![]() |
טקסט הדף מנוקד
כְּמַאן מְצַלִּינַן עַל קְצִירֵי וְעַל מְרִיעֵי [כְּמַאן כְּרַבִּי יוֹסֵי] מִדְּאָמַר קְצִירֵי וּמְרִיעֵי שְׁמַע מִינַּהּ קְצִירֵי קְצִירֵי מַמָּשׁ מְרִיעֵי רַבָּנַן
וּמוּתָּר בְּעָבָה מַתְנִיתִין דְּלָא כְּבַבְלָאֵי דְּאָמַר רַבִּי זֵירָא בַּבְלָאֵי טַפְשָׁאֵי דְּאָכְלִי לַחְמָא בְּלַחְמָא אָמַר רַב חִסְדָּא דִּמְשַׁאֵיל לְהוֹן לְהָלֵין נַקְדָּנֵי דְּהוּצַל הָדֵין דַּיְיסָא הֵיכֵין מְעַלֵּי לְמֵיכְלַהּ דְּחִיטֵּי בְּלַחְמָא דְחִיטֵּי וְדִשְׂעָרֵי בְּלַחְמָא דִשְׂעָרֵי אוֹ דִּלְמָא דְּחִיטֵּי בְּדִשְׂעָרֵי וְדִשְׂעָרֵי בִּדְחִיטֵּי רָבָא אַכְלֵיהּ בַּחֲסִיסֵי רַבָּה בַּר רַב הוּנָא אַשְׁכְּחֵיהּ לְרַב הוּנָא דְּקָאָכֵיל דַּיְיסָא בְּאֶצְבְּעָתֵיהּ אֲמַר לֵיהּ אַמַּאי קָאָכֵיל מָר בִּידֵיהּ אֲמַר לֵיהּ הָכִי אָמַר רַב דַּיְיסָא בְּאֶצְבְּעָתָא בְּסִים וְכֹל דְּכֵן בְּתַרְתֵּין וְכֹל דְּכֵן בִּתְלָת אֲמַר לֵיהּ רַב לְחִיָּיא בְּרֵיהּ וְכֵן אֲמַר לֵיהּ רַב הוּנָא לְרַבָּה בְּרֵיהּ מְזַמְּנִים לָךְ לְמֵיכַל דַּיְיסָא עַד פַּרְסָה לְמֵיכַל בִּישְׂרָא דְתוֹרָא עַד תְּלָתָא פַּרְסֵי(ן) אֲמַר לֵיהּ רַב לְחִיָּיא בְּרֵיהּ וְכֵן אֲמַר לֵיהּ רַב הוּנָא לְרַבָּה בְּרֵיהּ כֹּל מִידַּעַם לָא תִּפְלוֹט קַמֵּיהּ רַבָּךְ לְבַר מִן קַרָא וְדַיְיסָא שֶׁהֵן דּוֹמִין לִפְתִילְתָּא שֶׁל אֲבָר וַאֲפִילּוּ קַמֵּי שַׁבּוּר מַלְכָּא פְּלוֹט רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי יְהוּדָה חַד אָכֵיל דַּיְיסָא בְּאֶצְבְּעָתֵיהּ וְחַד אָכֵיל בְּהוּצָא אֲמַר לֵיהּ דְּאָכֵיל בְּהוּצָא לִדְאָכֵיל בְּאֶצְבְּעָתֵיהּ עַד מָתַי אַתָּה מַאֲכִילֵנִי צוֹאָתְךָ אֲמַר לֵיהּ דְּאָכֵיל בְּאֶצְבְּעָתֵיהּ לִדְאָכֵיל בְּהוּצָא עַד מָתַי אַתָּה מַאֲכִילֵנִי רוּקְּךָ רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אַיְיתוֹ לְקַמַּיְיהוּ בְּלוּסְפִיין רַבִּי יְהוּדָה אֲכַל רַבִּי שִׁמְעוֹן לָא אֲכַל אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יְהוּדָה מַאי טַעְמָא לָא אָכֵיל מָר אֲמַר לֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן אֵלּוּ אֵין יוֹצְאִין מִבְּנֵי מֵעַיִם כׇּל עִיקָּר אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יְהוּדָה כׇּל שֶׁכֵּן שֶׁנִּסְמוֹךְ עֲלֵיהֶן לְמָחָר רַבִּי יְהוּדָה הֲוָה יָתֵיב קַמֵּיהּ דְּרַבִּי טַרְפוֹן אֲמַר לֵיהּ רַבִּי טַרְפוֹן הַיּוֹם פָּנֶיךָ צְהוּבִּין אֲמַר לֵיהּ אֶמֶשׁ יָצְאוּ עֲבָדֶיךָ לַשָּׂדֶה וְהֵבִיאוּ לָנוּ תְּרָדִין וַאֲכַלְנוּם בְּלֹא מֶלַח וְאִם אֲכַלְנוּם בְּמֶלַח כׇּל שֶׁכֵּן שֶׁהָיוּ פָּנֵינוּ צְהוּבִּין אֲמַרָה הָהִיא מַטְרוֹנִיתָא לְרַבִּי יְהוּדָה מוֹרֶה וְרָוֵי אֲמַר לַהּ הֵימָנוּתָא בִּידָא דְּהָהִיא אִיתְּתָא אִי טָעֵימְנָא אֶלָּא קִידּוּשָׁא וְאַבְדָּלְתָּא וְאַרְבְּעָה כָּסֵי דְפִסְחָא וְחוֹגְרַנִי צִידְעַי מִן הַפֶּסַח עַד הָעֲצֶרֶת אֶלָּא חׇכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו אֲמַר לֵיהּ הָהוּא מִינָא לְרַבִּי יְהוּדָה פָּנֶיךָ דּוֹמִין אִי כְּמַלְוֵי רִבִּית אִי כִּמְגַדְּלֵי חֲזִירִין אֲמַר לֵיהּ בִּיהוּדָאֵי תַּרְוַיְיהוּ אֲסִירָן אֶלָּא עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה בֵּית הַכִּסֵּא אִית לִי מִן בֵּיתָא עַד בֵּי מִדְרְשָׁא וְכׇל שָׁעָה וְשָׁעָה אֲנִי נִכְנָס לְכׇל אֶחָד וְאֶחָד רַבִּי יְהוּדָה כַּד אָזֵיל לְבֵי מִדְרְשָׁא שָׁקֵיל גּוּלְפָּא עַל כַּתְפֵּיהּ אָמַר גְּדוֹלָה מְלָאכָה שֶׁמְּכַבֶּדֶת אֶת בְּעָלֶיהָ רַבִּי שִׁמְעוֹן שָׁקֵיל צַנָּא עַל כַּתְפֵּיהּ אָמַר גְּדוֹלָה מְלָאכָה שֶׁמְּכַבֶּדֶת אֶת בְּעָלֶיהָ דְּבֵיתְהוּ דְּרַבִּי יְהוּדָה נְפַקַת נְקַטַת עַמְרָא עֲבַדָה גְּלִימָא דְּהוּטְבֵי כַּד נְפַקַת לְשׁוּקָא מִיכַּסְּיָא בֵּיהּ וְכַד נָפֵיק רַבִּי יְהוּדָה לְצַלּוֹיֵי הֲוָה מִכַּסֵּי וּמְצַלֵּי וְכַד מִיכַּסֵּי בֵּיהּ הֲוָה מְבָרַךְ בָּרוּךְ שֶׁעָטַנִי מְעִיל זִימְנָא חֲדָא גְּזַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל תַּעֲנִיתָא רַבִּי יְהוּדָה לָא אֲתָא לְבֵי תַעֲנִיתָא אָמְרִין לֵיהּ לָא אִית לֵיהּ כִּסּוּיָא שַׁדַּר לֵיהּ גְּלִימָא וְלָא קַבֵּיל רש"י
מצלינן אקצירי. רופא חולי עמו ישראל: מריעי. על פליטת סופריהן: מתניתין. דקתני דעבה לא מיתאכלא בריפתא: דלא כבבלאי. דמלפתי פיתן בדייסא דהויא עבה: נקדני. דייקנים במאכל: [היכין מעלי]. באיזה דבר מעולה אכילת הדייסא: דחיטי. יכול לאכלה בלחם של חטים ודייסא דשערי יכול לאכלה בלחם של שעורים: או דילמא. דייסא של חטים יפה לאכול בשל שעורים ושל שעורים בשל חטים ואית דגרסי נקרני מלשון כי קרן עור פניו (שמות לד) מלאים חכמה ומאירה פניהם שנא' חכמת אדם תאיר פניו: אבלה בחסיסי. היה מלפת פיתו בחסיסי ומפרש לה במסכת פסחים (דף לט:) קימחא דאבישונא קמח של קליות שעורים שלא הביאו שליש ומיבשין אותן בתנור וקלופין הן: מזמני לך לאכל דייסא עד פרסה. דע שאותו מאכל איכו סועד לבך אלא עד הילוך פרסה. ובשר השור עד שלש פרסאות: ע''א אי מזמני לך לאכול דייסא עד פרסה. לך אחר דייסא לאכול וטפי לא ולאכול בשר שור לך עד שלש פרסאות: כל מידעם לא תפלוט קמי רבך. לא תרוק רוק בפני רבך כדאמר במס' עירובין (דף צט.) הרק לפני רבו חייב מיתה שנאמר וכל משנאי אהבו מות אבל אם אכלת דלעת ודייסא ונזדמן לך הרוק בפיך פלוט בפני רבך וזרוק אותו לחוץ שיש בו סכנת נפשות שהן קשין לגופו של אדם כפתילה של אבר: ואפילו לפני שבור מלכא פלוט. ואל תתבייש. עד מתי אתה מאכילני רוקך. שהיה נותן ההוצא בפיו ומדביק בו הרוק שבפיו ומחזירו בקערה: צאתך. עפרורית שבצפרניו: בלוספיין. תאנים שנתבשלו יותר מדאי: כיון שאין יוצאין מבני מעים: כ''ש. דמעלו שנסמוך עליהן שאין אנו צריכים לאכול מאכל אחר למחר: מורה ורוי. אתה תלמיד בעל הוראה ואתה שיכור מפני שהיו פניו צהובין כל שעה: הימנותא בידא דההיא איתתא. אמונתי בידך שאיני שותה כל השנה יין אלא קידושא ואבדלתא: וחוגר אני צדעי. וקושר אני צדעי פדחתי משום מיחוש ראשי מפני ד' כוסות ששתיתי שאני חושש מהן מפסח עד עצרת: אי כמלוי ברבית כו'. שהן מרויחין ביותר ופניהן צהובין ויפין: תרוייהו. לגדל חזירין ולהלוות ברבית אסירי ליהודאי ודאי לאו מינייהו פני צהובין: שקיל גולפא. היה נושא הקנקן לבית המדרש לישב עליה: מלאכה שמכבדת כו'. דעכשיו ישב עליה בבית המדרש: נפקת נקטת עמרא. יצאת לשוק וקנתה לצמר ועבדה גלימא: דהוטבי. ועשתה ממנו סרבל טוב: וכד נפקת. איהי לשוקא הות ניכסי ביה: ורבי יהודה כד הוה מצלי הוה נמי מכסי ביה: שעטני מעיל. שתיה להן חביב כל כך שלא היה להן אחר:
תוספותכמאן מצלינן האידנא על החולים כר' יוסי. דאמר אדם נדון בכל יום דאילו למאן דאמר דנדון בראש השנה הוי תפלת שוא: מתני' דלא כבבלאי דאכלי דייסא בנהמא. וא''כ גם תבשיל עבה אסור לדידהו: איכא דמשאיל להני נקרני. פירוש מי ימצא שישאל להני נקיי הדעת כמו נקיר שמיה (פסחים קיא:) וכן לנקר חצירו (ביצה ח:) ויש מפרשין נקדני כמו (ברכות נ.) הנקדנין תופסים אותו ע''כ וכל המדקד' בדברי' נקרא נקדן: בחסיסי . קמח של קליות וכן פר''י (פרק כל שעה ד' לט) ור''ח פירש קמח של עדשים ופירושו נראה יותר דלפרש''י היה לו לקרותו קימחא דאבישונא ועוד אמר פ' כל שעה ממחו ליה קדרה בחסיסי ואי קימחא דאבשונא הא אמר לעיל מיניה בההוא פירקא דאסור: לפלוט. כלומר אם יצטרך לרוק ירוק ואל יניח בשביל כבוד רבו: בלוספיין. מין תאנים רעים: כל שכן דנסמוך עליהם למחר. שלא יתעכלו מהר וכל זמן שהמאכל בתוך הבני מעיים הלב נסעד: וחוגרני צדעי. פירוש חוגר וקושר היה צדעיו לפי שהיה חש בראשו על היין ששתה בפסח: שקיל גולפא. לישב בבית המדרש: שמכבדת בעליה. שלא אצטרך לישב על גבי קרקע: שעטני מעיל. חשוב היה לו כמעיל: ר"ן הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|