|
טקסט הדף מנוקד
בּוּלֵי אֵלּוּ עֲשִׁירִים דִּכְתִיב וְשָׁבַרְתִּי אֶת גְּאוֹן עוּזְּכֶם וְתָנֵי רַב יוֹסֵף אֵלּוּ בּוּלָאוֹת שֶׁבִּיהוּדָה בּוּטֵי אֵלּוּ הָעֲנִיִּים דִּכְתִיב הַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ אֲמַר לֵיהּ רָבָא לְלָעוֹזָא מַאי פְּרוֹסְבּוּל אֲמַר לֵיהּ פּוּרְסָא דְמִילְּתָא
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל יְתוֹמִין אֵין צְרִיכִין פְּרוֹסְבּוּל וְכֵן תָּנֵי רָמֵי בַּר חָמָא יְתוֹמִין אֵין צְרִיכִין פְּרוֹסְבּוּל דְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל וּבֵית דִּינוֹ אֲבִיהֶן שֶׁל יְתוֹמִין תְּנַן הָתָם אֵין כּוֹתְבִין פְּרוֹסְבּוּל אֶלָּא עַל הַקַּרְקַע אִם אֵין לוֹ מְזַכֵּהוּ בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ כׇּל שֶׁהוּ וְכַמָּה כׇּל שֶׁהוּ אָמַר רַב חִיָּיא בַּר אָשֵׁי אָמַר רַב אֲפִילּוּ קֶלַח שֶׁל כְּרוּב אָמַר רַב יְהוּדָה אֲפִילּוּ הִשְׁאִילוֹ מָקוֹם לְתַנּוּר וּלְכִירַיִם כּוֹתְבִין עָלָיו פְּרוֹסְבּוּל אִינִי וְהָתָנֵי הִלֵּל אֵין כּוֹתְבִין פְּרוֹסְבּוּל אֶלָּא עַל עָצִיץ נָקוּב בִּלְבָד נָקוּב אִין שֶׁאֵינוֹ נָקוּב לָא אַמַּאי וְהָא אִיכָּא מְקוֹמוֹ לָא צְרִיכָא דְּמַנַּח אַסִּיכֵּי רַב אָשֵׁי מַקְנֵי לֵיהּ גִּידְמָא דְּדִיקְלָא וּכְתַב עֲלֵיהּ פְּרוֹסְבּוּל רַבָּנַן דְּבֵי רַב אָשֵׁי מָסְרִי מִילַּיְיהוּ לַהֲדָדֵי רַבִּי יוֹנָתָן מְסַר מִילֵּי לְרַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אֲמַר לֵיהּ צְרִיכְנָא מִידֵּי אַחֲרִינָא אֲמַר לֵיהּ לָא צְרִיכַתְּ תָּנוּ רַבָּנַן אֵין לוֹ קַרְקַע וְלֶעָרֵב יֵשׁ לוֹ קַרְקַע כּוֹתְבִין עָלָיו פְּרוֹסְבּוּל לוֹ וְלֶעָרֵב אֵין לָהֶן קַרְקַע וְלַחַיָּיב לוֹ יֵשׁ לוֹ קַרְקַע כּוֹתְבִין עָלָיו פְּרוֹסְבּוּל מִדְּרַבִּי נָתָן דְּתַנְיָא רַבִּי נָתָן אוֹמֵר מִנַּיִן לַנּוֹשֶׁה בַּחֲבֵרוֹ מָנֶה וַחֲבֵרוֹ בַּחֲבֵרוֹ מִנַּיִן שֶׁמּוֹצִיאִין מִזֶּה וְנוֹתְנִין לָזֶה תַּלְמוּד לוֹמַר וְנָתַן לַאֲשֶׁר אָשַׁם לוֹ תְּנַן הָתָם הַשְּׁבִיעִית מְשַׁמֶּטֶת אֶת הַמִּלְוָה בֵּין בִּשְׁטָר בֵּין שֶׁלֹּא בִּשְׁטָר רַב וּשְׁמוּאֵל דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ בִּשְׁטָר שְׁטָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַחְרָיוּת נְכָסִים שֶׁלֹּא בִּשְׁטָר שֶׁאֵין בּוֹ אַחְרָיוּת נְכָסִים כׇּל שֶׁכֵּן מִלְוֶה עַל פֶּה רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ בִּשְׁטָר שְׁטָר שֶׁאֵין בּוֹ אַחְרָיוּת נְכָסִים שֶׁלֹּא בִּשְׁטָר מִלְוֶה עַל פֶּה אֲבָל שְׁטָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַחְרָיוּת נְכָסִים אֵינוֹ מְשַׁמֵּט תַּנְיָא כְּוָתֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ שְׁטַר חוֹב מְשַׁמֵּט וְאִם יֵשׁ בּוֹ אַחְרָיוּת נְכָסִים אֵינוֹ מְשַׁמֵּט תַּנְיָא אִידַּךְ סִיֵּים לוֹ שָׂדֶה אַחַת בְּהַלְווֹאָתוֹ אֵינוֹ מְשַׁמֵּט וְלֹא עוֹד אֶלָּא אֲפִילּוּ כָּתַב כׇּל נְכָסַיי אַחְרָאִין וְעַרְבָאִין לָךְ אֵינוֹ מְשַׁמֵּט קָרִיבֵיהּ דְּרַבִּי אַסִּי הֲוָה לֵיהּ הָהוּא שְׁטָרָא דַּהֲוָה כְּתִיב בֵּיהּ אַחְרָיוּת נְכָסִים אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי אַסִּי אֲמַר לֵיהּ מְשַׁמֵּט אוֹ אֵינוֹ מְשַׁמֵּט אֲמַר לֵיהּ אֵינוֹ מְשַׁמֵּט שַׁבְקֵיהּ וַאֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן אֲמַר לֵיהּ מְשַׁמֵּט אֲתָא רַבִּי אַסִּי לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן אֲמַר לֵיהּ מְשַׁמֵּט אוֹ אֵינוֹ מְשַׁמֵּט אֲמַר לֵיהּ מְשַׁמֵּט וְהָא מָר הוּא דְּאָמַר אֵינוֹ מְשַׁמֵּט אֲמַר לֵיהּ וְכִי מִפְּנֵי שֶׁאָנוּ מְדַמִּין נַעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה אֲמַר לֵיהּ וְהָתַנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּמָר אֲמַר לֵיהּ דִּלְמָא הָהִיא בֵּית שַׁמַּאי הִיא דְּאָמְרִי שְׁטָר הָעוֹמֵד לִגְבּוֹת כְּגָבוּי דָּמֵי תְּנַן הָתָם הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵירוֹ מָעוֹת עַל הַמַּשְׁכּוֹן וְהַמּוֹסֵר שְׁטָרוֹתָיו לְבֵית דִין אֵין מְשַׁמְּטִין בִּשְׁלָמָא מוֹסֵר שְׁטָרוֹתָיו לְבֵית דִּין דְּתָפְסִי לְהוּ בֵּי דִינָא אֶלָּא מַלְוֶה עַל הַמַּשְׁכּוֹן מַאי טַעְמָא אָמַר רָבָא מִשּׁוּם דְּתָפֵס לֵיהּ אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי אֶלָּא מֵעַתָּה הִלְוָהוּ וְדָר בַּחֲצֵרוֹ דְּתָפֵיס לֵיהּ הָכִי נָמֵי דְּלָא מְשַׁמֵּט אֲמַר לֵיהּ שָׁאנֵי מַשְׁכּוֹן דְּקָנֵי לֵיהּ מִדְּרַבִּי יִצְחָק דְּאָמַר רַבִּי יִצְחָק מִנַּיִן לְבַעַל חוֹב שֶׁקּוֹנֶה מַשְׁכּוֹן שֶׁנֶּאֱמַר וּלְךָ תִּהְיֶה צְדָקָה אִם אֵינוֹ קוֹנֶה צְדָקָה מִנַּיִן מִכָּאן לְבַעַל חוֹב שֶׁקּוֹנֶה מַשְׁכּוֹן תְּנַן הָתָם רש"יבולי ובוטי. עשירים ועניים עשירים שלא יפסידו ועניים שלא ינעלו דלת בפניהם: בולאות. עשירים: העבט. ומי הן הלווים עניים: ללעוזא. שאינו מדבר בלשון עברי הוא לעוזא ואותו ששאל רבא הימנו זאת היה מדבר בלשון פרוזבול ופי' לו שבלשונו פרוז פורסא תקנה: אין צריכין פרוסבול. שאין שביעית משמטת חוב של אביהן המת: ר''ג ובית דינו. כלומר נשיאי ישראל שבכל דור ודור: אביהן של יתומין הן. וממונים עליהן ועל ממונם והיו שטרותיהן כמסורים לב''ד הא דנקט רבן גמליאל שהיה בית דינו קיים ונוהג כשנשנית משנה זו והא דרמי בר חמא ברייתא היא: אלא על הקרקע. אם יש קרקע ללוה דלא תקנו אלא בזמן שהחוב כשאר רוב שטרות שהן נגבין מן הקרקע דהוי מלתא דשכיחא כדאמרינן בכמה דוכתי דבמילתא דלא שכיחא לא עבוד רבנן תקנתא ואע''פ שאינו שוה כל החוב כדקתני לקמיה קרקע כל שהוא האמרן אפילו מלא מחט גובה מלא קרדום כמעשה דקטינא דאביי (כתובות דף צא:): ואם אין לו. קרקע ללוה: מזכהו. המלוה קרקע כל שהוא בתוך שדהו: לתנור. להניח בו תנור או כיריים המטלטלין: הא תני הלל. אמורא הוה: אלא על עציץ נקוב. שהוא מחובר וכל שכן על קרקע עצמו אם שלו היא: האיכא מקומו. דהא מקומו או שלו הוא או השאילוהו לו הואיל ועציץ שלו הוא: דמנח אסיכי. על גבי יתדות ואין הקרקע שלו הלכך נקוב הוי כמחובר ושאינו נקוב אין כאן קרקע: גידמא. גזע דקל קצוץ והגזע מחובר בארץ: מסרי מילייהו. בלא כתיבת פרוזבול אלא כך אמר לחברים הרי אתם בית דין וחובי מסור לכם לגבותו כל זמן שארצה: ולחייב לו יש לו. לאדם אחר שחייב ללוה זה מנה: מדרבי נתן. הוי קרקע לוי החייב לשמעון משועבד לפרוזבול של ראובן המלוה את שמעון: שיש בו אחריות נכסים. ששיעבד לו קרקעותיו: אינו משמט. דכגבוי דמי וכמו שהקרקעות בחזקת המלוה הן וגבויות ממש ואין כאן חוב: סיים לו. הלוה למלוה: שדה אחת בהלואתו. יחדה לו לגבות הימנה: סיים. הראה בסימניה ובמצריה דכגבוי ממש דמי: אפילו כתב כל נכסיי אחראין. דלא דמי לגבוי כל כך כסיים אפ''ה אינו משמט: קריביה דרבי אסי. הוא היה המלוה: מדמין. נראה בעינינו וכמדומין אנו כן ולא שמענו מרבותינו: נעשה מעשה. להוציא ממונו בידים: דבית שמאי. במסכת סוטה (דף כה.) מתו בעליהן עד שלא שתו בית שמאי אומרים נוטלות כתובתן ולא שותות כו': העומד לגבות. מאחר ששטר כשר הוא והקרקע משועבד בו: דתפסי להו בי דינא. והפקרן הפקר וגבי מלוה לא קרינן ביה לא יגוש: דתפיס ליה. ואינו נוגשו ותובעו כלום: שאני משכון. דמטלטלי: דקני ליה. למלוה ואם אבד חייב באחריותו הלכך כגבוי נמי דמי לענין שביעית: תוספותאלא על הקרקע. משום דמלתא דשכיחא היא שמלוה למי שיש לו קרקע לפי שאין יכול לכלותו ועומדת בפניו ואע''ג דעציץ נקוב יכול לכלותו לא פלוג רבנן במקרקעי והא דכתבינן אקרקע כל שהוא פי' בקונטרס משום דראוי לגבות בו כל החוב כמעשה דקטינא דאביי ורבינו שמואל פי' משום דקרקע כל שהוא שוה כל החוב דאין אונאה לקרקעות וקשה דהא אמרי' (כתובות דף ק: דביטול מקח יש להם עד פלגא: מדרבי נתן. הלכה כר' נתן דרבא בפרק כל שעה (פסחים לא.) לא מתוקמא מלתיה אלא כרבי נתן גבי פלוגתא דלמפרע הוא גובה דאביי ורבא וקיימא לן כרבא בר מיע''ל קג''ם ור''ת בתחלה ר''ל דאין הלכה כרבי נתן ושוב חזר בו ואין להאריך כאן: שטר שיש בו אחריות נכסים אינו משמט. הא דאמרינן לעיל בפ''ב (דף יח.) דאונס קנס ופיתוי שזקפן במלוה משמטין ומפרש דהיינו משעת העמדה בדין אע''ג דמשעמד בדין גבי ממשעבדי כדמוכח בכמה דוכתי וכן כתובה משתפגום ותזקוף משמטת אע''ג דגבי ממשעבדי מ''מ אלים טפי כשמפורש שיעבוד בשטר: דתפיס ליה. פי' בתורת משכון ודרשי' בספרי ולא של אחיך בידך: אלא מעתה הלוהו ודר בחצרו. אין לפרש דפריך מהלוהו שלא על חצרו מדלא נקט הלוהו ויש לו משכון בידו אלא פריך הלוהו על חצירו ודר בחצירו דאפ''ה משמט כדמוכח בפ' איזהו נשך (ב''מ דף סז:) דאמרינן האי משכנתא באתרא דמסלקי שביעית משמטת: שאני משכון דקני ליה מדרבי יצחק. ואם תאמר והא דר' יצחק שלא בשעת הלואתו כדאמרינן בהאומנים (ב''מ פב.) ובשלהי פרק הדיינין (שבועות מד.) והכא המלוה על המשכון קתני דמשמע בשעת הלואתו כדאמרי' התם והא אידי ואידי הלוהו על המשכון קתני ואין סברא לחלק בין המלוה להלוהו ועוד בפרק הזהב (ב''מ דף מח:) ובפ' הדיינין (שבועות מד:) משמע נמי דאפי' בשעת הלואתו אינו משמט גבי מלוה על המשכון ואינו שוה אלא פלגא דקאמר רשב''ג דאינו משמט פי' מה שכנגד המשכון ורבי יהודה הנשיא סבר דמשמט משום דלא תפיס ליה אלא לזכרון דברים בעלמא והיינו ע''כ במשכון בשעת הלוואתו דשלא בשעת הלוואתו מאי דמשכן שקיל לגוביינא ואפילו הכי אם היה שוה המשכון כנגד ההלואה אינו משמט וי''ל דמסתבר ליה להש''ס מאחר דקני ליה מדרבי יצחק שלא בשעת הלוואתו אלים נמי שיעבודיה בשעת הלואה דלא משמט דקרינן ביה ולא של אחיך בידך וכן צריך לפרש בפרק כל שעה (פסחים לא:) דמייתי דר' יצחק גבי ישראל שהלוה לעובד כוכבים על חמצו דאלים שיעבודיה אפילו בשעת הלוואתו דמיקרי שלך לעבור בבל יראה הואיל שלא בשעת הלוואה קני לגמרי דאפילו מקבל פקדון הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|