סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

אָזְלָא (וְדַלְדַּלָהּ) [וְנָוְולָה] וְאֵין שׁוֹאֵל וְאֵין מְבַקֵּשׁ עַל מִי יֵשׁ לְהִשָּׁעֵן עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם
בְּעִקְבוֹת מְשִׁיחָא חוּצְפָּא יִסְגֵּא וְיוֹקֶר יַאֲמִיר הַגֶּפֶן תִּתֵּן פִּרְיָהּ וְהַיַּיִן בְּיוֹקֶר וּמַלְכוּת תֵּהָפֵךְ לְמִינוּת וְאֵין תּוֹכַחַת בֵּית וַועַד יִהְיֶה לִזְנוּת וְהַגָּלִיל יֶחֱרַב וְהַגַּבְלָן יִשּׁוֹם וְאַנְשֵׁי הַגְּבוּל יְסוֹבְבוּ מֵעִיר לְעִיר וְלֹא יְחוֹנְנוּ
וְחַכְמוֹת סוֹפְרִים תִּסְרַח וְיִרְאֵי חֵטְא יִמָּאֵסוּ וְהָאֱמֶת תְּהֵא נֶעֱדֶרֶת נְעָרִים פְּנֵי זְקֵנִים יַלְבִּינוּ זְקֵנִים יַעַמְדוּ מִפְּנֵי קְטַנִּים בֵּן מְנַוֵּול אָב בַּת קָמָה בְאִמָּהּ כַּלָּה בַּחֲמוֹתָהּ אוֹיְבֵי אִישׁ אַנְשֵׁי בֵיתוֹ פְּנֵי הַדּוֹר כִּפְנֵי הַכֶּלֶב הַבֵּן אֵינוֹ מִתְבַּיֵּישׁ מֵאָבִיו וְעַל מָה יֵשׁ לָנוּ לְהִשָּׁעֵן עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם
אָמַר רַב לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁל מֶלַח וְגׇפְרִית אֲבָל שֶׁל הֲדַס וְשֶׁל וֶורֶד מוּתָּר וּשְׁמוּאֵל אוֹמֵר אַף שֶׁל הֲדַס וְשֶׁל וֶורֶד אָסוּר שֶׁל קָנִים וְשֶׁל חִילָת מוּתָּר וְלֵוִי אָמַר אַף שֶׁל קָנִים וְשֶׁל חִילָת אָסוּר וְכֵן תָּנֵי לֵוִי בְּמַתְנִיתֵיהּ אַף שֶׁל קָנִים וְשֶׁל חִילָת אָסוּר
וְעַל הָאִירוּס מַאי אִירוּס אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר טַבְלָא דְּחַד פּוּמָּא רַבָּה בַּר רַב הוּנָא עֲבַד לֵיהּ לִבְרֵיהּ טַנְבּוּרָא אֲתָא אֲבוּהּ תַּבְרֵיהּ אֲמַר לֵיהּ מִיחַלַּף בְּטַבְלָא דְּחַד פּוּמָּא זִיל עֲבֵיד לֵיהּ אַפּוּמָּא דְחַצְבָּא אוֹ אַפּוּמָּא דִקְפִיזָא
בְּפוּלְמוּס שֶׁל טִיטוּס גָּזְרוּ עַל עַטְרוֹת כַּלּוֹת וְכוּ' מַאי עַטְרוֹת כַּלּוֹת אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן עִיר שֶׁל זָהָב תַּנְיָא נָמֵי הָכִי אֵיזֶהוּ עַטְרוֹת כַּלּוֹת עִיר שֶׁל זָהָב אֲבָל עוֹשֶׂה אוֹתָהּ כִּיפָּה שֶׁל מֵילָת
תָּנָא אַף עַל חוּפַּת חֲתָנִים גָּזְרוּ מַאי חוּפַּת חֲתָנִים זְהוֹרִיֹּת הַמּוּזְהָבוֹת תַּנְיָא נָמֵי הָכִי אֵלּוּ הֵן חוּפַּת חֲתָנִים זְהוֹרִיֹּת הַמּוּזְהָבוֹת אֲבָל עוֹשֶׂה פַּפִּירִית וְתוֹלֶה בָּהּ כֹּל מַה שֶּׁיִּרְצֶה
וְשֶׁלֹּא יְלַמֵּד אֶת בְּנוֹ יְווֹנִית תָּנוּ רַבָּנַן כְּשֶׁצָּרוּ מַלְכֵי בֵּית חַשְׁמוֹנַאי זֶה עַל זֶה הָיָה הוּרְקָנוֹס מִבַּחוּץ וְאַרִיסְטוֹבֻּלוּס מִבִּפְנִים בְּכׇל יוֹם וָיוֹם הָיוּ מְשַׁלְשְׁלִין דִּינָרִים בְּקוּפָּה וּמַעֲלִין לָהֶן תְּמִידִים
הָיָה שָׁם זָקֵן אֶחָד שֶׁהָיָה מַכִּיר בְּחׇכְמַת יְווֹנִית לָעַז לָהֶם בְּחׇכְמַת יְווֹנִית אָמַר לָהֶן כׇּל זְמַן שֶׁעוֹסְקִים בַּעֲבוֹדָה אֵין נִמְסָרִין בְּיֶדְכֶם לְמָחָר שִׁלְשְׁלוּ לָהֶם דִּינָרִים בְּקוּפָּה וְהֶעֱלוּ לָהֶם חֲזִיר כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לַחֲצִי חוֹמָה נָעַץ צִפׇּרְנָיו נִזְדַּעְזְעָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה
אוֹתָהּ שָׁעָה אָמְרוּ אָרוּר אָדָם שֶׁיְּגַדֵּל חֲזִירִים וְאָרוּר אָדָם שֶׁיְּלַמֵּד לִבְנוֹ חׇכְמַת יְווֹנִית וְעַל אוֹתָהּ שָׁנָה שָׁנִינוּ מַעֲשֶׂה וּבָא עוֹמֶר מִגַּגּוֹת צְרִיפִים וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם מִבִּקְעַת עֵין סוֹכֵר
אִינִי וְהָאָמַר רַבִּי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לָשׁוֹן סוּרְסִי לָמָּה אֶלָּא אִי לְשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ אִי לְשׁוֹן יְווֹנִית וְאָמַר רַב יוֹסֵף בְּבָבֶל לְשׁוֹן אֲרַמִּי לָמָּה אֶלָּא אוֹ לְשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ אוֹ לָשׁוֹן פָּרְסִי
לְשׁוֹן יְווֹנִית לְחוּד וְחׇכְמַת יְווֹנִית לְחוּד
וְחׇכְמַת יְווֹנִית מִי אֲסִירָא וְהָאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל מִשּׁוּם רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל מַאי דִּכְתִיב עֵינִי עוֹלְלָה לְנַפְשִׁי מִכֹּל בְּנוֹת עִירִי אֶלֶף יְלָדִים הָיוּ בְּבֵית אַבָּא חֲמֵשׁ מֵאוֹת לָמְדוּ תּוֹרָה וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת לָמְדוּ חׇכְמַת יְווֹנִית וְלֹא נִשְׁתַּיֵּיר מֵהֶן אֶלָּא אֲנִי כָּאן וּבֶן אֲחִי אַבָּא בְּעַסְיָא
שָׁאנֵי שֶׁל בֵּית רַבָּן גַּמְלִיאֵל דִּקְרוֹבִין לַמַּלְכוּת הֲווֹ דְּתַנְיָא מְסַפֵּר קוֹמֵי הֲרֵי זֶה מִדַּרְכֵי הָאֱמוֹרִי אַבְטוֹלוֹס בֶּן רְאוּבֵן הִתִּירוּ [לוֹ] לְסַפֵּר קוֹמֵי שֶׁהוּא קָרוֹב לַמַּלְכוּת שֶׁל בֵּית רַבָּן גַּמְלִיאֵל הִתִּירוּ לָהֶן חׇכְמַת יְווֹנִית מִפְּנֵי שֶׁקְּרוֹבִין לַמַּלְכוּת
בְּפוּלְמוּס הָאַחֲרוֹן גָּזְרוּ שֶׁלֹּא תֵּצֵא כַּלָּה בְּאַפִּרְיוֹן וְכוּ' מַאי טַעְמָא מִשּׁוּם צְנִיעוּתָא
מִשֶּׁמֵּת רַבָּן יוֹחָנָן בָּטְלָה הַחׇכְמָה תָּנוּ רַבָּנַן מִשֶּׁמֵּת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר נִגְנַז סֵפֶר תּוֹרָה מִשֶּׁמֵּת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בָּטְלָה עֵצָה וּמַחְשָׁבָה מִשֶּׁמֵּת רַבִּי עֲקִיבָא בָּטְלוּ זְרוֹעֵי תוֹרָה וְנִסְתַּתְּמוּ מַעְיְינוֹת הַחׇכְמָה
מִשֶּׁמֵּת רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה בָּטְלוּ עַטְרוֹת חׇכְמָה שֶׁעֲטֶרֶת חֲכָמִים עׇשְׁרָם מִשֶּׁמֵּת רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא בָּטְלוּ אַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה מִשֶּׁמֵּת אַבָּא יוֹסֵי בֶּן קְטוֹנְתָּא בָּטְלוּ חֲסִידִים וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ אַבָּא יוֹסֵי בֶּן קְטוֹנְתָּא שֶׁהָיָה מִקְּטַנֵּי חֲסִידִים
מִשֶּׁמֵּת בֶּן עַזַּאי בָּטְלוּ הַשַּׁקְדָנִין מִשֶּׁמֵּת בֶּן זוֹמָא בָּטְלוּ הַדַּרְשָׁנִין מִשֶּׁמֵּת רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל עָלָה גּוֹבַאי וְרַבּוּ צָרוֹת מִשֶּׁמֵּת רַבִּי הוּכְפְּלוּ צָרוֹת
מִשֶּׁמֵּת רַבִּי בָּטְלָה עֲנָוָה וְיִרְאַת חֵטְא אֲמַר לֵיהּ רַב יוֹסֵף לְתַנָּא לָא תִּיתְנֵי עֲנָוָה דְּאִיכָּא אֲנָא אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן לְתַנָּא לָא תִּיתְנֵי יִרְאַת חֵטְא דְּאִיכָּא אֲנָא
הֲדַרַן עֲלָךְ עֶגְלָה עֲרוּפָה וּסְלִיקָא לַהּ מַסֶּכֶת סוֹטָה

רש"י

אזלא ונוולא. הולכים ודלים ומתנוולים: בעקבות המשיח. בסוף הגלות לפני ביאת משיח: והיין ביוקר. שהכל עוסקין במשתאות: ואין תוכחה. אין לך אדם שיוכל להוכיח שכולם נכשלים בחטאות וכשמוכיחין אומר לו אתה כמוני: ובית הוועד. של חכמים יהיו לבית זנות שכלו החכמים ואין לומד תורה ויהא חרב מאין איש ובעלי זימה מתגודדים שם מפני שחוץ לעיר היו בתי מדרשות שלהם: גמ' של מלח ושל גפרית. ענין עטרה עושין מאבן של מלח שהוא צלול כאבן הבדולח וקורין שליימי''א וצובעין אותה כמין ציורין בגפרית כשם שעושין בכלי זהב וכסף וקורין נאול''א: חילית. לישק''א כמין גומא הגדל במים: טבלא דחד פומא. זוג של עינבל אחד שמקשקשין בו לשיר בבית המשתאות: טנבורא. כך קורין אותו בלשון לע"ז טנבו"ר והוא עשוי דפנותיו עגולות כעין נפה וקושרין בדפנותיו חוטין של ברזל ושוטחין על פיו עור כשהוא לח ומותח והוא מתייבש שם מאליו וכשמכין עליו במקל דק הוא מוציא קול צלול ויש אומנין שיודעין להכות עליו מכה אחר מכה כסדר עד שנשמע כמין שיר: מיחלף בטבלא דחד פומא. זוג של עינבל שעושים בבית משתאות דומה לו בקול ואתי למעבד ההוא דגזור עליה: קפיזא. כלי מחזיק ג' לוגין: עיר של זהב. עטרה של זהב ועיר של זהב מצויירת עליה: כיפה. כמו כובע של צמר לבן שקורין פילטר''א: זהורית המוזהבות. טלית צבועה שני ובו קבועין טסי זהב עד שמעמידין אותה כמין כיפה: אבל עושה הוא פריפיר. כמין כיפה של מעגלי עץ כמו שאנו עושין ותולין בה צניפין ורדידי זהב כמו שאנו עושין: חכמת יוונית. לשון חכמה שמדברים בו בני פלטין ואין שאר העם מכירין בו: מלכי בית חשמונאי. שני אחים שהיו מתקוטטין על המלוכה הורקנוס ואריסטובלוס: היה הורקנוס מבחוץ. צר על ירושלים והביא עמו חייל רומיים: משלשלים להם דינרי כסף בקופה. מתרומת הלשכה לתמידים: היה שם זקן אחד. מבפנים: לעז להם. לאותן שבחוץ: נעץ צפרניו נזדעזעה. מחמת המלך שבערה על חילול שמו: ועל אותה שנה שנינו כו'. שאותה שנה החריבו החיילות את הזרעים שסביבות מדינת ירושלים והוצרך להביא אותה שנה את העומר מגגות צריפים ובשאר השנים מצות העומר להביא מן הקרוב לירושלים כדכתיב (ויקרא כג) כרמל תקריבו שיהא הזרע לח והכר מלא ממנו וכשהוא בא מרחוק מתייבש ומתמעך ואין כר השבלת מלא מן הגרעין: לשון סורסי. קרוב הוא ללשון ארמי ואומר אני שזה לשון גמרת ירושלמי ואומות העולם קורין אותו לינג''א שוריי''א: או לשון יווני. שהיו קרובין לארץ יון ולשון יון יפה מזה והיה לו לספר בו: מאי דכתיב לא גרס אלא ר''ש קרא מקרא זה על עצמו ואמר שעליו לעולל את עיניו בבכי יותר מן הכל: עוללה. מנוולת את עניי: לנפשי. על נפשי מפני קורותיי: מספר קומי. שערו שלפניו ומניח בלורית מאחוריו: מדרכי האמורי. שהן מניחין בלורית לשם עבודת כוכבים: נגנז ספר תורה. שהיה בעל הלכות מפי שמועה הרבה וסדורות בפיו כאילו כתוב בספר כדאמר בסנהדרין (דף סח.) הרבה תורה למדתי מרבותיי ולא עוד אלא שאני שונה שלשת אלפים הלכות בנטיעות קישואין ושלש מאות בבהרת עזה: עצה ומחשבה. שהיה זהיר בדרשות ובקי בהלכות ובתשובת האפיקורסים ולהבין ברמזיהם כדאמרי' בפ''ק דחגיגה (דף ה:) כי נח נפשיה אמרו ליה רבנן מאי תהוי עלן ממינים אמר להן אבדה עצה מבני ישראל נסרחה חכמה של עובדי כוכבים: זרועי תורה. עומק סברא ולסמוך טעמי תורה שבעל פה על מדרשי המקראות ואותיות היתרים ולשונות המשתנים במקרא: רבי אלעזר בן עזריה. עשיר הוה כדאמרי' (שבת דף נד:) תריסר אלפי עגלי הוה מעשר מעדריה כל שתא: דאיכא אנא. שאני ענוותן:

תוספות

אין פירוש לקטע זה

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר