|
טקסט הדף מנוקד
אִישׁ דְּבַר מִצְוֹת אִין אִשָּׁה לָא וְאִי אַשְׁמְעִינַן הָא מִשּׁוּם דְּאִיכָּא אִיבּוּד נְשָׁמָה חָס רַחֲמָנָא עֲלַהּ אֲבָל הָנָךְ תַּרְתֵּי אֵימָא לָא צְרִיכָא
חוּץ מִבַּל תַּקִּיף וּבַל תַּשְׁחִית כּוּ' בִּשְׁלָמָא בַּל תִּטַּמֵּא לְמֵתִים דִּכְתִיב אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן בְּנֵי אַהֲרֹן וְלֹא בְּנוֹת אַהֲרֹן אֶלָּא בַּל תַּקִּיף וּבַל תַּשְׁחִית מְנָלַן דִּכְתִיב לֹא תַקִּפוּ פְּאַת רֹאשְׁכֶם וְלֹא תַשְׁחִית אֵת פְּאַת זְקָנֶךָ כֹּל שֶׁיֶּשְׁנוֹ בְּהַשְׁחָתָה יֶשְׁנוֹ בְּהַקָּפָה וְהָנֵי נְשֵׁי הוֹאִיל וְלָא אִיתַנְהוּ בְּהַשְׁחָתָה לֵיתַנְהוּ בְּהַקָּפָה וּמְנָלַן דְּלָא אִיתַנְהוּ בְּהַשְׁחָתָה אִיבָּעֵית אֵימָא סְבָרָא דְּהָא לָא אִית לְהוּ זָקָן וְאִיבָּעֵית אֵימָא קְרָא דְּאָמַר קְרָא לֹא תַקִּפוּ פְּאַת רֹאשְׁכֶם וְלֹא תַשְׁחִית אֵת פְּאַת זְקָנֶךָ מִדְּשַׁנִּי קְרָא בְּדִיבּוּרֵיהּ דְּאִם כֵּן נִיכְתּוֹב רַחֲמָנָא פְּאַת זְקַנְכֶם מַאי זְקָנֶךָ זְקָנֶךָ וְלֹא זְקַן אִשְׁתְּךָ וְלָא וְהָתַנְיָא זְקַן אִשָּׁה וְהַסָּרִיס שֶׁהֶעֱלוּ שֵׂעָר הֲרֵי הֵן כְּזָקָן לְכׇל דִּבְרֵיהֶם מַאי לָאו לְהַשְׁחָתָה אָמַר אַבָּיֵי לְהַשְׁחָתָה לָא מָצֵית אָמְרַתְּ דְּיָלֵיף פְּאַת פְּאַת מִבְּנֵי אַהֲרֹן מָה לְהַלָּן נָשִׁים פְּטוּרוֹת אַף כָּאן נָשִׁים פְּטוּרוֹת וְאִי סְבִירָא לַן דְּכִי כְּתִיב בְּנֵי אַהֲרֹן אַכּוּלֵּיהּ עִנְיָנָא כְּתִיב נִישְׁתּוֹק קְרָא מִינֵּיהּ וְתֵיתֵי בְּקַל וָחוֹמֶר וַאֲנָא אָמֵינָא וּמָה כֹּהֲנִים שֶׁרִיבָּה בָּהֶם הַכָּתוּב מִצְוֹת יְתֵירוֹת בְּנֵי אַהֲרֹן וְלֹא בְּנוֹת אַהֲרֹן יִשְׂרָאֵל לֹא כׇּל שֶׁכֵּן אִי לָאו גְּזֵירָה שָׁוָה הֲוָה אָמֵינָא הִפְסִיק הָעִנְיָן הַשְׁתָּא נָמֵי נֵימָא הִפְסִיק הָעִנְיָן וְאִי מִשּׁוּם גְּזֵירָה שָׁוָה מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא לֹא יְגַלֵּחוּ יָכוֹל גִּילְּחוֹ בְּמִסְפָּרַיִים יִהְיֶה חַיָּיב תַּלְמוּד לוֹמַר לֹא תַשְׁחִית יָכוֹל לִקְּטוֹ בְּמַלְקֵט וּבְרָהִיטְנֵי יְהֵא חַיָּיב תַּלְמוּד לוֹמַר לֹא יְגַלֵּחוּ הָא כֵּיצַד גִּילּוּחַ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הַשְׁחָתָה הֱוֵי אוֹמֵר זֶה תַּעַר אִם כֵּן נִיכְתּוֹב קְרָא אֶת שֶׁבִּזְקָנֶךָ מַאי פְּאַת זְקָנֶךָ שְׁמַע מִינַּהּ תַּרְתֵּי וְאֶלָּא הָא דְּתַנְיָא זְקַן הָאִשָּׁה וְהַסָּרִיס שֶׁהֶעֱלוּ שֵׂעָר הֲרֵי הֵן כְּזָקָן לְכׇל דִּבְרֵיהֶם לְמַאי הִלְכְתָא אָמַר מָר זוּטְרָא לְטוּמְאַת נְגָעִים טוּמְאַת נְגָעִים בְּהֶדְיָא כְּתִיבָא וְאִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יִהְיֶה בוֹ נָגַע בְּרֹאשׁ אוֹ בְזָקָן אֶלָּא אָמַר מָר זוּטְרָא לְטׇהֳרַת נְגָעִים טׇהֳרַת נְגָעִים נָמֵי פְּשִׁיטָא כֵּיוָן דְּבַת טוּמְאָה הִיא בַּת טׇהֳרָה הִיא אִיצְטְרִיךְ סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא לִצְדָדִים כְּתִיב אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יִהְיֶה בוֹ נָגַע בְּרֹאשׁ אוֹ בְזָקָן הֲדַר אֲתָאן לְאִישׁ קָא מַשְׁמַע לַן אִיסִי תָּנֵי אַף בַּל יִקְרְחוּ נָשִׁים פְּטוּרוֹת מַאי טַעְמָא דְּאִיסִי דְּדָרֵישׁ הָכִי בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם לֹא תִתְגֹּדְדוּ וְלֹא תָשִׂימוּ קׇרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' אֱלֹהֶיךָ בָּנִים וְלֹא בָּנוֹת לְקׇרְחָה אַתָּה אוֹמֵר לְקׇרְחָה אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא לִגְדִידָה כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' אֱלֹהֶיךָ הֲרֵי גְּדִידָה אָמוּר הָא מָה אֲנִי מְקַיֵּים בָּנִים וְלֹא בָּנוֹת לְקׇרְחָה וּמָה רָאִיתָ לְרַבּוֹת אֶת הַגְּדִידָה וּלְהוֹצִיא אֶת הַקׇּרְחָה מְרַבֶּה אֲנִי אֶת הַגְּדִידָה שֶׁיֶּשְׁנָהּ בִּמְקוֹם הַשֵּׂעָר וְשֶׁלֹּא בִּמְקוֹם שֵׂעָר וּמוֹצִיא אֲנִי אֶת הַקׇּרְחָה שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא בִּמְקוֹם שֵׂעָר וְאֵימָא בָּנִים וְלֹא בָּנוֹת בֵּין לְקׇרְחָה בֵּין לִגְדִידָה וְכִי כְּתִב כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' אֱלֹהֶיךָ בִּשְׂרִיטָה הוּא דִּכְתִיב קָסָבַר אִיסִי שְׂרִיטָה וּגְדִידָה רש"ידאיכא איבוד נשמה. משום הכי חייביה רחמנא לשלם כופר: הקפת הראש. המשוה צדעיו לאחורי אזנו ולפדחתו שאחורי האזנים חלקים הם עד סמוך לגובה והצדעים מקום שער הם כולם והמשחית שער הצדעים שיהא ראשו מוקף בשוה לפדחתו וצדעיו ואחרי אזניו עגול סביב היא הקפה: כל שישנו בהשחתה. דזקן ישנו בהקפת הראש: ולא זקן אשתך. אפילו העלתה זקן והשחיתה: פאת פאת. כתיב בישראל פאת זקנך וכתיב בכהנים ופאת זקנם לא יגלחו וקס''ד דכי כתיב אמור אל הכהנים בני אהרן ולא בנות אהרן אכולא מילתא דכתיב בההוא עניינא קאי: נשתוק קרא מיניה. מג''ש דפאת פאת למעוטי נשים ישראליות ותיתי פטורא בק''ו מכהנות: הפסיק הענין. ולא קאי בני אהרן אלא אטומאה לחוד שיש הפסק בנתים כגון לה יטמא: מבעיא ליה לכדתניא. ליתן את האמור של זה בזה ושל זה בזה דלא נתחייב אלא בהשחתה שע''י גילוח וכיון דאיכא לאוקמי לג''ש להכי לא תדרשה למעוטי בנות הואיל והפסיק הענין: מלקט. פליינ''א של מצחצחי חרבות שמחליקין בם את תיק הסייף: רהיטני. פליינ''א של עושי תריסין: ת''ל לא יגלחו. האמור בכהנים ואין דרך גילוח בכך ואתיא ג''ש ליתן האמור של כהנים בישראל ושל ישראל בכהנים: אם כן. דלהכי הוא דאתא נכתוב את שבזקנך דהוה ליה נמי כמאן דכתיב פאה דהא כתיב פאה בההוא קרא גבי ראש ומדהוי כתיב גבי זקן את שבזקנך ולא כתיב את זקנך ש''מ אפאה קאי וה''ק לא תשחית פאות שבזקנך והדר נילף גילוח דהשחתה בפאת פאת ישראל מכהנים א''נ בבנין אב חייב פאת זקן בכהנים וחייב פאת זקן בישראל: מאי פאת ש''מ תרתי. ג''ש שלימה לימדך הכתוב אף לכל האמור בענין: לטומאת נגעים. שסימני מקום שיער חלוקים מסימני עור בשר שבנגעי עור בשר כתיב שער לבן ובסימני נתקי ראש וזקן שער צהוב וקאמר הכא דאם העלתה אשה שער בזקנה הוו סימני נגעה כדין נתקי זקן: בהדיא כתיב. זקן של אשה דכתיב איש או אשה: לטהרת נגעים. לכשתטהר תטען דין טהרת מצורע בתגלחת וצפורים: איצטריך. לטומאת נגעים כדאמרן מעיקרא להשוות סימני נתקי זקן אשה לסימני זקן איש ודאמרת בהדיא כתיב סד''א לצדדין כתיב דאשה הכתוב בקרא לא קאי אלא אנתקי הראש ואו בזקן דכתיב בסיפיה אתאן לאיש ולא לאשה קמ''ל תנא דברייתא הרי הן כזקן לכל דבריהם: בנים ולא בנות. בנים אתם לה' לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בנים ולא בנות לקרחה אבל לגדידה אף הבנות: או אינו. אלא אף לגדידה: כשהוא אומר. בפסוק שלאחריו כי עם קדוש אתה ואף הנשים בכלל עם: ה''ג מרבה אני את הגדידה שישנה במקום שער ושלא במקום שער ומוציא אני את הקרחה שאינה אלא במקום שער: גדידה. אשגרטינ''ר וחוקי האמורי היו על מתיהן: בשריטה הוא דכתיב. וקס''ד שריטה וגדידה תרתי נינהו חד ביד וחד בכלי ואע''ג דשריטה בהאי ענינא לא כתיב כיון דדמיא לגדידה כתבה הכא ולא תימא אף היא נשים פטורות כתיב כי עם קדוש לרבויי והכי שפיר טפי ולאו לסרוסי קרא דהא בנים ולא בנות גבי גדידה כתיב ומיניה סליק. תוספותאיש דבר מצות הוא אין אשה לא. ולאו דוקא דהא איתקש עבד לאשה לחייבו במצות כאשה דגמר (בחגיגה דף ד.) לה לה מאשה אלא הכי קאמר אינה חייבת כל כך כמו איש: הרי הוא כזקן לכל דבריו. וא''ת ואיך תמצא זקן בסריס והרי מי שאין לו זקן אחד מסימני סריס ואמרינן. בסריס עד שיהיו בו כולן וי''ל כגון שהביא זקן אחר רוב שנותיו דכה''ג סריס הוא כדאמר פ' יוצא דופן (נדה דף מז.) דכי לא נולדו בו סימני סריס הוה קטן עד רוב שנותיו ובהגיע לרוב שנותיו הוה גדול והוה סריס.: להשחתה לא מצית אמרת דיליף פאת וכו'. וא''ת למה לי ג''ש הא מוכח ליה שפיר מדשני קרא בדיבוריה. וי''ל דה''מ מקמי דשמעינן בברייתא דיש להם חשיבות זקן בשום מקום אבל לבתר דשמעינן דגלי לית לן למעוטי מדשני כו': אם כן ליכתוב את שבזקנך. פירוש א''כ דלהכי הוא דאתא דהפסיק הענין נכתוב את שבזקנך דהוה ליה כמאן דכתיב פאה דהא כתיב פאה בהאי קרא גבי ראש ונוכל לומר בבנין אב שחייב בפאת זקן בכהנים כדכתיב ופאת זקנם לא יגלחו וחייב פאת זקן בישראל והדר יליף גילוח דכתיב גבי כהנים דהוי השחתה בפאת פאת דישראל מכהנים מאי פאת ש''מ ג''ש שלימה לימדך הכתוב אף לכל האמור בענין כגון הקפת הראש ופאת זקן דדרשינן בני אהרן ולא בנות אהרן וכ''ש בישראל מג''ש דפאת פאת: וכי כתב עם קדוש לשריטה הוא דכתיב. פירש בקונטרס דסד''א דגדידה ושריטה תרתי נינהו וחד ביד וחד בכלי וא''ת מי הזקיקנו לומר דכי עם קדוש קאי אשריטה שלא הוזכרה באותה פרשה כלל ולא קאי אגדידה ואקרחה דכתיבי בהאי ענינא וי''ל דניחא ליה טפי למימר דכי עם קדוש קאי אשריטה אע''פ שלא הוזכר באותה פרשה מלסרס המקרא ולומר דבנים אתם לא קאי אלא תתגודדו דסמיך ליה אלא אקרחה שאין סמוך לו שהרי גדידה הפסיק הענין ואפכא לא מצית אמרת כדמפרש גמרא ומה ראית להוציא את הקרחה וכו' ועוד דיש גם סירוס אחר דעם קדוש קאי אגדידה שלפני פניו ולא אקרחה שלפניו: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|