|
טקסט הדף מנוקד
אֲבָל אָמַר מוּדְּרַנִי הֵימָךְ לְחוֹדֵיהּ שְׁנֵיהֶן אֲסוּרִין כִּי הָא דְּאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא מוּדְּרַנִי הֵימָךְ שְׁנֵיהֶן אֲסוּרִין
תְּנַן הֲרֵינִי עָלֶיךָ חֵרֶם הַמּוּדָּר אָסוּר אֲבָל מַדִּיר לָא כְּגוֹן דְּפָרֵישׁ וְאַתְּ עֲלַי לָא אַתְּ עָלַי חֵרֶם הַנּוֹדֵר אָסוּר אֲבָל מוּדָּר לָא כְּגוֹן דְּפָרֵישׁ וַאֲנָא עֲלָךְ לָא אֲבָל סְתָמָא מַאי שְׁנֵיהֶן אֲסוּרִים הָא מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא הֲרֵינִי עָלֶיךָ וְאַתְּ עָלַי שְׁנֵיהֶן אֲסוּרִים הָדֵין הוּא דִּשְׁנֵיהֶם אֲסוּרִין הָא סְתָמָא הוּא אָסוּר וַחֲבֵרוֹ מוּתָּר אֶלָּא הָכִי אִתְּמַר דְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא מוּדָּר אֲנִי לָךְ שְׁנֵיהֶם אֲסוּרִין מוּדְּרַנִי הֵימָךְ הוּא אָסוּר וַחֲבֵרוֹ מוּתָּר וְהָא מַתְנִיתִין דְּקָתָנֵי הֵימָךְ וְאוֹקִימְנָא לְמַתְנִיתִין לִשְׁמוּאֵל בְּכוּלָּן עַד שֶׁיֹּאמַר שֶׁאֲנִי טוֹעֵם לָךְ וְשֶׁאֲנִי אוֹכֵל לָךְ הוּא דְּאָסוּר וַחֲבֵרוֹ מוּתָּר אֲבָל בְּמוּדְּרַנִי הֵימָךְ שְׁנֵיהֶם אֲסוּרִין אֶלָּא מֵעִיקָּרָא דִּשְׁמוּאֵל הָכִי אִיתְּמַר טַעְמָא דְּאָמַר שֶׁאֲנִי אוֹכֵל לָךְ וְשֶׁאֲנִי טוֹעֵם לָךְ הוּא דְּאֵין הוּא אָסוּר אֶלָּא בַּאֲכִילָה הָא מוּדְּרַנִי מִמְּךָ אָסוּר אֲפִילּוּ בַּהֲנָאָה אִי הָכִי לֵימָא שְׁמוּאֵל הָכִי וְאִם לָא אָמַר אֶלָּא שֶׁאֲנִי אוֹכֵל לָךְ וְשֶׁאֲנִי טוֹעֵם לָךְ אֵין אָסוּר אֶלָּא בַּאֲכִילָה אֶלָּא הָכִי אִיתְּמַר טַעְמָא דְּאָמַר שֶׁאֲנִי אוֹכֵל לָךְ וְשֶׁאֲנִי טוֹעֵם לָךְ הוּא דְּאָסוּר אֲבָל אָמַר מוּדְּרַנִי הֵימָךְ לָא מַשְׁמַע דְּאָמַר אָסוּר מַאי טַעְמָא מוּדָּר אֲנִי מִמָּךְ לָא מִשְׁתַּעֵינָא בַּהֲדָךְ מַשְׁמַע מוּפְרְשַׁנִי מִמָּךְ דְּלָא עָבֵידְנָא עִמָּךְ מַשָּׂא וּמַתָּן מַשְׁמַע מְרוּחֲקַנִי מִמָּךְ דְּלָא קָאֵימְנָא בְּאַרְבַּע אַמּוֹת דִּילָךְ מַשְׁמַע רש"י
אבל אמר מודרני הימך לחוד. דלא אמר שאני אוכל לך: שניהן אסורין. דכיון דאמר שאני אוכל לך משמע דאסר נפשיה בלבד שאינו אוכל מחבירו אבל כי אמר מודרני הימך סתם משמע דמדיר נמי חבריה מיניה מכל וכל: תנן. בפ' השותפין (לקגן מז:): הריני עליך חרם המודר אסור. והא הכא דלא אמר שאני אוכל לך חרם ולא הוי אסור אלא המודר ולא שניהן: כגון דמפריש. בהדיא אבל את עלי לא: אבל סתמא. דלא פריש ואת עלי לא מאי שניהן אסורין: הדין הוא דשניהן אסורין. דאמר בפירוש הריני עליך ואת עלי אבל סתמא דאמר הריני עליך ולא אמר ואת עלי לא הוו שניהן אסורין אלא חד בלבד: אלא הכי איתמר אמר ר' יוסי בר' חנינא מודרני ממך הוא אסור וכו'. דהיינו כמתניתין הריני עליך חרם וכו': והא מתני' מודרני הימך. קתני ואוקמא שמואל דאמר בכולן עם כל אחד ואחד שאני אוכל דאהכי איהו אסור וחבירו מותר אבל אמר מודרני הימך בלבד ולא אמר שאני אוכל שניהן אסורין והיינו דלא כרבי יוסי בר' חנינא: אלא מעיקרא דשמואל הכי איתמר. הכי מתרץ לה למתניתין ולא כדאוקימנא דתיקשי לר' יוסי: הא אמר מודרני הימך: דלא מפרש כלום ודאי מכולה מילתא מדיר ואסור אפי' בהנאה: א''ה לימא שמואל הכי. למה ליה אפושי למימריה כולי האי לימא הכי אמר שמואל ואם לא אמר שאני אוכל לך דלא אמר אלא מודרני הימך אסור אפילו בהנאה: אלא הכי אתמר. אמר שמואל טעמא דאמר שאני אוכל לך דכיון דאמר בפירוש אכילה אסור אבל לא אמר בפירוש אכילה לא אסור למיכל מדידיה דדילמא הא דאמר מודר אני ממך אדיבוריה קאמר דלא מישתעי בהדיה אבל לא למיכל מיניה וכן כי אמר מופרשני ממך דלא אמר שאני אוכל דדילמא ממשא ומתן קא פריש מיניה מרוחקני ממך נמי דלא ליקרב בארבע אמות דיליה משמע ולא דמדיר מאכילתו:
תוספותתנן הריני עליך חרם המודר אסור אבל לא המדיר. ולשמואל דאמר מודרני ממך משמע תרוייהו הכי נמי נימא הריני עליך חרם משמע הריני על ממונך חרם וגם מדיר נמי ליתסר ומשני דפריש ואת עלי לא ועתה פריך הרי את עלי חרם אסור ומודר מותר ואמאי נימא דה''ק הרי את עלי וממוני חרם ואסור גם מודר: אלא אי איתמר דרבי יוסי בר חנינא הכי אתמ' מודר אני ממך הוא אסור וחבירו מותר. תימה מאי אתא לאשמעי' הא תנא בברייתא הכי וי''ל דאשמעי' דמודרני ממך לא משמע מודר ממונו אע''ג דהריני חרם ר''ל מודר ממונו זה לא אמר הכי: והא מתני' דממך תנן. כלומר אכתי [קשה] דשמואל קאמר דאמר דמודרני ממך דשניהם אסורים: אלא שמואל הכי אתמר טעמא דאמר שאני אוכל הוא דאין אסור אלא באכילה. דלישנא דאסור במתני' משמע ליה אסור באכילה ולא בהנאה אבל מודרני ממך אסור בהנאה ומודרני דקתני בברייתא אסור בהנאה וה''ק שמואל וכולן אסור בהנאה עד שיאמר שאני טועם לך: אי הכי לימא שמואל הכי אם לא אמר שאני טועם לך אסור [אפי'] בהנאה. דלישנא עד שיאמר שאני טועם לך משמע כשאני טועם אסר עצמו טפי ממודרני והא ליתא דאדרבה מודרני חמור טפי ויש ספרים דגרסי לימא שמואל ואם לא אמר אלא שאני אוכל לך אינו אסור אלא באכילה וקשה ליישבו. וה''ה דלעיל דשמואל קאמר אבל מודרני שניהם אסורים מצי למפרך לימא שמואל אם לא אמר שאני אוכל לך שניהם אסורים: אלא הכי איתמר. לעולם כדאמר מעיקרא דלשמואל מודרני לחודיה לא אסר כלל דלמא לא משתעי בהדך קאמר וקשה מברייתא דלעיל דמודרני אסור בלא שאני טועם לך וי''ל דהאי אסור ר''ל דלא מישתעי בהדיה א''נ מעתה נחית לומר תנאי היא דברייתא דלעיל ס''ל כרבנן דידים שאינם מוכיחות הויין ידים ושמואל סבר דמתני' כרבי יהודה דאמר לא הויין ידים: ר"ן הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|