|
טקסט הדף מנוקד
חוּפָּה שֶׁגּוֹמֶרֶת אֵינוֹ דִּין שֶׁתִּקְנֶה מָה לְכֶסֶף שֶׁכֵּן פּוֹדִין בּוֹ הֶקְדֵּשׁוֹת וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּיאָה תּוֹכִיחַ
מָה לְבִיאָה שֶׁכֵּן קוֹנָה בִּיבָמָה כֶּסֶף יוֹכִיחַ וְחָזַר הַדִּין לֹא רְאִי זֶה כִרְאִי זֶה וְלֹא רְאִי זֶה כִּרְאִי זֶה הַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן שֶׁקּוֹנִין בְּעָלְמָא וְקוֹנִין כָּאן אַף אֲנִי אָבִיא חוּפָּה שֶׁקּוֹנָה בְּעָלְמָא וְקוֹנָה כָּאן מָה לְצַד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן שֶׁכֵּן הֲנָאָתָן מְרוּבָּה שְׁטָר יוֹכִיחַ מָה לִשְׁטָר שֶׁכֵּן מוֹצִיא בְּבַת יִשְׂרָאֵל כֶּסֶף וּבִיאָה יוֹכִיחוּ וְחָזַר הַדִּין לֹא רְאִי זֶה כִּרְאִי זֶה וְלֹא רְאִי זֶה כִּרְאִי זֶה הַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן שֶׁקּוֹנִין בְּעָלְמָא וְקוֹנִין כָּאן אַף אֲנִי אָבִיא חוּפָּה שֶׁקּוֹנָה בְּעָלְמָא וְקוֹנָה כָּאן מָה לְהַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן שֶׁכֵּן יֶשְׁנָן בְּעַל כׇּרְחָהּ וְרַב הוּנָא כֶּסֶף מִיהָא בְּאִישׁוּת לָא אַשְׁכְּחַן בְּעַל כׇּרְחָהּ אָמַר רָבָא שְׁתֵּי תְשׁוּבוֹת בַּדָּבָר חֲדָא דְּשָׁלֹשׁ תְּנַן וְאַרְבַּע לָא תְּנַן וְעוֹד כְּלוּם חוּפָּה גּוֹמֶרֶת אֶלָּא עַל יְדֵי קִידּוּשִׁין וְכִי גָּמְרִינַן חוּפָּה שֶׁלֹּא עַל יְדֵי קִידּוּשִׁין מֵחוּפָּה שֶׁעַל יְדֵי קִידּוּשִׁין אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי הָא דְּקָאָמְרַתְּ שָׁלֹשׁ תְּנַן וְאַרְבַּע לָא תְּנַן תַּנָּא מִילְּתָא דִּכְתִיבָא בְּהֶדְיָא קָתָנֵי מִילְּתָא דְּלָא כְּתִיבָא בְּהֶדְיָא לָא קָתָנֵי וּדְקָאָמְרַתְּ כְּלוּם חוּפָּה גּוֹמֶרֶת אֶלָּא עַל יְדֵי קִידּוּשִׁין רַב הוּנָא נָמֵי הָכִי קָאָמַר וּמָה כֶּסֶף שֶׁאֵינוֹ גּוֹמֵר אַחַר כֶּסֶף קוֹנֶה חוּפָּה שֶׁגּוֹמֶרֶת אַחַר כֶּסֶף אֵינוֹ דִּין שֶׁתִּקְנֶה תָּנוּ רַבָּנַן כֵּיצַד בְּכֶסֶף נָתַן לָהּ כֶּסֶף אוֹ שָׁוֶה כֶּסֶף וְאָמַר לָהּ הֲרֵי אַתְּ מְקוּדֶּשֶׁת לִי הֲרֵי אַתְּ מְאוֹרֶסֶת לִי הֲרֵי אַתְּ לִי לְאִינְתּוּ הֲרֵי זוֹ מְקוּדֶּשֶׁת אֲבָל הִיא שֶׁנָּתְנָה וְאָמְרָה הִיא הֲרֵינִי מְקוּדֶּשֶׁת לְךָ הֲרֵינִי מְאוֹרֶסֶת לְךָ הֲרֵינִי לְךָ לְאִינְתּוּ אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת מַתְקֵיף לַהּ רַב פָּפָּא טַעְמָא דְּנָתַן הוּא וְאָמַר הוּא הָא נָתַן הוּא וְאָמְרָה הִיא אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת אֵימָא סֵיפָא אֲבָל הִיא שֶׁנָּתְנָה לוֹ וְאָמְרָה הִיא לָא הָווּ קִידּוּשִׁין טַעְמָא דְּנָתְנָה הִיא וְאָמְרָה הִיא הָא נָתַן הוּא וְאָמְרָה הִיא הָווּ קִידּוּשִׁין רֵישָׁא דַּוְקָא סֵיפָא כְּדִי נַסְבַהּ וְתָנֵי סֵיפָא מִילְּתָא דְּסָתְרָא לַהּ לְרֵישָׁא אֶלָּא הָכִי קָאָמַר נָתַן הוּא וְאָמַר הוּא פְּשִׁיטָא דְּהָווּ קִידּוּשִׁין נָתַן הוּא וְאָמְרָה הִיא נַעֲשָׂה כְּמִי שֶׁנָּתְנָה הִיא וְאָמְרָה הִיא וְלָא הָווּ קִידּוּשִׁין וְאִי בָּעֵית אֵימָא נָתַן הוּא וְאָמַר הוּא מְקוּדֶּשֶׁת נָתְנָה הִיא וְאָמְרָה הִיא אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת נָתַן הוּא וְאָמְרָה הִיא סְפֵיקָא הִיא וְחָיְישִׁינַן מִדְּרַבָּנַן אָמַר שְׁמוּאֵל בְּקִידּוּשִׁין נָתַן לָהּ כֶּסֶף וְשָׁוֶה כֶּסֶף וְאָמַר לָהּ הֲרֵי אַתְּ מְקוּדֶּשֶׁת הֲרֵי אַתְּ מְאוֹרֶסֶת הֲרֵי אַתְּ (לִי) לְאִינְתּוּ הֲרֵי זוֹ מְקוּדֶּשֶׁת הֲרֵינִי אִישֵּׁךְ הֲרֵינִי בַּעְלֵיךְ הֲרֵינִי אֲרוּסֵיךְ אֵין כָּאן בֵּית מֵיחוֹשׁ וְכֵן בְּגֵירוּשִׁין נָתַן לָהּ וְאָמַר לָהּ הֲרֵי אַתְּ מְשׁוּלַּחַת הֲרֵי אַתְּ מְגוֹרֶשֶׁת הֲרֵי אַתְּ מוּתֶּרֶת לְכׇל אָדָם הֲרֵי זוֹ מְגוֹרֶשֶׁת אֵינִי אִישֵּׁךְ אֵינִי בַּעְלֵיךְ אֵינִי אֲרוּסֵיךְ אֵין כָּאן בֵּית מֵיחוֹשׁ אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי לְמֵימְרָא דְּסָבַר שְׁמוּאֵל יָדַיִם שֶׁאֵין מוֹכִיחוֹת הָוְיָין יָדַיִם וְהָתְנַן הָאוֹמֵר אֱהֵא הֲרֵי זֶה נָזִיר וְהָוֵינַן בַּהּ וְדִילְמָא אֱהֵא בְּתַעֲנִית קָאָמַר וְאָמַר שְׁמוּאֵל וְהוּא שֶׁהָיָה נָזִיר עוֹבֵר לְפָנָיו טַעְמָא דִּנְזִיר עוֹבֵר לְפָנָיו הָא לָאו הָכִי לָא הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן דְּאָמַר לִי אִי הָכִי מַאי קָמַשְׁמַע לַן הָנֵי רש"י
אף אני אביא חופה שקונה בעלמא. שגומרת ליורשה ולהפרת נדריה יקנה נמי כאן בלא אירוסין: שכן ישנן בע''כ. שקונה בעלמא ביאה ביבמה ושטר בגירושין וכסף באמה העבריה: כסף באישות מיהא לא אשכחן בעלמא בע''כ. ואפ''ה קונה כאן ואף על כרחה כגון אב מקבל קידושין לבת קטנה אף אני אביא חופה: שתי תשובות בדבר. להא דאמרת חופה קונה בלא כסף: ועוד כלום חופה גומרת. דקאמרת חופה שגומרת כו' וכיון שאינה גומרת אלא לאחר קידושין היאך אתה בא לדון חופה שלא ע''י קידושין מחופה שע''י קידושין: הרי את מקודשת לי. או הרי את מאורסת לי: ותנא סיפא מילתא דסתרא לרישא. בתמיה וכי אמרינן בכל דוכתא כדי נסבה מידי דלא איצטריך למיתניה ותנייה בכדי אבל סיפא דסתרא לרישא לא תני תנא: ה''ק. סיפא אבל שינה ממה שאמרנו כגון שנתן הוא ואמרה היא נעשה כאילו נתנה היא ואמרה היא ואינה מקודשת דבעינן כי יקח איש: נתן הוא. דמי לכי יקח איש: ואמרה היא. דמי לתקח אשה לאיש: וחיישינן מדרבנן. שאם בא אחר וקידשה צריכה גט משניהם שמא לא היו של הראשון קידושין וחלו קידושי שני או שמא של ראשון קידושין ולא של שני: בקידושין נתן לה כו'. משום דקא בעי למימר סיפא בגירושין נתן לה כו' נקט כי האי לישנא (נתן): הרי את מקודשת. ולא גרסינן לי: אין כאן בית מיחוש. אין כאן אפי' ספק קידושין דכי יקח כתיב ולא שיקח עצמו לה ודגירושין אין כאן בית מיחוש אף לפוסלה לכהונה: ידים שאין מוכיחות. בית יד אחיזת הדבר אע''פ שאינו מוכיח אחיזת לשון גמור כי הכא דקאמר הרי את מקודשת ולא קאמר למאן: הויין ידים. ואמר דלדידיה קדשה: אהא. אהיה: שהיה נזיר עובר לפניו. דודאי אהיה אף אני כזה קאמר אלמא בעינן הוכחה:
תוספות
חופה שגומרת אינו דין שתקנה. וא''ת נימא דיו אסוף דינא דמהיכא מייתית דחופה קונה משום דגומרת דיו לבא מן הדין להיות כנדון מה להלן אחר כסף אף כאן לאחר כסף וי''ל דאתיא כרבי טרפון דאמר (בב''ק דף כה.) היכא דמיפריך קל וחומר לא אמר דיו והכא אי אמר דיו מיפריך קל וחומר דלאחר כסף לא איצטריך וא''ת לדידן דאמר דחופה אינה קונה נימא דכסף גומר אחר כסף מק''ו דחופה מה חופה שאינה קונה גומרת כסף שקונה אינו דין שיגמור וי''ל דלא מצי לאוכוחי שיגמור אלא אחר כסף כחופה ומאי אולמיה האי כסף מהאי כסף: אף אני אביא חופה שקונה בעלמא וקונה כאן מה להצד השוה שבהן שכן קונין בע''כ. ואע''פ שמוסר בתו הקטנה לחופה בע''כ כיון דבמקום בתו קאי לא חשיב בע''כ וא''ת אכתי אשכחנא חופה בעל כרחה דייעוד לאו נישואין עושה ונמצא שאחר ייעוד כונסה האדון לחופה על כרחו דאב וי''ל אע''פ שהייעוד יכול לעשות בעל כרחו דאב החופה צריך לעשות מדעת: ורב הונא כסף באישות מיהא לא אשכחנא בע''כ. אע''פ שהאב מקדש בתו קטנה בעל כרחה מכל מקום כיון שהוא מדעת האב לא קרי בעל כרחה כדפרישית ועוד בחופה נמי אשכחנא כי האי גוונא (כתובות מז.) שהאב מוסר את בתו קטנה לחופה: הא נתן הוא ואמרה היא כו'. מה שלא הזכיר כלל נתנה היא ואמר הוא משום דלא פסיקא ליה דפעמים מקודשת באדם חשוב כדאמר לקמן (דף ז.): הא לאו הכי לא אלמא קסבר ידים שאין מוכיחות לא הוויין ידים. וא''ת אמאי לא משני דלעולם הוויין ידים והתם דקאמר אהא אפילו ידים שאין מוכיחות לא הוויין דדילמא אהא בתענית קאמר וי''ל דטפי משמע אהא לשון נזירות מלשון תענית דאהא משמע מיד ופעמים שאכל ולא מצי למימר אהא בתענית עד למחר אבל גבי נזירות מיד יכול להתחיל נזירותו אם ירצה: הכא במאי עסקינן דאמר לי. משמע דמסיק הכא לשמואל דידים שאין מוכיחות לא הוויין ידים ותימה דבריש מסכת נדרים (דף ב.) אמר האומר לחבירו מודרני ממך מופרשני ממך מרוחקני ממך שאיני אוכל לך שאיני טועם לך אסור וקאמרי' עלה בגמרא (שם דף ד:) אמר שמואל בכולן עד שיאמר שאיני אוכל לך שאיני טועם לך ומסיק מאי טעמא דילמא מודרני ממך דלא משתעינא בהדך משמע מופרשני ממך דלא עבידנא משא ומתן בהדך משמע מרוחקני דלא קאימנא בד' אמות דילך משמע ופריך (שם דף ה:) לימא דסבר שמואל ידים שאין מוכיחות לא הוויין ידים ומשני שמואל מוקי מתני' כרבי יהודה דאמר ידים שאין מוכיחות לא הויין ידים ומדקאמר שמואל מוקי למתני' כרבי יהודה מכלל דאיהו לא סבירא ליה כוותיה אלא סבירא ליה דהויין ידים ואין לפרש דשמואל מוקי למתני' כרבי יהודה וסבר ליה כוותיה מדאמר בתר הכי ומאי דוחקיה דשמואל לאוקמא מתני' כרבי יהודה ומאי קשיא אמאי דחיק ומוקי מתני' כרבי יהודה משום דסבר ליה כוותיה לכך מוקי כרבי יהודה אלא ודאי קים ליה דהויין ידים ועוד דאמר בגיטין (דף פה.) גופו של גט הרי את מותרת לכל אדם רבי יהודה אומר
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|