|
טקסט הדף מנוקד
מִשְׁנָה רִאשׁוֹנָה אוֹמֶרֶת עַד שֶׁיִּשְׁתֶּה רְבִיעִית יַיִן רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר אֲפִילּוּ שָׁרָה פִּיתּוֹ בְּיַיִן וְיֵשׁ בָּהּ כְּדֵי לְצָרֵף כְּזַיִת חַיָּיב וְחַיָּיב עַל הַיַּיִן בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְעַל הָעֲנָבִים בִּפְנֵי עַצְמָן וְעַל הַחַרְצַנִּים בִּפְנֵי עַצְמָן וְעַל הַזַּגִּים בִּפְנֵי עַצְמָן רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר אֵין חַיָּיב עַד שֶׁיֹּאכַל שְׁנֵי חַרְצַנִּים וְזָג
אֵלּוּ הֵן חַרְצַנִּים וְאֵלּוּ הֵן זַגִּים הַחַרְצַנִּים אֵלּוּ הַחִיצוֹנִים הַזַּגִּים אֵלּוּ הַפְּנִימִים דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר שֶׁלֹּא תִּטְעֶה כְּזוֹג שֶׁל בְּהֵמָה הַחִיצוֹן זוֹג וְהַפְּנִימִי עִינְבָּל גְּמָ' שְׁלֹשָׁה מִינִין אֲסוּרִין בַּנָּזִיר הַטּוּמְאָה כּוּ' הַיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן אִין גֶּפֶן עַצְמוֹ לָא מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי אֶלְעָזָר דְּתַנְיָא רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר אֲפִילּוּ עָלִין וְלוּלָבִין בַּמַּשְׁמָע אִיכָּא דְּאָמְרִי לַהּ אַסֵּיפָא אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא עַד שֶׁיֹּאכַל מִן הָעֲנָבִים כְּזַיִת מִן הָעֲנָבִים אִין מֵהַגֶּפֶן עַצְמוֹ לָא מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי אֶלְעָזָר דְּתַנְיָא רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר אֲפִילּוּ עָלִין וְלוּלָבִין בַּמַּשְׁמָע בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי רַבִּי אֶלְעָזָר דָּרֵישׁ רִיבּוּיֵי וּמִיעוּטֵי רַבָּנַן דָּרְשִׁי כְּלָלֵי וּפְרָטֵי רַבִּי אֶלְעָזָר דָּרֵישׁ רִבּוּיֵי וּמִיעוּטֵי מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר מִיעֵט מִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן רִיבָּה מִיעֵט וְרִיבָּה רִיבָּה הַכֹּל מַאי רִיבָּה רִיבָּה כֹּל מִילֵּי מַאי מִיעֵט מִיעֵט שְׁבִישָׁתָא וְרַבָּנַן דָּרְשִׁי כְּלָלֵי וּפְרָטֵי מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר פָּרַט מִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן כָּלַל מֵחַרְצַנִּים וְעַד זָג חָזַר וּפָרַט פְּרָט וּכְלָל וּפְרָט אִי אַתָּה דָן אֶלָּא כְּעֵין הַפְּרָט מָה הַפְּרָט מְפוֹרָשׁ פְּרִי וּפְסוֹלֶת פְּרִי אַף כֹּל פְּרִי וּפְסוֹלֶת פְּרִי אִי מָה הַפְּרָט מְפוֹרָשׁ פְּרִי גָּמוּר אַף כֹּל פְּרִי גָּמוּר אָמַרְתָּ אִם כֵּן מָה הִנִּיחַ לְךָ הַכָּתוּב בְּמַשְׁמָעוֹ שֶׁלֹּא אֲמָרוֹ עֲנָבִים לַחִים וִיבֵשִׁים הָא כְּתִיבִי יַיִן וָחוֹמֶץ הָא כְּתִיבִי הָא אֵין עָלֶיךָ לָדוּן כְּלָשׁוֹן אַחֲרוֹן אֶלָּא כְּלָשׁוֹן רִאשׁוֹן וּמֵאַחַר שֶׁסּוֹפֵינוּ לְרַבּוֹת כׇּל דָּבָר מָה תַּלְמוּד לוֹמַר מֵחַרְצַנִּים וְעַד זָג לוֹמַר לָךְ כׇּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא פְּרָט וּכְלָל אִי אַתָּה רַשַּׁאי לְמׇשְׁכוֹ וּלְדוּנוֹ כְּעֵין הַפְּרָט אֶלָּא נַעֲשֶׂה כְּלָל מוּסָף עַל הַפְּרָט עַד שֶׁיִּפְרוֹט לְךָ הַכָּתוּב כְּדֶרֶךְ שֶׁפָּרַט לְךָ בַּנָּזִיר אָמַר מָר מָה הַפְּרָט מְפוֹרָשׁ פְּרִי וּפְסוֹלֶת פְּרִי אַף כֹּל פְּרִי וּפְסוֹלֶת פְּרִי פְּרִי עִינְבֵי פְּסוֹלֶת פְּרִי מַאי הִיא חוֹמֶץ אַף כֹּל פְּרִי מַאי הִיא גּוּהַרְקֵי אַף כֹּל דִּפְסוֹלֶת פְּרִי מַאי הִיא אָמַר רַב כָּהֲנָא לְאֵיתוֹיֵי עִינְבֵי דִּכְרִין וְעַד זָג אָמַר רָבִינָא לְאֵיתוֹיֵי דְּבֵין הַבֵּינַיִם אָמַר מָר [אִי] מָה הַפְּרָט מְפוֹרָשׁ פְּרִי גָּמוּר אַף כֹּל פְּרִי גָּמוּר אָמַרְתָּ אִם כֵּן מָה הִנִּיחַ הַכָּתוּב בְּמַשְׁמָעוֹ שֶׁלֹּא אֲמָרוֹ עֲנָבִים לַחִים וִיבֵשִׁים הָא כְּתִיבִי יַיִן וָחוֹמֶץ הָא כְּתִיבִי הָא אֵין עָלֶיךָ לָדוּן כְּלָשׁוֹן אַחֲרוֹן אֶלָּא כְּלָשׁוֹן רִאשׁוֹן וּמֵאַחַר שֶׁסּוֹפֵינוּ לְרַבּוֹת כׇּל דָּבָר מַה תַּלְמוּד לוֹמַר מֵחַרְצַנִּים וְעַד זָג לוֹמַר לָךְ כׇּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא פְּרָט וּכְלָל אִי אַתָּה רַשַּׁאי לְמוֹשְׁכוֹ וּלְדוּנוֹ כְּעֵין הַפְּרָט אֶלָּא נַעֲשֶׂה כְּלָל מוּסָף עַל הַפְּרָט עַד שֶׁיִּפְרוֹט לְךָ הַכָּתוּב רש"יבמשנה ראשונה. היו שונין שאינו חייב עד שישתה רביעית יין בא ר''ע ואמר אפי' שרה פיתו ביין ויש יין מובלע בתוך הפת כדי זית חייב: גמ' עלין ולולבין. של גפן במשמע הכתוב שאמר מכל אשר יעשה מגפן היין לולבין אלו חוטין רכין שבגפן: מיין ושכר יזיר מיעט. יין הראוי להשתכר בו אסור לו אבל מידי אחרינא לא: כל מילי. ואפילו עלין ולולבין: שבישתא. זמורות כדמתרגמינן שריגים שיבשין (בראשית מ): מה הפרט מפורש פרי ופסולת פרי. כגון ענבים ויין וחומץ: אף כל פרי ופסולת. להביא גוהרקי ועינבין דיכרין כדלקמן בסמוך: אף כל פרי גמור. ולא דבר אחר ולא גוהרקי ולא עינבין דיכרין: אם כן. שלא להביא בו אלא פרי גמור: מה הניח לך הכתוב במשמעו שלא אמר. שתהא למד מן הפרט אם ענבים לחים ויבשים הא כתיב כו': אלא כלשון הראשון. אף כל פרי ופסולת פרי שאם אתה אומר אף כל פרי גמור נמצא דאינו מרבה שום דבר בעולם: ומאחר שסופינו לרבות כל דבר. יין וחומץ (ענבים לחים ויבשים) ומרבה יין גוהרקי ועינבין דיכרין מאף כל והיינו דהניח הכתוב במשמעו שלא אמר (וענבים לחים ויבשים): מה ת''ל. פרט האחרון דכתיב מחרצנים ועד זג לא יאכל אי משום דרבי אלעזר בן עזריה ליכתביה לגבי פרטי בתר כללא למה לי: אלא לומר לך כל מקום שאתה מוצא. בכל התורה שיהא שם פרט וכלל בלבד אי אתה רשאי למושכו ולדונו כעין הפרט אלא שהכלל נעשה מוסף על הפרט ואיתרבו להו כל מילי: עד שיפרוט לך הכתוב. שלא תהא מרבה אלא כעין הפרט כדרך שפרט לך בנזיר שלאחר שכתב את הכלל בא וכתב לך פרט מחרצנים ועד זג ור''א סבר כר''א בן עזריה דמוקים ליה להאי מחרצנים ועד זג עד שיאכל שני חרצנים וזג: גוהרקי. ענבים דקין שגדלין בין שאר גרעינין גדולים: ענבי דכרין. ענבים שהתליעו: בין הבינים. אותו דבר הקרוש שבין הזג והחרצן שממנו נעשין שמרים: תוספותוחייב על היין בפני עצמו ועל הענבים בפני עצמן ועל הזגין בפני עצמן. ונראה דעיקר חידוש לת''ק בא לומר חייב על הזגין בפני עצמן אם אכל לבד מן הזגין ואההיא אתא לאפלוגי ר''א בן עזריה ואומר דאינו חייב עד שיאכל שני חרצנים וזג [דחרצנים הם] הגרעינין בענבין