|
טקסט הדף מנוקדדַּלִּי צִיפְּתָא וַאֲמַר לֵיהּ לִשְׁלוּחָא חֲזִי מַאי אִיכָּא מִיהוּ לָא נִיחָא לִי דְּאִיתְהֲנֵי בְּהָדֵין עָלְמָא רַבִּי עֲקִיבָא אִיתְקַדַּשַׁת לֵיהּ בְּרַתֵּיה (דְּבַר) דְּכַלְבָּא שָׂבוּעַ שְׁמַע (בַּר) כַּלְבָּא שָׂבוּעַ אַדְּרַהּ הֲנָאָה מִכׇּל נִכְסֵיהּ אֲזַלָא וְאִיתְנְסִיבָה לֵיהּ בְּסִיתְוָא הֲוָה גָּנוּ בֵּי תִיבְנָא הֲוָה קָא מְנַקֵּיט לַיהּ תִּיבְנָא מִן מַזְּיַיהּ אֲמַר לַהּ אִי הֲוַאי לִי רָמֵינָא לִיךְ יְרוּשָׁלַיִם דְּדַהֲבָא אֲתָא אֵלִיָּהוּ אִידְּמִי לְהוֹן כֶּאֱנָשָׁא וְקָא קָרֵי אַבָּבָא אֲמַר לְהוּ הַבוּ לִי פּוּרְתָּא דְתִיבְנָא דִּילֵדַת אִתְּתִי וְלֵית לִי מִידַּעַם לְאַגְנוֹיַהּ אֲמַר לַהּ רַבִּי עֲקִיבָא לְאִנְתְּתֵיהּ חֲזִי גַּבְרָא דַּאֲפִילּוּ תִּיבְנָא לָא אִית לֵיהּ אֲמַרָה לֵיהּ זִיל הֱוֵי בֵּי רַב אֲזַל תַּרְתֵּי סְרֵי שְׁנִין קַמֵּי דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ לְמִישְׁלַם תַּרְתֵּי סְרֵי שְׁנִין קָא אֲתָא לְבֵיתֵיהּ שְׁמַע מִן אֲחוֹרֵי בֵּיתֵיהּ דְּקָאָמַר לַהּ חַד רָשָׁע לִדְבֵיתְהוּ שַׁפִּיר עָבֵיד לִיךְ אֲבוּךְ חֲדָא דְּלָא דָּמֵי לִיךְ וְעוֹד [שַׁבְקִךְ] אַרְמְלוּת חַיּוּת כּוּלְּהוֹן שְׁנִין אֲמַרָה לֵיהּ אִי צָאֵית לְדִילִי לֶיהֱוֵי תַּרְתֵּי סְרֵי שְׁנִין אַחְרָנְיָיתָא אָמַר הוֹאִיל וִיהַבַת לִי רְשׁוּתָא אֶיהְדַּר לַאֲחוֹרַי הֲדַר אֲזַל הֲוָה תַּרְתֵּי סְרֵי שְׁנֵי אַחְרָנְיָיתָא אֲתָא בְּעֶשְׂרִין וְאַרְבְּעָה אַלְפִין זוּגֵי תַלְמִידֵי נְפוּק כּוּלֵּי עָלְמָא לְאַפֵּיהּ וְאַף הִיא קָמַת לְמִיפַּק לְאַפֵּיהּ אֲמַר לַהּ הַהוּא רַשִּׁיעָא וְאַתְּ לְהֵיכָא אֲמַרָה לֵיהּ יוֹדֵעַ צַדִּיק נֶפֶשׁ בְּהֶמְתּוֹ אֲתָת לְאִיתְחֲזוֹיֵי לֵיהּ קָא מְדַחִן לַהּ רַבָּנַן אֲמַר לְהוֹן הַנִּיחוּ לָהּ שֶׁלִּי וְשֶׁלָּכֶם שֶׁלָּהּ הוּא שְׁמַע (בַּר) כַּלְבָּא שָׂבוּעַ אֲתָא וְאִיתְּשִׁיל עַל נִידְרֵיהּ וְאִשְׁתְּרַיי וְאִשְׁתְּרִי מִן שֵׁית מִילֵּי אִיעַתַּר רַבִּי עֲקִיבָא מִן כַּלְבָּא שָׂבוּעַ מִן אַיָּלָא דִסְפִינְתָּא דְּכֹל סְפִינָתָא עָבְדִין לֵיהּ מִין עָינָא זִימְנָא חֲדָא אַנְשְׁיוּהּ עַל כֵּיף יַמָּא אֲתָא הוּא אַשְׁכְּחֵיהּ וּמִן גְּווֹזָא דְּזִימְנָא חֲדָא יְהֵיב אַרְבָּעָה זוּזֵי לְסָפוֹנָאֵי אֲמַר לְהוּ אַיְיתֵי לִי מִדַּעַם וְלָא אַשְׁכַּחוּ אֶלָּא גְּווֹזָא עַל כֵּיף יַמָּא אַתְיוּהּ לֵיהּ אֲמַרוּ לֵיהּ עֲבֵיד מָרַנָא עֲלֵיהּ אִישְׁתְּכַח דַּהֲוָה מְלֵי דִּינָרֵי דְּזִימְנָא חֲדָא טְבַעַת סְפִינְתָּא וְכוּלֵּי עִיסְקָא הֲוָה מַחֵית בְּהָהוּא גְּווֹזָא וְאִישְׁתְּכַח בְּהָהוּא זִימְנָא דְּמִן דִּסְרוּקִיתָא וּמִן מַטְרוֹנִיתָא רש"ידלי ציפתא. הגביה המחצלת שהיה יושב עליה: ואמר ליה לשלוחא. דאזל לביתיה: חזי מאי איכא. ראה כמה עושר יש לי שנעשה לו נס ונתמלא כל אותו מקום זהובים: ואיתנסיבת ליה בסיתוא. בימות החורף: הוה גנו בי תיבנא. היו ישנים בין התבן שלא היו להם כרים וכסתות: קא מנקיט ליה תיבנא מן מזייה. היה מלקט התבן משערו: אי הוי לי רמינא לך ירושלים דדהבא. אם יהיה לי סיפוק שאתעשר אעשה לך ירושלים של זהב בתי נפש שמצויירת בכל ענייני ירושלים והיינו דאמרינן במסכת שבת (דף נט.) עיר ירושלים של זהב כדעבד ליה רבי עקיבא לדביתהו: אתא אליהו קרא אבבא וכו'. עבד הכי משום קורת רוח להן דלדידיה לא היה לו אפילו תבן כמו להם: שפיר עביד ליך אבוך. דאדריך מנכסיה: חדא דלא דמי לך. שהוא גרוע ממך ועוד שמניחך באלמנות חיות שהרי הניחך כמה שנים: יודע צדיק נפש בהמתו. אית דאמרי דאיהי הות ידעה דר' עקיבא הוה ואמרה ליה דלא מיתגניא בעיניה ואית דאמרי דלא הות ידעה אלא הכי קא אמרה דצדיק לא מבזה לאינשי: שלי ושלכם שלה היא. על ידה הוא כל מה שלמדתי: מן שית מילי איעתר רבי עקיבא מן כלבא שבוע. דפליג ליה בנכסיה: ומן אילא דספינתא דכל ספינתא עבדין ליה מן עינא. עושין להן מן אותו ענין של איל ואית דגרסי מין עיינא היו עושין כמין צאן של עץ והיו נותנים בו כספם: אנשיוה על כיף ימא. ששכחו לאותו איל על שפת הים ומצאו רבי עקיבא: ומן גווזא. תיבה: ארבעה זוזי לספונאי. ליורדי הים לריוח: אייתו לי מדעם. הביאו לי שום דבר: מרנא עליה. ימתין אדונינו עליו עד שנביא לך יתר: דזימנא חדא טבעה ספינתא. וכל ממונא דהוה בספינתא הוה מונח בההוא גווזא: ומן מטרוניתא. שפעם אחת הוצרכו חכמים ממון הרבה לבית המדרש ושיגרו את ר' עקיבא אצל מטרוניתא אחת ולוה ממנה ממון גדול וכשנתנה לו אמרה לו מי יהיה לי ערב שתפרע לי לזמן קבוע אמר לה מי שתרצה אמרה לו הקב''ה והים שהיה ביתה על שפת הים אמר לה ר''ע כן יהיה כשהגיע הזמן חלה ר''ע ולא היה יכול להביא הממון יצאת אותה מטרוניתא על שפת הים ואמרה רבש''ע גלוי וידוע לפניך כי לך ולים הזה האמנתי מעותי הכניס הקב''ה רוח שטות בלבו של קיסר ונכנס' לבית גנזיו ונטלה קרטלית וזרקה לים והשליכה הים לפתח ביתה של אותה מטרוניתא ונטלתה ולאחר זמן הביא לה ר' עקיבא הממון ואמר לה אל יחר ליך שלא הבאתי לך הממון בזמן שקבענו שחליתי אמרה לו יהא הכל שלך שממוני בא לידי בזמנו וספרה לו כל המעשה ונתנה לו מתנות גדולות ופטרתו לשלום: תוספותדלי ציפתא. פירוש הגביה המחצלת וסמך שימצא שם מעות הרבה בנס: גני בתיבנא. מחמת עוני: מנקיט ליה תיבנא. ממה שנאחז לו בשערו: רמינא ליך ירושלים דדהבא. וכן עשה כדאיתא בשבת (דף נט.): דלא דמי ליך. אינו ראוי והגון לך: אילא דספינתא. כל הספינות עושין להם איל של זהב: ומן מטרונית'. פעם אחת הוצרכו תלמידי רבי עקיבא למעות הלכו אצל מטרוניתא ללוות ממנה אמרה להם איני מאמנת אמר לה רבי עקיבא מי את חפצה שאתן ליך ערב אמרה לו מי שאמר והיה העולם וים הגדול וכשהגיע הזמן חלה רבי עקיבא ולא בא הלכה על שפת הים אמרה רבש''ע היום חלה רבי עקיבא עבדך והוא העמידך ערב לי מה עשה הקב''ה באותו היום נשטית בת קיסר ונטלה קופסא מליאה כסף וזהב והטילה לים וצפה ובאת לאותו מקום ונטלה אותו ומצאה בה ממון גדול וכשנתרפא רבי עקיבא בא אצלה ואמר גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שחליתי באותו הזמן עכשיו הרי כל ממונך בידי וסיפרה לו כל המעשה והכניסתו בבית גנזיה ונתנה לו מתנות גדולות:
ר"ן הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|