|
טקסט הדף מנוקד
מִי לָא מוֹדֶה רַבִּי עֲקִיבָא דִּצְרִיךְ אִימְּלוֹכֵי אִיתְּמַר שְׁמַעְתָּא קַמֵּיהּ דְּרָבָא אֲמַר לְהוֹן שַׁפִּיר אָמַר נַחְמָנִי
מַאן תַּנָּא דִּפְלִיג עֲלֵיהּ דְּרַבִּי עֲקִיבָא רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל הִיא דְּתַנְיָא הַנּוֹדֵר מִן הַבָּשָׂר אָסוּר בְּכׇל מִינֵי בָשָׂר וְאָסוּר בָּרֹאשׁ וּבָרַגְלַיִם וּבַקָּנֶה וּבַכָּבֵד וּבַלֵּב וּבְעוֹפוֹת וּמוּתָּר בִּבְשַׂר דָּגִים וַחֲגָבִים רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר הַנּוֹדֵר מִן הַבָּשָׂר אָסוּר בְּכׇל מִינֵי בָשָׂר וּמוּתָּר בָּרֹאשׁ וּבָרַגְלַיִם וּבַקָּנֶה וּבַכָּבֵד וּבַלֵּב וּבְעוֹפוֹת וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּשַׂר דָּגִים וַחֲגָבִים וְכֵן הָיָה רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר קְרָבַיִים לָאו בָּשָׂר וְאוֹכְלֵיהֶן לָאו בַּר אִינָשׁ אוֹכְלֵיהֶן כְּבָשָׂר לְעִנְיַן זְבִינֵי לָאו בַּר אִינָשׁ מַאי שְׁנָא בְּשַׂר עוֹף לְתַנָּא קַמָּא דַּאֲסִיר דַּעֲבִיד שְׁלִיחָא דְּמִימְּלִיךְ עֲלֵיהּ בְּשַׂר דָּגִים נָמֵי עָבֵיד שְׁלִיחָא דְּאִי לָא מַשְׁכַּח בִּישְׂרָא מִימְּלִיךְ עֲלֵיהּ דְּאָמַר אִי לָא מַשְׁכַּחְנָא בִּישְׂרָא אַיְיתֵי דָּגִים וְלִיתַּסְרוּ אָמַר אַבָּיֵי כְּגוֹן שֶׁהִקִּיז דָּם דְּלָא אָכֵיל דָּגִים אִי הָכִי אֲפִילּוּ עוֹפוֹת נָמֵי לָא אָכֵיל דְּאָמַר שְׁמוּאֵל דִּמְסוֹכַר וְאָכֵיל בִּישְׂרָא דְצִפְּרָא פָּרַח לִבֵּיהּ כְּצִפְּרָא וְתַנְיָא אֵין מַקִּיזִין לֹא עַל דָּגִים וְלֹא עַל עוֹפוֹת וְלֹא עַל בָּשָׂר מָלִיחַ וְתַנְיָא הִקִּיז דָּם לֹא יֹאכַל לֹא חָלָב וְלֹא גְּבִינָה וְלֹא בֵּיצִים וְלֹא שַׁחֲלַיִים וְלֹא עוֹפוֹת וְלֹא בָּשָׂר מָלִיחַ שָׁאנֵי עוֹפוֹת דְּאֶפְשָׁר עַל יְדֵי שְׁלִיקָה אַבָּיֵי אָמַר כְּגוֹן דְּכָיְיבִין לֵיהּ עֵינֵיהּ דְּדָגִים קָשִׁין לָעֵינַיִם אִי הָכִי אָכֵיל דָּגִים דְּהָא אָמַר שְׁמוּאֵל נוּן סָמֶךְ עַיִן נוּנָא סַמָּא לְעֵינַיִם הָהוּא סוֹף אוּכְלָא רש"י
תריץ מי לא מודה ר''ע דצריך אימלוכי. שליח בבעל הבית ואע''ג דס''ל דמיניה הוא במילתא דצריך לאימלוכי הכי איבעיא ליה למימר שליח לבעל הבית רוצה אתה שאתן להם כבד וכיון דלא מימליך לא עשה שליחותו ופשע ושליח מעל אע''ג דסבר דמין בשר הוי: לשמעתא. האי תירוצא דקא מתרץ אביי: בכל מיני בשר. בין בהמה ובין חיה: אסור בראש וכו'. דכל הני מיני בשר נינהו ואפילו כבד: רבן שמעון אומר מותר בראש וכו'. דקסבר לאו מינא דבשר הם אבל בקרביים הכל מודו דמין בשר הוו הואיל ואית בהו שומן טפי מכל הנך מראש והכבד והלב והיינו דפליג עליה דר''ע דקא סבר כבד לאו מין בשר ור''ע סבר מיניה הוא: וכן היה רבי שמעון אומר. שמעתא אחריתי קרביים לאו בשר ואוכליהן לאו בר נש הוא ואמרינן למאי הלכתא קרביים לאו בשר הוו הא אמרינן לעיל גבי נדרים אסור בכל מיני בשר ולא הוציא קרביים וקא מתרץ דהאי אוכליהן לאו בר נש לענין זביני שהקונה קרביים בדמי בשר שיכול לקנות הבשר וקונה קרביים לאו בר נש הוא דבטלה דעתו אצל בני אדם: דעביד שליח דמימליך עליה. דכי לא משכח בישרא מימליך עליה דבעל הבית ואמר לא משכחנא בישרא אלא בשר עוף ולהכי אסור דמיניה הוא: דגים גמי כו' וליתסרי. ואמאי מותר בבשר דגים: כגון שהקיז דים. בשעת הנדר דכיון דלא אכיל דגים בההיא שעתא לא נדר אדעתא דדגים ולא ממליך עליה כלל: אפי' דעופות נמי כו'. דלאו אדעתא דעופות נדר ולא מימליך עליה הוא וכיון דלא אכיל עופות השתא לישתרי: שאני עופות שאפשר להו בתקנתא להקזה דאפשר לאכלן ע''י שליקה. אע''פ שהקיז דם ומידי דמצי למיכל בשום ענין נדר וממליך עליה ואסור: כגון דכייבין ליה עיניה. בשעת הנדר: דדגים קשין לעינים. וכל מילי דלא הוה מצי למיכל לא נדר אלא אדעתא דמידי דמצי למיכל ולהכי אדגים שרי ומן העופות אסור: נו''ן סמ''ך עי''ן כו' בסוף אוכלא. בסוף החולי שכבר עבר זמן מרובה שחשש בעיניו דהתם סם טוב לכאב העינים והאי דקא תני דגים קשים לעינים בתחלת אוכלא כשהתחיל לחשוש בעיניו ובשעת הנדר הוה תחלת אוכלא:
תוספותאסור בראש וברגלים. דסבר רבי עקיבא דכל מאי דמימליך הוי מיניה: מותר בראש. דסבר כתנא קמא דרבי עקיבא דמימליך לא תוי מינו: לענין זביני [לאו איניש הוא]. דשביק בשר וזבין קרביים: שהקיז דם. דקשיא לו הילכך מותר בדגים וחגבים: עופות נמי אין דרכם למיכל. ואמאי אסור בעופות: שאני עופות דאפשר ע''י שליקה. והא דאמר שמואל פרח לבו היינו ע''י צלי אבל דגים בין שלוק בין צלי קשה להקזה: סוף אוכלא. סוף החולי: ר"ן הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|