|
טקסט הדף מנוקדכֹּל דְּזָבֵין מִבֵּי דִינָא אַדַּעְתָּא לְמִיפַּק לֵיהּ קָלָא הוּא דְּזָבֵין קָא מַשְׁמַע לַן רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר כּוּ' וְעַד כַּמָּה אָמַר רַב הוּנָא בַּר יְהוּדָה אָמַר רַב שֵׁשֶׁת עַד פַּלְגָא תַּנְיָא נָמֵי הָכִי אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל בֵּית דִּין שֶׁמָּכְרוּ שָׁוֶה מָאתַיִם בְּמָנֶה אוֹ שָׁוֶה מָנֶה בְּמָאתַיִם מִכְרָן קַיָּים אָמַר אַמֵּימָר מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף בֵּית דִּין שֶׁמָּכְרוּ בְּלֹא הַכְרָזָה נַעֲשׂוּ כְּמִי שֶׁטָּעוּ בִּדְבַר מִשְׁנָה וְחוֹזְרִין נַעֲשׂוּ וַדַּאי טָעוּ דִּתְנַן שׁוּם הַיְּתוֹמִין שְׁלֹשִׁים יוֹם וְשׁוּם הַהֶקְדֵּשׁ שִׁשִּׁים יוֹם וּמַכְרִיזִין בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב אִי מֵהַהִיא הֲוָה אָמֵינָא הָנֵי מִילֵּי שָׁלִיחַ אֲבָל בֵּית דִּין לָא קָא מַשְׁמַע לַן אֵיתִיבֵיהּ רַב אָשֵׁי לְאַמֵּימָר שׁוּם הַדַּיָּינִין שֶׁפִּחֲתוּ שְׁתוּת אוֹ הוֹתִירוּ שְׁתוּת מִכְרָן בָּטֵל הָא שָׁוֶה בְּשָׁוֶה מִכְרָן קַיָּים מַאי לָאו דְּלָא אַכְרוּז לָא בִּדְאַכְרוּז הָא מִדְּסֵיפָא בִּדְאַכְרוּז הָוֵי רֵישָׁא בִּדְלָא אַכְרוּז דְּקָתָנֵי סֵיפָא אִם עָשׂוּ אִגֶּרֶת בִּקּוֹרֶת אֲפִילּוּ מָכְרוּ שָׁוֶה מָנֶה בְּמָאתַיִם אוֹ שָׁוֶה מָאתַיִם בְּמָנֶה מִכְרָן קַיָּים אֶלָּא לְעוֹלָם בִּדְלָא אַכְרוּז וְלָא קַשְׁיָא כָּאן בִּדְבָרִים שֶׁמַּכְרִיזִין עֲלֵיהֶן כָּאן בִּדְבָרִים שֶׁאֵין מַכְרִיזִין עֲלֵיהֶן וְאֵלּוּ הֵן דְּבָרִים שֶׁאֵין מַכְרִיזִין עֲלֵיהֶן הָעֲבָדִים וְהַמִּטַּלְטְלִין וְהַשְּׁטָרוֹת עֲבָדִים טַעְמָא מַאי שֶׁמָּא יִשְׁמְעוּ וְיִבְרְחוּ מִטַּלְטְלִין וּשְׁטָרוֹת שֶׁמָּא יִגָּנְבוּ וְאִיבָּעֵית אֵימָא כָּאן בְּשָׁעָה שֶׁמַּכְרִיזִין כָּאן בְּשָׁעָה שֶׁאֵין מַכְרִיזִין דְּאָמְרִי נְהַרְדָּעֵי לִכְרָגָא לִמְזוֹנֵי וְלִקְבוּרָה מְזַבְּנִינַן בְּלָא אַכְרָזְתָּא וְאִיבָּעֵית אֵימָא כָּאן בִּמְקוֹם שֶׁמַּכְרִיזִין כָּאן בִּמְקוֹם שֶׁאֵין מַכְרִיזִין דְּאָמַר רַב נַחְמָן מֵעוֹלָם לֹא עָשׂוּ אִגֶּרֶת בִּקּוֹרֶת בִּנְהַרְדְּעָא סְבוּר מִינַּהּ מִשּׁוּם דִּבְקִיאֵי בְּשׁוּמָא אֲמַר לֵיהּ רַב יוֹסֵף בַּר מִנְיוֹמֵי לְדִידִי מִיפָּרְשָׁא לִי מִינֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן מִשּׁוּם דְּקָרוּ לְהוּ בְּנֵי אָכְלִי נִכְסֵי דְאַכְרָזְתָּא אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל מִטַּלְטְלִין שֶׁל יְתוֹמִים שָׁמִין אוֹתָן וּמוֹכְרִין אוֹתָן לְאַלְתַּר רַב חִסְדָּא אָמַר אֲבִימִי מוֹכְרִין אוֹתָן לִשְׁווֹקִים וְלָא פְּלִיגִי הָא דִּמְיקָרַב שׁוּקָא הָא דִּמְרַחַק שׁוּקָא רַב כָּהֲנָא הֲוָה בִּידֵיהּ שִׁכְרָא דְּרַב מְשַׁרְשְׁיָא בַּר חִילְקַאי יַתְמָא שַׁהֲיֵיהּ עַד רִיגְלָא אָמַר אַף עַל גַּב דְּנָפֵל בֵּיהּ אִיצְצָתָא מַיְיתֵי זוּזָא חֲרִיפָא רָבִינָא הֲוָה בִּידֵיהּ חַמְרָא דְּרָבִינָא זוּטֵי יַתְמָא בַּר אֲחָתֵיהּ הֲוָה לְדִידֵיהּ נָמֵי חַמְרָא הֲוָה קָמַסֵּיק לֵיהּ לְסִיכְרָא אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב אָשֵׁי אֲמַר לֵיהּ מַהוּ לְאַמְטוֹיֵי בַּהֲדַן אֲמַר לֵיהּ זִיל לָא עֲדִיף מִדִּידָךְ מַתְנִי' הַמְמָאֶנֶת הַשְּׁנִיָּה וְהָאַיְלוֹנִית אֵין לָהֶן כְּתוּבָּה וְלֹא פֵּירוֹת וְלֹא מְזוֹנוֹת וְלֹא בְּלָאוֹת אִם מִתְּחִלָּה נְשָׂאָהּ לְשֵׁם אַיְלוֹנִית יֵשׁ לָהּ כְּתוּבָּה אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל בַּת יִשְׂרָאֵל לְנָתִין וּלְמַמְזֵר יֵשׁ לָהֶם כְּתוּבָּה גְּמָ' רַב תָּנֵי קְטַנָּה יוֹצְאָה בְּגֵט אֵין לָהּ כְּתוּבָּה וְכׇל שֶׁכֵּן מְמָאֶנֶת שְׁמוּאֵל תָּנֵי מְמָאֶנֶת אֵין לָהּ כְּתוּבָּה אֲבָל יוֹצְאָה בְּגֵט יֵשׁ לָהּ כְּתוּבָּה וְאַזְדָּא שְׁמוּאֵל לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר שְׁמוּאֵל מְמָאֶנֶת אֵין לָהּ כְּתוּבָּה יוֹצְאָה בְּגֵט יֵשׁ לָהּ כְּתוּבָּה מְמָאֶנֶת לֹא פְּסָלָהּ מִן הָאַחִין וְלֹא פְּסָלָהּ מִן הַכְּהוּנָּה יוֹצְאָה בְּגֵט פְּסָלָהּ מִן הָאַחִין וּפְסָלָהּ מִן הַכְּהוּנָּה מְמָאֶנֶת אֵינָהּ צְרִיכָה לְהַמְתִּין שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים רש"יכל דזבין מבי דינא אדעתא דנפיק ליה קלא זבין. לפי שהן מוכרים בהכרזה ובטוח הלוקח שאילו היו עליה עסיקין היו יוצאין ומערערין הלכך שלא באחריות הוא לוקח קמ''ל: וחוזרין. ואין אומרין מה שעשה עשוי וישלם מביתו אלא הדרי זביני: נעשו. בתמיה הא ודאי טעו בדבר השנוי במשנה: שום ההקדש. גזבר המוכר קרקע של הקדש: ששים יום. מושכים ימי הכרזה: שמא יגנבו. כשנאספין לראותם כדי ללוקחם: [השטרות. שמוכרין שט''ח של יתומים לאחרים]: בשעה שמכריזין. כדמפרש שיש שעה שאין פנאי להמתין משך ימי הכרזה כגון לכרגא ולמזוני ולקבורה: לכרגא. לפרוע למלך כסף גולגולת היתומים: משום דקרו להו כו'. גנאי וחרפה היא להם כשקונים נכסים שבית דין מוכרין לפי שמחמת דוחק שהנושה לוחץ את היתומים או את הלוה לוקחים הלקוחות בזול ומבזין אותן וקורין להן אוכלי שדות הכרזה: לאלתר. סמוך למיתת אביהן שלא ירקבו: דמקרב שוקא. יומא דשוקא: איצצא. טעם הקרוב להחמיץ איגרו''ם בלע''ז: זוזא חריפא. ממהר לבא לפי שהכל צריכין לכך ומביאין מעות ואין מקיפין להן באשראי: לסיכרא. שם מקום: מהו לאמטויי. שיש לחוש שלא תטבע הספינה: מתני' השניה. שניה לעריות שהן מדברי סופרים המפורש ביבמות בפ' ב' (דף כא.): אין להן כתובה. ממאנת משום דמעצמה יוצאה שניה קנסא דרבנן הוא כדאמרינן ביבמות בפרק יש מותרות (דף פה:) מפני שהיא מרגילתו לנושאה שאינה מפסדת כלום בנשואין שאינה נפסלת בהן וולדה כשר איילונית משום דמקח טעות הוא: ולא פירות. דין פירות והוא פירקונה שתקנו חכמים תחת פירות נכסי מלוג שהוא אוכל אין לה ואם נשבית אינו חייב לפדותה דתנאי כתובה ככתובה וכיון דאין לה כתובה אין לה תנאי כתובה [ואית דאמרי כלומר אף לא פירות אם אכלן אין משלם לה פירות נכסי מלוג שאכל ואע''ג דקיימא לן בפרקין דלעיל (דף מז:) תקנו פירקונה תחת פירות נכסי מלוג שהוא אוכל כדתנן לא כתב לה אם תשתבאי אפרקינך חייב לפדותה והאי לא קרינן בה ואותבינך לי לאינתו אפי' הכי לא ישלם פירות דתנאי כתובה ככתובה כי היכי דקנסוה רבנן דלא גביא נכסי צאן ברזל שהכניסה לו משלה בתורת כתובה קנסוה נמי דלא תגבה מיניה פירות שאכל בתנאי כתובה של פירי שהוא תנאי בית דין שאינו כתוב בשטר הכתובה ואף דין פירות] וכן מזונות נמי תנאי כתובה נינהו ולקמן בפרק בתרא (דף קז:) אמרינן כיצד אמרו ממאנת אין לה מזונות אי אתה יכול לומר ביושבת תחתיו שהרי בעלה חייב במזונותיה אלא שאם הלך למדינת הים ולוותה ואכלה ועמדה ומיאנה אינו משלם: ולא בלאות. שחקי בגדים שהביאה לו בשומא ולבשן הוא אינו מחזירן לה ביציאתה: אלמנה לכהן גדול. יש לה כתובה מפני שהיא פסולה וולדה פסול על ידי נשואין לפיכך אינה מרגילתו אלא הוא מרגילה ומשדלה לינשא לו לפיכך קנסו אותו ליתן כתובה: גמ' רב תני קטנה היוצאה בגט אין לה כתובה. קסבר אין נישואי קטנה אלא כמפותה בעלמא: לא פסלה מן האחין. שמותרת לקרוביו כאנוסה וכמפותה דתנן (יבמות דף צז.) נושא אדם אנוסת אביו כו': ולא פסלה מן הכהונה. משום גרושה שאין אלו גירושין אלא עקירת נשואים הראשונים דאמרה אי אפשי בקדושי אמי: ממאנת אינה צריכה להמתין שלשה חדשים. לאחר מיאונה דעקרתינהו לנשואין ואינה בכלל שאר תקנות שגזרו חכמים לכל שאר הנשואות שצריכות להמתין אחר יציאתן מבעליהן שלשה חדשים: תוספותאגרת בקורת. הא דתנן בפ''ק דב''מ (דף כ.) אגרות שום ואגרות מזון רגיל ר''ת לומר מדלא קאמר שטרי שום שטרי מזון כדאמר שטרי חליצה ומאונין שטרי בירורין נראה לו דקרי אגרת מה שב''ד שבמקום זה שולחין אגרותיו לב''ד אחר לשום ולמזון לפלוני אבל הכא לא אפשר לפרושי הכי ולעיל בשלהי אף על פי (דף סד.) כותבים אגרת מרד על ארוסה. מ''ר: אלו דברים שאין מכריזין עליהם העבדים והשטרות והמטלטלים. אית לן לאוקמא הני מטלטלין ושטרות כגון שייחדן לה לכתובה א''נ דתפסן מחיים דאי לאו הכי לא גביא להו לא אשה ולא בעל חוב: והאילונית אין לה כתובה. ואין לדייק הא גיטא בעיא כדפרישית בפרק המדיר (לעיל עב:.): ולא מזונות. לא תימא שניה דאין לה מזונות ה''מ לאחר מיתה אבל מחיים אית לה דהשתא אלמנה לכ''ג דאית לה לאחר מיתה לית לה מחיים דלמא תתעכב גביה כדאמרי' ביש מותרות (יבמות דף פה. ושם) כ''ש הך דלית לה לאחר מיתה [דמחיים נמי לית לה] ולא תימא נמי דמחיים לית לה אבל לאחר מיתה אית לה כאלמנה לכ''ג דהא בהדיא קתני ביש מותרות (ג''ז שם) אלמנה לכ''ג אית לה מזונות שניה אין לה מזונות ויש לה מזונות דקאמר היינו בעל כרחך לאחר מיתה ודומיא דהכי אמרינן בשניה דאין לה: ולא בלאות. במקום אחר פרש''י מה שנותר משחקי הבגדים ואומר רבי דא''כ ה''ל למימר בלאותיה קיימין כדאמרינן בכל דוכתא לעיל בפ' אע''פ (דף סג:) ועוד הא בלאות היינו בעל כרחיה מה שבלה ולא השחקים שנותרו דאמרינן בגמרא דממאנת אי דאיתנהו אידי ואידי שקלה. מ''ר.: רב תני קטנה יוצאה בגט. פי' במתני': אינה צריכה להמתין. לההיא לישנא דגזר שמואל בזנות דקטנה בשלהי ד' אחין (יבמות דף לד: ושם) דמיחלפא בגדולה הכא שאני דמיאונה מוכיח עליה: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|