סקר
איזו "בבא" הכי קשה?






 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

וּבֵית הִלֵּל סָבְרִי מִשּׁוּם אַוֵּירָא גָּזְרוּ עָלֶיהָ לָא דְּכוּלֵּי עָלְמָא מִשּׁוּם גּוּשָׁהּ גָּזְרוּ עָלֶיהָ וּבֵית שַׁמַּאי סָבְרִי בִּסְתָם נְזִירוּת קָנֵיסְנָא וּבֵית הִלֵּל סָבְרִי כִּי קָנֵיסְנָא בִּתְחִילַּת נְזִירוּת מַעֲשֶׂה בְּהֵילֵנִי הַמַּלְכָּה וְכוּ' אִיבַּעְיָא לְהוּ בְּשֶׁנִּטְמֵאת וְאַלִּיבָּא דְּבֵית שַׁמַּאי אוֹ דִּלְמָא בְּשֶׁלֹּא נִטְמֵאת וְאַלִּיבָּא דְּבֵית הִלֵּל תָּא שְׁמַע עָלְתָה לָאָרֶץ וְהוֹרוּהָ בֵּית הִלֵּל שֶׁתְּהֵא נְזִירָה עוֹד שֶׁבַע שָׁנִים אֲחֵרוֹת וְכוּ' וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ בְּשֶׁנִּטְמֵאת וְאַלִּיבָּא דְּבֵית שַׁמַּאי אִי הָכִי רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לֹא הָיְתָה נְזִירָה אֶלָּא אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה וּשְׁלֹשִׁים יוֹם מִיבְּעֵי לֵיהּ תַּנְיָא נָמֵי הָכִי רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּאָמַר קְרָא זֹאת תּוֹרַת הַנָּזִיר הַתּוֹרָה אָמְרָה כִּי נִטְמָא בְּיוֹם מְלֹאת תֵּן לוֹ תּוֹרַת נָזִיר מַתְנִי' מִי שֶׁהָיוּ שְׁתֵּי כִּיתֵּי עֵדִים מְעִידוֹת אוֹתוֹ אֵלּוּ מְעִידִים שֶׁנָּזַר שְׁתַּיִם וְאֵלּוּ מְעִידִים שֶׁנָּזַר חָמֵשׁ בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים נֶחְלְקָה הָעֵדוּת וְאֵין כָּאן נְזִירוּת וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים יֵשׁ בִּכְלַל חָמֵשׁ שְׁתַּיִם שֶׁיְּהֵא נָזִיר שְׁתַּיִם גְּמָ' מַתְנִיתִין דְּלָא כִּי הַאי תַּנָּא דְּתַנְיָא רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא אוֹמֵר לֹא נֶחְלְקוּ בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל עַל שְׁתֵּי כִּיתֵּי עֵדִים אַחַת אוֹמֶרֶת שְׁתַּיִם וְאַחַת אוֹמֶרֶת חָמֵשׁ שֶׁיֵּשׁ בִּכְלַל חָמֵשׁ שְׁתַּיִם עַל מָה נֶחְלְקוּ עַל כַּת אַחַת אֶחָד אוֹמֵר שְׁתַּיִם וְאֶחָד אוֹמֵר חָמֵשׁ שֶׁבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים נֶחְלְקָה עֵדוּתָן וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים יֵשׁ בִּכְלַל חָמֵשׁ שְׁתַּיִם אָמַר רַב הַכֹּל מוֹדִים בְּמוֹנֶה אֲמַר לֵיהּ רַב חָמָא לְרַב חִסְדָּא מַאי קָאָמַר אִילֵּימָא אֶחָד אוֹמֵר חָמֵשׁ וְלֹא שְׁתַּיִם וְאֶחָד אוֹמֵר שְׁתַּיִם וְלֹא חָמֵשׁ הָא קָא מַכְחֲשִׁי אַהֲדָדֵי אֶלָּא אֶחָד אוֹמֵר אַחַת וּשְׁתַּיִם וְאֶחָד אוֹמֵר שָׁלֹשׁ אַרְבַּע חָמֵשׁ


