|
טקסט הדף מנוקד
בְּקִיטוֹנָא דְבֵי רַב עוֹמֵד יְחִידִי וּבַלַּיְלָה
אָמַר רַבָּה אָמַר רַב נַחְמָן הֲלָכָה נִשְׁאָלִין נְדָרִים עוֹמֵד יְחִידִי וּבַלַּיְלָה וּבַשַּׁבָּת וּבִקְרוֹבִים וַאֲפִילּוּ הָיָה לָהֶן פְּנַאי מִבְּעוֹד יוֹם עוֹמֵד וְהָתַנְיָא יָרַד רַבָּן גַּמְלִיאֵל מִן הַחֲמוֹר וְנִתְעַטֵּף וְיָשַׁב וְהִתִּיר לוֹ נִדְרוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל סָבַר פּוֹתְחִין בַּחֲרָטָה מִיעְקַר נִדְרָא בָּעִינַן וּבָעֵי עַיּוֹנֵי אַהָכִי יָשַׁב וְרַב נַחְמָן סָבַר אֵין פּוֹתְחִין בַּחֲרָטָה וַאֲפִילּוּ מְעוּמָּד אֲמַר לֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן חֲזִי מָר הַאי מֵרַבָּנַן דַּאֲתָא מִמַּעְרְבָא וְאָמַר אִיזְדְּקִיקוּ לֵיהּ רַבָּנַן לִבְרֵיהּ דְּרַב הוּנָא בַּר אָבִין וּשְׁרוֹ לֵיהּ נִדְרֵיהּ וַאֲמַרוּ לֵיהּ זִיל וּבְעִי רַחֲמֵי עַל נַפְשָׁךְ דַּחֲטָאת דְּתָנֵי רַב דִּימִי אֲחוּהּ דְּרַב סָפְרָא כׇּל הַנּוֹדֵר אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְקַיְּימוֹ נִקְרָא חוֹטֵא אָמַר רַב זְבִיד מַאי קְרָא וְכִי תֶחְדַּל לִנְדֹּר לֹא יִהְיֶה בְךָ חֵטְא הָא לֹא חָדַלְתָּ אִיכָּא חֵטְא תַּנְיָא הָאוֹמֵר לְאִשְׁתּוֹ כׇּל נְדָרִים שֶׁתִּדּוֹרִי אִי אֶפְשִׁי שֶׁתִּדּוֹרִי אֵין זֶה נֶדֶר לֹא אָמַר כְּלוּם יָפֶה עָשִׂית וְאֵין כְּמוֹתֵךְ וְאִם לֹא נָדַרְתְּ מַדִּירֵךְ אֲנִי דְּבָרָיו קַיָּימִין לֹא יֹאמַר אָדָם לְאִשְׁתּוֹ בְּשַׁבָּת מוּפָר לִיכִי בָּטֵיל לִיכִי כְּדֶרֶךְ שֶׁאוֹמֵר לָהּ בַּחוֹל אֶלָּא אוֹמֵר לָהּ טְלִי וְאִכְלִי טְלִי וּשְׁתִי וְהַנֶּדֶר בָּטֵל מֵאֵלָיו אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן וְצָרִיךְ שֶׁיְּבַטֵּל בְּלִבּוֹ תַּנְיָא בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים בַּשַּׁבָּת מְבַטֵּל בְּלִבּוֹ בַּחוֹל מוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה מְבַטֵּל בְּלִבּוֹ וְאֵין צָרִיךְ לְהוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן חָכָם שֶׁאָמַר בִּלְשׁוֹן בַּעַל וּבַעַל שֶׁאָמַר בִּלְשׁוֹן חָכָם לָא אָמַר כְּלוּם דְּתַנְיָא זֶה הַדָּבָר הֶחָכָם מַתִּיר וְאֵין בַּעַל מַתִּיר שֶׁיָּכוֹל וּמָה חָכָם שֶׁאֵין מֵפֵר מַתִּיר בַּעַל שֶׁמֵּפֵר אֵינוֹ דִּין שֶׁמַּתִּיר תַּלְמוּד לוֹמַר רש"יוהתניא. במסכת עירובין (דף סד:): ירד ר''ג וישב כו'. אלמא דבעי ישיבה: ר''ג סבר פותחין בחרטה. דצריך החכם לפתוח לו בתחלת הנדר ולהעמיד תחילת הנדר בטעות שיהא מתחרט על כך כדאמרינן אילו היו עשרה בני אדם שיפייסוך באותה שעה דהשתא עקר ליה לנדריה לגמרי דכמאן דלא הוי נדר דמי הלכך הואיל ולא אפשר בהיתר אי לאו דמיעקר נדרא בעי עיוני טפי למיעקרי' ואהכי ישב: ורב נחמן סבר אין פותחין בחרטה. ואי לא אמר בפירו' מיחריטנא שרינן ליה ולא בעי לעיוני ויכול להפר אפילו מעומד: ואמרו ליה זיל בעי רחמי אנפשיך. כך פתחו לו בחרטה: הא לא חדלת. אלא נדרת אית בר חטא: אי אפשי שתידור לא אמר כלום. דאין הפרה בלשון הזה: ואם בא לקיימו ואמר לה יפה עשית שנדרת ואין כמותך אשה חשובה לפי שנדרת ואם לא נדרת אני הייתי מדירך שכל כך ישר בעיני: דבריו קיימין. דאין לך קיום גדול מזה: טלי ואכלי טלי ושתי. להכי נקט הכי משום דהוו דברים שיש בהם עינוי נפש וצרכי שבת נינהו: וצריך שיבטל בלבו. שיאמר בלבו מופר ליכי: חכם שאמר בלשון בעל. מופר ליך: ובעל שאמר בלשון חכם. מותר ליך: תוספותאין תוס' לעמוד זה
ר"ן הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|