וזגין הם הקליפה שלהן ומרבה חרצנים בלשון רבים וזג בלשון יחיד כדמפרש הש''ס ור''א סבר כר' יוסי דאמר חרצנים אלו הגרעינים: [החרצנים אלו החיצונים]. קליפה שבחוץ [והזגין אלו הם] מבפנים ר' יוסי אומר. ולאפלוגי הוא דאתא ופירש המקרא להיפך אלו הקליפה החיצונה וסימן שלא תטעה כזוג של בהמה החיצון נקרא זוג כן בענבים החיצון נקרא זוג: גפן עצמו לא. כגון עלין ולולבין מדלא תנא [רבותא] גפן עצמו: אפי' עלין ולולבין במשמע. כדדרשינן בסמוך: איכא דאמרי אסיפא. אבל אדיוקא דרישא לא דמשמע שפיר בלישנא דהיוצא מן הגפן אפי' עלין ולולבין: מיין ושכר יזיר מיעט. אע''ג דדרשי' לי' בפ''ק (לעיל ד.) לאסור יין [של מצוה כיין של רשות] ושכר לילפי למקדש מ''מ איכא מיעוטין טובא דכתיב מיין ושכר יזיר חומץ יין וחומץ שכר לא ישתה וענבים לחים ויבשים לא יאכל מכל אשר יעשה מגפן היין ריבה אבל מחרצנים ועד זג לא דריש ליה למעוטי כרבנן דאיצטריך ליה לכדר' אלעזר בן עזריה דבסמוך דאינו חייב עד שיאכל שני חרצנים וזג: מאי ריבה ריבה כל מילי ואפי' עלין ולולבין ומאי מיעט שבישתא. זמורה כדמתרגמינן שלשה שריגים תלתא שיבשין: מיין ושכר יזיר פרט. מדה זו ניתנה לידרש כעין כלל ופרט וכלל ויש חילוק קצת בין המדות כדכתב בסוף הסוגיא: מה פרט מפורש בנזיר ענבים פרי אף (על) כל פרי. מפרש בסמוך לאיתויי בוסר ופסולת פרי ענבים שהתליעו ולמעט עלין ולולבין שאינו כעין הפרט אי מה פרט מפורש פרי גמור אף כל פרי גמור יש מפרשין דהכי פירושו ונמעט גם בוסר גם ענבים שהתליעו ולא נראה חדא דחומץ כתיב דהוי פסולת פרי ומאי שנא ענבים שהתליעו מחומץ וע''ק דאם נמעט תרווייהו מה אנו מרויחין בכלל ופרט מה שלא נכתב בפירוש וגם לשון פרי גמור משמע דאתי למעוטי פרי שאינו גמור כמו בוסר לכן נראה למורי דה''פ אף כל פרי גמור ולאפוקי בוסר אבל ענבים שהתליעו נרבה כעין הפרט ומשני א''כ מה הניח לך שלא אמרו ענבים לחים ויבשים הא כתיבי יין וחומץ [הא כתיבי] הא אין עליך לדון כלשון אחרון אלא כלשון ראשון פי' אם כן דנמעט בוסר נמצא השאר מפורש ומה נרויח שאנו דורשין פרט וכלל ופרט ואם תאמר והא איכא ענבים שהתליעו שלא נכתבו ויש לומר דתרי פרטי כתיבי פרי דהיינו ענבים ופסולת פרי דהיינו חומץ ואין לך לרבויי מכל פרט כעין הפרט ולכך יש עליך לדון ולרבות גם בוסר מפרט ענבים גם ענבים שהתליעו מפרט דחומץ ולמעוטי עלין ולולבין שאינו כעין הפרט: ומאחר שסופינו לרבות כל דבר מה תלמוד לומר מחרצנים ועד זג. ואם תאמר והא איצטריך לפרט אחרון י''ל דהכי פירושו לכתוב ליה קודם הכלל ומשני לומר לך כל מקום שאתה מוצא פרט וכלל פירוש בעלמא וכן הכא גבי נזיר לולא לא נכתב חרצן וזג שהוא פרט אחרון אי אתה רשאי לדונו ולישבו כעין הפרט אלא נעשה כלל מוסף על הפרט והיינו מרבינן עלין ולולבין נמי עד שיפרוט לך הכתוב פרט אחר הכלל כדרך שפרט לך בנזיר: גוהרקי. פי' בוסר וחבירו בפ' כל שעה (פסחים ד' כה:) הוה שייף לברתיה בגוהרקי דערלה: עינבין דכרין. ענבים שהתליעו: מחרצנים ועד זג ל''ל. וא''ת והא שפיר איצטריך דאפי' חרצנים וזג אסר רחמנא דאע''פ שאינן ראויין לאכילה וגם איצטריכו למלקות כדאמר לקמן (ד' לח:) אכל חרצן לוקה שתים זג לוקה שתים (ויש לומר) דהכי קאמר ל''ל לכתביה הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|