רש"י

וב''ה סברי משום אוירא גזרו. וחמירא טומאתה ומשום הכי צריכה דתיהוי כבתחלה: לא דכ''ע משום גושה גזרו. דקילא טומאה והאי דאמרו לה דתיהדר לנזירותה קנסא בעלמא הוא דקנסוה. איבעיא להו. הא דא''ר יהודה דלא היתה נזירה אלא י''ד בשנטמאת קאמר: ואליבא דב''ש . דכשעלתה לארץ והיתה עושה ל' יום כב''ש נטמאת בטומאת מת וסתרה את הכל ועשתה ז' שנים אחרים כבתחלה: או דלמא שלא נטמאת. אלא בשביל שבאת בארץ העמים ועלתה לא''י עשתה ז' שנים כבתחלה ואליבא דב''ה: ת''ש עלתה לארץ ואי ס''ד. כו'. ואי ס''ד כשנטמאת ואליבא דב''ש אי הכי י''ד שנה ול' יום מיבעיא ליה שהרי בתוך ל' נטמאת וסתרה כל שלמפרע ז' שנה ול' יום א''כ ז' שנים ול' יום היה לה למנות תחתיהן אלא מדלא תני הכי אלא י''ד שנה ש''מ דבלא נטמאת מיירי ר' יהודה ואליבא דב''ה. ע''א איבעיא להו הא דא''ר יהודה לא היתה נזירה אלא י''ד שנה כשנטמאת עוד טומאה אחרת בסוף שבעה ראשונים אבל לא יום מלאת ועדיין יש לה יום אחד או ב' מן הז' שנים ולבסוף ז' שנים עלתה לארץ ומנתה ז' שנים אחרות שהרי סותרת ז' שנים ראשונים לד''ה דהא נטמאת הרי י''ד שנה ולהכי לא אמרי ב''ש דצריכה למנות ל' יום בארץ דהא סגי לה באותן ז' שנים שהיא מונה בארץ תא שמע עלתה לארץ כו' ואי ס''ד כשנטמאת ואליבא דב''ש דנטמאת בסוף ז' ראשונים וחזרה ונטמאת בסוף י''ד כדאמר ת''ק אי הכי י''ד שנה ול' יום איבעי ליה לרבי יהודה למימר דכיון שנטמאת בסוף י''ד דיום מלאת היתה צריכה למנות עוד ל' דהא ס''ל דכי נטמאת ביום מלאת מונה ל' תניא נמי הכי דלר' יהודה אית ליה דכי נטמאת ביום מלאת מונה ל' וכיון דס''ל הכי ודאי הא דא''ר יהודה לא היתה נזירה אלא י''ד שנה בשלא נטמאת וקא פליג אתנא קמא דסבירא ליה לרבי יהודה דלא נטמאת כלל אלא לסוף שבע שנים עלתה לארץ והורוה שתהא נזירה עוד שבע שנים. ובלשון הזה דן ר''א ב''ר יצחק הלוי לפני רבינו וקבלה (כ''ל ז''ה גליו''ן: כת אחת. אחד אומר שתי שנים קיבל עליו נזירות ואחד אומר חמש שנים: שב''ש אומרים נחלקה העדות. הואיל ואין שם ב' עדים על ב' שנים: וב''ה אומרים. מ''מ שניהם מעידים על ב' שנים ויש בכלל חמש שתים ולא נחלקה עדותן אבל בשני כיתי עדים אחת אומרת שתים ואחת אומרת חמש דברי הכל יש בכלל חמש שתים: אמר רב הכל מודים במונה. שנחלקה עדותן: מאי קאמר אילימא באחד אומר חמש ולא שתים ואחד אומר שתים ולא חמש. פשיטא דנחלקה עדותן דהא קא מכחשי אהדדי: אלא. כגון שהאחד אומר אחת שתים והאחד אומר שלש ארבע חמש:

תוספות

לימא בהא קמיפלגי דב''ש סברי ארץ העמים משום גושא גזרו וב''ה סברי משום אוירא גזרו. אית ספרים דגרסי הכי דב''ש סברי ארץ העמים משום גושא גזרו עליה ולא על אוירא ומותר ליכנס בה בשידה תיבה ומגדל וב''ה סברי אפילו על אוירא גזרו ומש''ה החמירו לסתור הכל וקשה לגירסא זו דמאי טעמא דב''ש דנהי דלא גזרו כי אם משום גושא מ''מ לסתור הכל מידי דהוה אבית הקברות דאינו מטמא באויר ואפ''ה סותר הכל לכן נראה דגרסינן איפכא ב''ש סברי משום אוירא גזרו והחמירו בארץ העמים וב''ה סברי משום גושא גזרו וא''ת והשתא נמי מאי טעמא דב''ש אטו משום דהחמירו בה יותר מקבר לא יסתור אלא ל' וי''ל דאין הכי נמי דכיון דהחמירו בה לגזור על אוירא גלוי לכל דאותה טומאה אינה אלא מדרבנן ולכך סגי לן דיסתור שלשים יום דלא מיחלפא בטומאה דאורייתא וב''ה סברי משום גושא גזרו וכיון דדינה כקבר צריך שיסתור הכל ומשום דמיחלפא ארץ העמים בקברות וכענין סברא זו איכא בפ' כהן גדול (לקמן דף נד:) דקאמר אי משום אוירא ל''ל הזאה אבל אי משום גושא ניחא דטעמא דהזאה כשאר טומאות ולפ''ז ה''ג לא דכ''ע משום אוירא גזרו ולכך ניחא לב''ש דלא קניס אלא ל' יום וב''ה סברי אע''ג דגלוי לכל דטומאה דרבנן הוא ואינה כשאר אהל קנסינן ליה בתחילת נזירות ובקנסא הוא דפליגי: בשנטמאת ואליבא דב''ש. [אמר] רבי יהודה דהוצרכה למנות ל' יום בא''י ונטמאה בסוף ל' יום בא''י ומנתה עוד ז' שנים שהרי הוצרכה לסתור כל נזירות ונמצא דלר' יהודה היתה י''ד שנים ול' יום והיינו דוקא לב''ש דאין צריך למנות בא''י רק ל' יום לבד דאי לב''ה זקוקה לחזור ולמנות בא''י ז' שנים אחרים אי נטמאת בסוף מנין כנטמאת דלעיל היה כך שנטמאה בסוף מנין של הארץ וא''כ היתה צריכה להא נזירות כ''א שנה או דלמא בשלא נטמאת ודר' יהודה אליבא דב''ה דוקא . דלב''ש לא הוצרכה לי''ד שנים ובז' שנים ול' יום סגי: תא שמע עלתה לא''י וכו' ואי ס''ד בנטמאת ואליבא דב''ש אי הכי ר' יהודה אומר לא היתה נזירה אלא י''ד שנה י''ד שנה ול' יום מיבעי ליה. ולא גרסינן מה שכתוב בספרים ועוד מתניתין וא''ת ודלמא ל' יום היו מובלעים בז' שנים הראשונים כגון שעשתה בחו''ל ז' שנים חסר חדש ושלשים יום דקנסא בארץ [הרי] ז' שנים ולא יותר ונטמאה בסוף ל' יום של הקנס ועשתה עוד ז' שנים הרי י''ד בין הכל ועוד קשה למה לו להאריך דברי ת''ק לא יביא אלא דברי ר' יהודה לדקדק מהם וי''ל דמש''ה מייתי דברי ת''ק לאוכוחי דלת''ק לא מיירי בהבלעה דקתני ולבסוף שבע שנים נטמאת ונמצאת נזירה כ''א שנה (ול' יום) [א''כ] גם דברי ר' יהודה לא מיירי בהבלעה וא''כ י''ד שנים ושלשים יום מיבעי ליה: מי שהיו שתי כתי עדים מעידות אותו אלו מעידין שנדר שני נזירות ואלו מעידין שנדר חמש נחלקה עדותן. ואין כאן נזירות כלל וא''ת היכי דמי אם שתק הנודר שתיקה כהודאה דמיא וי''ל שהנודר מכחיש כל אחת ואחת דאי מודה לאחת למה לא יהיה כהודאתו א''נ באומר איני יודע והשתא צריך לידון לפי העדות א''נ כששותק ובאו שתי הכיתות יחד דלא הוי שתיקותיה כהודאה דלאו מודה הוא דאמר מה לי להכחישן הא שתיהן מכחישין זה את זה וב''ה אומרים יש בכלל חמש שתים [ומונה] ב' דהוי כאילו אמרו שתיהן שתים נדרת: קתני רישא ב''ש כו'. כל זה לא היה צריך דודאי ברישא קיימינן ולשון נזיר משונה: מתניתין. דקתני דפליגי ב''ש וב''ה בשתי כתי עדות [דלא כהאי] תנא דר' ישמעאל: אמר רב הכל מודים במונה. שנחלקה העדות לרבי ישמעאל דאמר דפליגי בית שמאי ובית הלל בכת אחת היינו כשאומר אחד שתים ואחד אומר חמש אבל אם מונה כדמסיק ואזיל נחלקה העדות: מאי קאמר. כלומר והיכי דמי מונה דקאמר אילימא דקא מכחשי אהדדי להדיא כדקאמר חמש ולא שתים כו' פשיטא דנחלקה עדותן ומאי קא משמע לן רב

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר