סקר
איזו "בבא" הכי קשה?






 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

וְהָיוּ בָּהּ בְּנוֹת שׁוּחַ וְאָמַר אִילּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁבְּנוֹת שׁוּחַ בְּתוֹכָהּ לֹא הָיִיתִי נוֹדֵר הַכַּלְכַּלָּה אֲסוּרָה בְּנוֹת שׁוּחַ מוּתָּרוֹת עַד שֶׁבָּא רַבִּי עֲקִיבָא וְלִימֵּד נֶדֶר שֶׁהוּתַּר מִקְצָתוֹ הוּתַּר כּוּלּוֹ מַאי לָאו דְּאָמַר אִילּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁבְּנוֹת שׁוּחַ בְּתוֹכָהּ הָיִיתִי אוֹמֵר תְּאֵנִים שְׁחוֹרוֹת וּלְבָנוֹת אֲסוּרוֹת בְּנוֹת שׁוּחַ מוּתָּרוֹת וְרַבִּי עֲקִיבָא הִיא וּפְלִיגִי רַבָּנַן לָא בְּאוֹמֵר אִילּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁבְּנוֹת שׁוּחַ בְּתוֹכָהּ הָיִיתִי אוֹמֵר כׇּל הַכַּלְכַּלָּה אֲסוּרָה וּבְנוֹת שׁוּחַ מוּתָּרוֹת מַאן תְּנָא לְהָא דְּתָנוּ רַבָּנַן נָדַר מֵחֲמִשָּׁה בְּנֵי אָדָם כְּאֶחָד הוּתַּר לְאֶחָד מֵהֶם הוּתְּרוּ כּוּלָּן חוּץ מֵאֶחָד מֵהֶן הוּא מוּתָּר וְהֵן אֲסוּרִין אִי לְרַבָּה רֵישָׁא רַבִּי עֲקִיבָא וְסֵיפָא דִּבְרֵי הַכֹּל אִי לְרָבָא סֵיפָא רַבָּנַן וְרֵישָׁא דִּבְרֵי הַכֹּל מַתְנִי' נִדְרֵי אוֹנָסִין הִדִּירוֹ חֲבֵירוֹ שֶׁיֹּאכַל אֶצְלוֹ וְחָלָה הוּא אוֹ שֶׁחָלָה בְּנוֹ אוֹ שֶׁעִכְּבוֹ נָהָר הֲרֵי אֵלּוּ נִדְרֵי אוֹנָסִין גמ' הָהוּא גַּבְרָא דְּאַתְפֵּיס זָכְווֹתָא בְּבֵי דִינָא וְאָמַר אִי לָא אָתֵינָא עַד תְּלָתִין יוֹמִין לִיבַּטְלוּן הָנֵי זָכְווֹתַאי אִיתְּנִיס וְלָא אֲתָא אֲמַר רַב הוּנָא בְּטִיל זָכְווֹתֵיהּ אֲמַר לֵיהּ רָבָא אָנוּס הוּא וְאָנוּס רַחֲמָנָא פַּטְרֵיהּ דִּכְתִיב וְלַנַּעֲרָה לֹא תַעֲשֶׂה דָבָר וְכִי תֵּימָא קְטָלָא שָׁאנֵי וְהָתְנַן נִדְרֵי אוֹנָסִין הִדִּירוֹ חֲבֵירוֹ שֶׁיֹּאכַל אֶצְלוֹ וְחָלָה הוּא אוֹ שֶׁחָלָה בְּנוֹ אוֹ שֶׁעִיכְּבוֹ נָהָר הֲרֵי אֵלּוּ נִדְרֵי אוֹנָסִין וּלְרָבָא מַאי שְׁנָא מֵהָא דִּתְנַן הֲרֵי זֶה גִּיטֵּיךְ מֵעַכְשָׁיו אִם לֹא בָּאתִי מִכָּאן עַד שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ וּמֵת בְּתוֹךְ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ הֲרֵי זֶה גֵּט אַמַּאי וְהָא מֵינָס אִיתְּנִיס אָמְרִי דִּלְמָא שָׁאנֵי הָתָם


