|
טקסט הדף מנוקד
לֹא אִם אָמַרְתָּ בְּזָכָר שֶׁכֵּן אִיסּוּר אֶחָד תֹּאמַר בִּנְקֵבָה שֶׁשְּׁנֵי אִיסּוּרִין
מַאי שְׁנֵי אִיסּוּרִין לָאו אִיסּוּר נְבֵילָה וְחוּלִּין בַּעֲזָרָה מַתְקֵיף לַהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא וְדִילְמָא מִיחַיַּיב עֲלֵיהּ מִשּׁוּם דְּמִיתְחֲזֵי כִּתְרֵין אִיסּוּרִין מִדְּרַבָּנַן לֵימָא כְּתַנָּאֵי עַד מָתַי מַדִּיר אֶת בְּנוֹ בְּנָזִיר עַד שֶׁיָּבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת דִּבְרֵי רַבִּי רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עַד שֶׁיַּגִּיעַ לְעוֹנַת נְדָרִים מַאי לָאו תַּנָּאֵי הִיא דְּרַבִּי סָבַר הֲלָכָה הִיא בְּנָזִיר וְאַף עַל גַּב דְּהִגִּיעַ לְעוֹנַת נְדָרִים מַדִּיר לֵיהּ וְאָזֵיל עַד דְּמַיְיתֵי שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת וְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה דְּאָמַר עַד שֶׁיַּגִּיעַ לְעוֹנַת נְדָרִים סָבַר כְּדֵי לְחַנְּכוֹ בְּמִצְוֹת וְכֵיוָן דְּנָפֵיק מֵרְשׁוּתֵיהּ תּוּ לָא מִיחַיַּיב אָמְרִי לָא דְּכוּלֵּי עָלְמָא הֲלָכָה הִיא בְּנָזִיר וְהָכָא בְּמוּפְלָא הַסָּמוּךְ לְאִישׁ קָמִיפַּלְגִי רַבִּי סָבַר מוּפְלָא הַסָּמוּךְ לְאִישׁ דְּרַבָּנַן וְאָתְיָא דְּאוֹרָיְיתָא דָּחֲיָא דְּרַבָּנַן וְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה סָבַר מוּפְלָא הַסָּמוּךְ לְאִישׁ דְּאוֹרָיְיתָא וְאִיבָּעֵית אֵימָא דְּכוּלֵּי עָלְמָא כְּדֵי לְחַנְּכוֹ בְּמִצְוֹת וּמוּפְלָא הַסָּמוּךְ לְאִישׁ דְּרַבָּנַן הִיא רַבִּי סָבַר אָתֵי חִינּוּךְ דְּרַבָּנַן וְדָחֵי מוּפְלָא הַסָּמוּךְ לְאִישׁ דְּרַבָּנַן וְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה דְּאָמַר עַד שֶׁיַּגִּיעַ לְעוֹנַת נְדָרִים קָסָבַר לָא אָתֵי חִינּוּךְ דְּרַבָּנַן וְדָחֵי מוּפְלָא הַסָּמוּךְ לְאִישׁ לֵימָא הָנֵי תַּנָּאֵי כִּי הָנֵי תַּנָּאֵי דְּתַנְיָא מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי חֲנִינָא שֶׁהִדִּירוֹ אָבִיו בְּנָזִיר וֶהֱבִיאוֹ לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְהָיָה רַבָּן גַּמְלִיאֵל בּוֹדְקוֹ לֵידַע אִם הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת אִם לֹא הֵבִיא רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר לֵידַע אִם הִגִּיעַ לְעוֹנַת נְדָרִים אִם לָאו אָמַר לוֹ רַבִּי אַל תִּצְטַעֵר לְבוֹדְקֵנִי אִם קָטָן אֲנִי אֶהְיֶה בִּשְׁבִיל אַבָּא אִם גָּדוֹל אֲנִי אֶהְיֶה בִּשְׁבִיל עַצְמִי עָמַד רַבָּן גַּמְלִיאֵל וּנְשָׁקוֹ עַל רֹאשׁוֹ אָמַר מוּבְטָח אֲנִי בָּזֶה שֶׁמּוֹרֶה הֲלָכָה בְּיִשְׂרָאֵל אָמְרוּ לֹא הָיוּ יָמִים מוּעָטִים עַד שֶׁהוֹרָה הוֹרָאָה בְּיִשְׂרָאֵל בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה דְּאָמַר עַד שֶׁיַּגִּיעַ לְעוֹנַת נְדָרִים הַיְינוּ דְּקָאָמַר אִם קָטָן אֲנִי אֶהְיֶה בִּשְׁבִיל אַבָּא אֶלָּא לְרַבִּי דְּאָמַר עַד שֶׁיָּבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת וְאִם גָּדוֹל אֲנִי אֶהְיֶה בִּשְׁבִיל עַצְמִי רש"י
אמרת לא אם אמרת בזכר. לכך הוא נאכל: שכן. אין בו אלא איסור אחד דדילמא שומן הוא מאי דאכל והשתא קמייתי חולין לעזרה: תאמר בנקבה. דדילמא רוח הפילה או דבר שלא נתחייבה עליה קרבן וקא פגע בשני איסורין: מאי שני. דקאמר דקא משוי לה למליקה ואית בה איסור נבילה וחולין בעזרה אלמא דסבירא ליה לר' יוסי דשחיטת העוף מן התורה וחולין בעזרה מן התורה: ה''ג מתקיף לה רב אחא בר איקא דילמא. מאי שני איסורין בתרין איסורין מדרבנן דאיסור מליקה ואיסור חולין בעזרה ליתא אלא מדרבנן: עד שיביא שתי שערות. דהיינו עד בן שלש עשרה שנה דמבן י''ב שנה ועד י''ג שנה אם אדם יודע לשם מי נדר ולשם מי הקדיש דבריו קיימין והכי תנן במסכת נדה בפרק יוצא דופן (דף מה:): מאי לאו תנאי היא . ורבי דאמר עד שיביא שתי שערות קסבר דהלכה היא בנזיר שהאיש מדיר את בנו בנזיר ומשום הכי מדיר ליה עד שיביא שתי שערות ואע''ג שהגיע לעונת נדרים: ורבי יוסי בר' יהודה. סבר דטעמא לא הוי אלא כדי לחנכו במצות והילכך כיון דהגיע לעונת נדרים ונפיק ליה מרשותיה תו לא מיחייב לחנכו במצות והיינו דקאמר עד שיגיע לעונת נדרים: מופלא הסמוך לאיש. קטן שיודע להפלות ולומר בזמן שהוא סמוך לאיש דהיינו בן י''ג לשם מי נדר לשם מי קידש: רבי סבר מופלא הסמוך לאיש מדרבנן הוא. דבודקין את נדריו אם יודע למי נדר שמקיים את דבריו והילכך הלכה למשה מסיני היא בנזיר דהאב מדיר את בנו בנזיר אתי דאורייתא ודחי דרבנן: ור' יוסי ברבי יהודה סבר מופלא הסמוך לאיש מדאורייתא. נדרי מעליא הוו וכיון דמדאורייתא נפיק ליה מרשותיה דאב תו לא חיילי עלויה נדרי דאב איש הוי מבן י''ג שנה ולא בפחות שלא מצינו בכל התורה שיהא קרוי איש בפחות מבן י''ג אבל בבן י''ג מצינו שקראו הכתוב איש כדכתיב (בראשית לד) ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי איש חרבו וגמירי שמעון ולוי בההיא שעתא בני י''ג שנה הוו והרוצה לחשוב יצא ויחשוב.: ה''ג ואיבעית אימא דכולי עלמא כדי לחנכו במצות ומופלא הסמוך לאיש דרבנן ורבי דאמר עד שיביא שתי שערות דקסבר אתי חינוך כו': רבי יוסי אומר לידע וכו': בשלמא לר' יוסי. דאמר האיש אינו מדיר את בנו אלא עד שיגיע לעונת נדרים: היינו דקאמר אם קטן אני. שלא הגעתי לעונת נדרים אהא נזיר בשביל אבא ואם גדול אני שהגעתי לעונת נדרים אהא בשביל עצמי: אלא לרבי. הא אע''ג דהוי גדול דהגיע לעונת נדרים ברשותיה: דאבוה קאי להזירו האמר עד שיביא שתי שערות ביד האב להזיר את בנו:
תוספות
אמרת לא. אמור מעצמך שלזה לא נקישם אם אמרת בזכר שבו [איסור] אחד דחולין בעזרה קאכיל תאמר בנקיבה שיש שני איסורין חולין בעזרה ואיסור נבלה לכך מביאה חטאת העוף ואינו נאכל אלמא אית ליה. דין שחיטה לעוף מן התורה וחולין שנשחטו בעזרה דאורייתא: מתקיף לה רב אחא בריה דרב איקא דילמא תרין איסורין דרבנן. אבל דאורייתא לא הויין תרי איסורי דאין שחיטה לעוף מן התורה וחולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא וצ''ע אם ההיקשא דרשה גמורה היכי קאמר לא אם אמרת בזכר שכן איסור אחד תאמר בנקבה שכן שני איסורין דרבנן הא אין משיבים בהיקש ויש לומר דודאי ההיקש דרשה גמורה לענין שיש תקנה לספק יולדת במה שמביאה חטאת העוף אבל מה שאמר התנא שאינו נאכל חומרא דרבנן הוא ומן התורה הוא נאכל דאין שחיטה לעוף וחולין בעזרה אין דאורייתא ורבנן החמירו למ''ד דאית ליה בעלמא חולין שנשחטו בעזרה דאורייתא וקיימא לן בכל דוכתי דחטאת העוף בא על הספק ע''כ דרשה גמורה הוא שהרי מליקת העוף הוי כשחיטת חולין והכי מוכח כל הסוגיא כך לשון רש''י (בכריתות דף ז:): לימא כתנאי וכו' עד שיביא שתי שערות. דהיינו מיום י''ג שנה ויום אחד ואילך רבי יוסי בר' יהודה אומר עד שיגיע לעונת נדרים היינו שנת י''ג די''ב שנה נדריו נבדקין: ואע''ג דהגיע לעונת נדרים [מדיר] ליה. דמופלא סמוך לאיש דרבנן דמן התורה הוא קטן וברשות אביו הוא: כיון דנפק ליה מרשותיה. בעצמו מצי לידור בנזיר אם ירצה תו לא מיחייב וכ''ע מופלא סמוך לאיש מדרבנן: אתיא דאורייתא. נזירות דאביו ודחי יציאתו מרשות אביו דלא הוי אלא מדרבנן ואפילו סמוך לאיש כי בדקינן ליה דיודע להפלות: ואיבעית אימא כ''ע כדי לחנכו ומופלא סמוך לאיש דרבנן. וקשה היכי מצי סבר לחנכו דבפרק שני דחולין (דף כח.) משמע דיש שחיטה לעוף מן התורה וא''כ היכי אכיל מליקה וצ''ל דלהך לישנא נימא דנייתי ולא יאכל כמו חטאת העוף שבא על הספק [בפ' כל שעה] (פסחים דף כח.): לימא הני תנאי כי הני. דפליגי אם מדירו [עד] שתי שערות או עד שיגיע [לעונת נדרים ולימא] לאו דוקא דבזה ליכא שום דחוי וה''נ איכא בפרק כל שעה (שם דף לח.): והביאו לפני ר''ג לבדקו. פי' ר''ת באותו יום הביאו לפני רבן גמליאל למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה וקאמר ת''ק לידע אם הביא שתי שערות אם לא הביא והיה יתר מבן י''ג שנה ויום אחד: רבי יוסי אומר. ובתוספתא. גרסינן ר' יוסי ב''ר יהודה לידע אם הגיע לעונת נדרים שהיה יתר מי''ב שנה ויום אחד דנדריו נבדקין: אמר לו רבי אל תצטער. אל תטרח לבדקני שהריני נזיר ממה נפשך אם קטן אני אהא בשביל אבי אם גדול אני אהא בשביל עצמי והשתא ס''ד דה''ק אם קטן אני לגבי קבלת נדרים דהיינו לפני הגעתי לעונת נדרים ואם גדול אני לענין קבלת נדרים דהיינו כשהגיע לעונת נדרים ולכך קמייתי הש''ס בשלמא לר' יוסי ב''ר יהודה דאמר דאף מי שהגיע לעונת נדרים לא מצי אביו מדיר ליה היינו דקאמר אם קטן כו' ואם גדול אני אהא בשביל עצמי דמשמע שאין אביו יכול להדירו:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|