סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

וְשָׁטִיחַ בְּחֹסֶר כֹּל אָמַר רַבִּי אַמֵּי אָמַר רַב בְּלֹא נֵר וּבְלֹא שֻׁלְחָן רַב חִסְדָּא אָמַר בְּלֹא אִשָּׁה רַב שֵׁשֶׁת אָמַר בְּלֹא שַׁמָּשׁ רַב נַחְמָן אָמַר בְּלֹא דֵּעָה תָּנָא בְּלֹא מֶלַח וּבְלֹא רְבָב אָמַר אַבָּיֵי נָקְטִינַן אֵין עָנִי אֶלָּא בְּדֵעָה בְּמַעְרְבָא אָמְרִי דְּדָא בֵּיהּ כּוּלָּא בֵּיהּ דְּלָא דָּא בֵּיהּ מָה בֵּיהּ דָּא קָנֵי מָה חָסַר דָּא לָא קָנֵי מָה קָנֵי אָמַר רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אֵין הַחוֹלֶה עוֹמֵד מֵחׇלְיוֹ עַד שֶׁמּוֹחֲלִין לוֹ עַל כֹּל עֲוֹנוֹתָיו שֶׁנֶּאֱמַר הַסֹּלֵחַ לְכׇל עֲוֹנֵכִי הָרֹפֵא לְכׇל תַּחֲלוּאָיְכִי רַב הַמְנוּנָא אָמַר חוֹזֵר לִימֵי עֲלוּמָיו שֶׁנֶּאֱמַר רֻטֲפַשׁ בְּשָׂרוֹ מִנֹּעַר יָשׁוּב לִימֵי עֲלוּמָיו כׇּל מִשְׁכָּבוֹ הָפַכְתָּ בְחׇלְיוֹ אָמַר רַב יוֹסֵף לוֹמַר דִּמְשַׁכֵּחַ תַּלְמוּדוֹ רַב יוֹסֵף חֲלַשׁ אִיעַקַּר לֵיהּ תַּלְמוּדֵיהּ אַהְדְּרֵיהּ אַבָּיֵי קַמֵּיהּ הַיְינוּ דִּבְכָל דּוּכְתָּא אָמְרִינַן אָמַר רַב יוֹסֵף לָא שְׁמִיעַ לִי הָדָא שְׁמַעְתָּא אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי אַתְּ אַמְרִיתַהּ נִיהֲלַן וּמַהָא מַתְנִיתָא אַמְרִיתַהּ נִיהֲלַן כִּי הֲוָה גְּמִיר רַבִּי תְּלָת עֶשְׂרֵי אַפֵּי הִילְכָתָא אַגְמְרֵיהּ לְרַבִּי חִיָּיא שִׁבְעָה מִנְּהוֹן לְסוֹף חֲלַשׁ רַבִּי אַהְדַּר רַבִּי חִיָּיא קַמֵּיהּ הָנְהוּ שִׁבְעָה אַפֵּי דְּאַגְמְרֵיהּ שִׁיתָּא אַזְּדּוּ הֲוָה הָהוּא קַצָּרָא הֲוָה שְׁמִיעַ לֵיהּ לְרַבִּי כְּדַהֲוָה גָּרֵיס לְהוּ אֲזַל רַבִּי חִיָּיא וּגְמַר יָתְהוֹן קַמֵּי קַצָּרָא וַאֲתָא וְאַהְדַּר יָתְהוֹן קַמֵּי רַבִּי כַּד הֲוָה חָזֵי לֵיהּ רַבִּי לְהָהוּא קַצָּרָא אֲמַר לֵיהּ רַבִּי אַתָּה עָשִׂיתָ אוֹתִי וְאֶת חִיָּיא אִיכָּא דְאָמְרִי הָכִי קָאָמַר לֵיהּ אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת חִיָּיא וְחִיָּיא עָשָׂה אוֹתִי וְאָמַר רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא גָּדוֹל נֵס שֶׁנַּעֲשֶׂה לַחוֹלֶה יוֹתֵר מִן הַנֵּס שֶׁנַּעֲשָׂה לַחֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה שֶׁל חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה אֵשׁ שֶׁל הֶדְיוֹט וְהַכֹּל יְכוֹלִים לְכַבּוֹתָהּ וְזוֹ שֶׁל חוֹלֶה שֶׁל שָׁמַיִם הִיא וּמִי יָכוֹל לְכַבּוֹתָהּ וְאָמַר רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ קִיצּוֹ שֶׁל אָדָם הַכֹּל מוֹשְׁלִים בּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וְהָיָה כׇל מֹצְאִי יַהַרְגֵנִי רַב אָמַר מִן הָדֵין קְרָא לְמִשְׁפָּטֶיךָ עָמְדוּ הַיּוֹם כִּי הַכֹּל עֲבָדֶיךָ רַבָּה בַּר שֵׁילָא אֲמַרוּ לֵיהּ שְׁכֵיב גַּבְרָא גָּבוֹהַּ הֲוָה רְכִיב גִּירְדּוֹנָא זוּטְרָא מְטָא תִּיתּוּרָא אִיסְתְּוִיט שַׁדְיֵיהּ וְקָא שָׁכֵיב קָרֵי עַל נַפְשֵׁיהּ לְמִשְׁפָּטֶיךָ עָמְדוּ הַיּוֹם שְׁמוּאֵל חַזְיַיהּ לְהָהוּא קְרוּקִיתָא דְעַקְרַבָּא יְתִיבָא עַל אַקְרוּקְתָּא וְעָבְרָה נַהֲרָא טָרְקָא גַּבְרָא וּמָיֵית קָרֵי עֲלֵיהּ לְמִשְׁפָּטֶיךָ עָמְדוּ הַיּוֹם אָמַר שְׁמוּאֵל אֵין מְבַקְּרִין אֶת הַחוֹלֶה אֶלָּא לְמִי שֶׁחֲלָצַתּוּ חַמָּה לְאַפּוֹקֵי מַאי לְאַפּוֹקֵי הָא דְּתַנְיָא רַבִּי יוֹסֵי בֶּן פְּרָטָא אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אֵין מְבַקְּרִין לֹא חוֹלֵי מֵעַיִים וְלֹא חוֹלֵי הָעַיִן וְלֹא מְחוּשֵׁי הָרֹאשׁ בִּשְׁלָמָא חוֹלֵי מֵעַיִים מִשּׁוּם כִּיסּוּפָא אֶלָּא חוֹלֵי הָעַיִן וּמְחוּשֵׁי הָרֹאשׁ מַאי טַעְמָא מִשּׁוּם דְּרַב יְהוּדָה דְּאָמַר רַב יְהוּדָה דִּיבּוּרָא קַשְׁיָא לְעֵינָא וּמְעַלֵּי לְאִישָּׁתָא אָמַר רָבָא הַאי אִישָּׁתָא אִי לָאו דְּפַרְווֹנְקָא דְּמַלְאֲכָא דְמוֹתָא מְעַלֵּי


רש"י

ושטיח. עור לאכול עליו: בלא מלח ובלא רבב. דמלפת בהו: רבב. שומן: דדא ביה כולא ביה. מי שיש בו דעת כמי שיש בו הכל שאינו נחסר כלום: דא קני מה חסר. מי שקנה דעת אינו חסר כלום: חוזר לימי עלומיו. דנעשה כתינוק שלא טעם טעם חטא: שנא' רוטפש. כלומר כשעת רטוב ופש כמו [פרו ורבו מתרגמינן] פושו וסגו: מנוער. מן החולי ישוב כמו שהיה בימי עלומיו: כל משכבו הפכת בחליו. כל סדר הצעת למודו המסודר לו נהפך לו בחליו ומשכחו: תליסר אפי הלכתא. שהיה שונה למודו בי''ג פנים: שיתא אזלו ליה. ששכחם: קצרא. כובס: אתה עשית אותי ואת חייא. דגמר להו דכל המלמד את בן חברו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאו שנאמר ואת הנפש אשר עשו בחרן.: הכל מושלין בו. להמיתו אפי' זבוב אפילו יתוש: למשפטיך עמדו היום כל עבדיך. דכיון שנשפט בישיבה של מעלה הכל נעשו עבדיו של הקב''ה ליפרע הימנו: גברא גבוה הוי רכיב גירדנא זוטא. פרדה קטנה: תיתורא. גשר: ואסתויט. נתפחדה הפרדה ושדייה מינה ושכיב ואע''פ שהפרדה נמוכה ואיהו היה ארוך כל כך דלא נפל אלא מעט מת: אקרוקתא. צפרדע ועקרב אינו יכול לשוט בנהר ונשאו צפרדע עליו להעבירו בנהר לנשוך את האיש:

תוספות

שטיח. עור מבושל שאוכלין עליו ונושאין אותו עוברי דרכים עמם: דדא ביה. שיש בו דעה: דא לא קני. דעה מה קני: הסולח לכל עוניכי הרופא לכל תחלואיכי: חוזר לימי עלומיו. דבריא החולה כשנתרפא יותר מלפני שחלה: תליסר אפי הלכתא. י''ג פנים של הלכות משנה: אתה עשית את חייא. כלומר למדת לו: למשפטיך. כלומר כשעמדו בריותיך למשפטיך הכל עבדים להביא עליהם מה שצוית: גברא רבה. אדם גדול: גירדגא זוטרא. פרד קטן: איטיוטי. נבעת. כמו קמא טיוטא נקטיה בבא קמא (דף לז:): אקרוקתא. צפרדע: שחלצתו חמה. שהחזיק חמימותו ועדיין הוא חולה:

ר"ן
מטהר באשבורן ואין מטהר בזוחלין אלא עד המקום שהיה יפול להלך מתחילתו והיינו נמי דתנן בפרק. ראשון דמקואות מעיין שהוא מושך כנדל רבה עליו מים והמשיכו הרי הוא כמות שהיה היה עומד ורבה עליו והמשיכו שוה למקוה לטהר באשבורן ולמעיין להטביל בו בכל שהוא וה''פ מעיין שהיה מושך מעט מעט כנדל זה שהוא שרץ קטן מרובה הרגלים והמשיכו עכשיו בשטף אבל אינו נמשך אלא באותו מקום שהיה מהלך בו מתחילתו הרי הוא כמות שהיה וסיפא קתני דאם היה עומד כלומר שלא היה נמשך כלל ורבה עליו והמשיכו שני דינין יש בו דבמקום שלא היה מהלך מתחלתו שוה למקוה שצריך אשבורן וה''ה שאין מטבילין בו בכל שהוא ובמקום שהיה עומד מתחלתו שוה למעיין להטביל בו בכל שהוא ומינה שהוא מטהר בזוחלין נמצא לפי דעת זה שאפי' בזמן גשמים שהנהרות רבים אדם טובל בנהרות שאינן מכזבין באותן מקומות שהן נמשכין והולכין אפי' ביומי תשרי אבל באותן מקומות שנמשכים ומתרחבים יותר מהגשמים כל היכא דאיכא למיחש שרבו הנוטפין על הזוחלין אין טובלין בהם אבל היכא שרבו זוחלין על הנוטפין אפי' באותן מקומות שלא היה הולך שם מתחלתו טובלין בו והיינו ההיא דר''א בר צדוק שהעיד על הזוחלין שרבו על הנוטפין שכשרי' ומטהרין בזוחלין ובודאי אפי' במקום שנתרבה קאמר דאי באותו מקום בלבד שהיה מהלך מתחלתו מאי אסהדתי' פשיטא דהיכי תיסק אדעתין ששנים או שלשה טיפי מים יפסלו פרת מלטבול בו אלא ודאי כדאמרן וזהו דעת הראב''ד ז''ל: אבל דעת הרמב''ם ז''ל דכי קתני בכל הני דאע''פ שרבו עליו נוטפין דינו כמעיין דוקא כשרבו המים בגומת המעיין עצמו ששם הוא חשיבות מימיו ומבטלים כל המים הבאים עליהם אבל רבה במקום משך הנהר למטה כל שרבו נוטפין על הזוחלין נפסל כולו ולפי זה אתיא מימרא דשמואל כפשטה דאין המים מטהרין בזוחלין אפילו באמצע הנהר במקום שהיה מהלך בו בתחלה אלא פרת ביומי תשרי בלבד וכפי מה שפירש' למעלה ולפי זה הא דמפליג בתוספתא בין נתרחב ללא נתרחב נ''ל דאריבה בגומת המעיין קאי דאפי' הכי כל שרבו נוטפין אינו מטהר אלא במקום שהיה מהלך מתחלתו אבל במקום שנתרחב אינו מטהר אלא באשבורן ואע''ג דאיכא למימר איפכא דאריבה בהמשך הנהר קאי אבל ריבה בגומת המעיין אפי' בנתרחב כשר מינקט לחומרא עדיף ועוד דמשמע דתוספתא אגומא דמתני' קיימא מיהו סהדותא דרבי אלעזר בר צדוק אפי' לפי שיטה זו ודאי משמע דאפי' אמקום שנתרחב הנהר קאי דכל שרבו זוחלין כשר דליכא למימר דאריבה במקום משך הנהר קאי ואשמעינן רבותא שאע''פ שלא ריבה במקום גומת המעיין אלא במקום שנמשכו מימיו כשר דאכתי פשיטא וכי ג' טיפי מים יפסלו פרת: תנן במס' מקואות (פ''ה מ''ה) הנוטפין שעשאן זוחלין. כלומר שהמשיכן סומך אפי' מקל ואפי' קנה ואפי' זב ואפי' זבה כלומר גודר בפניהם באלו והוו להו כאשבורן ומטהרין ר' יוסי אומר אין מזחילין בדבר המקבל טומאה כלומר אין עושין בו גדר וקי''ל כר' יוסי ותנן נמי (שם מ''ד) שהימים מטהרין בזוחלין ותנן נמי (פרה מ''ח מ''ט ומקואות פ''א מ''ח) המים המוכין פסולין למי חטאת וכשרין לטבילה ומטהרין בזוחלין ואלו הם המים המוכים המלוחין והפושרין: ושטיח. עור לאכול עליו: ובלא רבב. שמן: דלא קני דעה מה קנה: מה יועיל לו כל מה שיקנה: חוזר לימי עלומיו. אחר שחלה ונתרפא מתחזק טבעו להיות יותר בריא ממה שהיה קודם חליו: שנאמר רוטפש. נוטריקון רטוב ופש: לומר דמשכח למודו. ימי עלומיו קדריש מענין העלמה: אייקר ליה לימודיה הכביד עליו למודו ששכחו: תלת עשרי אפי. בי''ג פנים: קצרא. כובס: למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך. כיון שלמשפטיך עמדו שהגיע קצם למות הכל עבדיך לקיים את דבר המשפט: שכיב ההוא גברא גבוה. אדם שהיה גבוה כלומר ארוך: רכיב גירדונא זוטרא. רוכב פרדה קטנה: תיתורא. גשר: איסתויט. אחזתה רוח שטות לאותה פרדה והשליכתו בנהר. איסתויט מלשון סטיא רוח של שגעון וכדאמר בעלמא סיוטא הוא דנקטיה: אקרוקתא. צפרדע: שחלצתו. שלבשתו חמה כאדם המזדיין שע''י כלי זיין שעליו נקרא חלוץ: לאפוקי הא דתניא. דסבירא ליה לשמואל כי הך ברייתא דאין מבקרין להנך דקא מני ודשמואל נמי לאפוקי הני: משום כיסופא. דזימנין שצריך לנקביו ומכסיף: דפרוונקא. שליח שעל ידו מתים: כחיזרא לדיקלא. הוצין שסביב הדקל ששומרים אותו מבהמות וחיות: תרייקא. מרקחת מועיל וקורין לו תרייקא: חושלא דשערי. שעורים קלופים: דריש נפיא. בתחלת הרקדת הנפה: בורדם. תיבה אחת כשתי תיבות בור דם והוא חולי שמקלח דם מלמטה: אין מבקרין אותו. משום דזימנין דצריך לנקביו ומצערי ליה: ואין מזכירין שמו. לומר פלוני חולה חולי בורדם דלאו לשון נקיה הוא:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר