סקר
איזו "בבא" הכי קשה?






 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

אִין בְּעָלְמָא דָּרְשִׁי קַל וָחוֹמֶר וְשָׁאנֵי הָכָא דְּאָמַר קְרָא אִישָׁהּ יְקִימֶנּוּ וְאִישָׁהּ יְפֵרֶנּוּ אֶת שֶׁבָּא לִכְלַל הָקֵם בָּא לִכְלַל הָפֵר אֶת שֶׁלֹּא בָּא לִכְלַל הָקֵם לֹא בָּא לִכְלַל הָפֵר
מַתְנִי' הֲפָרַת נְדָרִים כׇּל הַיּוֹם יֵשׁ בַּדָּבָר לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר
כֵּיצַד נָדְרָה בְּלֵילֵי שַׁבָּת יָפֵר בְּלֵילֵי שַׁבָּת וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ נָדְרָה עִם חֲשֵׁכָה מֵפֵר עַד שֶׁלֹּא תֶּחְשַׁךְ שֶׁאִם חָשְׁכָה וְלֹא הֵפֵר אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר
גְּמָ' תַּנְיָא הֲפָרַת נְדָרִים כׇּל הַיּוֹם רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אָמְרוּ מֵעֵת לְעֵת מַאי טַעְמָא דְּתַנָּא קַמָּא אָמַר קְרָא בְּיוֹם שׇׁמְעוֹ
וְרַבָּנַן מַאי טַעְמַיְיהוּ דִּכְתִיב מִיּוֹם אֶל יוֹם
וּלְתַנָּא קַמָּא הָא כְּתִיב מִיּוֹם אֶל יוֹם אִיצְטְרִיךְ דְּאִי בְּיוֹם שׇׁמְעוֹ הֲוָה אָמֵינָא בִּימָמָא אִין בְּלֵילְיָא לָא כְּתִיב מִיּוֹם אֶל יוֹם
וּלְמַאן דְּאָמַר מִיּוֹם אֶל יוֹם הָא כְּתִיב בְּיוֹם שׇׁמְעוֹ אִיצְטְרִיךְ דְּאִי כְּתִיב מִיּוֹם אֶל יוֹם הֲוָה אָמֵינָא מֵחַד בְּשַׁבָּא לְחַד בְּשַׁבָּא לֵיפַר לָהּ כְּתִיב בְּיוֹם שׇׁמְעוֹ
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אֵין הֲלָכָה כְּאוֹתוֹ הַזּוּג לֵוִי סָבַר לְמִיעְבַּד כְּהָנֵי תַּנָּאֵי אֲמַר לֵיהּ רַב הָכִי אָמַר חֲבִיבִי אֵין הֲלָכָה כְּאוֹתוֹ הַזּוּג
חִיָּיא בַּר רַב שָׁדֵי גִּירָא וּבָדֵיק רַבָּה בַּר רַב הוּנָא יָתֵיב וְקָאֵים

רש"י

אין בעלמא דרשי קל וחומר. כי האי גוונא כדאשכחן לגבי נערה וזרעים טמאים: ושאני הכא. להכי לא דרשי בנדרים קל וחומר דאמר קרא וכו' הלכך לא מצי מפר אלא לאחר שנדרה שבא לכלל הקם: מתני' נדרה בלילי שבת. יכול להפר לה כל אותו ליל שבת ויום שבת והוא הדין נמי כי נדרה במ''ש שיפר כל אותו היום בא' בשבת אלא הא דנקיט לילי שבת משום דאשמועי' במה שאמרו הפרת נדרים כל היום כלילי שבת ויומו שהלילה הולך אחר היום כדכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום אחד אבל לא ליום ולילה שאם נדרה ביום ולא הפר לה שוב אינו יכול להפר לה משתחשך שאין הפרת נדרים אלא אותו יום שנדרה ומשחשכה כבר נכנס יום אחר: גמ' מיום אל יום. משמע מאותה שעה ביום זה עד יום המחרת באותה שעה: ביממא אין. דיום שמעו משמע יממא ולא לילה להכי כתיב מיום אל יום דמשמע יום שלם: הא כתיב ביום שמעו. דמשמע אותו היום בלבד ולא למחר: דאי מיום אל יום הוה משמע מחד בשבא לחד בשבא. דהכי משמע מיום אל יום שכמוהו דהיינו שבוע שלם להכי כתיב ביום שמעו ביום אחד שלם מעל''ע: אין הלכה כאותו הזוג. רבי יוסי ור''א דאמרי מעת לעת: חייא בר רב הוה שדי גירא ובדיק. שלא היה מעיין כל כך בנדר אלא כמו שהיה עוסק במלאכתו שהיה יורה החץ מתוך כך בדיק ליה לנדר: יתיב וקאים. שלא היה יושב במקום אחד אלא עומד ויושב ובדיק ליה:

תוספות

אין תוס' לעמוד זה

ר"ן
ומהדרינן אין בעלמא דרשינן ק''ו אלא דשאני הכא דאתא קרא ואפקיה ומקשו הכא א''כ דאי לאו קרא מודו רבנן לר''א בק''ו דידיה מאי מהדרי ליה מקוה יוכיח דהא אינהו גופייהו מודו ליה אלא דקרא קדרשי ואיכא למימר דהכי אמרי ליה לא תדחוק נפשך למדחי דרשא דילן משום קל וחומר דידך דמקוה יוכיח דאיכא למידן קל וחומר ואתא קרא ואפקיה דמקוה שאינו מציל מדרשא נפקא לן מדכתיב ונוגע בנבלתם יטמא הלל אומר אפילו הן בתוך המים ואדם שמציל על טהרה בלועה מקרא נמי נפיק אלמא אתי קרא לאפוקי ק''ו וכי האי גוונא בהפר' נדרים נמי לא תפלוג אדרשא דילן לקיומי ק''ו (דילן) [דילך] דכי היכי דהתם את גופך מודית דאתא קרא ואפקיה הכא נמי אתא קרא ואפקיה ונהי דעד השתא הוה סברינן למימר דרבנן פרכי ליה דליכא למידן בכי האי גוונא קולא וחומרא כלל במסקנא דסוגיין מסקי' דהכי קאמרי ליה מקוה יוכיח דאתי קרא ומפיק ק''ו כי האי גוונא: מתני' הפרת נדרים כל היום. יום השמיעה: להקל ולהחמיר. לאו דוקא להקל ולהחמיר דהא לא שייכא קולא וחומרא הכא אלא ה''ק פעמים שזמנו מרובה פעמים שזמנו מועט לאפוקי מעת לעת דלעולם זמנו שוה: נדרה בלילי שבת. ה''ה בחול והאי דנקט שבת מילתא אגב אורחיה קמ''ל דמפירין נדרים בשבת ואע''פ שאינן לצורך השבת וכדדייקינן בגמרא: נדרה בלילי שבת. בכניסתו מפר בלילי שבת וביום השבת עד שתחשך והיינו להקל: נדרה עם חשכה. שנדרה בשבת סמוך לחשכה מפר עד שלא תחשך והיינו להחמיר ובדין הוא דליתני אינו מפר אלא (לכשתחשך) כיון דלהחמיר קתני אלא להכי תנא האי לישנא משום דשייך ביה טפי מאי דמסיים מלתיה שאם קודם חשכה לא הפר אינו יכול להפר דאשמועינן בהאי לישנא דמפירין נדרים בשבת אפילו שלא לצורך השבת לפי שזמנה עובר שאם קודם חשכה לא הפר שוב אינו יכול להפר: גמ' אמר קרא ביום שמעו. דמשמע יום השמיעה בלבד: דכתיב מיום אל יום. דמשמע מעת לעת שיעור שיש בין תחילת יום אחד לתחילת יום אחר דהיינו עשרים וארבעה שעות: הוה אמינא ביממא אין בלילה לא. דדילמא יום הכי משמע: כתיב מיום אל יום. דמשמע מסוף יום שלפני שמיעה עד סוף יום של שמיעה דהיינו נדרה בתחילת הלילה שמפר הלילה והיום עד סופו: מן חד בשבא לחד בשבא. דהכי משמע קרא מיום שמיעה עד יום כיוצא בו: כתיב ביום שמעו. דאינו מפר אלא יום שמיעה וכיון שכן על כרחיך כי כתיב מיום אל יום אינו אלא ליתן שיעור ארבעה ועשרים שעות: חביבי. ר' חייא שהיה דודו של רב וקי''ל הכי דהפרת נדרים כל היום ותו לא וכסתם מתני': חייא בר רב שדי גירא ובדיק. אגב גררא דרב מייתי הכא הא דחייא בר רב שדי גירא ובדיק בעוד שהיה מתעסק לירות חצים היה בודק אדם הבא לפניו להתיר נדרו שואלו אם מתחרט ומתירו דקסבר פותחין בחרטה ומשום הכי לא היה צריך עיון למצוא פתח: יתיב וקאים. שלא היה מדקדק בדבר אלא עומד ויושב כמו שהיה מזדמן לו:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר