|
טקסט הדף מנוקד
אֲפִילּוּ זְמַן אֶחָד לְכוּלָּן נָמֵי הָוֵי טוֹפֶס אֶלָּא הֵיכִי דָּמֵי כְּלָל דְּכָתֵב אָנוּ פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי גֵּירַשְׁנוּ נְשׁוֹתֵינוּ פְּלוֹנִית וּפְלוֹנִית
מַתְקֵיף לַהּ רַבִּי אַבָּא לְרַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר זְמַן אֶחָד לְכוּלָּן זֶהוּ כְּלָל לֵיחוּשׁ דִּלְמָא כִּי (חָתְמוּ) [חֲתִימִי] סָהֲדִי אַבָּתְרָא הוּא דַּחֲתִימִי מִי לָא תַּנְיָא עֵדִים חֲתוּמִין עַל שְׁאֵילַת שָׁלוֹם בְּגֵט פָּסוּל חָיְישִׁינַן שֶׁמָּא עַל שְׁאֵילַת שָׁלוֹם חָתְמוּ לָאו אִיתְּמַר עֲלַהּ אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ לְדִידִי מִפָּרְשָׁא לִי מִינֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן שַׁאֲלוּ פָּסוּל וְשַׁאֲלוּ כָּשֵׁר הָכָא נָמֵי דִּכְתִיב בֵּיהּ פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי וְתוּ לְרַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר זְמַן לְכׇל אֶחָד זֶהוּ טוֹפֶס מַאי אִירְיָא מִשּׁוּם טוֹפֶס וְתִיפּוֹק לֵיהּ דְּהָוֵה לֵיהּ נִכְתַּב בַּיּוֹם וְנֶחְתַּם בַּלַּיְלָה אֲמַר לֵיהּ מָר קַשִּׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב חִסְדָּא לְרַב אָשֵׁי הָכִי אָמְרִינַן מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן דִּכְתִיב בְּהוּ בְּחַד בְּשַׁבָּא בְּחַד בְּשַׁבָּא אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי לְרֵישׁ לָקִישׁ דְּאָמַר זְמַן אֶחָד לְכוּלָּן נָמֵי טוֹפֶס הָוֵי וְהֵיכִי דָּמֵי כְּלָל דִּכְתִיב בֵּיהּ הָכִי אָנוּ פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי גֵּירַשְׁנוּ נְשׁוֹתֵינוּ פְּלוֹנִית וּפְלוֹנִית נִמְצְאוּ שְׁתֵּי נָשִׁים מִתְגָּרְשׁוֹת בְּגֵט אֶחָד וְהַתּוֹרָה אָמְרָה וְכָתַב לָהּ וְלֹא לָהּ וְלַחֲבֶרְתָּהּ דַּהֲדַר כְּתַב פְּלוֹנִי גֵּירַשׁ פְּלוֹנִית וּפְלוֹנִי גֵּירַשׁ פְּלוֹנִית אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי וּמַאי שְׁנָא מֵהָא דְּתַנְיָא הַכּוֹתֵב כׇּל נְכָסָיו לִשְׁנֵי עֲבָדָיו קָנוּ וּמְשַׁחְרְרִין זֶה אֶת זֶה וְלָאו אוֹקֵימְנָא בִּשְׁנֵי שְׁטָרוֹת תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרֵישׁ לָקִישׁ תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן חֲמִשָּׁה שֶׁכָּתְבוּ בְּתוֹךְ הַגֵּט אִישׁ פְּלוֹנִי מְגָרֵשׁ פְּלוֹנִית וּפְלוֹנִי פְּלוֹנִית וּפְלוֹנִי פְּלוֹנִית וּזְמַן אֶחָד לְכוּלָּן וְהָעֵדִים מִלְּמַטָּה כּוּלָּן כְּשֵׁרִים וְתִנָּתֵן לְכׇל אַחַת וְאַחַת זְמַן לְכׇל אֶחָד וְאֶחָד וְהָעֵדִים מִלְּמַטָּה אֶת שֶׁהָעֵדִים נִקְרָאִים עִמּוֹ כָּשֵׁר רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר אִם יֵשׁ רֶיוַח בֵּינֵיהֶן פָּסוּל וְאִם לָאו כָּשֵׁר שֶׁאֵין זְמַן מַפְסִיקָן תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרֵישׁ לָקִישׁ חֲמִשָּׁה שֶׁכָּתְבוּ כְּלָל בְּתוֹךְ הַגֵּט אָנוּ פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי גֵּירַשְׁנוּ נְשׁוֹתֵינוּ פְּלוֹנִית וּפְלוֹנִית פְּלוֹנִי גֵּירַשׁ פְּלוֹנִית וּפְלוֹנִי גֵּירַשׁ פְּלוֹנִית וּזְמַן אֶחָד לְכוּלָּן וְהָעֵדִים מִלְּמַטָּה כּוּלָּן כְּשֵׁרִין וְתִנָּתֵן לְכׇל אַחַת וְאַחַת זְמַן לְכׇל אֶחָד וְאֶחָד וְרֶיוַח לְכׇל אֶחָד וְאֶחָד וְהָעֵדִים מִלְּמַטָּה אֶת שֶׁהָעֵדִים נִקְרָאִין עִמּוֹ כָּשֵׁר רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רֶיוַח בֵּינֵיהֶם פָּסוּל שֶׁהַזְּמַן מַפְסִיקָן וְרֵישׁ לָקִישׁ מַאי אִירְיָא זְמַן לְכׇל אֶחָד וְאֶחָד הָא אָמַר זְמַן אֶחָד לְכוּלָּן נָמֵי טוֹפֶס הָוֵי הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּלָא עָרְבִינְהוּ מֵעִיקָּרָא אֲבָל הָכָא דְּעָרְבִינְהוּ מֵעִיקָּרָא אִי פָּלֵיג לְהוּ זְמַן אִין אִי לָא לָא מַתְנִי' שְׁנֵי גִיטִּין שֶׁכְּתָבָן זֶה בְּצַד זֶה וּשְׁנַיִם עֵדִים עִבְרִים בָּאִים מִתַּחַת זֶה לְתַחַת זֶה וּשְׁנַיִם עֵדִים יְוָנִים בָּאִים מִתַּחַת זֶה לְתַחַת זֶה אֶת שֶׁהָעֵדִים הָרִאשׁוֹנִים נִקְרָאִין עִמּוֹ כָּשֵׁר עֵד אֶחָד עִבְרִי וְעֵד אֶחָד יְוָנִי וְעֵד אֶחָד עִבְרִי וְעֵד אֶחָד יְוָנִי בָּאִין מִתַּחַת זֶה לְתַחַת זֶה שְׁנֵיהֶם פְּסוּלִין גְּמָ' וְלִיתַּכְשַׁר הַאי בִּרְאוּבֵן וְהַאי בְּבֶן יַעֲקֹב עֵד דְּהָא תְּנַן בֶּן אִישׁ פְּלוֹנִי עֵד כָּשֵׁר דִּכְתִיב רְאוּבֵן בֶּן אַקַּמָּא וְיַעֲקֹב עֵד אַבָּתְרָא וְלִיתַּכְשַׁר הַאי בִּרְאוּבֵן בֶּן וְלִיתַּכְשַׁר הַאי בְּיַעֲקֹב עֵד דְּהָא תְּנַן אִישׁ פְּלוֹנִי עֵד כָּשֵׁר דְּלָא כְּתִיב עֵד וְאִיבָּעֵית אֵימָא לְעוֹלָם דִּכְתִיב עֵד וּדְיָדְעִינַן בְּהָא חֲתִימָה דְּלָאו דְּיַעֲקֹב הוּא רש"יאפילו זמן אחד לכולן נמי הוי טופס. לכל אחד ואחד לפסול העליונים (א''כ כי כתבו איש פלוני מגרש פלונית ופלוני פלונית) הואיל והזכיר שם איש ואשה יחד לכל אחד ואחד הוי כל חד גט לעצמו ונמצא אחרון מפסיק בעדות ואין עדים מעידים אלא עליו: לר' יוחנן דאמר כו'. הואיל וכל איש ואשה נכתבים לבד לבד אמאי כולן כשרים: על שאילת שלום חתמו. ולא על הגט: שאלו. בשלומו: פסול. דהוי מלתא באפי נפשיה ומפסקת: זמן לכל אחד ואחד. קא סלקא דעתין ביום שנכתב זה לא נכתב זה: מאי איריא. דמפסלי עליונים משום דאין העדים נקראים עמם: ותיפוק ליה. דהוו כולהו בר מבתרא נכתבו היום ונחתמו לאחר זמן שהרי לא חתמו העדים עד שנכתב האחרון נחתם בלילה לאו דוקא אלא משום לישנא דמתני' נקט ליה דתנן בפרק שני (לעיל יז.) נכתב ביום ונחתם בלילה פסול וכ''ש למחר או ליומא אוחרא: בחד בשבא. גירש פלוני פלונית והדר כתב בחד בשבא גופיה גירש פלוני פלונית דהשתא לא מיפסלי קמאי אלא משום הפסקה: דהדר כתב הכי כו'. דהוו להו כל חד באפי נפשיה ומיהו אהני לישני קמאי לאשמועינן שהעדים ידעו בכל הגיטין הללו: ומאי שנא הא מהא דתניא כו'. ועבד גמר לה לה מאשה ולא פסלינן להו משום ולא לה ולחברתה ששחרר שניהם בבת אחת ודמי לקמייתא דריש לקיש אנו פלוני ופלוני גירשנו נשינו פלונית ופלונית ואמאי בעי למיהדר ומכתב פלוני גירש פלונית ופלוני פלונית הא הכא כתב כל נכסי לפלוני ופלוני עבדי וקתני קנו כל הנכסים ונמצא כל אחד חציו בן חורין וחציו עבד לחברו ומשחררים זה את זה חצאיהן: ולאו אוקימנא. בפרק השולח גט: בשני שטרות. שכתב בשטר כל נכסי לפלוני עבדי ובשטר השני כל נכסי נתונים לפלוני עבדי ומסרן להן בבת אחת שלא קדם זה לזה הלכך קנו שניהם דהאי אמר כולהו דידי והאי אמר כולהו דידי: איש פלוני כו'. היינו כרבי יוחנן דלא קתני אנו פלוני ופלוני גירשנו כו': ולריש לקיש. אמאי קתני בהך דמסייעא ליה זמן לכל אחד ואחד כו' את שהעדים נקראין עמו כשר בלאו זמן לכל אחד ואחד נמי פסילי עליונים: אבל הכא דערבינהו מעיקרא. דהא דקתני זמן לכל אחד ואחד כגון דכתב הכי כדקתני רישא אנו פלוני ופלוני גירשנו נשינו פלונית ופלונית פלוני גירש פלונית באחד בשבת ופלוני גירש פלונית באחד בשבת דכיון דערבינהו מעיקרא אי לא הדר אפסקינהו בזמן לא מיפסקי: מתני' שני גיטין שכתבן זה בצד זה. ברוחב המגילה: שנים עברים באים מתחת. הראשון לתחת השני שם העד תחת הראשון ושם אביו תחת השני וכן עד שני תחתיו וחזרו וחתמו תחתיהן שני ישראלים יונים הדרים בארץ יון ובלשון יונית כדרך הזו אבל חתימת היונים אינה נקראת כחתימת העברים שכשהיוני חותם יוסף בן שמעון בידוע ששמו שמעון בן יוסף שכך מתפרשת חתימתן יוסף בן שמעון כלומר בנו של יוסף שמעון ונמצא שם העד חתום על גט שני ושם אביו חתום על הראשון הלכך על כרחיך היונים תחת השני חתמו כזה: את שהעדים הראשונים נקראים עמו כשר. אם העבריים חתומים למעלה הימיני כשר ואם היונים חתומים למעלה השמאלי כשר ובגמרא פריך אידך אמאי מיפסל: עד אחד עברי ועד אחד יוני ועד אחד עברי ועד א' יוני באים מתחת זה לתחת זה. עד עברי ועד יוני באים מתחת גט הימין לתחת גט השמאל ועד עברי ועד יוני עוד תחתיהן באין מתחת השמאל לתחת גט הימין כגון שהיוני הראשון חתם תחת השמאלי יוסף בסוף שיטה וחזר וחתם בן שמעון בראש שיטה שניה תחת הימיני נמצא שמו תחת הימיני דהכי מיפרשה חתימה דידהו בנו של יוסף שמעון נמצא שמתחת גט הימין בא לתחת גט השמאל שם אביו על השמאל ושמו על הימין והעברי השני חתם שמו תחת גט השמאלי בסוף שיטה ושם אביו תחת הימיני בראש שיטה שתחתיה [שלא כדרכו] נמצא בא מתחת גט שני לתחת גט ראשון והיוני השני חתם תחתיו כדרכו בשיטה אחת יחצאל בן תחת הראשון ונפתלי תחת השני נמצא שמו חתום על השני: שניהם פסולים. ובגמרא מפרש טעמא: גמ' וליתכשר קמא בראובן ובתרא בבן יעקב עד. ויוכשרו שניהם על ידי שני עדים ראשונים: דהא תנן. במתניתין בפירקין: וליתכשר האי בראובן בן. דמשמע אני בנו של ראובן כדרך פירוש חתימת היונים וזה שחתם תחת השני איש אחר היה ושמו יעקב: דלא כתיב עד. ומתניתין דוקא נקט איש פלוני עד דהיכא דלא חתם פלוני בן פלוני בעינן עד: דלאו יעקב הוא. אלא של זה בנו היה: תוספותוליתכשר האי בראובן והאי בבן יעקב עד. תימה לר''י היכי ליתכשר בראובן הא לא תנא אלא איש פלוני עד כשר אבל איש פלוני בלא עד לא ואור''י דפשיטא ליה דראובן קאי אבן יעקב עד דבתריה והוי כאילו כתב בהדיה דראובן עד: וליתכשר האי בראובן בן והאי ביעקב עד. פירש בקונטרס דראובן בן משמע אני בנו של ראובן כדרך פירוש חתימת יונים וזה שחתם תחת השני איש אחר היה ושמו יעקב ולפירושו שפי' שחתם כחתימת יונית בחנם פירש שיעקב הוא איש אחר שיוכל לפרש הוא יעקב הוא עצמו בן ראובן ופירוש דחוק לומר שהעברי חתם כדרך חתימת יונים ונראה לפרש דראובן בן דקאמר הוא בן יעקב ולא חש ראובן לכתוב שם יעקב אביו לפי שהוא כתוב וחתום על גט שני ונקרא יפה ראובן בן יעקב: דידעינן ביה בהאי חתימת ידא דלאו דיעקב. משמע דבסתמא היה לנו לתלות ביעקב אע''ג דבעי קיום חותמין מסתמא השליח שאומר בפני נכתב וכו' מכיר חתימת ידו אי נמי איכא למימר דמיירי בא''י דאין צריך קיום חותמין כיון שאין עליו עוררים: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|