|
טקסט הדף מנוקד
תְּמוּתוֹת שְׁחוּטוֹת וְאַל יֹאכְלוּ בְּשַׂר תְּמוּתוֹת נְבֵילוֹת וְחָשַׁקְתָּ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ נָאָה בָּהּ וְלֹא בָּהּ וּבַחֲבֶרְתָּהּ
וְלָקַחְתָּ לִיקּוּחִין יֵשׁ לְךָ בָּהּ לְךָ לְאִשָּׁה שֶׁלֹּא יִקַּח שְׁתֵּי נָשִׁים אַחַת לוֹ וְאַחַת לְאָבִיו אַחַת לוֹ וְאַחַת לִבְנוֹ וַהֲבֵאתָהּ מְלַמֵּד שֶׁלֹּא יִלְחָצֶנָּה בַּמִּלְחָמָה תָּנוּ רַבָּנַן אִם אָמֹר יֹאמַר עַד שֶׁיֹּאמַר וְיִשְׁנֶה אָמַר בִּתְחִילַּת שֵׁשׁ וְלֹא אָמַר בְּסוֹף שֵׁשׁ אֵינוֹ נִרְצָע שֶׁנֶּאֱמַר לֹא אֵצֵא חׇפְשִׁי עַד שֶׁיֹּאמַר בִּשְׁעַת יְצִיאָה אָמַר בְּסוֹף שֵׁשׁ וְלֹא אָמַר בִּתְחִילַּת שֵׁשׁ אֵינוֹ נִרְצָע שֶׁנֶּאֱמַר אִם אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד עַד שֶׁיֹּאמַר כְּשֶׁהוּא עֶבֶד אָמַר מָר אָמַר בִּתְחִילַּת שֵׁשׁ וְלֹא אָמַר בְּסוֹף שֵׁשׁ אֵינוֹ נִרְצָע שֶׁנֶּאֱמַר לֹא אֵצֵא חׇפְשִׁי מַאי אִירְיָא מִלֹּא אֵצֵא חׇפְשִׁי תִּיפּוֹק לֵיהּ דְּבָעֵינַן אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָי וְלֵיכָּא וְתוּ אָמַר בְּסוֹף שֵׁשׁ וְלֹא אָמַר בִּתְחִילַּת שֵׁשׁ אֵינוֹ נִרְצָע שֶׁנֶּאֱמַר הָעֶבֶד אַטּוּ סוֹף שֵׁשׁ לָאו עֶבֶד הוּא אָמַר רָבָא מַאי בִּתְחִילַּת שֵׁשׁ בִּתְחִילַּת פְּרוּטָה אַחֲרוֹנָה וּמַאי בְּסוֹף שֵׁשׁ בְּסוֹף פְּרוּטָה אַחֲרוֹנָה תָּנוּ רַבָּנַן לוֹ אִשָּׁה וּבָנִים וּלְרַבּוֹ אֵין אִשָּׁה וּבָנִים אֵינוֹ נִרְצָע שֶׁנֶּאֱמַר כִּי אֲהֵבְךָ וְאֶת בֵּיתֶךָ לְרַבּוֹ אִשָּׁה וּבָנִים וְלוֹ אֵין אִשָּׁה וּבָנִים אֵינוֹ נִרְצָע שֶׁנֶּאֱמַר אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָי הוּא אוֹהֵב אֶת רַבּוֹ וְרַבּוֹ אֵינוֹ אוֹהֲבוֹ אֵינוֹ נִרְצָע שֶׁנֶּאֱמַר כִּי טוֹב לוֹ עִמָּךְ רַבּוֹ אוֹהֲבוֹ וְהוּא אֵינוֹ אוֹהֵב אֶת רַבּוֹ אֵינוֹ נִרְצָע שֶׁנֶּאֱמַר כִּי אֲהֵבְךָ הוּא חוֹלֶה וְרַבּוֹ אֵינוֹ חוֹלֶה אֵינוֹ נִרְצָע שֶׁנֶּאֱמַר כִּי טוֹב לוֹ עִמָּךְ רַבּוֹ חוֹלֶה וְהוּא אֵינוֹ חוֹלֶה אֵינוֹ נִרְצָע שֶׁנֶּאֱמַר עִמָּךְ בָּעֵי רַב בִּיבִי בַּר אַבָּיֵי שְׁנֵיהֶם חוֹלִין מַאי עִמָּךְ בָּעֵינַן וְהָא אִיכָּא אוֹ דִילְמָא כִּי טוֹב לוֹ עִמָּךְ בָּעֵינַן וְהָא לֵיכָּא תֵּיקוּ תָּנוּ רַבָּנַן כִּי טוֹב לוֹ עִמָּךְ עִמְּךָ בַּמַּאֲכָל עִמְּךָ בַּמִּשְׁתֶּה שֶׁלֹּא תְּהֵא אַתָּה אוֹכֵל פַּת נְקִיָּה וְהוּא אוֹכֵל פַּת קִיבָּר אַתָּה שׁוֹתֶה יַיִן יָשָׁן וְהוּא שׁוֹתֶה יַיִן חָדָשׁ אַתָּה יָשֵׁן עַל גַּבֵּי מוֹכִין וְהוּא יָשֵׁן עַל גַּבֵּי תֶּבֶן מִכָּאן אָמְרוּ כׇּל הַקּוֹנֶה עֶבֶד עִבְרִי כְּקוֹנֶה אָדוֹן לְעַצְמוֹ תָּנוּ רַבָּנַן וְיָצָא מֵעִמָּךְ הוּא וּבָנָיו עִמּוֹ אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן אִם הוּא נִמְכָּר בָּנָיו וּבְנוֹתָיו מִי נִמְכָּרִים מִכָּאן שֶׁרַבּוֹ חַיָּיב בִּמְזוֹנוֹת בָּנָיו כַּיּוֹצֵא בַּדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר אִם בַּעַל אִשָּׁה הוּא וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן אִם הוּא נִמְכָּר אִשְׁתּוֹ מִי נִמְכְּרָה מִכָּאן שֶׁרַבּוֹ חַיָּיב בִּמְזוֹנוֹת אִשְׁתּוֹ וּצְרִיכָא דְּאִי אַשְׁמוֹעִינַן בָּנָיו מִשּׁוּם דְּלָא בְּנֵי מֶיעְבַּד וּמֵיכַל נִינְהוּ אֲבָל אִשְׁתּוֹ דְּבַת מֵיכַל וּמֶיעְבַּד הִיא אֵימָא תַּעֲבֵיד וְתֵיכוֹל וְאִי אַשְׁמְעִינַן אִשְׁתּוֹ דְּלָאו דִּירְכַּהּ לְהַדּוֹרֵי אֲבָל בָּנָיו דְּדִירְכַּיְיהוּ לְהַדּוֹרֵי אֵימָא לָא צְרִיכָא תָּנוּ רַבָּנַן רש"יתמותות. אמורטיי''ש : וחשקת. בחשקו תלה הכתוב ואפי' אינה נאה: ולא בה ובחברתה. שלא יקח שתים: ליקוחין יש לך בה. קידושין תופסין ואע''פ שהיתה עובדת כוכבים שהרי אינה מתגיירת מדעתה: לך ולא לאחרים. שלא יקחנה לצורך אחרים כגון אביו: שלא ילחצנה במלחמה. לבא עליה: ה''ג להאי ברייתא בספרי בפ' ראה אנכי ואם אמר יאמר עד שיאמר וישנה אמר בתחילת שש ולא אמר בסוף שש אינו נרצע שנאמר לא אצא חפשי עד שיאמר בשעת יציאה אמר בסוף שש ולא אמר בתחילת שש אינו נרצע שנאמר אם אמר יאמר העבד עד שיאמר כשהוא עבד. והכי פירושה אמר ושנה שתי האמירות בתחילת שש ולא אמר בסוף שש אינו נרצע שנאמר לא אצא משמע סמוך ליציאה אמר שתי פעמים בסוף שש כו' עד שיאמר כשהוא עבד: ה''ג אמר מר אמר בתחילת שש כו' מאי איריא מלא אצא חפשי תיפוק ליה דבעינן כו' ותו אמר בסוף ולא אמר בתחילת שש אינו נרצע שנא' העבד אטו סוף שש לאו עבד הוא. והכי פירושה אמר בתחילת שש כו' קס''ד תחילת שש ממש תיפוק ליה דבעינן אהבתי את אשתי ואת בני ועדיין בתחילת שש אין לו אשה ובנים שלא מסרו לו עדיין שפחה כנענית: אטו סוף שש לאו עבד הוא. יום אחרון נקרא סוף שש וכל היום הוא עבד: ה''ג אמר רבא בתחילת פרוטה אחרונה בסוף פרוטה אחרונה. ול''ג לא קשיא ול''ג כאן. והכי פירושו כל תחילת שש דקתני כשמגיע להתחיל לסוף פרוטה אחרונה לפי חשבון גרעונה שעדיין עליו שוה פרוטה דהוי דמי עבד וכל סוף שש (פרוטה אחרונה) מאחר שהתחיל בה נקרא סוף דלאו עבד הוא דאין עליו שוה פרוטה וה''ק אמר בתחילת שש קודם פרוטה אחרונה דכבר יש לו אשה ובנים ולא בסוף שש לאחר שהתחיל פרוטה אחרונה אינו נרצע ואפי' אמר ושנה דכתיב לא אצא חפשי סמוך ליציאה וכל זמן שיש עליו פרוטה שלימה לאו סמוך ליציאה הוא אי אמר ושנה בסוף פרוטה אחרונה ולא אמר בתחילת פרוטה אחרונה אינו נרצע שנאמר אם יאמר העבד עד שיאמר כשהוא עבד ובלשון אחרת גירסא זו בפי כל ואיני יכול להעמידה שהרבה תשובות בה וזה הלשון אמר יאמר עד שיאמר וישנה העבד עד שיאמר כשהוא עבד אמר בתחילת שש ולא אמר בסוף שש אינו נרצע שנאמר אם אמר יאמר אמר בסוף שש ולא אמר בתחילת שש אינו נרצע שנאמר לא אצא חפשי והכי פירושו אמר בתחילת שש פעם אחת ולא חזר ואמר בסוף שש אינו נרצע דבעינן אמר יאמר שתי אמירות אמר בסוף שש ולא אמר בתחילת שש אינו נרצע שנאמר לא אצא חפשי וזה כבר יצא השתא קשיא לי טובא הא נמי תיפוק לי מאמר יאמר דהא לא אמר ושנה ואם באת לפרש אמר בסוף שש שתי פעמים א''כ לא דמיא לרישא דאי אומר בתחילת שש שתי פעמים מנא ליה דאינו נרצע ועוד מה לי דשבקיה לדרשה קמייתא דדריש העבד עד שיאמר כשהוא עבד ונקיט ליה קרא אחרינא מלא אצא והרי כבר יצא תיפוק ליה מהעבד: לו אשה ובנים. שפחה כנענית שנמסרה לו וילדה לו: כי טוב לו. פרט לחולה: הוא ובניו עמו. על כרחיך בבני ישראלית דאי בבני כנענית האשה וילדיה כתיב (שמות כא): דלאו בני מיעבד ומיכל נינהו. שקטנים הם: לאהדורי. לחזר על הפתחים לפי שהיא בושה: תוספותה''ג שלא יקחנה לאביו ולא לבנו. ול''ג שתים אחת לו ואחת לאביו או אחת לו ואחת לבנו דמאי איריא שתים אפילו אחת לאביו נמי הוי איסור דהא לך דרשינן: שלא ילחצנה במלחמה. פי' בקונטרס לבוא עליה משמע מתוך פירושו דבמלחמה אסור לבוא עליה כל עיקר ואפילו ביאה ראשונה אינו מותר עד לאחר כל המעשים ותימה א''כ מאי קאמר לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע כיון דבמלחמה אסור עד שיבא לביתו ולאחר כל המעשים היאך נתפייס יצרו בכך אכתי איכא יצר הרע במלחמה ובביתו עד ירח ימים ועוד קשה אמאי קרי לה בשר תמותות כיון שנתגיירה ועוד קשה מהא דאמר בפ' ב' דסנהדרין (דף כא.) תמר בת יפת תואר היתה ולפיכך היתה מותרת לאמנון כדכתיב דבר עלי אל המלך כי לא ימנעני ממך ואם לא בא דוד על מעכה אם תמר עד לאחר כל המעשים היאך היתה מותרת לאמנון והרי אחותו מאביו היתה שהרי אם תמר לאחר כל המעשים חשובה גיורת וליקוחין יש לו בה דבשלמא אם נפרש דיפת תואר מותרת מיד שפיר (דמי) מאי דקאמרה תמר כי לא ימנעני ממך לפי שהיתה מותרת לו דאיכא למימר שנתעברה אמה במלחמה שעדיין היתה אמה עובדת כוכבים וזו אינה חשובה כבתו של דוד דאין בן הבא מן העובדת כוכבים קרוי בנך אלא בנה דולד עובדת כוכבים כמותה אבל לפירוש הקונטרס שלא בא עליה עד לאחר כל המעשים קשה כדפירשתי ונראה לר''ת דביאה ראשונה מותרת במלחמה אבל ביאה שניה אסורה עד שתהא בביתו גיורת [והא דקאמר שלא ילחצנה כו' היינו להתחיל למנות ירח ימים דאין יכול לדוחקה לעשות סדר הפרשה עד שתהיה בביתו] ויש מיישבים פירוש הקונטרס ולא קשה מידי מה שהקשה איך נתפייס יצרו דאיכא למימר דבטל הימנו יצר הרע כיון שיש לו פת בסלו שסופה להיות מותרת לו לאחר כל המעשים ומה שהקשה אמאי קרי לה בשר תמותות כיון שנתגיירה הא נמי לא קשה דאיכא למימר לפי שמגיירה בע''כ ואינה גיורת גמורה קרי לה בשר תמותות ומה שהקשה מתמר לא קשה דאיכא למימר דתמר לא היתה בת דוד אלא מקודם לכן היתה אמה מעוברת והא דכתיב (שמואל ב יג) כן תלבשנה בנות המלך מעילים לא משום שהיתה בתו אלא לפי שגדלה בביתו של דוד עם בנות המלך אך אין לתרץ שפיר לפירוש הקונטרס מה חילוק בין ביאה ראשונה לשניה דמחלק גמרא לעיל ומיהו אומר ר''י דבירושלמי מצינו מחלוקת אמוראים בדבר זה והכי איתא התם רב אמר. לא התיר אלא ביאה ראשונה ואני אומר לא ביאה שניה ולא ראשונה הותרה אלא לאחר כל המעשים כדכתיב ואחר כן תבא אליה ובעלתה: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|