סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

לֹא שֶׁיֵּעָקֵר יַעֲקֹב מִמְּקוֹמוֹ אֶלָּא יִשְׂרָאֵל עִיקָּר וְיַעֲקֹב טָפֵל לוֹ וְכֵן הוּא אוֹמֵר אַל תִּזְכְּרוּ רִאשֹׁנוֹת וְקַדְמֹנִיּוֹת אַל תִּתְבֹּנָנוּ אַל תִּזְכְּרוּ רִאשֹׁנוֹת זֶה שִׁעְבּוּד מַלְכֻיוֹת וְקַדְמֹנִיּוֹת אַל תִּתְבֹּנָנוּ זוֹ יְצִיאַת מִצְרַיִם
הִנְנִי עֹשֶׂה חֲדָשָׁה עַתָּה תִצְמָח תָּנֵי רַב יוֹסֵף זוֹ מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְאָדָם שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וּפָגַע בּוֹ זְאֵב וְנִיצַּל מִמֶּנּוּ וְהָיָה מְסַפֵּר וְהוֹלֵךְ מַעֲשֵׂה זְאֵב פָּגַע בּוֹ אֲרִי וְנִיצַּל מִמֶּנּוּ וְהָיָה מְסַפֵּר וְהוֹלֵךְ מַעֲשֵׂה אֲרִי פָּגַע בּוֹ נָחָשׁ וְנִיצַּל מִמֶּנּוּ שָׁכַח מַעֲשֵׂה שְׁנֵיהֶם וְהָיָה מְסַפֵּר וְהוֹלֵךְ מַעֲשֵׂה נָחָשׁ אַף כָּךְ יִשְׂרָאֵל צָרוֹת אַחֲרוֹנוֹת מְשַׁכְּחוֹת אֶת הָרִאשׁוֹנוֹת
אַבְרָם הוּא אַבְרָהָם בַּתְּחִלָּה נַעֲשָׂה אָב לַאֲרָם וּלְבַסּוֹף נַעֲשָׂה אָב לְכׇל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ שָׂרַי הִיא שָׂרָה בַּתְּחִלָּה נַעֲשֵׂית שָׂרַי לְאוּמָּתָהּ וּלְבַסּוֹף נַעֲשֵׂית שָׂרָה לְכׇל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ תָּנֵי בַּר קַפָּרָא כָּל הַקּוֹרֵא לְאַבְרָהָם אַבְרָם עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה שֶׁנֶּאֱמַר וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר עוֹבֵר בְּלָאו שֶׁנֶּאֱמַר וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד [אֶת] שִׁמְךָ אַבְרָם אֶלָּא מֵעַתָּה הַקּוֹרֵא לְשָׂרָה שָׂרַי הָכִי נָמֵי הָתָם קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמַר לְאַבְרָהָם שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ
אֶלָּא מֵעַתָּה הַקּוֹרֵא לְיַעֲקֹב יַעֲקֹב הָכִי נָמֵי שָׁאנֵי הָתָם דְּהָדָר אַהְדְּרֵיהּ קְרָא דִּכְתִיב וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל בְּמַרְאוֹת הַלַּיְלָה וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב יַעֲקֹב מֵתִיב רַבִּי יוֹסֵי בַּר אָבִין וְאִיתֵּימָא רַבִּי יוֹסֵי בַּר זְבִידָא אַתָּה הוּא ה' הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם אֲמַר לֵיהּ הָתָם נָבִיא הוּא דְּקָא מְסַדַּר לְשִׁבְחֵיהּ דְּרַחֲמָנָא מַאי דַּהֲוָה מֵעִיקָּרָא
מַתְנִי'
הָיָה קוֹרֵא בַּתּוֹרָה וְהִגִּיעַ זְמַן הַמִּקְרָא אִם כִּוֵּון לִבּוֹ יָצָא בַּפְּרָקִים שׁוֹאֵל מִפְּנֵי הַכָּבוֹד וּמֵשִׁיב וּבְאֶמְצַע שׁוֹאֵל מִפְּנֵי הַיִּרְאָה וּמֵשִׁיב דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בָּאֶמְצַע שׁוֹאֵל מִפְּנֵי הַיִּרְאָה וּמֵשִׁיב מִפְּנֵי הַכָּבוֹד וּבַפְּרָקִים שׁוֹאֵל מִפְּנֵי הַכָּבוֹד וּמֵשִׁיב שָׁלוֹם לְכׇל אָדָם אֵלּוּ הֵן בֵּין הַפְּרָקִים בֵּין בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה לַשְּׁנִיָּה בֵּין שְׁנִיָּה לִשְׁמַע בֵּין שְׁמַע לִוְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ בֵּין וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ לְוַיֹּאמֶר בֵּין וַיֹּאמֶר לֶאֱמֶת וְיַצִּיב רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בֵּין וַיֹּאמֶר לֶאֱמֶת וְיַצִּיב לֹא יַפְסִיק
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה לָמָּה קָדְמָה פָּרָשַׁת שְׁמַע לִוְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ כְּדֵי שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו עוֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ מְקַבֵּל עָלָיו עוֹל מִצְוֹת וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ לְוַיֹּאמֶר שֶׁוְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ נוֹהֵג בֵּין בַּיּוֹם וּבֵין בַּלַּיְלָה וַיֹּאמֶר אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בַּיּוֹם בִּלְבַד
גְּמָ'
שְׁמַע מִינַּהּ מִצְוֹת צְרִיכוֹת כַּוּוֹנָה מַאי אִם כִּוֵּון לִבּוֹ לִקְרוֹת לִקְרוֹת וְהָא קָא קָרֵי בְּקוֹרֵא לְהַגִּיהַּ תָּנוּ רַבָּנַן קְרִיאַת שְׁמַע כִּכְתָבָהּ דִּבְרֵי רַבִּי וַחֲכָמִים אוֹמְרִים בְּכׇל לָשׁוֹן מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי אָמַר קְרָא וְהָיוּ בַּהֲוָיָיתָן יְהוּ וְרַבָּנַן מַאי טַעְמַיְיהוּ אָמַר קְרָא שְׁמַע בְּכׇל לָשׁוֹן שֶׁאַתָּה שׁוֹמֵעַ וּלְרַבִּי נָמֵי הָא כְּתִיב שְׁמַע הַהוּא מִבְּעֵי לֵיהּ הַשְׁמַע לְאָזְנֶיךָ מַה שֶּׁאַתָּה מוֹצִיא מִפִּיךָ
וְרַבָּנַן סָבְרִי לְהוּ כְּמַאן דַּאֲמַר לֹא הִשְׁמִיעַ לְאָזְנוֹ יָצָא וּלְרַבָּנַן נָמֵי הָא כְּתִיב וְהָיוּ הַהוּא מִבְּעֵי לְהוּ שֶׁלֹּא יִקְרָא לְמַפְרֵעַ וְרַבִּי שֶׁלֹּא יִקְרָא לְמַפְרֵעַ מְנָא לֵיהּ נָפְקָא לֵיהּ מִדְּבָרִים הַדְּבָרִים וְרַבָּנַן דְּבָרִים הַדְּבָרִים לָא דָּרְשִׁי לְמֵימְרָא דְּסָבַר רַבִּי דְּכׇל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ בְּכׇל לָשׁוֹן נֶאֶמְרָה דְּאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ בִּלְשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ נֶאֶמְרָה וְהָיוּ דִּכְתַב רַחֲמָנָא לְמָה לִי אִיצְטְרִיךְ מִשּׁוּם דִּכְתִיב שְׁמַע לְמֵימְרָא דְּסָבְרִי רַבָּנַן דְּכׇל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ בִּלְשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ נֶאֶמְרָה דְּאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ בְּכׇל לָשׁוֹן נֶאֶמְרָה שְׁמַע דִּכְתַב רַחֲמָנָא לְמָה לִי אִיצְטְרִיךְ מִשּׁוּם דִּכְתִיב וְהָיוּ
תָּנוּ רַבָּנַן וְהָיוּ שֶׁלֹּא יִקְרָא לְמַפְרֵעַ הַדְּבָרִים עַל לְבָבֶךָ יָכוֹל תְּהֵא כָּל הַפָּרָשָׁה צְרִיכָה כַּוּוֹנָה תַּלְמוּד לוֹמַר הָאֵלֶּה עַד כָּאן צְרִיכָה כַּוּוֹנָה מִכָּאן וְאֵילָךְ אֵין צְרִיכָה כַּוּוֹנָה דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אֲמַר לֵיהּ רַבִּי עֲקִיבָא הֲרֵי הוּא אוֹמֵר

רש"י

לא שיעקר יעקב ממקומו. שהרי מצינו שקראו הקב''ה יעקב אחר זאת ברדתו למצרים שנאמר ויאמר אלהים לישראל ויאמר יעקב יעקב ויאמר הנני (בראשית מו): הנני עושה חדשה. בתר אל תזכרו ראשונות כתיב: בתחלה אב לארם. לאנשי מדינתו שמארץ ארם היה שנאמר בעבר הנהר ישבו אבותיכם (יהושע כד) ואומר אל ארם נהרים אל עיר נחור (בראשית כד): אב לכל העולם. אב המון גוים (שם יז): שרי. לשון יחיד משמע שרתי: מסדר שבחיה. דמעיקרא אשר בחרת בו בהיות שמו אברם ושמת שמו אברהם: היה קורא בתורה. פרשת ק''ש: והגיע זמן המקרא. זמן ק''ש: בפרקים. בין ההפסקות ולקמן מפרש להו במתניתין בין פרשה ראשונה לשניה בין שניה לשמע כו': שואל מפני הכבוד שואל בשלום אדם נכבד שראוי להקדים לו שלום: ומשיב. שלום אם הקדימו לו ובגמרא פריך כיון דשואל פשיטא דמשיב: ובאמצע. באמצע הברכה או הפרשה: מפני היראה. אדם שהוא ירא מפניו שלא יהרגהו אבל מפני הכבוד לא: ר''י. בגמרא מפרש פלוגתייהו: בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק. בגמרא (ד' יד) מפרש טעמייהו: והיה אם שמוע נוהג בין ביום בין בלילה. דמשתעי בתלמוד תורה דכתיב (דברים יא) ולמדתם אותם את בניכם: ויאמר אינו נוהג אלא ביום. דמשתעי בציצית שאינה נוהגת אלא ביום דכתיב וראיתם אותו פרט לכסות לילה (שבת ד' כז:): גמ ' ש''מ מצות צריכות כוונה. שיהא מתכוין לשם מצות ותקשה לרבה דאמר במסכת ראש השנה (דף כח.) התוקע לשיר יצא: כוון לקרות. אבל לצאת ידי מצוה לא בעינן שיהא מתכוין אלא לקרות בתורה בעלמא: הא קא קרי. הא בקורא קא עסיק תנא ואתי דקתני היה קורא בתורה: בקורא להגיה. את הספר אם יש בו טעות דאפילו לקריאה נמי לא מתכוין: ככתבה. בלשון הקדש: מדברים הדברים. דהוה ליה למכתב והיו הדברים האלה (דברים ו) למדרש שיקרא הדברים כסדרן ולא למפרע כגון ובשעריך ביתך מזוזות: לימא קסבר ר' וכו'. מדאיצטריך ליה קרא לק''ש שתהא ככתבה סבירא ליה בשאר כל התורה בכל לשון נאמרה לקרות: משום דכתיב שמע. דלא תדרוש שמע בכל לשון שאתה שומע כרבנן: עד כאן. עד על לבבך:

תוספות

היה קורא אם כוון לבו יצא. בירושלמי אמרינן ברכות אינן מעכבות דאע''פ שלא אמר שתים לפניה ושתים לאחריה יצא דאם לא כן תקשי מאי מהני אם כוון לבו הרי לא בירך תחלה. וא''ת הא בפ''ק (ד' יב.) מסקינן סדר ברכות אין מעכבות הא ברכות מעכבות. וי''ל דהתם איירי בצבור. דיקא נמי דקתני אמר להם הממונה: ובאמצע שואל מפני וכו'. ופסק רבינו שמעיה דבמקום שאסור לספר אסור לדבר אפילו בלשון הקודש וכן משמע מתוך מתניתין. ובירושלמי קאמר אפילו באמצע הפסוק רב הונא בשם רב יוסף אמר ודברת בם מכאן שיש לך רשות לדבר בם. והיינו נמי דאמרי' בפ''ק דיומא (דף יט:) ודברת בם ולא בתפלה פירוש שאין משיבין בה מפני הכבוד: בקורא להגיה. פירש בקונטרס שאין מתכוין לקרות. תימה אכתי הא קא קרי. ע''כ נראה בקורא להגיה שאינו קורא התיבות כהלכתן וכנקודתן אלא ככתיבתן קרי כדי להבין בחסרות וביתרות כמו לטטפת ומזוזת ואם כוון לבו לאו דוקא אלא כלומר לקרות כדין כנקודתן וכהלכתן: וחכמים אומרים בכל לשון. אומר הר''י דהלכה כחכמים דהלכה כרבי מחבירו ולא מחביריו (עירובין ד' מו:) ועוד דרבנן סבירא להו כמאן דאמר לא השמיע לאזנו יצא וכותיה פסקינן לקמן (ד' טו:): בלשון הקדש נאמרה. פירש רש''י פרק שני דמגילה (ד' יז: ושם) לקרות בתורה. ולא נהירא דהא עזרא תיקן קריאת התורה ומקמי דאתא עזרא והיו למה לי. וי''ל דמיירי בפרשיות המחוייבין לקרות דאורייתא כמו פרשת זכור אי נמי מקרא בכורים וודוי מעשר ופרשת חליצה שמצוה בתורה לקרותן אעפ''כ בכל לשון נאמרה בסיני שכל דבור ודבור שהיה יוצא מפי הקב''ה היה מתחלק לשבעים לשון: עד כאן מצות כוונה עד בכל מאדך ששני פסוקים אלו מדברים ביחוד ה' באהבתו וביראתו:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר