|
טקסט הדף מנוקד
הֲרֵי הִיא כְּבַתְּחִלָּה וְאִם הָיָה שְׁטַר כְּתוּבָּה יוֹצֵא מִתַּחַת יָדֶיהָ גּוֹבָה כְּתוּבָּתָהּ לְעוֹלָם
שְׁלַח לֵיהּ רַב נַחְמָן בַּר רַב חִסְדָּא לְרַב נַחְמָן בַּר יַעֲקֹב יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּינוּ כְּשֶׁשְּׁטַר כְּתוּבָּה יוֹצֵא מִתַּחַת יָדָהּ מַחְלוֹקֶת אוֹ כְּשֶׁאֵין שְׁטַר כְּתוּבָּה יוֹצֵא מִתַּחַת יָדָהּ וַהֲלָכָה כְּדִבְרֵי מִי שְׁלַח לֵיהּ בְּשֶׁאֵין שְׁטַר כְּתוּבָּה יוֹצֵא מִתַּחַת יָדָהּ מַחְלוֹקֶת אֲבָל שְׁטַר כְּתוּבָּה יוֹצֵא מִתַּחַת יָדָהּ גּוֹבָה כְּתוּבָּתָהּ לְעוֹלָם וַהֲלָכָה כְּדִבְרֵי חֲכָמִים כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מִשּׁוּם בַּר קַפָּרָא לֹא שָׁנוּ אֶלָּא מָנֶה מָאתַיִם אֲבָל תּוֹסֶפֶת יֵשׁ לָהּ וְרַבִּי אֲבָהוּ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אֲפִילּוּ תּוֹסֶפֶת אֵין לָהּ דְּאָמַר רַבִּי אַיְיבוּ אָמַר רַבִּי יַנַּאי תְּנַאי כְּתוּבָּה כִּכְתוּבָּה דָּמֵי אִתְּמַר נָמֵי אָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב לֹא שָׁנוּ אֶלָּא מָנֶה מָאתַיִם אֲבָל תּוֹסֶפֶת יֵשׁ לָהּ אֲמַר לֵיהּ רַבִּי אַבָּא לְרַב הוּנָא אֲמַר רַב הָכִי אֲמַר לֵיהּ אִישְׁתִּיק(ן) קָאָמְרַתְּ אוֹ אַשְׁקְיַין קָאָמְרַתְּ אֲמַר לֵיהּ אִישְׁתִּיק(ן) קָאָמֵינָא חֲמָתֵיהּ דְּרַב חִיָּיא אֲרִיכָא אִינְתַּת אֲחוּהּ הֲוַאי וְאַלְמָנָה בְּבֵית אָבִיהָ הֲוַאי וְזָנַהּ עֶשְׂרִים וַחֲמֵשׁ שְׁנִין בְּבֵי נָשָׁא לְסוֹף אֲמַרָה לֵיהּ הַב לִי מְזוֹנֵי אֲמַר לַהּ לֵית לִיךְ מְזוֹנֵי הַב לִי כְּתוּבָּה אֲמַר לַהּ לָא מְזוֹנֵי אִית לִיךְ וְלָא כְּתוּבָּה אִית לִיךְ תְּבַעְתֵּיהּ לְדִינָא קַמֵּיהּ דְּרַבָּה בַּר שֵׁילָא אֲמַר לֵיהּ אֵימָא לִי אִיזִי גּוּפָא דְעוֹבָדָא הֵיכִי הֲוָה אֲמַר לֵיהּ זָנִיתַהּ עֶשְׂרִים וַחֲמֵשׁ שָׁנִים בְּבֵי נָשָׁא בְּחַיֵּי דְמָר דִּבְכַתְפַאי אַמְטַאי לַהּ אֲמַר לֵיהּ טַעְמָא מַאי אֲמוּר רַבָּנַן כׇּל זְמַן שֶׁהִיא בְּבֵית בַּעְלָהּ גּוֹבָה כְּתוּבָּתָהּ לְעוֹלָם דְּאָמְרִינַן מִשּׁוּם כִּיסּוּפָא הוּא דְּלָא תָּבְעָה הָכָא נָמֵי מִשּׁוּם כִּיסּוּפָא הוּא דְּלָא תָּבְעָה זִיל הַב לַהּ לָא אַשְׁגַּח כְּתַב לַהּ אַדְרָכְתָּא אַנִּיכְסֵיה אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרָבָא אֲמַר לֵיהּ חֲזִי מָר הֵיכִי דָּנַן אָמַר לֵיהּ שַׁפִּיר דָּנָךְ אֲמַרָה לֵיהּ אִי הָכִי לֵיזִיל לַהְדַּר לִי פֵּירֵי דְּמִן הָהוּא יוֹמָא עַד הָאִידָּנָא אֲמַר לַהּ אַחְוִי לִי אַדְרָכְתִּיךְ חַזְיַיהּ דְּלָא הֲוָה כְּתִוב בָּהּ וְאִישְׁתְּמוֹדַעְנָא דִּנְכָסִים אֵלּוּ דְּמִיתָנָא אִינּוּן אֲמַר לַהּ אַדְרָכְתָּא לָאו שַׁפִּיר כְּתִיבָא אֲמַרָה לֵיהּ תֵּיזִיל אַדְרַכְתָּא אֶישְׁקוֹל מִיּוֹמָא דִּשְׁלִימִי יוֹמֵי אַכְרָזְתָּא עַד הַשְׁתָּא אֲמַר לַהּ הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּלָא כְּתִיב טָעוּתָא בְּאַדְרָכְתָּא אֲבָל הֵיכָא דִּכְתִיב טָעוּתָא בְּאַדְרָכְתָּא לֵית לַן בַּהּ אֲמַרָה לֵיהּ וְהָא מָר הוּא דְּאָמַר אַחְרָיוּת טָעוּת סוֹפֵר הוּא אֲמַר לַהּ רָבָא בְּהָא לֵיכָּא לְמֵימַר טָעוּת סוֹפֵר הוּא דִּבְהָא אֲפִילּוּ רַבָּה בַּר שֵׁילָא טָעֵי מֵעִיקָּרָא הוּא סְבַר הָנֵי וְהָנֵי דִּידֵיהּ מָה לִי מֵהָנֵי מָה לִי מֵהָנֵי וְלָא הִיא זִימְנִין דְּאָזְלָה וּמַשְׁבְּחָה לְהוּ וּדְבַעְלַהּ מַכְסְפִי וְאָמַר לַהּ שְׁקוּל דִּידָךְ וְהַב לִי דִּידִי וְאָתֵי לְאַפּוֹקֵי לַעַז עַל בֵּי דִינָא הֲדַרַן עֲלָךְ הַנּוֹשֵׂא מַתְנִי' שְׁנֵי דַּיָּינֵי גְּזֵירוֹת הָיוּ בִּירוּשָׁלַיִם אַדְמוֹן וְחָנָן בֶּן אֲבִישָׁלוֹם חָנָן אוֹמֵר שְׁנֵי דְּבָרִים אַדְמוֹן אוֹמֵר שִׁבְעָה מִי שֶׁהָלַךְ לִמְדִינַת הַיָּם וְאִשְׁתּוֹ תּוֹבַעַת מְזוֹנוֹת חָנָן אוֹמֵר רש"יהרי היא כבתחלה. ומונה כ''ה שנים משעת תביעה: והלכה כדברי מי. כדברי ר' מאיר או כדברי חכמים: לא שנו. דבכ''ה שנים מחלה: אלא מנה מאתים. שהם שם כתובה: אבל תוספת יש לה. דמתנה היא ולאו כתובה: תנאי כתובה. תוספת: אישתיקן קאמרת או אשקיין קאמרת. האי דמתמהת ואמרת אמר רב הכי משום דלא סבירא לך הוא ולאשתיקן קאמרת או משום דחביבה עלך ולאשקיין קאמרת דאי אמרה רב משקית לי חמרא דשפיר אמר: אינתת אחוה הואי. ומת בלא בנים וירשו רב חייא אחיו: לא כתובה ולא מזוני. דאלמנה בבית אביה אינה גובה אלא עד כ''ה שנים כרבנן: בכתפאי אמטאי לה. מזונותיה מיום ליום: הא נמי משום כיסופא. מחמת הכבוד הזה שעשית לה: אדרכתא. פסק דין לגבות נכסיו בכל אשר תמצא: אמרה ליה. לרבא: ליהדר לי פירי. דארעא דשיעור כתובתאי דאכל מיומא דאיכתיבא לי אדרכתא עלייהו שמאותו היום הם ברשותי דהכי אמר רבה בפ' המפקיד (ב''מ דף לה:) גבי שומת ב''ד לוקח מאימתי אכיל פירי אמר רבה מכי מטי אדרכתא לידיה אביי אמר משנחתמה רבא אמר מכי שלמו יומי אכרזתא: אישתמודענא. הכרנו שהנכסים הללו שכתבנו אדרכתא זו עליהם של מת היו ששיעבוד כתובתה של זו עליהם: לאו שפיר כתיבא. שנכתבה על כל שדות של זה ושדות שלו אינן משועבדות לכתובתיך אלא אותן שירש מבעליך: תיזיל אדרכתא. דלא שפיר כתיבא: אשקול. פירי מיום שמצאתי שדה משדות המת והראתי אדרכתא שבידי לבית דין ושמאוה והכריזו עליה ל' יום כמשפט דאפילו לרבא דמרע כח הלוקח טפי בפרק המפקיד (שם דף לה:) מודה דמכי שלמו יומי אכרזתא אכיל לוקח פירי: אבל היכא. דאדרכתא בטעות כתיבא לא זכית בה עד דמטיא ארעא לידך שהרי מכח אדרכתא שמאוה בית דין והכריזו: והא מר הוא דאמר. בפרק שנים אוחזין (שם דף טו:): אחריות טעות סופר הוא. שטר שאין בו אחריות גובה מנכסים משועבדים שלא הלוה זה מעות אלא באחריות שיעבוד נכסיו והסופר טעה הכא נמי ב''ד צוו לסופר לכתוב אדרכתא הוגנת והוא טעה דלא כתב אישתמודענא והכל יודעים שלא נכתבה אלא על נכסי המת: בהא רבה בר שילא. שצוה לכתוב ליך אדרכתא טעה וסבור שתגבה מנכסים שלו: דאזלה ומשבחה להו. לשדה ששמו לה ב''ד: ודבעלה מכספי. שלא ישביחם היורש שהוא בטוח שיחזור ויקח את שלו מידה ויאמר לה טלי שלי המשועבד ליך: ואתי לאפוקי לעז על בית דין. שלא עיינו בתקנתא של זו: הדרן עלך הנושא שני דייני גזירות. מפרש בגמרא: חנן אומר שני דברים. שלא היו חכמים מודים לו: תוספותאמר רב הונא אמר רב לא שנו אלא מנה מאתים אבל תוספת יש לה. תימה א''כ אמאי קאמר רב לעיל לא שנו אלא כשאין שטר כתובה יוצאה מתחת ידה אבל כששטר כתובה יוצאה מתחת ידה גובה כתובתה לעולם ומאי ראיה היא משום שטר כתובה הואיל. ואינה גובה בה לרב: ה''ג אתיא לקמיה דרבה. דרבה מיבעי ליה למיהדר פירי מיומא דכתיבא אדרכתא דהכי סבירא ליה לרבה בפ' המפקיד (ב''מ דף לה: ושם) אבל רבא סבירא ליה מכי שלימו יומי אכרזתא מיהו מדקאמרה והא מר הוא דאמר אחריות טעות סופר הוא נראה דגרסינן רבא דרבא הוא דאמר הכי בפ''ק דב''מ (דף טו: ושם) ומצינן למימר דשפיר גריס רבא והאי דקאמרה ליה ליזיל ולהדר פירי מן ההוא יומא דכתיבא אדרכתא עד האידנא היא אמרה כן אבל לרבא לא סבירא ליה הכי ומאי דקאמר לה רבא אחוי לי אדרכתא נראה לי לאו משום דאי הוה שפיר כתיבא אדרכתא דליהדר מיומא דכתיבא אדרכתא אלא משום דאי לא כתיבא אדרכתא שפיר דלא מיחייב לאהדורי פירי אפילו מכי שלמו יומי דאכרזתא כיון דבטעות כתיבא אדרכתא כדמסיק: הדרן עלך הנושא שני דייני גזירות היו בירושלים אדמון וחנן בן אבישלום. הכי גורס ר''ת דהא לר''מ דאמר בפ' חלק (סנהדרין דף קג:) דאבשלום אין לו חלק לעולם הבא היכי מסקינן בשמיה הא אמרינן ביומא בפ' הממונה (דף לח:) ושם רשעים ירקב דלא מסקינן בשמייהו ואבישלום שם אדם כדכתיב . (אביה בן אבישלום) והכי נמי הא דאמר בפ''ק דשבת (דף יב: ושם) שבנא איש ירושלים לא גרסינן שבנא אלא שכנא דשבנא רשע הוה ויש מפרש דתרי שבנא היו דכתיב בישעיה (כ''ב) כה אמר ה' צבאות לך בא אל הסוכן הזה אל שבנא אשר על הבית וכתיב בתריה מה לך פה וגו' הנה ה' מטלטלך וגו' הרי משמע שהיה רשע ואחריו כתוב בסוף (שם לז) ויהי כשמוע המלך חזקיהו ויקרע את בגדיו ויתכס בשק ויבא בית ה' וישלח [את] אליקים אשר על הבית ואת שבנא הסופר ואת זקני העם מתכסים בשקים וגו' הרי משמע דשבנא אחרינא היה ולאו מילתא היא דהוא נמי שבנא הראשון ואין מוקדם ומאוחר דבעל כורחיך ההוא בתרא דהיה במעשה דסנחריב רשע הוה דאמרי' (סנהדרין דף כו.) ששלח לסנחריב שבנא וסיעתו השלימו חזקיה וסיעתו לא השלימו וכשרצה לצאת הוא וסיעתו חוץ לחומה יצא הוא תחלה ובא גבריאל וסגר הדלת והרגו סנחריב ואז נתנבא עליו ישעיה הנה ה' מטלטלך ואף על גב דהכא קרי ליה סופר והתם על הבית מכל מקום אחד הוא. מ''ר: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|