|
טקסט הדף מנוקד
שֶׁהַנְּזִירוּת חָל עַל הַנְּזִירוּת
וּלְמַאן דְּאָמַר דִּבְּרָה תּוֹרָה כִּלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם וְנָזִיר לְהַזִּיר דָּרֵישׁ לַעֲשׂוֹת יְדוֹת נְזִירוּת כִּנְזִירוּת שֶׁהַנְּזִירוּת חָל עַל הַנְּזִירוּת מְנָא לֵיהּ הָנִיחָא אִי סְבִירָא לֵיהּ כְּמַאן דְּאָמַר אֵין נְזִירוּת חָל עַל נְזִירוּת אֶלָּא אִי סְבִירָא לֵיהּ כְּמַאן דְּאָמַר נְזִירוּת חָל עַל נְזִירוּת מְנָא לֵיהּ נֵימָא קְרָא לִיזּוֹר מַאי לְהַזִּיר שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ תַּרְתֵּי בְּמַעְרְבָא אָמְרִי אִית תַּנָּא דְּמַפֵּיק לֵיהּ לְיָדוֹת מִן לִנְדֹּר נֶדֶר וְאִית תַּנָּא דְּמַפֵּיק לֵיהּ מִן כְּכׇל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה אָמַר מָר וּמָה נְדָרִים עוֹבֵר בְּבַל יַחֵל וּבַל תְּאַחֵר בִּשְׁלָמָא בַּל יַחֵל דִּנְדָרִים מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ כְּגוֹן דְּאָמַר כִּכָּר זוֹ אוֹכַל וְלֹא אֲכָלָהּ עוֹבֵר מִשּׁוּם בַּל יַחֵל דְּבָרוֹ אֶלָּא בַּל יַחֵל דִּנְזִירוּת הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ כֵּיוָן דְּאָמַר הֲרֵינִי נָזִיר הָוֵה לֵיהּ נָזִיר אֲכַל קָם לֵיהּ בְּבַל יֹאכַל שְׁתָה קָם לֵיהּ בְּבַל יִשְׁתֶּה אָמַר רָבָא לַעֲבוֹר עָלָיו בִּשְׁנַיִם בַּל תְּאַחֵר דִּנְזִירוּת הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ כֵּיוָן דְּאָמַר הֲרֵינִי נָזִיר הָוֵי לֵיהּ נָזִיר אֲכַל קָם לֵיהּ בְּבַל יֹאכַל בְּאוֹמֵר לִכְשֶׁאֶרְצֶה אֱהֵא נָזִיר וְאִי אָמַר כְּשֶׁאֶרְצֶה לֵיכָּא בַּל תְּאַחֵר אָמַר רָבָא כְּגוֹן דְּאָמַר לֹא אִיפָּטֵר מִן הָעוֹלָם עַד שֶׁאֱהֵא נָזִיר דְּמִן הָהִיא שַׁעְתָּא הָוֵה לֵיהּ נָזִיר מִידֵּי דְּהָוֵה הָאוֹמֵר לְאִשְׁתּוֹ הֲרֵי זוֹ גִּיטֵּיךְ שָׁעָה אַחַת קוֹדֶם מִיתָתִי אֲסוּרָה לֶאֱכוֹל בִּתְרוּמָה מִיָּד אַלְמָא אָמְרִינַן כֹּל שַׁעְתָּא וְשַׁעְתָּא דִּילְמָא מָיֵית הָכָא נָמֵי לְאַלְתַּר הָוֵי נָזִיר דְּאָמְרִינַן דִּילְמָא הַשְׁתָּא מָיֵית רש"ישהנזירות חל על הנזירות. שאם היה נזיר ואמר הריני נזיר חל עליה נזירות (במס' נזיר בפ' מי שאמר הריני נזיר (דף טז:) מחלוקת ר' יוחנן וריש לקיש) וכשישלמו אותן ימי נזירות צריך להיות נזיר עוד פעם אחרת: שמעת מינה תרתי. לעשות ידות נזירות כנזירות ונזירות חל על הנזירות: אית תנא דמפיק לידות מלנדור נדר. דלא ס''ל דברה תורה כלשון בני אדם: מן ככל היוצא מפיו יעשה. דמשמע בכל ענין דנדר: קם ליה בבל יאכל. כדכתיב מחרצנים ועד זג לא יאכל (במדבר ו): קם ליה בבל ישתה. כל משרת ענבים לא ישתה וליכא לא יחל דברו: אמר רבא. לעולם אית ביה כמי לא יחל לעבור עליו בשני לאוין לא יאכל ולא יחל: קם ליה בלא יאכל. לא מאחר לנזריה בכך דאיהו הוי נזיר אלא דקם ליה בלא יאכל: באומר לכשארצה אהא נזיר דאי משהי ליה קם ליה בבל תאחר: אכתי מאי בל תאחר איכא. כל אימת דבעי למיהוי מצי למיהוי ולית ביה משום בל תאחר: הכא נמי לאלתר הוי נזיר. דאי משהי ליה קים ליה בבל תאחר דאמרינן דילמא השתא מאית דאיהו אמר דלא ליפטר מן העולם עד דהוי נזיר מן אלתר באותה שעה כל אלתר דגרסינן היינו על אתר באותו מקום וכן מפרש בידות: תוספותאלא בל יחל דנזיר היכי משכחת לה. דעובר בבל יחל גרידא ומשני לעבור עליו בשתים: בל תאחר בנזירו' היכי משכחת לה. בשלמא גבי נדרים משכחת לה אי אמר הרי עלי עולה ושהה ולא הקריבה עד אחר שלש רגלים אלא בנזירות היכי משכחת לה דאי אמר הריני נזיר מהשתא חל עליה נזירות ומשני . כגון דאמר לא אפטר מן העולם עד שאהיה נזיר דמההיא שעתא הוי נזיר כלומר דמיד יש לו להתחיל נזירותו ואם לא התחיל עובר בבל תאחר מידי דהוה לאומר לאשתו הרי זה גיטך וכל זה מן התירוץ ור''ת מפרש לה בתמיה מהאי שעתא הוה ליה נזיר ומאי בל תאחר איכא מידי דהוה לאומר לאשתו הרי זה גיטך דהוה גט מיד ה''נ הוה חל עליו הנזירות מיד וכל זה מן הקושיא ולפירוש זה צריך לגרוס אמר רב אחא בר יעקב דשינויא היא דשני ליה ולפירוש אחר רב אחא בר יעקב אמר: מידי דהוה לאומר לאשתו. נהי דלא דמי דהתם אסורה לאכול בתרומה מיד והכא לא חל נזירות מיד לדוגמא בעלמא מדמינן דחיישינן שמא ימות מיד ה''נ ליחוש שמא ימות מיד וקא עבר אם לא יתחיל מיד הקשה הר''ר יוסף שהלך בארץ הצבי אמאי לא משכחת בל תאחר בנזירות דאמר הרי עלי לקבל נזירות אחר שלשים יום ואי מאחר עובר בבל תאחר ושמא היינו כשינויא דשנינן לא אפטר מן העולם עד שאהיה נזיר כלומר עד שאקבל נזירות עוי''ל דאי מאחר לשלם נדרו א''כ לאו היינו בל תאחר דנזיר כ''א בל תאחר דנדר שמאחר לנדור נדרו:
ר"ן הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|