סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

נַעֲרָה מַהוּ שֶׁתֵּעָשֶׂה שָׁלִיחַ לְקַבֵּל גִּיטָּהּ מִיַּד בַּעְלָהּ כְּיַד אָבִיהָ דָּמְיָא אוֹ כַּחֲצַר אָבִיהָ דָּמְיָא כְּיַד אָבִיהָ דָּמְיָא מָה אֲבִיָּה מְשַׁוֵּי שָׁלִיחַ אַף הִיא נָמֵי מְשַׁוְּיָא שָׁלִיחַ אוֹ דִילְמָא כְּחָצֵר אָבִיהָ דָּמְיָא וְעַד דְּמָטֵיא גִּיטָּא לִידַהּ לָא מִיגָּרְשָׁה
וּמִי מְסַפְּקָא לֵיהּ לְרָבָא הָא וְהָאָמַר רָבָא כָּתַב גֵּט וּנְתָנוֹ בְּיַד עַבְדָּהּ יָשֵׁן וּמְשַׁמַּרְתּוֹ הֲרֵי זֶה גֵּט נֵיעוֹר אֵינוֹ גֵּט נֵיעוֹר אַמַּאי אֵינוֹ גֵּט דְּהָוְיָא לַהּ חָצֵר מִשְׁתַּמֶּרֶת שֶׁלֹּא לְדַעְתָּהּ וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ כַּחֲצַר אָבִיהָ דָּמְיָא כִּי מְטָא גִּיטַּהּ לִידַהּ נָמֵי לָא תִּיגָּרַשׁ דְּהָוְיָא לַהּ חָצֵר הַמִּשְׁתַּמֶּרֶת שֶׁלֹּא לְדַעַת אָבִיהָ
אֶלָּא לְעוֹלָם פְּשִׁיטָא לֵיהּ דְּכִי יַד אָבִיהָ דָּמְיָא וְהָכִי קָמִיבַּעְיָא לֵיהּ מִי אַלִּימָא כְּיַד אָבִיהָ לְשַׁוּוֹיֵי אִיהִי שָׁלִיחַ אוֹ לָא אֲמַר לֵיהּ אֵין עוֹשָׂה שָׁלִיחַ
אֵיתִיבֵיהּ קְטַנָּה שֶׁאָמְרָה הִתְקַבֵּל לִי גִּיטִּי אֵינוֹ גֵּט עַד שֶׁיַּגִּיעַ גֵּט לְיָדָהּ הָא נַעֲרָה הֲרֵי זֶה גֵּט הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן בְּשֶׁאֵין לַהּ אָב
הָא מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא אִם אָמַר אָבִיהָ צֵא וְקַבֵּל גֵּט לְבִתִּי אִם רָצָה בַּעַל לַחֲזוֹר בּוֹ לֹא יַחְזוֹר מִכְּלָל דְּרֵישָׁא בִּדְיֵשׁ לָהּ אָב עָסְקִינַן חַסּוֹרֵי מִיחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי קְטַנָּה שֶׁאָמְרָה הִתְקַבֵּל לִי גִּיטִּי אֵינוֹ גֵּט עַד שֶׁיַּגִּיעַ גֵּט לְיָדָהּ הָא נַעֲרָה הֲרֵי זֶה גֵּט בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁאֵין לָהּ אָב אֲבָל יֵשׁ לָהּ אָב וְאָמַר אָבִיהָ צֵא וְקַבֵּל לְבִתִּי גִּיטָּהּ וְרוֹצֶה בַּעַל לַחְזוֹר לֹא יַחְזוֹר
אִיתְּמַר קְטַנָּה שֶׁנִּתְקַדְּשָׁה שֶׁלֹּא לְדַעַת אָבִיהָ אָמַר שְׁמוּאֵל צְרִיכָה גֵּט וּצְרִיכָה מֵיאוּן אָמַר קַרְנָא דְּבָרִים בְּגוֹ אִם גֵּט לָמָּה מֵיאוּן אִם מֵיאוּן לָמָּה גֵּט
אֲמַרוּ לֵיהּ הָא מָר עוּקְבָא וּבֵי דִינֵיהּ בְּכַפְרִי אַפְכוּהָ שַׁדְּרוּהָ לְקַמֵּיהּ דְּרַב אֲמַר לְהוּ הָאֱלֹהִים צְרִיכָה גֵּט וּצְרִיכָה מֵיאוּן וְחַס לֵיהּ לְזַרְעֵיהּ דְּאַבָּא בַּר אַבָּא דְּנֵימָא הָכִי
וְטַעְמָא מַאי אָמַר רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא צְרִיכָה גֵּט שֶׁמָּא נִתְרַצָּה הָאָב בְּקִידּוּשִׁין צְרִיכָה מֵיאוּן שֶׁמָּא לֹא נִתְרַצָּה הָאָב בְּקִידּוּשִׁין וְיֹאמְרוּ אֵין קִידּוּשִׁין תּוֹפְסִין בַּאֲחוֹתָהּ
אָמַר רַב נַחְמָן וְהוּא שֶׁשִּׁדְּכוּ
עוּלָּא אָמַר אֲפִילּוּ מֵיאוּן אֵינָהּ צְרִיכָה אַף עַל גַּב דְּשִׁידְּכוּ מַאן דְּמַתְנֵי הָא לָא מַתְנֵי הָא אִיכָּא דְּאָמְרִי אָמַר עוּלָּא קְטַנָּה שֶׁנִּתְקַדְּשָׁה שֶׁלֹּא לְדַעַת אָבִיהָ אֲפִילּוּ מֵיאוּן אֵינָהּ צְרִיכָה
מֵתִיב רַב כָּהֲנָא וְכוּלָּן אִם מֵתוּ אוֹ מֵיאֲנוּ אוֹ נִתְגָּרְשׁוּ אוֹ שֶׁנִּמְצְאוּ אַיְילוֹנִיּוֹת צָרוֹתֵיהֶן מוּתָּרוֹת
דְּקַדְּשַׁהּ מַאן אִילֵימָא דְּקַדְּשַׁהּ אָבִיהָ בְּמֵיאוּן סַגִּי לַהּ גֵּט מְעַלְּיָא בָּעֲיָא אֶלָּא לָאו דְּקַדִּשָׁה אִיהִי נַפְשַׁהּ וְקָתָנֵי דְּבָעֲיָא מֵיאוּן
הוּא מוֹתֵיב לַהּ וְהוּא מְפָרֵק לַהּ כְּגוֹן שֶׁנַּעֲשָׂה לָהּ מַעֲשֵׂה יְתוֹמָה בְּחַיֵּי הָאָב
מֵתִיב רַב הַמְנוּנָא אֵין מוֹכְרָהּ לִקְרוֹבִים מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר אָמְרוּ מוֹכְרָהּ לִקְרוֹבִים

רש"י

נערה. לרבנן דאמרי מקבלת את גיטה מהו שתעשה אחר שליח לקבל את גיטה בחיי אביה: כיד אביה כו'. הא דאמרי רבנן דהיא עצמה מקבלת מאי סבירא להו ליד אביה מדמו לה או לחצר אביה מדמו לה: ומי מספקא ליה לרבא. שיהא על אדם בן דעת תורת חצר כשהוא ניעור: ישן והיא משמרתו הרי זה גט. דהויא לה חצר המשתמרת לדעתה על ידה: ניעור אינו גט. דהויא חצר המשתמרת לדעת העבד עצמו ואינו דומה לחצר גמורה דכי אתרבאי חצירה משום דסתם חצר משתמרת על פי הבעלים שגדרה סביב ופותח ונועל: אינו גט עד שיגיע גט לידה. דאין שליחות לקטן הילכך המביאו לה יהא שלוחו של בעל להולכה ויתננו לה: אם אמר לו אביה. של קטנה: אם רצה הבעל לחזור בו. משנמסרו לו: לא יחזור. דשליח לקבלה הויא הוא ומשבא גט לידו נתגרשה ואפילו נשרף הגט מיד: במה דברים אמורים. דקטנה לא שייך בה שליחות כשאין לה אב אבל יש לה אב ואמר ליה אביה כו' כלומר אבל יש לה אב שייך בה שליחות ע''פ אביה אפי' נערה שאם אמר לו אביה בין של קטנה בין של נערה התקבל לבתי כו' ומהשתא לא תקשי דיוקא דרישא דהא בשאין לה אב קאי: קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה. לא אמר לה אביה לקבלם ולא ידע ובקטנה הכל מודים שאין קידושיה קידושין שלא לדעתו: צריכה גט וצריכה מיאון. כדאמר טעמא לקמיה: אמר קרנא דברים בגו. כך אמר קרנא יש דברים בתוך דבר זה כלומר יש תשובה ותימה בדברי שמואל: אמרו ליה. בני בית המדרש לקרנא: הא מר עוקבא ובית דינו בכפרי. שם מקום סמוך לנו אם נהרדעא ששמואל שם רחוק ממנו בא ונשאל למר עוקבא והוא היה אב ב''ד בימי שמואל כדאמר במו''ק (דף טז:): אפכוה ושדרוה לקמיה דרב. בשם קרנא צריכה גט ומיאון ובשם שמואל דברים בגו ושדרוה לקמיה דרב לידע אם יודה לדברי שמואל שהיה חלוק על הדבר ומשום דרב אוהבו של שמואל היה אפכוה אולי יודה לדברי קרנא שאמרו בשם שמואל: אבא בר אבא. אבוה דשמואל הוה: וצריכה מיאון שמא לא נתרצה האב בקידושיה ויאמרו כו'. הרואה שהצרכנוה גט סבור שנתרצה האב בקידושיה והוה ליה גרושתו מעליא ושוב אין קידושין תופסין לו באחותה שאחות גרושתו בכרת דכתיב (ויקרא יח) בחייה כל שבחייה ואי קדיש אחותה אתי לאפוקה בלא גט: והוא ששידכו. הא דאמר צריכה גט כששידך בה לאביה קודם קידושין דאיכא לספוקי שמא נתרצה כששמע והוו להו קידושין למפרע: אפי' מיאון אינה צריכה. שאין מעשה קטנה כלום בחיי אביה: ומתמה גמרא אפילו שידכו אמר עולא דאף מיאון אינה צריכה: ומשני דמתני הא לא מתני הא. מאן דמתני פלוגתא דעולא אדשמואל לא מתני אדשמואל האי פירושא דפריש בה ר''נ והוא ששידכו: איכא דאמרי אמר עולא. מילתא באפיה נפשיה הוא מתני לה ולא אדרב ושמואל וסתמא קאמר ליה ולא שנא שידכו ולא שנא לא שידכו: וכולן. ט''ו עריות ששנינו ביבמות שפוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן מן החליצה ומן היבום ויליף לה מקרא שהערוה הנופלת ליבום לפני קרוב שהיא עליו בכרת פטורה ופוטרת צרתה וכולן העריות אם מתו קודם שמת הבעל או מיאנו בבעל או נתגרשו (קודם מיאון) דכשמתה ונפלה הצרה לפני היבם לא צרת ערוה היתה ולא פטרה ערוה צרותיה ומותרות ליבם וקתני בתו באותן ט''ו וקאמר דאם מיאנה בחיי אחי אביה שהוא בעלה ומת לאחר מיאון צרתה מתייבמת לאביה אלמא יש לנו בתו ממאנת בחיי אביה והיכי דמי: אי דקדשה אביה לאחיו במיאון סגי לה. בתמיה והלא זיכתה תורה לאב בקידושי בתו: דקדשה איהי נפשה. שלא לדעת אביה: מעשה יתומה בחיי האב. כגון שהשיאה אביה לאחר ונתארמלה או נתגרשה בקטנותה שהרי היא בחיי אביה כיתומה דכיון שהשיאה אין לאביה רשות בה ואחרי כן קדשה היא את עצמה לאחי אביה דהני קידושין בעו מיאון שלא היה לה להמתין את דעת אביה ובמיאון סגי להו דאין מעשה קטנה כלום אלא מדרבנן דתקון נישואין לקטנה שאין לה אב שלא ינהגו בה מנהג הפקר: אין מוכרה. לבתו לקרובים שאין להם קידושין בה דבעינן ראויה לייעוד: מוכרה לקרובים. כדילפינן בפ''ק (לעיל דף יט:) בתו לאמה פעמים שאינה נמכרת אלא לאמהות:

תוספות

קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה. ונראה דה''ה בנערה איכא חידוש לר''ל אליבא דר' יהודה ולר' יוחנן אליבא דכ''ע והא דנקיט קטנה משום דבנערה לא שייך למימר צריכה מיאון דאין מיאון בנערה כדאמר (נדה ד' נב.) עד מתי הבת ממאנת עד שתביא ב' שערות: מאן דמתני הא. פי' בקונטרס מאן דמתני פלוגתא דעולא אדשמואל לא מתני אדשמואל האי פי' דפריש בה ר''נ והוא ששידכו אלא סבר דאמר שמואל בלא שידכו ומש''ה פליג עלייהו: איכא דאמרי אמר עולא אפי' מיאון אינה צריכה פירש בקונטרס ואפי' שידכו וזה דחקו לפרש כן דאי בלא שידכו דוקא מאי איכא בין איכא דאמרי ללישנא קמא וקשה דאין זו סברא לומר שתהא חלוקה כל כך דהא לעיל פריך גמרא אע''ג דשידכו אלמא סבירא לגמרא שהדבר פשוט הוא דבשידכו צריך מיאון והכא ללישנא דאיכא דאמרי אמרי' דלא צריך לכך נראה לפרש דלעולא לא מיירי אלא דוקא בלא שידכו ויש חילוק בין איכא דאמרי ללישנא קמא דלישנא קמא פליג אדרב ושמואל כדפירש בקונטרס דמאן דמתני פלוגתא דעולא אדרב ושמואל כו' ולכך איכא דאמרי דכ''ע סבירא דלא פליג אדשמואל ומילתא באפי נפשיה איתמר בלא שידכו ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי: אלא דקידשה נפשה וקתני דבעיא מיאון. ותיובתא דעולא דאמר אפילו מיאון אינה צריכה וא''ת לשמואל מי ניחא והא איהו דאמר דבעיא גט בהדי מיאון והכא קאמר או מיאנו דמשמע דלא בעיא גט וי''ל בשלמא לשמואל לא ק''ל מידי דאיכא למימר דלעיל מיירי בשידך והכא מיירי בדלא שידך ולהכי לא מצריך אלא מיאון חלא לעולא קשה דאי מיירי בשידך גט ומיאון בעי לפי' ר''י ללישנא דאיכא דאמרי ולפי' הקונטרס אפי' מיאון לא צריך ואי מיירי בדלא שידך אפי' מיאון לא צריך בין לפירוש הקונטרס בין לפי' ר''י:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר