|
טקסט הדף מנוקדשֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַתִּיר לְכׇל אָדָם חוּץ מֵאוֹתוֹ הָאִישׁ וַחֲכָמִים אוֹסְרִים מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מִידֵּי דְּהָוֵה אַכֹּל תְּנָאֵי דְּעָלְמָא וְרַבָּנַן כֹּל תְּנָאֵי דְּעָלְמָא לָא שַׁיַּיר לֵיהּ בְּגֵט הָכָא שַׁיַּיר לַהּ בְּגֵט וּמַתְנִיתִין דְּאוֹקֵימְנָא בְּחוּץ מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אָמַר רַבִּי יַנַּאי מִשּׁוּם זָקֵן אֶחָד אָמַר קְרָא וְיָצְאָה מִבֵּיתוֹ וְהָלְכָה וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר אֲפִילּוּ לֹא הִתִּירָהּ אֶלָּא לְאִישׁ אַחֵר הֲרֵי זוֹ מְגוֹרֶשֶׁת וְרַבָּנַן אָמְרִי טַעְמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַאי אִישׁ לְכׇל אִישׁ וָאִישׁ וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר טַעְמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מֵהָכָא וְאִשָּׁה גְּרוּשָׁה מֵאִישָׁהּ לֹא יִקָּחוּ אֲפִילּוּ לֹא נִתְגָּרְשָׁה אֶלָּא מֵאִישָׁהּ נִפְסְלָה מִן הַכְּהוּנָּה אַלְמָא הָוֵי גִּיטָּא וְרַבָּנַן אִיסּוּר כְּהוּנָּה שָׁאנֵי בָּעֵי רַבִּי אַבָּא בְּקִידּוּשִׁין הֵיאַךְ תִּיבְּעֵי לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר תִּיבְּעֵי לְרַבָּנַן תִּיבְּעֵי לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הָכָא אֶלָּא מִשּׁוּם דִּכְתִיבִי קְרָאֵי אֲבָל הָתָם קִנְיָן מְעַלְּיָא בָּעֵינַן אוֹ דִלְמָא וְיָצְאָה וְהָיְתָה תִּיבְּעֵי לְרַבָּנַן עַד כָּאן לָא קָאָמְרִי רַבָּנַן הָכָא אֶלָּא דְּבָעֵינַן כְּרִיתוּת וְלֵיכָּא אֲבָל הָתָם קִנְיָן כֹּל דְּהוּ אוֹ דִּלְמָא וְיָצְאָה וְהָיְתָה לְבָתַר דְּאִיבַּעְיָא לֵיהּ הֲדַר פַּשְׁטַהּ בֵּין לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֵּין לְרַבָּנַן בָּעֵינַן וְיָצְאָה וְהָיְתָה אָמַר אַבָּיֵי אִם תִּמְצָא לוֹמַר אִיתָא לִדְרַבִּי אַבָּא בָּא רְאוּבֵן וְקִידְּשָׁהּ חוּץ מִשִּׁמְעוֹן וּבָא שִׁמְעוֹן וְקִידְּשָׁהּ חוּץ מֵרְאוּבֵן וּמֵתוּ שְׁנֵיהֶם מִתְיַבֶּמֶת לְלֵוִי וְאֵין אֲנִי קוֹרֵא בָּהּ אֵשֶׁת שְׁנֵי מֵתִים מַאי טַעְמָא קִידּוּשֵׁי דִרְאוּבֵן אַהֲנוֹ קִידּוּשֵׁי דְשִׁמְעוֹן לָא אַהֲנוֹ וְאֶלָּא אֵשֶׁת שְׁנֵי מֵתִים הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ כְּגוֹן שֶׁבָּא רְאוּבֵן וְקִידְּשָׁהּ חוּץ מִשִּׁמְעוֹן וּבָא שִׁמְעוֹן וְקִידְּשָׁהּ סְתָם דְּקִידּוּשֵׁי רְאוּבֵן אַהֲנוֹ לְמֵיסְרַהּ אַעָלְמָא וְקִידּוּשֵׁי דְּשִׁמְעוֹן אַהֲנוֹ לְמֵיסְרַהּ אַרְאוּבֵן בָּעֵי אַבָּיֵי אָמַר לָהּ הֲרֵי אַתְּ מוּתֶּרֶת לְכׇל אָדָם חוּץ מֵרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן וְחָזַר וְאָמַר לָהּ לִרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן מַהוּ מִי אָמְרִינַן מַאי דַּאֲסַר שְׁרָא אוֹ דִלְמָא מַאי דַּאֲסַר שְׁרָא וּמַאי דִּשְׁרָא אֲסַר אִם תִּמְצָא לוֹמַר רש"יהכא שייר בגיטא. כיון דאתני בהדה שלא לינשא לזה נמצא שלא התירה גט זה לכל אדם: אלא מאישה. דאמר לה הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם וזהו ריח הגט שפוסל בכהונה ומדפוסל לכהונה אלמא גט הוא והכא דשרייה לכל אדם חוץ מזה מותרת לאחרים: איסור כהונה שאני. שריבה בהן הכתוב מצות יתירות: בקדושין היאך. התקדשי לי ליאסר לכל אדם חוץ מפלוני מהו: דכתיבי קראי. כדאמרן לאיש אחר גרושה מאישה: ויצאה והיתה. אקיש הויה ליציאה וכיון דבגירושין הוי גט הכא נמי הוו קידושין ונאסרה לכל חוץ מאותו האיש: בעינן כריתות וליכא. דהא אגידא ביה לגביה דההוא גברא: הדר פשטה בין לר''א כו'. לר''א הוו קידושין לרבנן לא הוו קידושין: אם תמצי לומר איתא לדרבי אבא. אליבא דר''א דהוו קידושין אפילו הכי בא ראובן וקדשה לגבי כולי עלמא חוץ משמעון אחיו ובא שמעון וקדשה חוץ מראובן ומתו שניהם מתייבמת ללוי אחיהם: ואין אני קורא בה אשת שני מתים. לאוסרה ללוי מפני זיקת שני יבמין דתנן ביבמות (דף לא:) שלשה אחין ומת אחד מהם ועשה השני מאמר ביבמתו ומת חולצת ולא מתייבמת שנאמר ומת אחד מהם יבמה יבא עליה מי שעליה זיקת יבם אחד ולא שעליה זיקת שני יבמין כגון זו שעדיין לא יצתה מזיקת יבומי המת הראשון דאין יבמה יוצאה מזיקתה אלא בביאה ונתוספה עליה זיקה מחמת מאמרו של שני והכא אשמועינן אביי אפילו איתא לדרבי אבא שקידושין כאלו הוו קידושין לגבי עלמא ונמצאו שניהם קידושין אין אני קורא בה אשת שני מתים מאי טעמא קדושי דראובן אהנו אבל קדושי שמעון לא מהני מידי דכיון דאמר חוץ מראובן לא אסרה על שום אדם המותר שהרי אסורה ועומדת היא על הכל חוץ מראובן: ואלא אשת שני מתים היכי משכחת לה. בהאי עניינא דרבי אבא כגון בא ראובן כו': תוספותשרבי אליעזר מתיר לכל אדם חוץ מאותו האיש. משמע דאפילו בחיי אותו האיש מתירה לינשא והקשה רבינו שמואל אמאי לא חיישינן דלמא לא תקיים תנאה כדאמר לעיל במי שאחזו (דף עד.) גבי הרי זה גיטיך על מנת שתתני לי מאתים זוז (ולאחר) לא תנשא עד שתתן ועוד מביא ראיה רבינו יצחק מברייתא דלקמן (דף פד.) על מנת שלא תיבעלי לאבא ולאביך אין חוששין שמא תיבעל להם הא לאחר חוששין שתיבעל לו ותירץ הרב רבי אלחנן דשאני גבי מאתים זוז דיש לחוש פן תפסיד את אשר לה ולא תוכל לקיים תנאה וכן גבי שלא תיבעלי לאחר חיישינן שמא יבא עליה באונס אבל הכא על מנת שלא תינשאי ליכא למיחש שישאנה בעל כרחה דנישואין אי אפשר בעל כרחה: אפילו לא נתגרשה אלא מאישה פסולה לכהונה. וא''ת והא ודאי דאיסור כהונה שאני דהא אם לא נתגרשה אלא מאישה ולא הותרה לשום אדם פשיטא דאפילו לר''א לא הוי גט כלל בעלמא ואם מת מותרת להתייבם ואע''פ שפסולה לכהונה וי''ל דהכי מייתי דכיון דאפילו לא נתגרשה אלא מאישה פסולה לכהונה א''כ כי אמר חוץ מפלוני הוי גט גמור דאם לא הוי גט סברא הוא דבלא נתגרשה אלא מאישה אפילו ריח הגט לא הוי ולא היה אוסרה הכתוב לכהנים וא''ת לר''א דלא חשיב בעל מנת שיור ולתנא דמתני' דרבנן נמי מודו דלא הוי שיורא אמאי לא תנא ביבמות ברישא (דף ב.) ט''ז נשים פוטרות צרותיהן ולחשוב בהדייהו אשת איש דפוטרת. צרתה כגון שגירשה זה בעל מנת שלא תינשא לפלוני ונשאה אחיו של פלוני ומת בלא בנים ומעל מנת שלא תנשא גרידא דמותרת בזנות או לא תיבעלי גרידא שיכולה להתקדש אין קשה דלא דמי לאחות אשה שאסורה גם בזנות ואינה יכולה להתקדש אבל מעל מנת שלא תינשא ושלא תיבעלי קשיא וי''ל דלא תני לה משום דלא דמי לאחות אשה דהתם בשעת נפילה הויא לה אחות אשה אבל הכא בשעת נפילה אכתי לא הויא אשת איש עד שתיבעל ליבם ותעבור על תנאו ואפילו תחשבנה כאילו היא אשת איש כיון שמטעם אשת איש אסורה ליבעל לו מ''מ לא מצי למיתני' דהא אם תיבעל לו נמצא שלא היתה אשת אחיו מעולם ולא דמי לאחות אשה הלכך לא פטרה ומיהו לא יתיישב אלא למאן דנפקא ליה מאחות אשה ועוד קשה לרבינו יצחק דאכתי משכחת לה אף בצרת צרה כגון דקידשה אחד חוץ מראובן ושמעון אחיו ובא ראובן וקידשה חוץ משמעון אחיו דאהני קידושי דידיה למיסרא אקמא ומת ראובן בלא בנים ולו אשה אחרת ויבם שמעון צרתה ולו אשה אחרת ומת בלא בנים ונפלו לפני לוי דצרת צרה פטורה מן החליצה ומן הייבום וי''ל כיון שנאסרה על יבם זה לפני קידושי אחיו משום אשת איש לא חשיבא לגבי יבם אשת אח אבל אי אשת שני מתים דאורייתא כדמשמע בסמוך משכחת לה שש עשרה צרות וצרת צרה כגון שקידש ראובן חוץ משמעון ולוי אחיו ובא שמעון וקידשה חוץ מלוי דאהני קידושי שמעון למיסרא אראובן ומתו ראובן ושמעון ויבם לוי צרת אשת שני מתים שאשת שני מתים לא נאסרה ללוי שלא אסרוה עליו ומת לוי ולו אשה אחרת ונפלו לפני יהודה דצרת [צרה] אשת שני מתים פטורה מן החליצה ויבום ומיהו איכא למימר בפלוגתא לא קמיירי דרבנן פליגי אדר''א בקידושין כמו בגירושין כדמסיק ויצאה והיתה ולדידהו לא משכחת אשת שני מתים ואפילו ללוי דמיירי בפלוגתא פ''ק דיבמות (דף ט.) לא מיירי אלא בפלוגתא דסבירא ליה לתנא כוותיה תדע דלא תנא לוי חייבי לאוין ואע''ג דלר''ע לאו בני חליצה ויבום נינהו כחייבי כריתות אבל למאי דסלקא דעתיה דר' אבא דרבנן מודו בקידושין הוי מצי למיתני ט''ז ובירושלמי דמכילתין פריך לה וליתני ט''ז נשים לר''א ומשני התם התורה אסרה עליו ברם הכא הוא אסרה עליו פירוש כל ט''ו נשים אסרה תורה ליבם והאיסור בא ממילא על ידי קידושין בלא שום תנאי אבל כאן אסרה על ידי תנאי שלו א''נ י''ל תמן התורה אסרתה ואין לה היתר להתייבם דאין איסור שלה תלוי בשום אדם אלא בתורה שאסרתה עליו אבל באשת איש האיסור תלוי במגרש שאם ירצה יתירנה ליבם קודם שימות אחיו המת שנשאה.: אלא אשת שני מתים היכי משכחת לה. הכא משמע דאשת שני מתים דאורייתא וקשה מפ''ג דיבמות (דף לא:) ומפ''ק (דף י:) ושם מפורש: כגון שבא ראובן וקידשה חוץ משמעון ובא שמעון וקידשה סתם. תימה לרבינו יצחק כשבא שמעון וקידשה סתם אמאי לא פקע אישות דראובן מ''ש מהרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני ונישאת לאחר ומת דפקע אישות ראשון ומותרת לזה שנאסרה עליו ואין סברא לחלק משום דהתם הוי שיור מועט ופקע ויש לומר דהתם בגירושין כיון שהתחיל לנתקה ע''י שנישאת לאחר מנתקה לגמרי אבל הכא שבא לקדשה ע''י שנתקדשה לאחר לא נתקה: וחזר ואמר לה לראובן ושמעון. כל הך בעיא מיתוקמא שפיר אף כרבנן: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|