רש"י

בנות שוח. בנות שבע: הייתי אומר תאנים שחורות ולבנות אסורין דהיינו פלוני ופלוני ובנות שוח מותרות דהיינו נמי מין תאנים והיינו נדר שהותר מקצתו ומקצתו אסור דתאנים אסורות ובנות שונ' מותרות: ורבי עקיבא היא. כדקתני עד שבא ר' עקיבא ולימד וכו': ופליגי רבנן עליה. דאמרי הכלכלה אסורה ובנות שוח מותרות וקשיא לרבא דאמר דכולי עלמא היכא דאמר פלוני ופלוני אסורין ואבא מותר דכולן מותרין דברי הכל: תריץ לה באומר הייתי אומר כל הכלכלה אסורה ובנות שוח מותרות. היינו דומיא דכולכם אסורין חוץ מאבא דפליגי ור' עקיבא היא ולא רבנן: נדר מחמשה בני אדם הותר א' מהן. כגון דאמר פלוני ופלוני אסורין ופלוני מותר הותרו כולן: חוץ מאחד מהם. דהיינו דומיא דכולכם אסורים חוץ מאבא הוא מותר וכולן אסורין והכי איכא למשמע מינה דהך סיפא בכולכם קמיירי מדקתני חוץ משמע דאמר כולכם ומדסיפא קמיירי בכולכם לא פליגי אלא בלזה ולזה: רישא. דקתני הותר לאחד מהן הותרו כולן ר' עקיבא היא ולא רבנן דלרבי עקיבא נדר שהותר מקצתו הותר כולו: וסיפא. דקתני הוא מותר והן אסורין דברי הכל היא והכא נמי קאמר רבה דבכולכם כולן אסורות דברי הכל (היא): ואי לרבא. אמר לזה ולזה דברי הכל מותר ובכולכם פליגי רישא דקמיירי בלזה ולזה דברי הכל דהכי נמי אמר דלזה ולזה ד''ה מותר וסיפא הוא מותר והן אסורין רבנן היא דרבא לטעמיה דאמר בכולכם פליגי ורבנן אוסרים מ''מ בין לרבא בין לרבה רישא בלזה ] ולזה וסיפא בכולכם: מתני' וחלה הוא. המדיר: גמ' דאתפיס זכוותא. שהביא שטרי זכיותיו לב''ד והיה צריך לחזור לביתו: ואמר. לב''ד ולבעל דינו אי לא אתינא וכו': ולנערה לא תעשה דבר. משום דאנוסה היא: וכי תימא קטלא שאני. דגבי קטלא חס רחמנא עלה כי אניסה אבל בשאר אונסין דליכא חיוב קטלא לא מפטר משום אונס: והתנן וכו'. ופטור: ולרבא. דאמר אנוס הוא ופטור: מאי שגא מהא דתנן וכו'. דכי מת בתוך שנים עשר חודש דאע''ג דאנסיה מיתה הוי גט ופטורה מן הייבום. אמרי. משום הכי הוי גט אע''פ שמת בתוך הזמן:

תוספות

לא באומר אילו הייתי יודע שבנות שוח בתוכה הייתי אומר כל הכלכלה אסורה וכו'. וא''ת מ''ש גבי בצל דס''ד דמקשה שאמר הייתי אומר כל הבצלים וגבי כלכלה ס''ד דמחשבינן דאמר שחורות וכל חד דחייה לזה ולזה וי''ל דגבי בצל משמע בצל סתמא ולכך משמע כל הבצלים אבל גבי כלכלה לא אמר כל הכלכלה אלא כלכלה בלא כל והרי לא נדר מן הכלכלה עצמה שאינה ראויה לאכילה אלא ממה שבתוכה נדר ולכך ס''ד דאמר הייתי אומר תאנים שחורות וכו' ואית דגרסי בברייתא לא הייתי נודר אלא משאר כלכלה והשתא ניחא דמשאר משמע קצת שמפרש תאנים שחורות ולבנות וכו': אי לרבה רישא כרבי עקיבא וכו'. דנדר א' מחמשה משמע שהיה מונה והולך עד חמשה והיינו דאמר פלוני ופלוני ואחזרה קאי שקאמר בסוף הייתי אומר פלוני ופלוני וסיפא דקתני חוץ מאחד מהם היינו שהותר בלשון זה שאמר בסוף הייתי אומר כולכם חוץ מאביו ולכך קאמר דלרבה הוי רישא כר''ע דווקא ושרי בפלוני ופלוני וסיפא דאסר בכולכם חוץ מאביו מיתוקמא ואפילו כדברי הכל דלרבא רישא דברי הכל כדקתני איהו לעיל דהכל מודים בפלוני ופלוני וסיפא רבנן דוקא דאסרי בכולכם ורבי עקיבא שרי והלכך לדידיה רבנן קתני לה: זכוותיה בבי דינא. שטר זכות: והא אונס רחמנא פטריה. וה''נ לא הוצרך להתנות עליו דדבר פשוט הוא: וכי תימא קטלא שאני. אבל הכא לעולם הוי פושע ממה שלא התנה להוציא אונס מן הכלל הא תנן אלו הן נדרי אונסין ולא אמרינן איבעי לאיתנויי הכא נמי לא שנא וא''ת באיזה אונס מיירי הא באונסא דשכיח איבעי ליה לאיתנויי אי נמי אונס דשכיח ולא שכיח הא נמי איבעי לאיתנויי ולא אתני כדמוכח בכתובות גבי גט ובשמעתין מדמה ליה לגיטין וי''ל דמיירי באונס דלא שכיח כלל וא''ת א''כ דמיירי באונס דלא שכיח כלל מאי טעמיה דרב הונא דאמר דליבטלן זכותיה והא אונס דלא שכיח כלל לא איבעי לאתנויי כדמוכח בגיטין פרק מי שאחזו (דף עג.) גבי נפל מן הגג וי''ל דשאני הכא דאמר ליבטלן זכוותיה משום שמודה שהשטר פסול לכך אמר ליבטלן זכוותיה אפי' באונס דלא שכיח דהודאת בעל דין כמאה עדים דמי והא מודה שראיותיו שקר הן שהרי אינו מוחל לו שום דבר אלא מטעם הודאה: ולרבה מ''ש מהא דתנן. וא''ת אדפריך לרבה ממס' דגיטין תקשה ליה ממס' נדרים אמס' דגיטין בלא רבה וי''ל דפשיטא דנדרים שאני דראוי להקל בהם יותר ככל ד' נדרים דמתני' שהתירו חכמים ומהאי טעמא ניחא דלא קשה ממתני' דנדרים לרב הונא אלא לרבה דמדמי ליה אהדדי מש''ה פריך מאי שנא מהא דתנן:

ר"ן
בהלכותיו שהוא סובר דאפי' כה''ג לא אמר נדר שהותר מקצתו הותר כולו אלא במשנה אבל במעמיד לא וכדבריו נ''ל להכריע דאם איתא דמתני' דפותחין כיון דימים טובים מותרין ע''י שאלה אפי' מעמיד הרי הוא כמשנה א''כ כי אמר רבא דהכל מודים דבמשנה כולן מותרים אפלוגתא דב''ש וב''ה בלחוד קאי ולאו אפלוגתא דרבי עקיבא ורבנן דהא אמרינן במתניתין דפותחין אפילו מעמיד כמשנה הוא ופליגי רבנן ואי הכי מאי קמקשי ליה רבינא לרבא ממתניתין דכלכלה דרבי עקיבא היא ופליגי רבנן לימא ליה אין ה''נ דהא לדידיה ודאי רבנן דפותחין לית להו אפילו במשנה נדר שהותר מקצתו הותר כולו דאי אית להו במשנה לגבי מתני' דפותחין הוה להו למשרי אפי' במעמיד דהא אמר דמעמיד דפותחין במשנה כמתניתין דתאנים אלא ודאי רבא אפלוגתא דב''ש וב''ה בלחודא קאי ולאו אפלוגתא דפותחין דרבי עקיבא אפילו אמשנה פליג ואי הכי מאי קא מקשה לרבא ר' עקיבא היא ופליגי רבנן לימא ליה אין ה''נ אלא ודאי מתני' דפותחין כמתני' דתאני' למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ומש''ה כי קאמר רבא דבמשנה הכל מודים דכולן מותרין אפלוגתא דרבנן ורבי עקיבא נמי קאי ומשום הכי פריך ליה רבינא שפיר כנ''ל: וכתב עוד הרמב''ן ז''ל דאפי' במשנה דוקא בנדר שהותר ע''י פתח שדומה קצת לנדרי טעות וכיון שיש טעות בנדר בטל כולו אבל התירוהו בחרטה אין כל הנדר ניתר אלא מה שהוא מתחרט בו בלבד אבל בתוספות כתבו דאפילו ניתר בחרטה כיון דחכם עוקר הנדר מעיקרו מכיון שהותר מקצתו הותר כולו ודאמר הותר מקצתו הותר כולו דווקא בשכללם כולם כגון דאמר כולכם או לזה ולזה בוי''ו אבל אם אמר לזה לזה הותר אחד מהן הוא מותר וכולן אסורים דכמ''ד קונם לכל אחד ואחד דמי וכדמוכח בפרק האיש מקדש (קדושין מו.) גבי בזו ובזו ובפר' שבועת הפקדון (שבועות לח.) גבי שבועה לא לך לא לך ודוקא בהתרת חכם הוא דאמר נדר שהותר מקצתו הותר כולו לפי שחכם עוקר הנדר מעיקרו אבל בהיתר חרם או נידוי אם החרי' או נידה י' בני אדם והותר אחד מהן הוא מותר וכולן אסורים. וכן הדין בהפרת בעל דקי''ל בעל מיגז גייז: מתני' נדרי אונסין הדירו חבירו שיאכל אצלו וכו' או שחלה בנו. כלומר דאע''ג דלאו אונס גמור הוא: הרי אלו נדרי אונסין. לפי שלא עלה על דעתו לאסור נכסיו על חבירו אם לא יאכל עמו אלא כשיוכל לבא בלא אונס כלל ולא יבא אבל כל שנאנס קצת כגון שחלה בנו וצריך לשמרו מותר דלאו אדעתא דהכי אדריה: גמ' אם לא אתינא מכאן עד תלתין יומין ליבטלן זכותאי. האי גברא בקש מב''ד שיתנו לו זמן וכדתנן בסנהדרין (דף לא.) שכל ראיות שיש לך להביא הבא מכאן ועד ל' יום וב''ד חששו שמא לא אמר כן אלא להשמט מהן ועשו עמו שיתפיס שטר זכיותיו שיש לו על חבירו בידם ואמר להם אם לא באתי מכאן ועד יום פלוני זכיותי הללו יבטלו: וכי תימא קטלא שאני. כלומר דבמקום קטלא איכא טענת אונס אבל במידי אחריני לא והתנן נדרי אונסין וכו' הרי אלו נדרי אונסין לפי שלא עלה [על לב] מדיר להדירו אם יארע לו כך הכא נמי גבי מתפיס זכותיה נימא דלא עלה על דעתו דליבטלן זכותיה כל היכא דלא מצי למיתי ורב הונא דלא שני ליה מידי משמע דלא חש לפרכיה משום דהתם לא ה''ל למדיר לאתנויי דמאי איכפת ליה אבל הכא כיון דה''ל לאתנויי ולא אתני איהו דאפסיד אנפשיה: דלמא שאני הכא דאי הוי ידע דמאית מן אלתר גמר ויהיב גיטא. שהרי לא נתן לה גט אלא משום דלא ניחא ליה דתיפול קמי יבם וכ''ש דאי ידע דמאית גמר ומגרשה כי היכי דלא תיפול קמי יבם: ודלמא אונס דמגלי' שאני. כלומר דכיון דשכיח טובא ה''ל לאתנויי וה''ה דה''מ לשנויי דהכא היינו טעמא משום דאין אונס בגיטין משום צנועות ומשום פרוצות כדאיתא בפ''ק דכתובות (דף ב:) אלא דלפום טעמיה דמקשה דס''ל דיש טענת אונס בגיטין משני לה: ולרב הונא מכדי אסמכתא היא ואסמכתא לא קניא. דהאי גברא לא אתפיס זכותיה אלא משום דסמיך אדעתי' דליתי כל כה''ג אפילו בלא אונס לא קני אע''ג דרב הונא אמר בב''מ (דף סו.) דאסמכתא קניא קים ליה להש''ס דהדר ביה רב הונא כדהדר ביה רב נחמן התם דמניומי אהדריה: שאני הכא דמתפסן זכותיה. שכיון שיצאו מרשותו והתפיסן ביד ב''ד ליכא אסמכתא: והשליש שטרו. שנתנו ביד שליש רבי יוסי אומר יתן דס''ל אסמכתא קניא רבי יהודה אומר לא יתן דסבירא לי' אסמכתא לא קניא: שאני הכא דאמר ליבטלן זכותי. כלומר שהוא מוחל כל כח וזכות שיש לו באותן שטרות

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר