַד הֵיכָא נְהַרְדְּעָא עַד הֵיכָא דְּסָגֵי קַבָּא דִנְהַרְדְּעָא
אִיתְּמַר אַלְמָנָה רַב אָמַר שָׁמִין מַה שֶּׁעָלֶיהָ וּשְׁמוּאֵל אָמַר אֵין שָׁמִין מַה שֶּׁעָלֶיהָ אָמַר רַב חִיָּיא בַּר אָבִין וְחִילּוּפָהּ בְּלָקִיט
רַב כָּהֲנָא מַתְנֵי וְכֵן בְּלָקִיט וּמַנַּח בַּהּ סִימָנָא יַתְמָא וְאַרְמַלְתָּא שְׁלַח וּפוֹק
אָמַר רַב נַחְמָן אַף עַל גַּב דִּתְנַן בְּמַתְנִיתִין כְּווֹתֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל הִלְכְתָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַב דִּתְנַן אֶחָד הַמַּקְדִּישׁ נְכָסָיו וְאֶחָד הַמַּעֲרִיךְ אֶת עַצְמוֹ אֵין לוֹ לֹא בִּכְסוּת אִשְׁתּוֹ וְלֹא בִּכְסוּת בָּנָיו וְלֹא בְּצֶבַע שֶׁצָּבַע לִשְׁמָן וְלֹא בְּסַנְדָּלִים חֲדָשִׁים שֶׁלָּקַח לִשְׁמָן
אֲמַר לֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן וְכִי מֵאַחַר דִּתְנַן מַתְנִיתִין כְּווֹתֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל אַמַּאי הִלְכְתָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַב אֲמַר לֵיהּ לִכְאוֹרָה כִּשְׁמוּאֵל רְהִיטָא כִּי מְעַיְּינַתְּ בָּהּ הִלְכְתָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַב
מַאי טַעְמָא כִּי אַקְנִי לַהּ אַדַּעְתָּא לְמֵיקַם קַמֵּיהּ אַדַּעְתָּא לְמִשְׁקַל וּלְמִיפַּק לָא אַקְנִי לַהּ
כַּלְּתָא דְּבֵי בַּר אֶלְיָשִׁיב הֲוָה קָא תָּבְעָה כְּתוּבְּתַהּ מִיַּתְמֵי הֲוָה קָא מַמְטְיָא לְהוּ לְבֵי דִינָא אָמְרִי זִילָא לַן מִילְּתָא דְּתֵיזְלִי הָכִי אֲזַלָא לְבֵישְׁתִּינְהוּ וְאִיכַּסִּתִינְהוּ לְכוּלֵּיהּ מָנָא אֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרָבִינָא אֲמַר לְהוּ הִלְכְתָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַב דְּאָמַר אַלְמָנָה שָׁמִין מַה שֶּׁעָלֶיהָ
הָהוּא דַּאֲמַר לְהוּ נְדוּנְיָא לִבְרַת זַל נְדוּנְיָא אָמַר רַב אִידִי בַּר אָבִין פּוּרְנָא לְיַתְמֵי
הָהוּא דַּאֲמַר לְהוּ

רש"י

כיון דלית לה כתובה. לאם לית לה מזוני דבת דהא תנאי כתובה הוא: בת ארוסה. הבא על ארוסתו וילדה לו ומת ולו בנים יש לה מזונות מנכסיו או לא: כיון דאית לה כתובה. כגון שכתב לה מן האירוסין אי נמי רבנן תקון נמי לארוסה: או דלמא כיון דלא תקון רבנן. למכתב עד שעת נשואין תנאי כתובה נמי מקמי הכי לא חייל: בת אנוסה. אנס את הנערה ונשאה אחרי כן כדכתיב ולו תהיה לאשה וילדה לו בת ומת יש לה מזונות מן האחין או לא: יש לה כתובה. מנכסיו: מנה. אם מת ואע''ג שכבר נתן כסף קנסה לאביה: יצא כסף קנסה בכתובתה. ואין לה כתובה: מאי. מזונות הבת שהן תנאי כתובה פקעי בהכי או לא מי אמרינן כיון דלית לה כו': או דלמא כתובה היינו טעמא. דלא תקון לה רבנן משום דכל כתובת אשה משום שלא תהא קלה בעיניו להוציאה תקנוה: והא לא מצי מפיק. כדכתיב לא יוכל לשלחה כתובה דמשום אפוקי הוא דלא תקון דליכא למיחש לית לה אבל שאר תנאי כתובה דלאו משום שלא תהא קלה איתקון אית לה: בביתי ולא בביקתי. אם יש לו בית כופין את היורשין לתת לה מדור לפי כבודה ואין יכולין לומר לה לכי לבית אביך ואנו זנין אותך שם אבל אין לו בית אלא ביקתא בעלמא צריף צר וקטן ולשון ביקתא בי עקתא (שבת דף עז:) יכולין לומר לכי מאצלנו דאת תהא יתבא בביתי כתב לך ולא בביקתי: אבל מזוני אית לה. בבית אביה מנכסיו ולא אמרינן כיון דלא קרינן בה ואת תהא יתבא בביתי לא קרינן בה ומתזנא מנכסי ורב יוסף בביתי יתירא דריש דתקון למכתב בביתי תרי זימני ואת תהא יתבא בביתי כל ימי מיגר ארמלותיך בביתי: [ונתפייסה. תו לא קרינן בה מיגר אלמנותיך]: הא לא נתפייסה יש לה. בתמיה ואפילו אין העכבה מחמת כבוד בעלה אלא שלא היה תובעה הגון לה: כיחלה ופירכסה. גליא דעתה דלא מחמת כבוד בעלה מעכבת לינשא: עשתה כתובתה אפותיקי. קרקע המיוחדת לכתובתה עשתה אפותיקי לבעל חוב שלה: הני אין. לפי שהן גיבוי כתובה אבל תביעה לא: פרוודהא. כרכים הסמוכים לה: מחוזא. מפרוודי בבל: דסגי קבא דנהרדעא. כל מקום שמודדין תבואה במדת קב נהרדעא: שמין מה שעליה. כשמגבין לה בית דין כתובתה שמין בגדיה בפרעון כתובה: בלקיט. שכיר שגר בבית בעל הבית ולקח לו בעל הבית בגדים כשיוצא ממנו שם אותן בגדים בשכרו לשמואל ורב אמר אין שמין: וכן בלקיט. לרב שמין ולשמואל אין שמין: ומנח בה. רב סימנא במילתיה: יתמא וארמלתא שלח ופוק. הפשט בגדיהן וצא: יתמא. לקיט: דתנן במתניתין. בהך דערכין: אחד המקדיש נכסיו כו' ואחד המעריך עצמו. והגזבר בא למשכנו על ערכו הקצוב בפרשה אין לו לגזבר לא בכסות אשתו כו': לשמן. בגדים שצבע לשם אשתו ולשם בניו ואע''פ שלא לבשום עדיין אלמא בגדיה שלה כשמואל: לכאורה כשמואל ריהטא. פתאום מרוצת משמעות המשנה כשמואל אבל כי מעיינת בה לא מסייעא לשמואל דהא קמיה קיימא ואינה יוצאה מביתו ואדעתא דהכי מקני לה שיהו שלה כל זמן שהיא תחתיו: ההוא דאמר להו. צואת שכיב מרע: נדוניא לברת. קצובים היו תכשיטי הבנות כך וכך לבושים: פורנא ליתמי. הריוח ליתומים ולא אמרינן ניתיב לה דמי הנדוניא כיום הצוואה:

תוספות

בת אנוסה מהו. תימה דאנוסה גופה תיבעי: בביתיי ולא בביקתי. כשאין להן כי אם ביקתי היא מפסדת דלכולי עלמא יכולין לגרשה וביש להם בתים טובים היא מרווחת בהאי לישנא דביתי שמשתמשת במדור כדרך שנשתמשה בחיי בעלה כדאמרינן בהנושא (לקמן דף קג.) ואין להחליף לה לגרוע ממנו או שמא אפילו לכיוצא בו: לית הלכתא ככל הני שמעתתא. [אכולהו קאי] בר מתבעוה לינשא דההוא עדיפא דאי ככל הני דוקא וקאי נמי אתבעוה לינשא א''כ קשיא דשמואל אדשמואל לרב ענן דאמר לעיל לדידי מפרשא לי מיניה דמר שמואל כו' וכה''ג איכא בפרק תולין (שבת דף קמ.) לית הלכתא ככל הני שמעתתא דלאו דוקא.:. ושמואל אמר הלכה כאנשי גליל. פר''ח ובמקום שיש מנהג ילכו אחר המנהג ובמקום שאין מנהג יעשו כשמואל דהלכתא כוותיה והא דבעי בסמוך עד היכן נהרדעא לאו משום דאין הלכה כשמואל אלא משום דשאר בבל נהוג כרב והא דקשה מההיא דאלמנה (לקמן צה:) שם אפרש בע''ה:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר