סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

הָא מַנִּי רַבִּי מֵאִיר הִיא דְּאָמַר אֵין אָדָם מוֹצִיא דְּבָרָיו לְבַטָּלָה
הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא דְּקָתָנֵי סֵיפָא וְכֵן הוּא שֶׁהִקְדִּישׁ עַצְמוֹ עוֹשֶׂה וְאוֹכֵל שֶׁלֹּא הִקְדִּישׁ אֶלָּא דָּמָיו אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא רַבִּי מֵאִיר הִיא שַׁפִּיר
אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ רַבָּנַן הִיא בִּשְׁלָמָא עַבְדּוֹ לִדְמֵי קָאֵי אֶלָּא אִיהוּ לִדְמֵי קָאֵי
לֵימָא כְּתַנָּאֵי הַמַּקְדִּישׁ עַבְדּוֹ אֵין מוֹעֲלִין בּוֹ רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מוֹעֲלִין בִּשְׂעָרוֹ מַאי לָאו בְּהָא קָמִיפַּלְגִי דְּמָר סָבַר קָדוֹשׁ וּמָר סָבַר לָא קָדוֹשׁ
וְתִסְבְּרָא הַאי מוֹעֲלִין בּוֹ וְאֵין מוֹעֲלִין בּוֹ הַאי קָדוֹשׁ וְאֵינוֹ קָדוֹשׁ מִיבְּעֵי לֵיהּ
אֶלָּא דְּכוּלֵּי עָלְמָא קָדוֹשׁ וְהָכָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי דְּמָר סָבַר עַבְדָּא כִּמְקַרְקְעֵי דָּמֵי וּמָר סָבַר כְּמִטַּלְטְלִי דָּמֵי
אִי הָכִי אַדְּמִיפַּלְגִי בִּשְׂעָרוֹ לִיפַּלְגוּ בְּגוּפוֹ
אֶלָּא דְּכוּלֵּי עָלְמָא עַבְדָּא כִּמְקַרְקְעֵי דָּמֵי וְהָכָא בִּשְׂעָרוֹ הָעוֹמֵד לִיגָּזֵז קָמִיפַּלְגִי מָר סָבַר כְּגָזוּז דָּמֵי וּמָר סָבַר לָאו כְּגָזוּז דָּמֵי
לֵימָא הָנֵי תַּנָּאֵי כְּהָנֵי תַּנָּאֵי דִּתְנַן רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁהֵם כַּקַּרְקַע וְאֵינָן כַּקַּרְקַע וְאֵין חֲכָמִים מוֹדִים לוֹ כֵּיצַד עֶשֶׂר גְּפָנִים טְעוּנוֹת מָסַרְתִּי לָךְ וְהַלָּה אוֹמֵר אֵינָן אֶלָּא חָמֵשׁ רַבִּי מֵאִיר מְחַיֵּיב וַחֲכָמִים אוֹמְרִים כׇּל הַמְחוּבָּר לַקַּרְקַע הֲרֵי הוּא כַּקַּרְקַע
וְאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא עֲנָבִים הָעוֹמְדוֹת לִיבָּצֵר אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דְּרַבִּי מֵאִיר סָבַר כִּבְצוּרוֹת דָּמְיָין וְרַבָּנַן סָבְרִי לָאו כִּבְצוּרוֹת דָּמְיָין
אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי מֵאִיר עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי מֵאִיר הָתָם אֶלָּא בַּעֲנָבִים דְּכַמָּה דְּקָיְימָן מִיכְחָשׁ כְּחִישִׁי אֲבָל הָכָא כַּמָּה דְּקָאֵי אַשְׁבּוֹחֵי מַשְׁבַּח
כִּי סְלֵיק רַבִּי חִיָּיא בַּר יוֹסֵף אֲמַר לְהַאי שְׁמַעְתָּא דְרַב קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן אֲמַר לֵיהּ אָמַר רַב הָכִי וְהוּא לָא אָמַר הָכִי וְהָאָמַר עוּלָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הַמַּפְקִיר עַבְדּוֹ יָצָא לְחֵירוּת וְצָרִיךְ גֵּט שִׁחְרוּר
הָכִי קָאָמַר לֵיהּ אָמַר רַב כְּווֹתִי וְאִיכָּא דְאָמְרִי לָא סַיְּימוּהָ קַמֵּיהּ אֲמַר לֵיהּ וְלָא אָמַר רַב צָרִיךְ גֵּט שִׁחְרוּר וְרַבִּי יוֹחָנָן לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר עוּלָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הַמַּפְקִיר עַבְדּוֹ יָצָא לְחֵירוּת וְצָרִיךְ גֵּט שִׁחְרוּר
גּוּפָא אָמַר עוּלָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הַמַּפְקִיר עַבְדּוֹ יָצָא לְחֵירוּת וְצָרִיךְ גֵּט שִׁיחְרוּר
אֵיתִיבֵיהּ רַבִּי אַבָּא לְעוּלָּא גֵּר שֶׁמֵּת וּבִזְבְּזוּ יִשְׂרָאֵל נְכָסָיו וְהָיוּ בָּהֶן עֲבָדִים בֵּין גְּדוֹלִים וּבֵין קְטַנִּים קָנוּ עַצְמָן בְּנֵי חוֹרִין אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר גְּדוֹלִים קָנוּ עַצְמָן בְּנֵי חוֹרִין קְטַנִּים כׇּל הַמַּחְזִיק בָּהֶן זָכָה בָּהֶן
וְכִי מִי כָּתַב גֵּט שִׁחְרוּר לְאֵלּוּ
אָמַר דָּמֵי הַאי מִדְּרַבָּנַן כִּדְלָא גָּמְרִי אִינָשֵׁי שְׁמַעְתָּא וְטַעְמָא מַאי אָמַר רַב נַחְמָן קָסָבַר עוּלָּא עַבְדּוֹ דְּגֵר כִּי אִשְׁתּוֹ מָה אִשְׁתּוֹ מִשְׁתַּלַּחַת בְּלֹא גֵּט אַף עֲבָדָיו מִשְׁתַּלְּחִים בְּלֹא גֵּט
אִי הָכִי אֲפִילּוּ יִשְׂרָאֵל נָמֵי אָמַר קְרָא וְהִתְנַחַלְתֶּם אוֹתָם לִבְנֵיכֶם אַחֲרֵיכֶם לָרֶשֶׁת אֲחוּזָּה
אִי הָכִי הַמַּפְקִיר עַבְדּוֹ וָמֵת נָמֵי אַלְּמָה אָמַר אַמֵּימָר הַמַּפְקִיר עַבְדּוֹ וָמֵת אוֹתוֹ הָעֶבֶד אֵין לוֹ תַּקָּנָה דְּאַמֵּימָר קַשְׁיָא
אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידֵּי אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי הֲלָכָה כְּאַבָּא שָׁאוּל אָמַר לֵיהּ רַבִּי זֵירָא לְרַבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי

רש"י

הא מני ר''מ היא דאמר אין אדם מוציא דבריו. להקדש לבטלה דתניא (ערכין דף ה.) המעריך פחות מבן חדש ר''מ אומר נותן דמיו דאדם יודע שאין ערך לפחות מבן חדש וגמר ואמר לשם דמים הכא נמי יודע שאין עבד ראוי לא להקרבה ולא לבנין וכיון דבלשון הקדש אקדשיה גמר בדעתו להקדיש דמיו ולומר דמיו עלי: אי אמרת בשלמא ר''מ היא. וטעמא לאו משום מקדיש סתם שיקדיש לימכר אלא משום דאין מוציא דבריו לבטלה הוא וכמו שאמר דמיו עלי ויש להן עליו מעות היינו דחייב לתת דמים דאדם יודע שאין גופו קדוש ואמר לשם דמים: אלא אי אמרת רבנן. וטעמא משום דמקדיש סתם דבר שאין ראוי לגופו הקדישו לדמיו לימכר: בשלמא. בעבד איכא למימר סתמיה לדמים קאי וה''ק הרי הוא קדוש לימכר אבל בעצמו מי איכא למימר שיהא קדוש לימכר וכי יש דמים לבן חורין ומה מכירה יש בו אלא ר''מ היא ולאו דמשמע מלתא לדמי אלא מתוך שאינו מוציא דבריו לבטלה גמר בלבו ואמר דמי עצמי עלי והיינו דאמר הריני הקדש שמין אותו כעבד ולא שימכר וגבי עבד נמי אין רשות הגזברין עליו אלא מעות יש להן על הבעלים: לימא כתנאי. מקדיש עבדו קדוש או לא קדוש: מועלין בשערו. דוקא נקט ולקמיה מפרש לה: אלא דכולי עלמא קדוש. לימכר לדמיו: אין מעילה בקרקעות. דגמרינן מעילה חטא חטא מתרומה מה תרומה בתלוש אף מעילה בתלוש במס' מעילה (דף יח:) ובת''כ: כגזוז דמי. ואינו כמחובר לקרקע: יש דברים שהם כקרקע. מחוברין לקרקע: ואינן כקרקע. דקי''ל אין נשבעין על הקרקעות ועל גפנים הללו נשבעין בהודאת מקצת הטענה: מסרתי לך. לשמור בקרקעי: אפילו תימא. הא דקתני הכא אין מועלין בשערו כר''מ היא: אשבוחי משבח. הלכך לאו כגזוז דמי דעדיין צריך לחיבורו: להא שמעתא דרב. המפקיר עבדו יצא לחירות: אמר רב הכי. בתמיהה ופריך הש''ס ואיהו רבי יוחנן מי לא אמר הכי ומאי מתמה אדרב: לא סיימוה קמיה. למילתיה דרב כולה אלא כרב יוסף אמרו קמיה דלא סיים בה משמיה דרב וצריך גט שחרור ולא פירשו לפניו הא דאמרי' לעיל דרב חייא בר אבין סיים בה משמיה דרב וצריך גט שחרור: גר שמת. ואין לו יורשין וכל נכסיו הפקר: קנו עצמן. הן קודמין לכל אדם להחזיק בעצמן מן ההפקר: אבא שאול אומר. קטנים אין להן יד לזכות בעצמן: מי כותב גט שחרור לאלו. מעתה להתירן בישראלית הרי מתו בעלים: עבדו דגר כאשתו. כלומר אין הפקר זה דומה להפקר מחיים דעבד גמר לה לה מאשה וכתב לה ספר (דברים כד) או חופשה לא נתן לה (ויקרא יט) הלכך מחיים אין לו תקנה בלא גט כאשה אבל הפקר שלאחר מיתה כי היכי דאשתו משולחת בלא גט עבדו נמי לא בעי גט: א''ה. ישראל שמת נמי לא יזכו בניו בעבדיו דהא כאשתו הם: המפקיר עבדו. דתו ליכא נחלה לבניו: ומת. לא ליבעי גט שחרור להפקיע איסורו דהא מית ליה ובניו לא זכו בהן מעולם: אין לו תקנה. כדמפרש לקמן דכיון דהפקירו פקע ממוניה מיניה ואיסורא הוא דפש לבעלים עליהן וכי מיית אין זו ירושה להוריש לבניו הלכך אין לו מי שיתירנו בגט:

תוספות

הא מני ר''מ היא. הכא משמע דרב דלא כר''מ והא דאמר בפ''ק דערכין (דף ה.) האומר ערך כלי עלי נותן דמיו כר''מ וכן בפ' האומר משקלי עלי (שם כ.) דתנן ערך ידי ורגלי עלי לא אמר כלום ואמר רב עלה נותן דמיה ומפרש לר''מ אליבא דר''מ קאמר וליה לא סבירא ליה ואע''ג דבסוף פ''ק דסנהדרין (דף טו.) גבי הערכין המטלטלין מפרש רב באומר ערך כלי עלי כר''מ לא סבירא ליה הכי וכי האי גוונא אשכחן בריש אלמנה נזונית (כתובות דף צו.) דבעי למימר שמואל דהניזונת תנן וכאנשי יהודה אע''ג דבסוף נערה שנתפתתה (שם נד.) אמר שמואל הלכה כאנשי גליל: עבדא כמקרקעי דמי. ולכך אין מועלים בו דאין מעילה במחובר דבפ' הנהנה (מעילה יח:) ילפינן מעילה חטא חטא מתרומה והא דאמרי' בפ' המוכר את הספינה (ב''ב עט.) הקדיש בור מלא מים מועלין בו ובמה שבתוכו לא כמו שפי' שם רבינו שמואל שהצניע חפציו בבור דהא אין מעילה במחובר אלא כשעקר מן הבור חוליא ונהנה ממנה: קטנים כל המחזיק בהן זכה בהן. דאין להן יד לזכות בעצמן וכן בפרק מי שמת (ב''ב קנו:) גבי פלוגתא דזכין לקטן ואין זכין לגדול ואע''ג דאית ליה זכיה במציאה כדאמרינן בהניזקין (לקמן נט:) היינו מדרבנן מפני דרכי שלום והכא לא שייך ההוא טעמא וא''ת בפרק לולב וערבה (סוכה מו:) אמר לא ליקני איניש לולבא לינוקא בי''ט ראשון דינוקא מקני קני אקנויי לא מקני וליכא למימר דהתם בפיקח כגון צרור וזרקו אגוז ונוטלו דהא בפ''ק דקדושין (דף כב:) בההוא עובדא דא''ל שלוף לי מסנאי משמע דהוה בו דעת וקאמר התם איכא דאמרי קטן הוה וי''ל דדעת אחרת מקנה אותן שאני.: וכי מי כתב גט שחרור לאלו. אלמא לא בעי גט להתירו בבת חורין והיינו כשמואל דאמר מי שאין לו רשות רבו עליו אינו קרוי עבד וטעמא דאבא שאול בקטנים דחשיב רשות רבן עליהן כיון שאין להן יד בעצמן: אלמה אמר אמימר כו'. וא''ת מאי אי הכי כ''ש דלשמואל תקשי דאמימר וי''ל דהא לא קשיא ליה משום דשמואל תנאי היא בפרק החולץ (יבמות מח.) ובפרק בתרא דנזיר (דף סב:) אבל הא קשיא ליה אי אתיא דאמימר דלא כר' יוחנן רביה ולהכי נמי לא מצי למיפרך לאמימר מדרבנן. דאבא שאול דאיהו מוקי להו כההוא תנא דאית ליה דשמואל אבל איהו סבר כההוא תנא דפליג עלייהו וסבר דלדידיה צריך גט שחרור ואין לו תקנה: הלכה כאבא שאול. אומר ר''ת דהלכה כריב''ל לגבי רבי יוחנן כדמוכח בפרק בתרא דמגילה (דף כז.) דאמר כוותיה דרב פפי מסתברא דאמר ריב''ל בית הכנסת מותר לעשותו בית המדרש ואע''ג דר' יוחנן פליג עליה התם דייק מדר' יהושע בן לוי דהלכה כרב פפי
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר