|
טקסט הדף מנוקד
רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב אָמַר כְּגוֹן דִּנְדַר וְהוּא בְּבֵית הַקְּבָרוֹת
הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר לָא חָיְילָא עֲלֵיהּ נְזִירוּת מֵאַלְתַּר אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר מֵאַלְתַּר חָיְילָא עֲלֵיהּ מִי אִיכָּא בַּל תְּאַחֵר וְעוֹד הָאָמַר מָר בַּר רַב אָשֵׁי חָיְילָא נְזִירוּת עֲלֵיהּ מֵאַלְתַּר וְכִי פְּלִיגִי לְעִנְיַן מַלְקוֹת פְּלִיגִי אֲפִילּוּ הָכִי קָם לֵיהּ בְּבַל תְּאַחֵר מִשּׁוּם דְּקָא מְאַחַר נְזִירוּת דְּטָהֳרָה אָמַר רַב אָשֵׁי הוֹאִיל וְכֵן נָזִיר שֶׁטִּימֵּא עַצְמוֹ בְּמֵזִיד עוֹבֵר מִשּׁוּם בַּל תְּאַחֵר דִּנְזִירוּת טָהֳרָה רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא אָמַר עוֹבֵר בְּבַל תְּאַחֵר תִּגְלַחְתּוֹ וְלָא מִיבַּעְיָא לְמַאן דְּאָמַר תִּגְלַחַת מְעַכֶּבֶת אֶלָּא אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר תִּגְלַחַת אֵינָהּ מְעַכֶּבֶת מִצְוַת גִּילּוּחַ מִיהָא לָא מְיקַיֵּים מָר זוּטְרָא בְּרֵיהּ דְּרַב מָרִי אָמַר עוֹבֵר בְּבַל תְּאַחֵר קָרְבְּנוֹתָיו וּמִן הָכָא נָפְקָא לֵיהּ מֵהָתָם נָפְקָא לֵיהּ כִּי דָרֹשׁ יִדְרְשֶׁנּוּ אֵלּוּ חַטָּאֹת וַאֲשָׁמוֹת מַהוּ דְּתֵימָא חִידּוּשׁ הוּא שֶׁחִידְּשָׁה תּוֹרָה בְּנָזִיר מַאי חִידּוּשׁ אִילֵּימָא דְּלָא מַתְפֵּיס לַיהּ לְחַטַּאת נָזִיר בְּנֶדֶר הֲרֵי חַטַּאת חֵלֶב שֶׁאֵין מַתְפִּיסָהּ בְּנֶדֶר וְעוֹבֵר בְּבַל תְּאַחֵר אֶלָּא מַאי חִידּוּשֵׁיהּ סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הוֹאִיל וְאִם אָמַר הֲרֵינִי נָזִיר אֲפִילּוּ מִן חַרְצָן הָוֵי נָזִיר לַכֹּל אֵימָא לָא לַיעֲבוֹר עֲלֵיהּ מִשּׁוּם בַּל תְּאַחֵר קָא מַשְׁמַע לַן הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר כִּי נָזִיר מִן חַרְצָן הָוֵי נָזִיר לַכֹּל אֶלָּא לְרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּאָמַר אֵין נָזִיר עַד שֶׁיַּזִּיר מִכּוּלָּן מַאי אִיכָּא לְמֵימַר וְעוֹד הַאי חִידּוּשׁ לְחוּמְרָא הוּא אֶלָּא מַאי חִידּוּשֵׁיהּ דְּסָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הוֹאִיל רש"ילענין מלקות פליגי. למאן דאמר חיילא עליה נזירות מלקינן ליה דמטמא עצמו בבית הקברות ולמ''ד לא חיילא עליה נזירות דלא מלקינן ליה הואיל ובבית הקברות נדר אבל לכולי עלמא לאלתר הוי נזיר וליכא בל תאחר דאמרינן נמי אי אכל קם ליה בבל תאכל: דקא מאחר לגזירות דטהרה. דלאלתר מבעי ליה למיפק חוץ מבית הקברות ולמינזר נזירותיה בטהרה: וכן נזיר. בעלמא שטימא עצמו במזיד אע''ג דמחלל לנזירות קם ליה בבל תאחר דנזירות דטהרה: רב אחא אמר. מאי בל תאחר איכא בנזיר איכא בל תאחר דתגלחת דכי נפקי ימי נזירותיה בעי לגלח עצמו ולאיתויי קרבן ואי מאחר לתגלחת קאי בבל תאחר: ואפי' למ''ד תגלחת אינה מעכבת. בקרבן אפ''ה מצוה לגלח וקאי בבל תאחר באותה מצוה: בבל תאחר קרבנותיו. דאי משהי ליה לקרבן עובר בבל תאחר: כי דרוש ידרשנו אלו חטאות ואשמו'. דמיחייב אדם קאי עלייהו בבל תאחר ולא ילפינן מהא הקישא דנדרים: מהו דתימא חידוש הוא. מעשה דנזיר אהכי מקילי ביה דלא קאי בבל תאחר דלא נפקי קרבנותיו מהאי קרא דחטאות ואשמות: דלא מתפיס ליה לחטאת נזיר. דאם אמר הרי עלי חטאת נזיר לא אמר כלום ולא מיחייב ולא מידי משא''כ בשאר קרבנות דכל קרבן שאמר אדם הרי עלי (חטאות) כך וכך מתפיס ומיחייב לאיתויי וכיון דחידוש הוא אימא לא קאי עליה בבל תאחר דבשאר קרבנות להכי איצטריך למיכתב הכא לאקושי לנדרים דקאי נמי בבל תאחר: והא חטאת חלב דאינה מתפיסה בנדר. דאי אמר הרי עלי חטאת לא אמר כלום ואפ''ה כי אכל חלב דמיחייב להביא חטאת קאי בבל תאחר: הואיל ואם אמר הריני נזיר אפי' מחרצן. כלומר דאפילו בחרצן בלבד הזיר עצמו הוי נזיר נמי לכל דהיינו חידוש דאיהו לא נדר אלא בחרצן בלבד (ומיתסר) ואפילו הכי מיתסר בכל מידי דמשכר והואיל וחידוש הוא לא ליקום עליה בבל תאחר כבשאר קרבנות קמשמע לן הקישא דקאי בבל תאחר: ער שיזיר מכולן. דאי [אמר הריני] נזיר מחרצן לא הוי כלום עד שיזיר בכל אכתי מאי חידושא איכא: ועוד האי חידושא. דקאמר לחומרא הוא והיינו חומרא דאיהו לא נזר אלא בדבר אחד והוי נזיר בכולן: תוספותכגון שנדר והוא בבית הקברות. דבעודו עומד לשם נזירות לא חל עליה עד דנפיק משם. וידכי ויקבל ויחול לנזירות עליה הילכך קאי בבל תאחר שמוטל עליו לצאת וליטהר ולהתחיל נזירות: הניחא למ''ד לא חיילא עליה נזירות בעודו בבית הקברות. פלוגתא היא בפרק ג' דנזיר (דף טז): ועוד האמר מר בר רב אשי במיחל כ''ע לא פליגי דחיילא אם שותה ביין או מגלח לוקה בעודו נמי בבית הקברות חל נזירות עליו כי פליגי למילקי על הטומאה אם התרו בו בעודו לשם צא משם כי נזיר אתה רבי יוחנן סבר כיון דחיילא לענין שאר דינין לקי ור''ש בן לקיש סבר לא לקי משום טומאה דאכתי לא חל עליו נזירות טהרה אבל ודאי חל הנזירות לענין שאר דינין לשתות יין ולגלח וא''כ מאי בל תאחר איכא: וכי פליגי לענין מלקות. לאו דוקא אלא כלומר לענין מלקות דטומאה אבל מודה דמלקות איכא אי שותה יין או מגלח ומשני אפ''ה קאי בבל תאחר לנזירות דטהרה חל עליו שיש לו לעשות נזירות דטהרה: משום בל תאחר דתגלחת. לעולם מיירי דשילם נזירות בטהרה מכל מקום מצוה לגלח שערו ולתתו תחת הדוד ומשהה התגלחת עובר בבל תאחר משמע קצת לאחר שלשים יום לא גילח יגלח מדקאמר דאיכא עליה משום בל תאחר: בל תאחר קרבנותיו. אם השלים ימי נזירותו ולא הביא איכא בל תאחר: דרוש ידרשנו אלו חטאות ואשמות. דפשטיה דקרא כי תדור נדר לא תאחר לשלמו אבל בחובה לא אשמעינן ונפקא מינה מידרשנו ומשמע ליה חטאת נזיר בכלל שאר חטאות: מהו דתימא חידוש הוא שחידשה תורה בנזיר. ולקמן פריך מאי חידוש הוא הילכך סד''א שאינו בכלל חטאת קמ''ל היקש דלעיל: דלא מתפיס ליה לחטאת נזיר בנדר. שאם אומר הרי עלי חטאת נזיר לא אמר כלום דחטאת נזיר אינו בא בנדר ובנדבה ולהכי פריך מחטאת חלב דכמו כן אם לא אכל חלב ואמר הרי עלי חטאת חלב לא אמר כלום וכן כל חטאת והא דנקט חלב זהו רגילות דנקט חטאת חלב מכל שאר חטאות אבל י''מ דלא מתפיס פירוש דא''צ לומר הרי זה חטאתי ול''נ דא''כ מאי פריך מחטאת חלב האמר בהדיא בחולין דאם לא אמר הרי זו לחטאתי דאינו קרב: חידוש לחומרא הוא. ואע''ג דבדוכתא אחריתא אמר חידוש אע''פ שהוא לחומרא כגון גבי עד זומם מיהו הכי פריך אדרבה כל שכן שיש לנו לומר שהוא בבל תאחר מ''ש משאר חטאות:
ר"ן הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|