|
טקסט הדף מנוקד
אַב מְלָאכָה וּמְלָאכָה הָעוֹשֶׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה מֵעֵין מְלָאכָה אַחַת אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת
גְּמָ' מַאי טַעְמָא תְּנָא כְּלָל גָּדוֹל אִילֵּימָא מִשּׁוּם דְּקָבָעֵי לְמִיתְנֵי עוֹד כְּלָל אַחֵר [אָמְרוּ] תְּנָא כְּלָל גָּדוֹל וְגַבֵּי שְׁבִיעִית נָמֵי מִשּׁוּם דְּקָבָעֵי לְמִיתְנֵי עוֹד כְּלָל אַחֵר [אָמְרוּ] תְּנָא כְּלָל גָּדוֹל וְהָא גַּבֵּי מַעֲשֵׂר דְּקָתָנֵי כְּלָל אַחֵר [אָמְרוּ] וְלָא תָּנֵי כְּלָל גָּדוֹל אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר אָבִין שַׁבָּת וּשְׁבִיעִית דְּאִית בְּהוּ אָבוֹת וְתוֹלָדוֹת תְּנָא גָּדוֹל מַעֲשֵׂר דְּלֵית בֵּהּ אָבוֹת וְתוֹלָדוֹת לָא תְּנָא כְּלָל גָּדוֹל וּלְבַר קַפָּרָא דְּתָנֵי כְּלָל גָּדוֹל בְּמַעֲשֵׂר מַאי אָבוֹת וּמַאי תּוֹלָדוֹת אִיכָּא אֶלָּא לָאו הַיְינוּ טַעְמָא גָּדוֹל עוֹנְשָׁהּ שֶׁל שַׁבָּת יוֹתֵר מִשֶּׁל שְׁבִיעִית דְּאִילּוּ שַׁבָּת אִיתַהּ בֵּין בְּתָלוּשׁ בֵּין בִּמְחוּבָּר וְאִילּוּ שְׁבִיעִית בְּתָלוּשׁ לֵיתַהּ בִּמְחוּבָּר אִיתַהּ וְגָדוֹל עוֹנְשָׁהּ שֶׁל שְׁבִיעִית יוֹתֵר מִן הַמַּעֲשֵׂר דְּאִילּוּ שְׁבִיעִית אִיתַהּ בֵּין בְּמַאֲכַל אָדָם בֵּין בְּמַאֲכַל בְּהֵמָה וְאִילּוּ מַעֲשֵׂר בְּמַאֲכַל אָדָם אִיתֵהּ בְּמַאֲכַל בְּהֵמָה לֵיתֵהּ וּלְבַר קַפָּרָא דְּתָנֵי כְּלָל גָּדוֹל בַּמַּעֲשֵׂר גָּדוֹל עוֹנְשׁוֹ שֶׁל מַעֲשֵׂר יוֹתֵר מִשֶּׁל פֵּיאָה דְּאִילּוּ מַעֲשֵׂר אִיתֵהּ בִּתְאֵנָה וְיָרָק וְאִילּוּ פֵּיאָה לֵיתַהּ בִּתְאֵנָה וְיָרָק דִּתְנַן כְּלָל אָמְרוּ בַּפֵּיאָה כׇּל שֶׁהוּא אוֹכֶל וְנִשְׁמָר וְגִידּוּלוֹ מִן הָאָרֶץ וּלְקִיטָתוֹ כְּאַחַת וּמַכְנִיסוֹ לְקִיּוּם חַיָּיב בְּפֵיאָה אוֹכֶל לְמַעוֹטֵי סְפִיחֵי סְטִיס וְקוֹצָה וְנִשְׁמָר לְמַעוֹטֵי הֶפְקֵר וְגִידּוּלוֹ מִן הָאָרֶץ לְמַעוֹטֵי כְּמֵיהִין וּפִטְרִיּוֹת וּלְקִיטָתוֹ כְּאַחַת לְמַעוֹטֵי תְּאֵנָה וּמַכְנִיסוֹ לְקִיּוּם לְמַעוֹטֵי יָרָק וְאִילּוּ גַּבֵּי מַעֲשֵׂר תְּנַן כְּלָל אָמְרוּ בַּמַּעֲשֵׂר כׇּל שֶׁהוּא אוֹכֶל וְנִשְׁמָר וְגִידּוּלוֹ מִן הָאָרֶץ חַיָּיב בְּמַעֲשֵׂר וְאִילּוּ לְקִיטָתוֹ כְּאַחַת וּמַכְנִיסוֹ לְקִיּוּם לָא תְּנַן רַב וּשְׁמוּאֵל דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ מַתְנִיתִין בְּתִינוֹק שֶׁנִּשְׁבָּה לְבֵין הַגּוֹיִם וְגֵר שֶׁנִּתְגַּיֵּיר לְבֵין הַגּוֹיִם אֲבָל הִכִּיר וּלְבַסּוֹף שָׁכַח חַיָּיב עַל כׇּל שַׁבָּת וְשַׁבָּת תְּנַן הַשּׁוֹכֵחַ עִיקַּר שַׁבָּת לָאו מִכְּלָל דְּהַוְיָא לֵיהּ יְדִיעָה מֵעִיקָּרָא לָא מַאי כׇּל הַשּׁוֹכֵחַ עִיקַּר שַׁבָּת שֶׁהָיְתָה שְׁכוּחָה מִמֶּנּוּ עִיקָּרָהּ שֶׁל שַׁבָּת אֲבָל הִכִּיר וּלְבַסּוֹף שָׁכַח מַאי חַיָּיב עַל כׇּל שַׁבָּת וְשַׁבָּת אַדְּתָנֵי הַיּוֹדֵעַ עִיקַּר שַׁבָּת וְעָשָׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה בְּשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה חַיָּיב עַל כׇּל שַׁבָּת וְשַׁבָּת לִיתְנֵי הִכִּיר וּלְבַסּוֹף שָׁכַח וְכׇל שֶׁכֵּן הָא מַאי הַיּוֹדֵעַ עִיקַּר שַׁבָּת מִי שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ עִיקָּרָהּ שֶׁל שַׁבָּת וּשְׁכֵחָהּ רש"יאב מלאכה. דנקט לאו למעוטי תולדות דה''ה לתולדות ובלבד שיהו תולדות דשני אבות אלא למעוטי היכא דהוו ב' תולדות דאב אחד או אב ותולדה שלו דאינו חייב אלא אחת כדקתני סיפא העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת שתי תולדות של אב אחד אינו חייב אלא חטאת אחת דהרי הוא כעושה וחוזר ועושה בהעלם אחד ואין חילוק חטאות בהעלם אחד אלא בגופי עבירה שאינן דומין או בחילוק שבתות לענין שגגת שבת: גמ' עוד כלל אחר. לקמן בפירקין (דף עה:) ולא כלל בו אלא ב' דברים כל הכשר להצניע וכל שאינו כשר להצניע וכאן כלל יותר ומשום הכי קרי להו גדול: וגבי שביעית. בפרק (בנות שוח): גבי מעשר. בפ''ק דמסכת מעשרות: אית ביה אבות. ארבעים חסר אחת שהוצרכו למשכן ותולדות הדומות לכל אחת הויא תולדות דידיה אבות דשביעית זריעה וקצירה וזמירה ובצירה דכתיבן תולדות שאר עבודות שבשדה וכרם כדאמרינן במועד קטן בפ''ק (דף ג.): ולבר קפרא דתנא. בתוספתא דידיה במעשר מאי אבות כו': אלא לאו היינו טעמא. משום אבות ותולדות אלא דבר שנאמר בו כלל ועונשו גדול מדבר אחר שנאמר בו כלל תני ביה כלל גדול: שבת איתא. לאיסור דידה בין בדבר שהיה תלוש מבעוד יום כגון טוחן ולש בין בדבר שמחובר משקדש היום: ואילו שביעית. בדבר שהיה מחובר משקדש שביעית איתא אבל בדבר שהיה תלוש לפני שביעית ליתא: שביעית. נמי איתיה במאכל בהמה דכתיב ולבהמתך ולחיה וגו' (ויקרא כה) מעשר ליתיה במאכל בהמה דמדאורייתא דגן תירוש ויצהר כתיב ורבנן תקון פירות האילן וירק דמאכל אדם כדקתני כל שהוא אוכל כו': איתיה בתאנה וירק. מדרבנן: כל שהוא אוכל כו'. דגבי פיאה קציר כתיב מה קציר מיוחד שיש בו כל אלו: למעוטי ספיחי סטיס וקוצה. שעומדים לצבע להכי נקט ספיחים דאין דרך ללוקטן בשנה שנזרעים אלא לסוף ד' וה' שנים שהשרשין מתפשטין בארץ ומשביחין ושורש שלהן עיקר והא דנקט הני ולא נקט שאר מינים שאינן ראוין לאכילה משום דאיידי דגבי שביעית תני להו דיש להן שביעית נקט הכא דבפיאה ומעשר ליתנהו לשון רבינו הלוי. סטיס ווישד''א קוצ' וורנצ''א: ומכניסו לקיום למעוטי ירק. כגון לפת וקפלוטות: ואילו מכניסו לקיום ולקיטתו כאחד לא תנן. דכי תקון רבנן אדידהו לא פלוג בפירות האילן ובירק בין מין למין: מתניתין. דפטר בחד חטאת: בתינוק שנשבה. ולא ידע שבת מעולם: אבל הכיר ולבסוף שכח. הוה ליה כשוכח שהיום שבת ויודע עיקר שבת וחייב על כל שבת ושבת: שהיתה שכוחה ממנו. מעולם: לתני הכיר ולבסוף שכח. דחייב ואע''ג דליכא למימר ימים שבינתים הוויין ידיעה לחלק וכ''ש הא דאיכא למימר שימים שבינתים הוויין ליה ידיעה לחלק: תוספותוגבי שביעית נמי כו'. הכי תנן בשביעית (כ''ז מ''א) כלל גדול אמרו כל שהוא מאכל אדם ומאכל בהמה וממין הצובעין ואינו מתקיים בארץ פירוש שכלה לחיה יש לו שביעית ולדמיו שביעית יש לו ביעור ולדמיו ביעור ועוד כלל אחר אמרו דקתני כל שאינו מאכל אדם ומאכל בהמה וכו' ומתקיים בארץ יש לו שביעית ולדמיו שביעית ואין לו ולדמיו ביעור דכלל הראשון גדול דיש לו ביעור ואחרון אין לו ביעור ואע''ג דקתני התם בבבא אחריתא כלל גדול אמרו בשביעית ולא קתני בתריה כלל אחר כיון דקתני כלל קטן קמיה שייך למתני בתריה כלל גדול: והא גבי מעשר דקתני עוד כלל אחר אמרו כו'. תימה למה ישנה בראשון כלל גדול כיון דאינו גדול מן השני וצ''ע: דאית ביה אבות ותולדות. ואפילו לרבא דאמר במועד קטן (דף ב:) גבי שביעית אבות אסר רחמנא תולדות לא אסר רחמנא מ''מ מדרבנן מיהא אית ביה אבות ותולדות וא''ת במעשר איכא נמי אבות ותולדות דמדאורייתא דגן ותירוש ויצהר ומדרבנן כל מילי וי''ל דלא שייך להזכיר אבות ותולדות במילי דלית ביה איסור מלאכות וא''ת ובכלל אחר דשבת ושביעית ליתני נמי כלל גדול מהאי טעמא ויש לומר דלא צריך למיתני דאכלל גדול קמא קאי וה''ק עוד כלל גדול אחר אמרו: גדול עונשו של שבת משל שביעית. לפירוש הקונטרס דמפרש בתלוש שנתלש קודם שבת וקודם שביעית משמע שרוצה לפרש שביעית במחובר איתא היינו במחובר ערב שביעית ונתלש בשביעית ומיירי באיסור פירות שביעית לאכילה וקשה לר''י דלפי' לא הוה ליה למימר אלא גדול עונשו של שבת ושביעית משל מעשר דאיתנהו במאכל בהמה מה שאין כן במעשר ולמה ליה למימר כלל גדול עונשה של שבת משל שביעית אלא נראה לר''י דבמידי דאכילה דלא שייכא לענין שבת לא שייך למימר גדול שבת לא משביעית ולא ממעשר ולהכי לא קאמר גדול שבת ושביעית ממעשר אלא קאמר גדול שבת משביעית דאיסור מלאכות איתנהו בין בתלוש בין במחובר ואילו איסור מלאכות דשביעית במחובר איתא בתלוש ליתא וכן משמע בירושלמי דקתני שהשבת חלה על הכל ושביעית לא חלה אלא על עבודת הארץ בלבד: ולבר קפרא דתני כלל גדול במעשר כו'. נראה לרשב''א דאחרים לא שנו כלל גדול במעשר לפי שאינו גדול מפאה אלא מדרבנן אבל כלל גדול דשבת גדול משביעית מדאורייתא וכן של שביעית משל מעשר: ואילו פאה ליתא בתאנה וירק. לאו דוקא תאנה דהא רוב אילנות אין לקיטתן כאחד ואינן רק ח' אילנות דחשיב בפ''ק דפאה (מ''ה) דחייב בפאה אלא נקט תאנה משום דנלקטת כמה פעמים (ב''ב דף כח:) אכל ג' פירי בחד יומא כגון תאנה כו' ואומר ר''ת דמדאורייתא לא מיחייב בפאה אלא בדגן ותירוש ויצהר דסתם קציר דכתיב גבי פאה הוא דגן וכתיב כי תחבוט זיתך כי תבצור כרמך והא דדריש בת''כ יכול שאני מרבה קישואין ודלועין שיהיו חייבים בפאה ת''ל ובקוצרכם את קציר ארצכם מה קציר שהוא אוכל ונשמר כו' אסמכתא היא דהתם נמי דריש מעשר ירק מקרא אע''ג דהוי מדרבנן ומה שלא תקנו פאה בירק ובתאנה ודדמי לה כמו שתקנו מעשר מהן אומר ר''ת משום דאין לקיטתן כאחד דבר מועט הוא פאה דידיה ויש הפסד לעניים בה יותר מן הריוח שמתבטלין לפי שאין יודעים זמן לקיטתן ודבר שאין מכניסו לקיום נמי לא חשיב ויפסידו יותר ממה שירויחו במקום אחר: ספיחי סטיס וקוצה. הא דלא קאמר סתם למעוטי מידי דלאו אוכל אלא נקט הני אומר ר''י משום דקצת הם ראויים לאכילה וקמ''ל דאפילו הכי אין פאה נוהגת בהן וכן מצא רשב''ם בתשובת רש''י והא דנקט ספיחים משום דשמא סטיס וקוצה עצמם אינם ראוים כלל לאכילת אדם ולא הוה חידוש או שמא הן אוכל גמור ולא ממעטינן: גר שנתגייר בין הנכרים. בפני ג' ולא הודיעוהו מצות שבת דאי נתגייר בינו לבין עצמו לא הוי גר כדאמרינן בהחולץ (יבמות דף מז:): הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|