|
טקסט הדף מנוקד
מִשּׁוּם רְוַוח בֵּיתָא אֲבָל לְזַבּוֹנֵי לָא יְהוּדָה מָר בַּר מָרִימָר מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא אָמַר מַה שֶּׁעָשָׂה עָשׂוּי רַב פָּפָּא אָמַר מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא לֹא עָשָׂה וְלֹא כְלוּם
אָמַר רַב פָּפָּא הָא דִּיהוּדָה מָר בַּר מָרִימָר לָאו בְּפֵירוּשׁ אִתְּמַר אֶלָּא מִכְּלָלָא אִתְּמַר דְּהָהִיא אִיתְּתָא דְּעַיִּילָה לֵיהּ לְגַבְרַאּ תַּרְתֵּי אַמְהָתָא אֲזַל גַּבְרָא נְסֵיב אִיתְּתָא אַחֲרִיתִי עַיֵּיל לַהּ חֲדָא מִנַּיְיהוּ אֲתַאי לְקַמֵּיהּ דְּרָבָא צְוַוחָה לָא אַשְׁגַּח בַּהּ מַאן דַּחֲזָא סָבַר מִשּׁוּם דְּסָבַר מַה שֶּׁעָשָׂה עָשׂוּי וְלָא הִיא מִשּׁוּם רְוַוח בֵּיתָא וְהָא קָא רָוַוח וְהִלְכְתָא בַּעַל שֶׁמָּכַר קַרְקַע לְפֵירוֹת לֹא עָשָׂה וְלֹא כְּלוּם מַאי טַעְמָא אַבָּיֵי אָמַר חָיְישִׁינַן שֶׁמָּא תַּכְסִיף רָבָא אָמַר מִשּׁוּם רְוַוח בֵּיתָא מַאי בֵּינַיְיהוּ אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ אַרְעָא דִּמְקָרְבָא לְמָתָא אִי נָמֵי בַּעַל אָרִיס הוּא אִי נָמֵי זוּזֵי וְקָא עָבֵיד בְּהוּ עִיסְקָא מַתְנִי' שׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁנָּפְלוּ לָהּ נְכָסִים מוֹדִים בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל שֶׁמּוֹכֶרֶת וְנוֹתֶנֶת וְקַיָּים מֵתָה מָה יַעֲשׂוּ בִּכְתוּבָּתָהּ וּבִנְכָסִים הַנִּכְנָסִין וְהַיּוֹצְאִין עִמָּהּ בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים יַחְלְקוּ יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל עִם יוֹרְשֵׁי הָאָב וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים נְכָסִים בְּחֶזְקָתָן וּכְתוּבָּה בְּחֶזְקַת יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל נְכָסִים הַנִּכְנָסִים וְהַיּוֹצְאִים עִמָּהּ בְּחֶזְקַת יוֹרְשֵׁי הָאָב הִנִּיחַ אָחִיו מָעוֹת יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּירוֹת פֵּירוֹת הַתְּלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּירוֹת הַמְחוּבָּרִין בַּקַּרְקַע אָמַר רַבִּי מֵאִיר שָׁמִין אוֹתָן כַּמָּה הֵן יָפִין בְּפֵירוֹת וְכַמָּה הֵן יָפִין בְּלֹא פֵּירוֹת וְהַמּוֹתָר יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּירוֹת וַחֲכָמִים אוֹמְרִים פֵּירוֹת הַמְחוּבָּרִין בַּקַּרְקַע שֶׁלּוֹ הַתְּלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע כׇּל הַקּוֹדֵם זָכָה בָּהֶן קָדַם הוּא זָכָה קָדְמָה הִיא יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּירוֹת כְּנָסָהּ הֲרֵי הִיא כְּאִשְׁתּוֹ לְכׇל דָּבָר בִּלְבַד שֶׁתְּהֵא כְּתוּבָּתָהּ עַל נִכְסֵי בַּעְלָהּ הָרִאשׁוֹן לֹא יֹאמַר לָהּ הֲרֵי כְּתוּבָּתִיךְ מוּנַּחַת עַל הַשֻּׁלְחָן אֶלָּא כׇּל נְכָסָיו אַחְרָאִין לִכְתוּבָּתָהּ וְכֵן לֹא יֹאמַר אָדָם לְאִשְׁתּוֹ הֲרֵי כְּתוּבָּתִיךְ מוּנַּחַת עַל הַשֻּׁלְחָן אֶלָּא כׇּל נְכָסָיו אַחְרָאִין לִכְתוּבָּתָהּ גֵּירְשָׁהּ אֵין לָהּ אֶלָּא כְּתוּבָּה הֶחְזִירָה הֲרֵי הִיא כְּכׇל הַנָּשִׁים וְאֵין לָהּ אֶלָּא כְּתוּבָּה בִּלְבָד גְּמָ' אִיבַּעְיָא לְהוּ שׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁמֵּתָה מִי קוֹבְרָהּ יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל קָבְרִי לַהּ דְּקָא יָרְתִי כְּתוּבָּה אוֹ דִלְמָא יוֹרְשֵׁי הָאָב קָבְרִי לַהּ דְּקָא יָרְתִי נְכָסִים הַנִּכְנָסִין וְהַיּוֹצְאִין עִמָּהּ אָמַר רַב עַמְרָם תָּא שְׁמַע דְּתַנְיָא שׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁמֵּתָה רש"ימשום רווח ביתא. שיכניס הפירות לביתו ויהא מזון הבית מצוי וייטיב לה: לאו בפירוש איתמר. לא שמעה מרבא בהדיא: תרתי אמהתא. שפחות מלוג היו ולא שמאתם לו בכתובתה: עייל לה חדא מנייהו. לשרת לשניה: אתאי. קמייתא לקמיה דרבא: מה שעשה עשוי. ואפילו נתנה לאחרת לשימושה: ולא היא. לעולם משום רווח ביתא אית ליה לרבא תקנת פירות: והא קא רווח. ביתא שאף עתה היא עושה צרכי הבית: שמא תכסיף. השדה שלא יחוש הלוקח לזבלה ולטייבה דקא סבר למחר נפקת מנאי שאין הגוף שלי אבל בעל מצפה שמא תמות היא בחייו ויירש את גוף הקרקע ומשבח לה: דמקרב למתא. דחזיא ליה כל שעתא אי מכסיף לה: אי נמי בעל אריס הוא. כלומר שנותן ללוקח פירות מזומנים: אי נמי זוזי וקא עביד בהו עיסקא. שהבעל עושה סחורה במעות שקיבל מן הלוקח ומשתכר בהן ואיכא רווח ביתא: מתני' שנפלו לה נכסים. כשהיא שומרת יבם: בכתובתה. בנדוניא שהכניסה לו ושמאתן לו בכתובתה וקיבל עליו אחריותן ורשאי להוציאם: ובנכסים הנכנסים והיוצאים עמה. הן נכסי מלוג שאין שמין אותם עליו ואינו רשאי להוציאן אלא משנכנסה לרשותו נכנסין עמה וכשהיא יוצאה יוצאין עמה: בית שמאי אומרים כו'. ביבמות פרק החולץ קא מפרש מאי שנא רישא כשהיא קיימת דלא פליגי שאין לו כח בהם ומאי שנא סיפא כשמתה אמרו ב''ש יחלוקו יורשי הבעל בהם ומפרש נמי דדוקא נקט יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב בנכסי מלוג אבל יורשי האב לא יחלוקו בכתובת הבעל ואף על גב דנקט רישא מה יעשו בכתובתה תניא ושבקה: וב''ה אומרים נכסים. דצאן ברזל בחזקתן ובבבא בתרא בפרק מי שמת (דף קנח:) מפרש בחזקת מי הם מוחזקין אי בחזקת יורשי הבעל הואיל ואחריותן עליו או בחזקת יורשי האשה שהיו שלה: הכי גרסי' כתובתה בחזקת יורשי הבעל. מנה מאתים ותוספת שראויין לבא לה משל בעל בחזקת יורשי הבעל: ילקח בהן קרקע. לפי שכתובתה על נכסי בעלה הראשון כדקתני לקמן לפיכך נכסי המת אחראין לכתובתה אלא שהיבם אוכל פירות אם מייבם אותה וקסבר מטלטלי משתעבדי לכתובה: שמין אותם. דקסבר כל מה שגדל ברשות המת אחראין לכתובה: וחכ''א פירות המחוברין לקרקע שלו. בגמרא פריך עלה: כל הקודם בהן זכה. קסבר מטלטלי לכתובה לא משתעבדי אא''כ תפסה ומחיים דבעל בעינן תפיסה כדלקמן בהכותב (דף פד:) וה''ה נמי דפליגי אכספים דמאי שנא כספים מפירות תלושים: הרי היא כאשתו. מפרש בגמ': כל נכסיו. שיירש מאחיו: גרשה. ליבמתו לאחר שכנסה: אין לה אלא כתובה. אבל כל זמן שלא גרשה היו כל הנכסים משועבדים לה ואינו רשאי למכור: הרי היא ככל הנשים. דתנן בפירקין דלקמן המגרש את אשתו והחזירה על מנת כתובה הראשונה החזירה ובגמרא פריך למה לי לאשמועינן ביבמה: גמ' מי קוברה. משום דיש לה שני יורשין קמבעיא לן: יורשי הבעל קברי לה דקא ירתי כתובתה. ותניא בפרק נערה שנתפתתה (לעיל דף מז:) קבורתה תחת כתובתה: תוספותנכסים בחזקתן. פ''ה דכי היכי דפליגי אמוראי בפרק מי שמת (ב''ב דף קנח: ושם) בנפל הבית עליו ועל אשתו דקתני נמי התם נכסים בחזקתן ואיכא למ''ד בחזקת יורשי הבעל לפי שהיו באחריותו ואיכא למ''ד בחזקת יורשי האב לפי ששלה היו ואיכא למאן דאמר שהיו בחזקת שניהם ויחלוקו הכי נמי פליגי הכא ואין נראה לרבינו תם אלא הכא מודו כולי עלמא שהם בחזקת יורשי הבעל דהיבם כבר היה מוחזק בנכסים קודם מיתתה משעת מיתת אחיו שהוא יורש דאין לה ליקח כתובה כלל עד שתחלוץ ובית שמאי נמי מודו לבית הלל בהא כדאמר בהחולץ (יבמות דף לח. ושם) אבל בנפל הבית עליו ועל אשתו מוחזקין יורשי אב בנכסים כמו יורשי הבעל דהללו באין לירש והללו באין לירש שעדיין לא הוחזק בנכסים לא זה ולא זה ולהכי פליגי התם בחזקת מי ולבית שמאי יחלוקו בכל הנכסים אף בנכסי צאן ברזל דהתם קתני יחלוקו סתמא ולא קתני יורשי הבעל עם יורשי האב כדקתני הכא דמשמע דווקא בנכסי מלוג שבהן יורשי האב עיקר כמו שמדקדק בהחולץ ועוד דאי פליגי נמי הכא אם כן למאן דאמר בחזקת יורשי האשה תיקשי דאם כן בית שמאי מוקמי נכסי צאן ברזל בחזקת יורשי האשה טפי מנכסי מלוג דבנכסי מלוג קאמרי דיחלוקו ובנכסי צאן ברזל מודו לבית הלל דהוו בחזקת יורשי האשה למאן דאמר וזה אינו דבפרק אלמנה ביבמות (דף סו.) משמע דנכסי צאן ברזל בחזקת הבעל קיימי טפי כדקתני התם דעבדי צאן ברזל יאכלו בתרומה ולא עבדי מלוג וכן בכמה דוכתי ועוד למ''ד התם נמי בחזקת יורשי הבעל הוי טפי בחזקת הבעל מנכסי מלוג דבנכסי מלוג קאמרי דהוו בחזקת יורשי האב והא דלא עריב ותני נכסים עם הכתובה כדי ליתן טעם לדבר כלומר בחזקת מי שהיו עד עתה דהיינו הבעל אבל על הכתובה לא הוצרך טעם שדבר פשוט הוא דהוי בחזקת הבעל טפי מנכסי צאן ברזל וטעם זה אנו צריכין כמו כן לומר התם למ''ד בחזקת יורשי הבעל ובהחולץ הארכתי: יורשי הבעל קברי לה דקא ירתי כתובתה. וא''ת לפירוש הקונטרס דאין ליורשי הבעל אלא מנה ומאתים ולא נדוניא והא אמרי' בפרק נערה (לעיל דף מז:) דקבורתה תחת נדונייתה מדאינו חייב לקבור ארוסתו וי''ל דשומרת יבם היתה ראויה ליטול קצת מנה ומאתים כדמסקינן דיבם כאחר דמי והוי כאילו הכניסה לו נדוניא שהיתה כתובתה על נכסי בעלה ואותו השעבוד היא מכנסת לו והרי היא כאילו נטלה והחזירה לו ולא דמיא לשאר ארוסה דלא מכנסה ליה מידי ולפי זה אפילו ביבמה מן האירוסין מיבעיא ליה: או דלמא יורשי האב קברי לה דקא ירתי נכסים הנכנסים והיוצאין עמה. לפי' הקונטרס למאן דאמר בחזקת יורשי האשה הוה ליה למימר דקא ירתי נמי נדונייתה אלא ניחא ליה לאסוקי אפי' למאן דאמר בחזקת יורשי הבעל וא''ת מאי קא מבעיא ליה והתניא לעיל קבורתה תחת כתובתה דהיינו נדונייתא ולא נכסי מלוג וי''ל דלאו דוקא נקט התם כתובתה דה''ה נכסי מלוג אלא דרגילות הוא טפי שמכנסת האשה לבעלה נכסי צאן ברזל מנכסי מלוג ולפירוש הקונטרס נמי מנה ומאתים דהכא כנדוניא דמי כדפירשנו: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|