|
טקסט הדף מנוקד
אֵין אִשָּׁה פּוֹדָה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בְּלֹא חוֹמֶשׁ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר אִשָּׁה פּוֹדָה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בְּלֹא חוֹמֶשׁ הֵיכִי דָּמֵי אִילֵּימָא בְּזוּזֵי דְבַעַל וּמַעֲשֵׂר דְּבַעַל שְׁלִיחוּתֵיהּ דְּבַעַל קָא עָבְדָה
וְאֶלָּא בְּזוּזֵי דִידַהּ וּמַעֲשֵׂר דִּידֵיהּ אִישׁ אָמַר רַחֲמָנָא וְלֹא אִשָּׁה אֶלָּא לָאו כִּי הַאי גַוְונָא דְּאַקְנִי לַהּ אַחֵר מָנֶה וַאֲמַר לַהּ עַל מְנָת שֶׁתִּפְדִּי בּוֹ אֶת הַמַּעֲשֵׂר וְאִיפְּכָא שְׁמַעְנָא לְהוּ אָמַר אַבָּיֵי אֵיפוֹךְ רָבָא אָמַר לְעוֹלָם לָא תֵּיפוֹךְ וְהָכָא בְּמַעֲשֵׂר דַּאֲתָא מִבֵּי נָשָׁא עָסְקִינַן וְרַבִּי מֵאִיר לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר מַעֲשֵׂר מָמוֹן הֶקְדֵּשׁ הוּא וְלָא קָנֵי לֵיהּ בַּעַל וְרַבָּנַן לְטַעְמַיְיהוּ דְּאָמְרִי מָמוֹן הֶדְיוֹט הוּא וְקָנֵי לֵיהּ בַּעַל הִילְכָּךְ שְׁלִיחוּתָא דְבַעַל קָעָבְדָא תָּנָא יוֹצֵא בְּשֵׁן וָעַיִן וְרָאשֵׁי אֵבָרִים שֶׁאֵינָן חוֹזְרִים בִּשְׁלָמָא שֵׁן וָעַיִן כְּתִיבִי אֶלָּא רָאשֵׁי אֵבָרִים מְנָלַן דּוּמְיָא דְשֵׁן וָעַיִן מָה שֵׁן וָעַיִן מוּמִין שֶׁבַּגָּלוּי וְאֵינָן חוֹזְרִין אַף כֹּל מוּמִין שֶׁבַּגָּלוּי וְאֵינָן חוֹזְרִין וְאֵימָא נִיהְווֹ שֵׁן וָעַיִן כִּשְׁנֵי כְתוּבִים הַבָּאִים כְּאֶחָד וְכֹל שְׁנֵי כְתוּבִים הַבָּאִים כְּאֶחָד אֵין מְלַמְּדִין צְרִיכָא דְּאִי כְּתַב רַחֲמָנָא שֵׁן הֲוָה אָמֵינָא אֲפִילּוּ רש"י
אין אשה פודה מעשר שני. קס''ד במעשר שני שהוא משדה בעלה שהיא כבעלה וקרינן ליה ממעשרו וכדמפרש לה ואזיל: אשה פודה בלא חומש. דלאו דידה הוא ואין מוסיפין חומש על פדיון מעשרות והקדשות אלא בעלים: שליחותיה עבדא. ומ''ט דמאן דאמר פודין בלא חומש: אלא בזוזי דידה. דנכסי מלוג: ומעשר דידיה. משדותיו: איש אמר רחמנא ולא אשה. איש ממעשרו אמר רחמנא ולא אשה ממעשר בעלה דאשה כאחר דמיא: ע''מ שתפדי בו כו'. שתהיה כאיש אחר לפדות בלא חומש רבנן סברי כי אמר לה קני קנה ליה בעלה וכי אמר לה ע''מ לאו כלום הוא הילכך זוזי הוו נמי דבעל ושליחותיה עבדא איש ממעשרו קרינא ביה ורבי מאיר סבר לדידה גופה לא אקני לה אלא להכי שתהא כאיש אחר לפדות בלא חומש: דאייתי מבי נשא. שמת אביה והיה לו מעשר שני וירשתה עם שאר נכסים וירושה הבאה לה לאחר מכאן נכסי מלוג הן וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות: ור''מ לטעמיה. דאמר לקמן בפ''ב מעשר ממון גבוה הוא ואכילתו משולחן גבוה הוא הילכך אינו כשאר נכסים למקנייה בעל בתקנתא דתקון רבנן פירות לבעל הילכך לא זכי ביה וכי פרקה ליה בזוזי דבעל לאו ממעשרו הוא דזוזי דחד ומעשר דחד: ורבנן לטעמייהו דאמרי ממון הדיוט הוא. וחיילא עליה תקנתא דרבנן ופירות לבעל כשאר נכסי מלוג וכיון דבזוזי דבעל פרקה בעי חומש: תנא יוצא בשן ועין. אמתני' קאי: ראשי אברים. כ''ד הם ושנויים אצל נגעים (פרק ו משנה ז) ומייתי להו לקמן בשמעתין (דף כה.): שאין חוזרין. אם נטלן כשן ועין וגמר במה מצינו: אין מלמדין. מדלא כתיב אחד ונגמור כולהו מיניה: צריכי. דלא גמר חד מחבריה הילכך לא באין כאחד נינהו:
תוספות
אליבא דרב ששת דאילו לר''א אליבא דר''מ אפי' מה שאת נותנת לפיך קנה יתהון בעל כמו שאין מועיל ע''מ שתצא לחירות אלא ע''כ כרב ששת ולא כר''א סבירא להו לרב ושמואל ש''מ דלרב ששת ע''מ שתצא בו לחירות מועיל לכ''ע כמה שאת נותנת לפיך דמועיל אפילו לר''מ ואומר ר''ת דמשמע מהתם דהלכה כרב ששת ולא כר''א ועוד מייתי ראיה דהלכה כרב ששת מפרק בן סורר ומורה (סנהדרין דף עא.) דאמרינן התם בן סורר ומורה אינו חייב עד שיאכל משל אביו ומשל אמו ופריך בגמרא אמו מנא לה מה שקנתה אשה קנה בעלה ומשני כשנתנו לה אחרים ע''מ שאין לבעלה רשות בהן והשתא בשלמא לרב ששת מכל מקום אתי לכל הפחות מיהא כרבנן אלא לר' אלעזר לא אתיא דהתם לא כר' מאיר ולא כרבנן עוד מייתי ראיה מההיא דפסחים פרק האשה (דף פח:) גבי האומר לעבדו שחוט עלי פסח ושכח מה אמר לו רבו כו' ופריך בגמרא מה שקנה עבד קנה רבו ומשני כגון דאקני ליה ע''מ שאין לרבו רשות בו והיינו כרב ששת אבל לר''א הוה צריך לאוקמי שאמר לו ע''מ שתצא ידי פסח אך ר''י אומר דאין ראיה לומר דהלכה כרב ששת מההיא דנדרים ומפרק בן סורר דהתם מיתוקמא שפיר אפי' לר''א דיש לחלק בין אשה לעבד ומצינו למימר אפילו לר''א דאמר לר''מ אפילו אמר לו ע''מ שתצא בו לחירות קנה רבו יכול להיות דבאשה לא קנה הבעל שהרי אינם שוים שאין יד האשה כיד הבעל כמו שיד העבד כיד רבו ותדע דאילו אם נתן הבעל מתנה לאשתו קנתה לגמרי ואין הבעל אוכל פירות כדאיתא פרק חזקת הבתים (ב''ב דף נא:) ואילו אם נתן מתנה לעבדו לא קנה העבד כלל ועוד תדע שאינן שוים שהרי אם נתנו אחרים מתנה לעבד סתמא זכה הרב בין בגוף בין בפירות דאין קנין לעבד בלא רבו היינו שאין קנין לעבד כלל ויש לרב גוף ופירות ואם נתנו אחרים מתנה לאשה אין לבעלה כי אם פירות אבל הגוף שלה דהא דאין קנין לאשה בלא בעלה היינו שהבעל אוכל פירות אבל הגוף לאשה וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות דאע''ג דמציאת האשה לבעלה לגמרי אין לדמות מציאה למתנה וכן משמע בירושלמי דכתובות פ' מציאת האשה דקאמר התם מפני מה מציאת האשה לבעלה שמא תגנוב זהובים ותאמר מציאה מצאתי ופריך הגע עצמך מתנה כלומר במתנה עצמה ניחוש להא שמא תגנוב ותאמר נתנו לי מתנה ומשני מתנה יש לה קול ואי במתנה הוי הגוף נמי לבעל מה היתה מרווחת לומר ניתנו לי במתנה אלא ש''מ דבמתנה שנתנו לה אחרים אין לבעל אלא פירות אבל הגוף לאשה ואילו בעבד אם נתן לו אחד מתנה קנה האדון הפירות והגוף וא''ת לפר''ת דלרב ששת מועיל ע''מ שתצא בו לחירות אפילו לר''מ א''כ אמאי קאמר ר''מ במתני' בכסף ע''י עצמו לא הא ע''י עצמו נמי משכחת לה באומר ע''מ שתצא בו לחירות וי''ל דכה''ג ע''י אחרים מקרי ולא על ידי עצמו כיון דלא קנה אותם העבד לגמרי ולא נתנו לו אלא ע''מ שיצא בו לחירות ואע''ג דלר' אלעזר דמוקי פלוגתייהו בע''מ שתצא בו לחירות מיקרי ע''י עצמו היינו משום דלר' אלעזר אית ליה דקניה עבד וקנה רביה אבל לרב ששת דאית ליה לא קניה רביה מיקרי ע''י אחרים דמחמת שאין העבד קונהו אלא לצאת בו לא קניה ליה רביה וע''י אחרים מיקרי ומיהו קשה אליבא דר''א דמוקי פלוגתייהו באומר ע''מ שתצא בו לחירות אם כן היאך מצינו לרבנן דר' מאיר בכסף ע''י עצמו הואיל ולא הקנו לו אלא ע''מ. שיצא בהם לחירות ע''י אחרים הוא כדבעינן למימר לר' מאיר אליבא דרב ששת וי''ל דרבנן ע''י עצמו דר' מאיר קיימי דאמר בכסף ע''י אחרים אין ע''י עצמו לא ולר' אלעזר אליבא דר' מאיר אפילו הקנו לו ע''מ שיצא בהם לחירות קנה עבד קנה רבו ואין יוצא בו לחירות ומקרי שפיר ע''י עצמו ואהא קיימי רבנן ואהכי קאמר וחכ''א בכסף במה שאתה קורא ע''י עצמו דקאמרת דאינו יוצא אפילו אם נתנו לו ע''מ שיצא בו לחירות אנו אומרים שיצא בו לחירות דכה''ג אשכחן בהנזקין (גיטין דף נא:) ובשבועות (דף מב.) ובפ''ב דכתובות (דף יח.) דאמר ר' אליעזר בן יעקב פעמים שאדם נשבע על טענת עצמו דהיינו מה שאתם קורין טענת עצמו: ה''ג רש''י אלא בזוזי דידה ובמעשר דידיה. פירוש בזוזי דידה דנכסי מלוג ומעשר דידיה משדותיו איש אמר רחמנא ממעשרו ולא אשה ממעשר בעלה דאשה כי אחר דמיא וקשה לר''ת דלא היה לו להזכיר איש ואשה כלל אלא הוה ליה למימר ממעשרו אמר רחמנא ולא ממעשר חבירו ונראה לר''ת דגרס אלא בזוזי דידה ומעשר דידה והכי פירושו איש אמר רחמנא דמוסיף חומש על מעשרו ולא אשה אפילו בזוזי דידה ומעשר דידה ואפי' היא אלמנה וגרושה אינה מוספת חומש והא דתני בת''כ בפ' בהר אם גאל יגאל איש ממעשרו לרבות את האשה לענין פדיה דוקא מרבינן את האשה ולא לענין חומש דס''ד הואיל וכתיב ביה במעשר למען תלמד ליראה ודרשינן מיניה בספרי דגדול מעשר שמביא לידי תלמוד כששוהה בירושלים לאכילת מעשרו וה''א אשה כיון דלאו בת לימוד היא ליתה בדיני מעשר להכי איצטריך לרבויי והא דממעט בת''כ קטן מאיש ה''נ הוה מצי למעוטי אשה מחומש כדאמר הכא אלא משום דרבי בההיא קרא גופיה אשה מאם גאול יגאל ניחא ליה למנקט איש ולא קטן למעוטי לגמרי ומיהו בחנם הזכיר ר''ת למען תלמד הוה מצי למימר דאיצטריך לרבות אשה לענין פדיה דלא תיסק אדעתיה למעוטי מאיש לגמרי כי היכי דממעטינן קטן ומה שפי' בקונטרס בזוזי דידה היינו נכסי מלוג לא נהירא דכיון שהן ברשותו ומה שקנתה אשה קנה בעלה כזוזי דידיה חשיבי כדאמר גבי מעשר דאתי מבי נשא דקני לה בעל למ''ד מעשר ממון הדיוט הוא ושליחותא דבעל קא עבדא לכן נ''ל דזוזי דידה מיירי כשהקנה לה אחר מנה ע''מ שאין לבעלה רשות בו דהא פרשינן לעיל שאין הבעל אוכל פירות: תנא יוצא בשן ועין. ותנא דידן דלא תנא להו משום דסבר דצריך גט שחרור:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|